דף פד עמוד א * המקור לכך שדם בהמה לא צריך כיסוי הוא מהפסוק "עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם". * גם חיה ועוף שאינם צריכים צידה חייבים בכיסוי הדם. * לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר תדיר (שלא יעני). * לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. * לעולם ימכור אדם שדה ויקנה צאן (שיש לו מהם חלב לפרנסה וגיזין ללבוש). * לימדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין. דף פד עמוד ב * הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה. * שתיית מים פושרים מזיקה לגוף - כשהוחמו בכלי מתכת ולא נתן בהם עשבים/תבלין שרגילים לתת במשקה ולא רתחו כל צרכם. * מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן - ילבש כלי פשתן, וישתמש בכלי זכוכית, וישכור פועלים ואל ישב עמהן. * לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. * לדעת רב עינא: השוחט לחולה בשבת - חייב לכסות, אך רבה דוחה את דבריו (ומוכיח זאת מברייתא).
דף פה עמוד א * לדעת רבי יוסי: אשה יכולה לתקוע בראש השנה בשופר למרות שאינה מחוייבת ואין בזה חילול יום טוב. * חיה ועוף שנשחטו שחיטה שאינה ראויה (כגון: השוחט ונמצאת טריפה והשוחט לעבודת כוכבים) - רבי מאיר מחייב את השוחט בכיסוי הדם וחכמים פוטרים. * רבי סבר ב"אותו ואת בנו" כדעת רבי מאיר (ששחיטה שאינה ראויה נחשבת לשחיטה), וסבר ב"כיסוי הדם" כדעת רבי שמעון (ששחיטה שאינה ראויה לא נחשבת לשחיטה) - והגמרא מבארת את טעמו. דף פה עמוד ב * לדעת רבי אבא: רבי (הסובר כרבי מאיר) מודה שהשוחט את הטריפה ומצא בה בן תשעה חודשים חי לא הועילה לו שחיטת אמו, ורבי שמעון מודה שאם שחט חולין טריפה בעזרה נטהרה מידי טומאת נבילה. * רבי שמעון סובר שחולין שנשחטו בעזרה אסורים מהתורה. * השוחט וצריך לדם - חייב לכסות.
דף פו עמוד א * משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם, ונתנו חכמים עיניהם ברבי חייא ובניו שבזכותם באה טובה זו (וזכות זו מועילה לעולם אך לא עבור עצמם). * בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. * חרש שוטה וקטן ששחטו בינם לבין עצמם - לדעת רבי מאיר: הרואה את דם השחיטה מגולה פטור מלכסות, כי שחיטתם נחשבת לנבלה, וחכמים חולקים כי מסתפקים אם השחיטה היתה כראוי ולכן מחמירים מספק (ובאופן דומה נחלקו לגבי "אותו ואת בנו"). דף פו עמוד ב * רבי חייא בר אבא כל שלושים יום היה חוזר על תלמודו לפני רבי יוחנן. * למסקנת הגמרא: רבי הכריע להלכה כדעת רבי מאיר. * הברייתא מביאה את המקור לדין המשנה שאם שחט מאה חיות או עופות במקום אחד מספיק כיסוי אחד לכולם. * בברייתא ובגמרא מבואר טעם המחלוקת שבמשנה: "חיה ועוף במקום אחד - כסוי אחד לכולן, רבי יהודה אומר: שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף". * למרות שרבי יהודה סובר שהשוחט חיה ועוף צריך לכסות דם החיה לפני שחיטת העוף, מכל מקום הוא מודה שמברך (ברכה על השחיטה) ברכה אחת לשניהם.
דף פז עמוד א * הברייתא מביאה את המקור לדין המשנה "שחט ולא כסה וראהו אחר - חייב לכסות". * יש לכסות את הדם ביד ולא ברגל, שלא יהיו מצוות בזויות עליו. * "מי ששפך - הוא יכסנו, מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים". * רב אשי מביא את המקור לדין המשנה "כסהו ונתגלה - פטור מלכסות" (רב אשי לומד זאת מהמיעוט "וְכִסָּהוּ"). * כסהו הרוח וחזר ונתגלה - חייב לכסות (כי אין דיחוי אצל מצות). דף פז עמוד ב * מים שנפלו לתוך דם - אם יש בו מראית דם חייב לכסות. * דם שנפל לתוך מים - אם יש בו מראית דם חייב לכסות, ולא אומרים "ראשון ראשון בטל" (כפי שאומרים בדם קורבן שנפל לתוך מים) כי אין דיחוי אצל מצוות. * שמואל פוסק שכל זמן שיש בדם (שהתערב במים) מראה אדמומית הרי הוא מכשיר את הזרעים לקבל טומאה, והגמרא מביאה שתי אפשרויות לבאר את דבריו והחידוש שבהם. * בגמרא מבואר מתי האוכל "צללתא דדמא" חייב כרת, ומתי "צללתא דדמא" מטמא באוהל.
דף פח עמוד א * למסקנת הגמרא: משקה המת (כגון: דמעת עינו וחלב אשה) טהור ולא גזרו בו חכמים כפי שגזרו בזב (מכיוון שאנשים בדילים מהמת). * לדעת חכמים: חייב לכסות את כל הדם, לדעת רבי יהודה: אין חייב לכסות אלא רק מקצת מהדם (מדם הנפש), ולדעת רשב"ג: צריך לכסות את כל דם הנפש. * המשנה והברייתא מבארים במה מכסים את הדם ובמה אין מכסים. * חול ש"צריך ולא צריך" לכתשו - הלישנות בגמרא חולקות אם נחשב לחול הדק (שמכסים בו) או לחול הגס (שאין מכסים בו). דף פח עמוד ב * הברייתא לומדת מפסוקים שניתן לכסות את הדם בכל דבר שדומה לעפר בכך שהוא מגדל צמחים. * כלל הצריך לפרט אין דנין אותו בכלל ופרט. * לדעת רב נחמן בר רב חסדא: אין מכסים את הדם אלא בדבר שזורעים בו ומצמיח. * לדעת בית שמאי: אין מכסים את הדם אלא בעפר, ובית הלל חולקים. * בשכר שאמר אברהם אבינו "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה ועפר סוטה.
דף פט עמוד א * בשכר שאמר אברהם אבינו "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" - זכו בניו לשתי מצוות: לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. * "וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ" - רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. * מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין (עבור ציצית)? - מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד. * קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו. * כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה - עשה אזניך כאפרכסת. * אמר להם הקב"ה לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, אבל עובדי כוכבים אינן כן. * גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם. * אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן. * אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה / מי שמשים עצמו כמי שאינו. * מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם (אך לא לדברי תורה ולא יגיס דעתו). * "מכסין בעפר עיר הנדחת" - הגמרא מביאה שתי אפשרויות לבאר במה מדובר ומה הטעם. דף פט עמוד ב * פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בפרטי הדינים של איסור גיד הנשה. * במשנה נאמר שגיד הנשה נוהג גם במוקדשין - והגמרא מבררת במה מדובר ומה כוונת המשנה.
