לא הבנתי את הסיפור השלישי, של האישה שבאה לפני הדיין.

יש שם גם בעיות של "לא דייקי בלישנא".

אבל הרוב הוא עניין אחר, של סתם חוצפה וגסות רוח.

לומר לדיין: זה היה כל כך ארוך שאם היו תולים אותך עליו - הרגליים שלך לא היו מגיעות לרצפה - זו לא בעיה של חדות מבטא, אלא של חוסר כבוד ודרך ארץ?