התלמוד (מסכת סוכה דף לג עמוד ב) דן במיעוט הפירות בהדס בכדי שיהיה "הדר"

"תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב, משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין. - והא קא מתקן מנא ביום טוב! - אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה,

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק כג

וענף עץ אבות אלו הבינונים המתהלכים בחסידות ובתמימות, שיש להם ריח ואין להם טעם,

איך מדרש זה מסתדר עם התלמוד בו גם להדס יש טעם:והוא ראוי לאכילה?