בדעת רבי יוסי במשנה נאמר שעובר פוסל את אימו ( אם היא כהנת ) ואינו מאכיל אם היא בת ישראל הנשואה לכהן

הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים בטעם הדבר שאינו מאכיל את עבדי צאן ברזל בתרומה
דעה אחת מטעם של עובר במעי זרה כזר
דעה אחרת יליד ביתו קאמר וזה אינו ילוד וילוד מאכיל ושאינו ילוד לא מאכיל
והשאלה היא אם זה כטעם השני שהתורה הגדירה למי יש כוח להאכיל רק ליילוד
משמע שכל עוד שאינו יילוד אינו יכול להאכיל
וא"כ הרי המשנה ( כפירוש רש"י) העמידה את המקרה של בת ישראל שניסת לכהם שהניחה מעוברת שאינם אוכלים בתרומה גם באופן שיש לו בנים ממנה משום חלקו של עובר
ואם עובר אין לו כוח להאכיל משום " יליד ביתו " הרי מעשית לא מתחשבים בקיומו ואם כך מודע שלא יאכלו( העבדים וגם האמא ) מכוח שאר הבנים ?
הרי טעמו של רבי יוסי שהעובר מעכב - אבל אם הוא נחשב "כמי שאינו " עקב גזירת הכתוב "יליד ביתו " למה שלא יאכלו עבדי האשה שהם צאן ברזל מכוח הבנים האחרים ?