נ"ל שמטרת המעשה המוזר, עם ששון ושמחה שמתווכחים על פסוקים בצורה מגוחכת, בא לתת לנו מסר פשוט וחשוב:
בעצם עיקר המעשה מתחיל מהמין ששואל את רבי אבהו "עתידו דתמלו לי מיא וכו'" ותשובתו של רבי אבהו, אך הגמרא מקדימה לכך את הוויכוח בין ששון לשמחה, מסיבה פשוטה:
כשרב נשאל ע"י אדם פשוט שאלות הזויות, לפעמים פשוט עליו להכיר את הסגנון ההזוי של אותו אדם, ולהשיב לו בסגנונו.
רואים זאת בפועל שלפעמים כשאנשים שלמדו לעומק ענייני מחשבה וכד' מנסים להסביר דברים שפשוטים להם, לאדם פשוט - אין בכך שום תועלת, ויכול להיות אף נזק.