המשנה מספרת על הממונים שהיו במקדש, ביניהם נחוניא חופר שיחין (בשי"ן ימנית. כלומר: בורות). ומסבירה הגמרא את מקצועיותו:

שהיה חופר שיחין ומערות, והוה ידע האי דין כיף מקורר מיא, והאי דין כיף אית ביה שרברובי. ועד היכין שרברובותיה מטייה.
תרגום: והיה יודע איזה סלע מקורר מים, ואיזה סלע יש בו חמימות, ועד היכן חמימותו מגיעה.

המילה "שרברובי" יחידאית, ואינה מופיעה במקורות נוספות. מההקשר ברור שהכוונה לאפיק מים חמים (ההיפך של "מקורר מיא"). גם בחיפוש אטימולוגי, הגיוני להניח שזו הכפלה של "שרב" - חום.

משום מה בעברית החדשה התקבלה המילה שרברב לציון מתקן צנרת. אמנם אפשרי לבאר בגמרא ש"שרברובי" הכוונה "אפיק מים", אך מהקשר המשפט ושורש המילה פירוש זה דחוק ולא מסתבר.

נפלאות דרכי השפה...