דף י עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שכהן גדול שחטא לאחר שעבר ממשיחותו מביא פר לשגגתו כדין כהן גדול שחטא, אך נשיא שחטא לאחר שעבר מנשיאותו מביא קורבן ככל אדם.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת ת"ק שבמשנה, שאם חטאו הכהן המשיח והנשיא קודם שנתמנו, ולא הספיקו להביא קורבנם עד שנתמנו, מביאים קורבן ככל אדם.
* נגעים מטמאים באונס.
* נשיא שנצטרע ואח"כ חטא - מביא קורבן ככל אדם.
* השררה עבדות היא לאדם.

דף י עמוד ב
* "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" - אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קורבן על שגגתו.
* אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה (=שמקבלים שכר בעולם הזה [וכמובן גם בעולם הבא]).
* לוט ושתי בנותיו - הן שנתכוונו לשם מצוה "צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם", הוא שנתכוון לשם עבירה "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".
* "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה" - כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר.
* גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצתה ממנו רות.
* אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה.

דף יא עמוד א
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה (בבנות לוט) זכתה וקדמתה ארבעה דורות למלכות.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שכהן משיח לא מביא קרבן על שגגת מעשה ללא הוראה.
* רבא מסתפק מה הדין אם אכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה להיות נשיא ועבר מנשיאותו והשלימו לכזית.
* אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה להיות נשיא ונודע לו על ספקו - לדעת חכמים: מביא אשם תלוי, ולדעת רבי שמעון: הגמרא מסתפקת מה דינו.
* מי שאוכל חלב לתאבון, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו (סבור ששומן הוא) - נחלקו התנאים אם מקבלים ממנו קורבן או לא.
* אכל חלב לתאבון - הרי זה מומר, להכעיס - נחלקו האמוראים אם נחשב למומר או לצדוקי.

דף יא עמוד ב
* אין דינו של "רבי" כדין "נשיא".
* אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצוות, ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה.
* שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה ניסים נעשו בו: לא היה אלא שנים עשר לוגין ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואותו שמן קיים לעתיד לבוא.
* אפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך אא"כ היתה מחלוקת.
* מלכי בית דוד טעונים משיחה, מלכי ישראל לא טעונים משיחה.
* יהואחז מלך ואח"כ יהויקים ואח"כ יכניה ואח"כ צדקיהו (=שלום).

דף יב עמוד א
* יאשיהו מלך יהודה גנז את שמן המשחה (ואת יהואחז משחו באפרסמון טהור).
* נחלקו הברייתות אם יש להקדים משיחה או יציקה כשמושחים את הכהן הגדול.
* אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם.
* לעולם יהא רגיל אדם לראות בראש השנה קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי. (והגמרא מביאה המלצות נוספות בתחומים נוספים).
* דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן.
* המשנה (שבעמוד הקודם) היא לא כדעת רבי מאיר, הסובר שמרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מביאה שלושה תירוצים של אמוראים ליישוב הסתירה בין הרישא לסיפא שבמשנה.
* נחלקו התנאים אם משוח מלחמה מצווה על הבתולה.
* גם כהן משיח שנצטרע - אסור באלמנה.
* "כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה" - רב ושמואל חולקים היכן זה "למטה" ו"למעלה".
* "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו" - הגמרא מביאה את המקורות לדברי המשנה הללו.

דף יג עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שפר כהן משוח קודם לפר העלם דבר של צבור.
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את סדר הקדימה בכמה קורבנות.
* כל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם.
* המשניות והברייתות בעמוד זה מפרטות סדר קדימויות שונות.
* היה הוא ואביו ורבו בשבי - הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם.
* חכם קודם למלך ישראל - חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראויים למלכות.
* לענין טומאה: מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן, לענין להחיותו: משוח מלחמה קודם לסגן.
* ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ("יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים).

דף יג עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת חמישה דברים המשכחים את הלימוד וחמישה דברים המשיבים את הלימוד.
* כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.
* הגמרא מפרטת עשרה דברים קשים ללימוד (ובכללם: העובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים: אף הקורא כתב שעל גבי הקבר).
* הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בכבוד שיש לנהוג בקימה בפני נשיא, אב בית דין, וחכם.
* בגמרא מסופר מדוע רבי מאיר כונה בשם "אחרים" ורבי נתן בשם "יש אומרים".

דף יד עמוד א
* הגמרא מספרת על רבן שמעון ששכנע את רבי (אביו) לחזור ולכנות את רבי מאיר בשמו ולא בכינוי "אחרים".
* רשב"ג וחכמים נחלקו אם "סיני" עדיף או "עוקר הרים" עדיף.
* למרות שבארץ ישראל הכריעו ש"סיני" עדיף, רב יוסף (שהיה "סיני") לא קיבל על עצמו למלוך (להיות ראש ישיבה) לפני רבה (שהיה "עוקר הרים").
* הגמרא מסתפקת מה עדיף: "חריף ומקשה" או "מתון ומסיק".

הדרן עלך מסכת הוריות וסדר נזיקין