הגמרא מאריכה לדון במימרתו של רבי יוסי הנראית ככתב חידה ודוחה כמה הצעות הסבר עד שמגיעה למסקנה ונעזרת אף בהסבר מא"י ( רבין ). וזה אינו המקרה היחידי. מדוע נקטו החכמים לשונות סתומות וחידתיות כאלו למרות שידעו שהדבר יעורר קשיים בהבנת דבריהם ?! מה התועלת מכך חוץ מחידוד המוח - האם הצר שווה בנזק האפשרי של אי הבנה ?