מה שהבנתי מהגמרא היום מכל הדיבורים על היקשים הוא שמקריבים ביום הכיפורים ומזים על הפרוכת משהו שמזכיר בדמיון את פר "העלם דבר של ציבור" ושעירי ע"ז.

עלו מי הרבה מחשבות בעקבות כך, ואחד המחשבות שבחרתי לקחת איתי היום זה שהציבור יכול לטעות בנושא של הערצה ואהבה פסולה כלפי מה שבעיניהם הוא "קדוש".

אנחנו שוכחים לפעמים את עצמנו, את המשפחה שלנו... בין "ישראל לעמים".

אז האם קרח צדק? לא הוא לא צדק, אבל האם ההווא אמינא שלו עדיין רלוונטית? כן, בשביל ההנהגה היא תמיד תהיה רלוונטית אבל לא כי היא האמת, אלא בגלל שכל הנהגה צריכה שיהיה בה גאוות יחידה, וגאווה כשרה היא עניין קבוצתי/משפחתי.