יש לי שאלה מדף כב ע"ב למטה.
"איבעיא להו מהו לעשן רב ירמיה בר אבא אמר רב אסור ושמואל אמר מותר רב הונא אמר אסור מפני שמכבה אמר ליה רב נחמן ונימא מר מפני שמבעיר א"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר"
לשאילת רב נחמן , "ונימא מר מפני שמבעיר", יש לכאורה תרוץ פשוט מאוד. מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. זה לכאורה כל כך פשוט , שהייתי חושב להסביר שהוא שואל קצת בציניות , שלדעת רב נחמן צריך להתיר כדעת שמואל , וכשם שאין לאסור משום מבעיר כך אין לאסור משום מכבה. אבל לפי זה ממש לא מובן מה ענה לו רב הונא תחילתו מכבה וסופו מבעיר.
אשמח אם יהיה למישהו הסבר.
מועדים לשמחה