ביחס לשולחן לחם הפנים אומרת הגמרא שכתבו "על השולחן הטהור " כי השולחן יכול להיות טמא והחידוש הוא שעל אף שהשולחן הוא כלי עץ שעשוי לנחת וכלי שעשוי לנחת אינו מקבל טומאה, השולחן כיוון שבשלוש הרגלים מגביהים אותו כדי להראות לעם ישראל את חיבתם לפני ה' לכן אין דינו ככלי העשוי לנחת, ומקבל טומאה

ורציתי לשאול מדוע לא הולכים גם כאן אחר רוב תשמישו כפי שאנו מוצאים בשאר דברים שהרי רוב מוחלט של הזמן השולחן אינו מיועד לטלטול וא"כ מדוע מקבל טומאה?