ועוד הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, דאמר היא נאמנת. כלומר, ואפילו לא מודה, כגון דליתיה לקמן דנישיליה היא נאמנת, ולאו למימרא שאם אינו מודה, אלא מכחישה שתהא נאמנת, דעד כאן לא קאמר רבן גמליאל אלא בבריא ושמא אבל בריא ובריא לא כדאיתא לקמן בריש פרק האשה שנתאלמנה (כתובות טז, א).

יש ספרים דגרסי ובהא כי לא מודי מי מכשר ר"ג והא אמר שמואל דרב יהודה שיננא הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלם. ולפי גירסא זו קא סלקא דעתיה דאביי דהכי קאמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרין, דאיהו נמי לא אמר אלא ברוב כשרין, ואמר ליה רב יוסף דליתא, דאם כן לא הוה ליה למימר הכי אלא הלכה כרבן גמליאל, ואף הוא לא אמר אלא ברוב כשרין, ומדקאמר לא תעביד עובדא משמע דאיהו בכולהו אמר, אלא דאנן לא עבדינן כוותה אלא ברוב כשרין.
ויש ספרים דלא גרסי מי מכשר רבן גמליאל אלא מי מכשר, כלומר, מי מכשר שמואל, דרבן גמליאל ודאי אפילו ברב פסולין קאמר, אבל את לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרים, ואמר ליה רב יוסף ולטעמיך היכי קאמר הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעבד עובדא דמשמע הלכה כרבן גמליאל בכל מה שאמר, כלומר ואפילו ברוב פסולין, ואם כן מאי קאמר ואת לא תעבד עובדא דמ"ש דליטעמיך הוה ליה למימר הלכה כר"ג ברוב כשרים אבל לא ברוב פסולים. אלא הא לכתחילה הא בדיעבד, כלומר הכי קאמר הלכה כרבן גמליאל בין ברוב כשרים בין ברוב פסולים בדיעבד, אלא דבתחילה לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרין. וגירסא מיושרת היא דהא בכולה שמעתין משמע דרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין מכשר, וברייתא דלעיל נמי הכי דייקא.

גרסי' וה"נ כדיעבד דמיא פי' רש"י ז"ל הא דיעבד שאתה בא לפסול את העובר ולהוציא מעוברת מבעלה. פי' לפי' דאף על גב דלגבי עובר לכתחילה פסול גמור הוא שאנו פוסלין ואתו ליוחסין מ"מ ל"ש להחמיר לכתחלה אלא למי שאנו פוסלין לכהונה בלבד שיש לו תקנה בקהל ישראל אבל זה אם אתה פוסלו משום ספק ממזר אין לו תקנה בישראל ולא בממזרת כיון שכן דינו כדיעבד ולישנא דגמרא מוכיח מדקאמר כדיעבד דמי ולא היא כלומר דאיבעי' לומר הלכה כר"ג ברוב כשרים ואין הלכה כמותו ברוב פסולים כי נמי הל"ל הלכה כר"ש והוא דאיכא רוב כשירים ואיבעיא ליה למימר בהדיא אע"כ ה"ק הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא ולא קאמר והא נמי דיעבד הוא ואלו לא בא לאשמועינן אלא דאשה שלא להוציאה מבעלה כדעת קצת מפרשים ז"ל דיעבד גמור הוא לכך פי' רש"י ז"ל הוא הנכון. וכן משמע בפ' בתרא דקדושין שאמר שם הארוסה שעוברה אמר שמואל הולד שתוקי ואמרי' מאי שתוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אלמא אפי' העובר מכשירין על פיה ואמרינן דאתיא כהא דשמואל דפסק כר"ג והתם בהכשירא דעובר איירי בהדיא:

העיד ר' יהושע ור' יהודא בן בתירא על אלמנה עיסה שהיא כשירה לכהונה. פי' רש"י ז"ל בפי' שני והוא היותר נכון דאלמנה עיסה מקרי מי שהיה לבעלה ב' ספיקות וקרי ליה עיסה משום תערובת ספיקות שבו כעיסה זו שמעורבת במים וקמח ומלח והיינו דאמרי' מ"ט אמרו עיסה פסולה מפני ספק חללים שנטמעו בה כלומר שנתערבו ספיקו' עיסת של חלל כגון שנתן גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונשאת תוך ג"ח לכהן וילדה ממנו בן לשבעה חדשים והוא ספק בן שבעה לשני או בן ט' לראשון ועכשיו יש שני ספיקות של חלל ספק בן ראשון והוא כשר וא"ת שהוא בן שבעה לשני אם היתה אמו גרושה מן הראשון ופסולה מן השני או ספק אינה גרושה אלא אלמנה שכשירה לכהן הדיוט ובא זה הספק ונשא אשה ומת שאלמנתו נקראת אלמנת עיסה והקשו בתוס' על פירוש זה חדא דלישנא דעיסה אינו נאמר בשום מקום על אדם ידוע אלא על משפחה או עבד שנתערבו כהני' פסולי' בין כשירים ואינם ניכרים וכדאמרינן בפרק עשרה יוחסין כל הארצות עיסה לא"י וארץ ישראל עיסה לבבל ולישנא נמי דאמר מ"ט עיסה פסולים מפני ספיקא חללים שנטמעו בה הכא משמעו כדאמרינן התם משפחה שנטמעה נטמעה. ותו היכא אמר בסמוך שלכך אלמנת עיסה כשירה ר"י אומר משום בודקת ונשאת כיון שהבעל הוא ספק מתחלתו מה בדיקה היתה לבדוק בו עד שיבא אליהו ויטהר לכך פירש אלמנת עיסה כגון שנתערב א' במשפחה ונטמעה ממנו ובאה אשה אחת ונשאת לאחד מאותה משפחה שהרי בבעל שני ספיקו' שמא זה הבעל אינו אותו שמתערב ולא מזרעו ואם תאמר שהוא בעלה עצמה ספק ושמא כשר הוא ונקראת אלמנתו אלמנת עיסה מפני שנשאת על בעל ממשפחות עיסה והשתא איכא למימר שבדקה ונשאת וידעה בוודאי שאין בעלה זה מאותו תערובות שנטמע במשפחה וכ"כ בעל הערוך ז"ל. וספק חלל כגון מי שגירש את אשתו בגט ספק קרוב לה ספק קרוב לו ומת ונשאת אלמנתו לאחר וילדה בן לאחר ט' שהוולד הזה ספק חלל ונטמע במשפחה וספק נתין כגון נתינה ובת ישראל שנתערבו וולדותיהם א"נ אלמנת ישראל שנשאת לנתין תוך ג' חדשים וילדה בן תשעה חדשים הוא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והאי דנקט אלמנת עיסה ולא נקט בת עיסה שדרך מתנית' דאיירי בדידה נקט וה"ה לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דרבי יהושע אדרבי יהושע שפיר ההיא פרוקא לא סגיא אליביה דרבה דכיון דאמר כר"ג התם ברי והכא שמא מכלל דאלמנות עיסה זו אינה טוענת בברי כלום וא"כ לא שייך בה אשה נשאת בודקת ונשאת כדפריך רבא הלכך לר"ג אלים ליה ברי וכן תלמודא הוא דקאמר ליה לסיומי מלתא משום דקבל אביי לפרוקי דרבא דההוא עיקר והא דאמר אלים ליה ברי בחד ספיקא מכשיר לאו משום ברי לחוד אלא משום חזקה דגופא דמסייע לה וכדאיתא לעיל:

תנו רבנן איזו היא עיסה האי לישנא מוכח דאדלעיל קאמר וה"ק איזו עיסה שנחלקו בה וכן פירש רש"י ז"ל איזה עיסה שרבי יהודה מכשיר בה והכא ודאי מוכח כולה סיגייא דלפרושי הכשיר' דרבי יהודא אתי והיינו דקאמר איזו היא עיסה שנחלק ר"י על ר"ג והכשיר אותה ובהאי פירוש מתפרשא שמעתתא שפיר כדבעינן למימר לקמן בס"ד:

ולענין ביאור מה שאמרו חדא דהא קא מודה ועוד דהא אמר רב יהודה הלכה כרבן גמליאל פירושו ועוד אפילו שתק הארוס או שמת או שאינו כאן או שטוען בשמא הלכה כרבן גמליאל הא ברי וברי אינה נאמנת ואף בפנויה שאמרה מאיש פלוני והוא מכחיש הוא נאמן ומכל מקום אשת איש שאמר הבעל לאו מינאי אע"פ שנאמן לפסול את הולד אינו נאמן לפסלה מן התרומה אם חזרה לבית אביה בלא זרע משום זונה וזה שהזכרנו בארוס וארוסה שנאמנת לא סוף דבר להכשיר את עצמה אלא אף להכשיר את הולד והוא שאמרו והא נמי כדיעבד דמי ואי משום דידה הא דיעבד גמור הוא הואיל ומקדשת היא לו אלא משום סרך בתה אמרה כן כלומר שאע"פ שלענין בתה מיהא לכתחלה הוא הואיל והתרת את אמה התרת את בתה וחכמי האחרונים שבספרד אוסרין בבתה לכתחלה ואין הדברים נראין ולשיטתנו אין אנו צריכין לה שהרי לענין פסק הכשרנו בכל שהיא גדולה וטוענת בבריא אף ברוב פסולים ואף לכתחלה כמו שביארנו למעלה:

כשם שביארנו בדברי רבן גמליאל שהלכה כמותו שלא אמרן אם הוא טוען בבריא כך לא אמרן אם היא טוענת בשמא שלכשר נבעלה או נשאת ולא עוד אלא שלדבריו כל שהיא טוענת בשמא אף בספק ספיקא פסול הילכך אלמנת עיסה פסולה לכהנה אף על פי שיש בה ספק ספיקא הואיל והיא טוענת שמא הן שיהא בה ספק חלל או ספק ממזרות או ספק נתינות הן ספק עבדי מלכים ר"ל גוים שביאתם פוסלת לכהנה ולא תפש לשון עבדי מלכים אלא שמצד שמתוך אלמותם נושאין בנות ישראל בזרוע ומה שהעיד ר' יהושע על אלמנת עיסה שכשירה לכהנה עד שהקשו עליה מדידיה אדידיה דבמתניתין קאמר אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי אף בבריא ואלמנת עיסה אמר שנאמנת אף בשמא ותירץ בה דההיא משום ספק ספיקא וכמו שאמרו לרבן גמליאל אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא מכשר וקיל ליה שמא דאפילו בתרתי ספקי פסיל ולר' יהושע אלים ליה חד ספיקא דאפילו בבריא פסיל וקיל ליה תרי ספיקי דאפילו בשמא מכשר מכל מקום הלכה כרבן גמליאל ואע"פ שהעיד ר' יהושע בכך הרי אמרו בפרק יוחסין ע"ה ע"א וביבמות פרק אלמנה הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהנה ולאפוקי מעדותו של ר' יהושע ומכל מקום דוקא במשפחה שנתערב בה ספק חלל או ספק שאר פסולים האוסרים לבוא בקהל אבל כל שלא ניטמע בה ספק אין פוסלין אותה הן שקורין אותו בפסול ושותק או צווח ואין שום דבר תלוי בקורין לו בפסול ושותק או קורין לו בפסול והוא צווח אלא כל שהוחזק בפסול או בספק פסול ולא שנא קרו ליה בפסול חלל או ממזר ושותק לא שנא קרו ליה וצווח אלמנתו פסולה ואם לא הוחזק לא שנא קרו ליה ושתיק לא שנא קרו ליה וצווח אלמנתו כשירה ודברים אלו פירושן לכהנה אבל לקהל אפילו נטמע בה ספק פסול האסור לבוא בקהל כגון ממזרות אלמנתו כשירה שהרי בת ישראל היא ואין ביאתו פוסלתה אלא לכהנה הא ולד עיסה כל שיש בה ספק פסול האוסר לבוא בקהל כגון ממזרות ונתינות הואיל ופסקנו הולד הולך אחר הפגום פסול לבוא בקהל הן בשותק הן בצווח שהרי פסלנו אלמנת עיסה לכהנה משום דרבן גמליאל קיל ליה שמא שאף בספק ספיקא הוא פוסל וכשם שטעם זה יש לו מקום באלמנה לכהנה כך יש לו מקום לולד בקהל בפסול האוסר בקהל ויש פוסקים שכל שקורין לו בפסול ושותק פסול בין בשתיק חלל ועבדי מלכים לכהנה בין בפסול ממזרות ונתינות ואף לישראל וכל צווח כשר וכן כתבוה גדולי הדורות ואף גדולי המחברים כתבוה כן וכל שקורין לו ושותק אין נושאין נשים ממשפחתו אלא בבדיקה אלא שבכל ספק פסול שהיא בו שתי ספקות כגון אלמנת עיסה כתבו שאם נשאת לא תצא וגדולי המפרשים כתבו לדעת זה שלא נאמרו דברים אלו אלא בדורות הראשונים שהיו בית דין נזקקין על החרפות שאדם מחרף את חברו כמו שאמרו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים וכששתק זה ולא צווח לבית דין שכך הוא אבל עכשו השותק בשעת מריבה הוא המשובח אלא אם כן קורין אותו כן שלא בשעת מריבה:

אמר ליה אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר רבן גמליאל והא אמר ליה שמואל לרב יהודא שיננא הלכ' כר"ג. ואת לא תעביד בה עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה וקס"ד דהכי קא'. דר"ג גופיה לא אמר אלא ברוב כשרין והיינו דקאמר הלכה כר"ג. ואזדהר בה דלא תעביד בה עובדא עד דאיכא רוב כשרין. דר"ג גופיה לא אמר אלא הכי ואמרינן ולטעמיך תקשי לך היא גופה הלכה ואת לא תעביד עובדא. כלומר דאי כדקס"ד הוה לי' למימר ואף ר"ג לא אמר אלא ברוב כשרין. ואיהו לא אמר אלא הלכה ואת לא תעביד בה עובדא. ואי אמרת דהכי קאמר דלית הלכת' כר"ג אלא ברוב כשרין א"כ הוה לי' למימר הלכה כרבן גמליאל והוא דאיכא רוב כשרין. אלא ודאי מדקא' הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא אלא ברוב כשרין. לא סגיא דלא קאמר הלכה כר"ג בדיעבד. ואת לא תעביד עובדא לכתחלה אלא ברוב כשרין. ואע"ג דאמרינן בכמה דוכתי הלכה ואין מורין כן. ה"מ דקאמרינן אין מורין כן אלא לכתחלה. אבל הכא אי אמרינן ואת לא תעביד עובדא אפי' בדיעבד. א"כ למאי כן הלכתא. אלא ודאי הא לכתחלה הא דיעבד. והא נמי כדיעבד דמי פי' רש"י ז"ל שנתעבר' ואתה בא לפסול העובר ולאסרה על הארוס ואין אתה מאמינה. והרי אתה מוציאה מבעלה. ארכבה אתרי רכשי. ותמה דודאי לגבי להוציאה מבעלה דיעבד גמור הוא. ולגבי עובר נמי לכתחלה גמור היא. ואפשר לומר לפי' רש"י ז"ל דכיון דלגבי להוציאה מבעלה. הוי דיעבד גמור לגבי עובר נמי חשבי' ליה כדיעבד. דכיון דלא מפקי' לה לא סגיא דלא מכשרי' לעובר. דאי לא אתה מוציא לעז עליה וגורם לבעלה לגרשה. ואי נמי אפשר לפרש דהאי דאמרינן כדיעבד דמי לגבי עובר קאמרי'. ואע"ג דעובר לכתחלה גמור הוא. כיון דאי פסלת לי' פסול לבא בקהל ואין לו תקנה. חשבי' ליה כדיעבד. אבל אשה דכי מיפסלי לכהונה אית לה תקנה בישראל חשוב לן לכתחילה. ולעיל דפסלי' בבתה דוקא באיסור כהונה. והכי נמי מוכח מדשמואל דאמר במסכת' קידושין. ארוסה שעיברה הולד בדוקי. לומר שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת והולד כשר. ומשמע דלהרשירו לכתחילה איירי. דלמיעבד עובדא קא'. ואיכא דקשיא ליה וכיון דחשבי' לה כדיעבד אפי' ר' יהושע מודה. כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין אבל דיעבד מודה ר' יהושע. והכי אמר' ר' אליבא דמ"ד נסתרה דהלכתא כוותיה. והא לית' כדפרישנ' לעיל וה"מ בנסתרה אבל בנבעלה אפי' בדיעבד פסיל ר' יהושע ובתחלה פסיל דכיון דאיסתרא אין אפערופו' לעריות: רבינו נ"ר:

רמי ליה אביי לרבה ומי אמר ר"י אינה נאמנת. ורמינהי העיד ר' יהושע ור' יהודא בין בתירא. על אלמנת עיסת שהיא כשרה לכהונה. הפי' הנכון כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה. ונשאת לכהן והוליד ממנה בן. הרי זה ספק חלל ונטמע במשפחה אחת ואין ידוע מי הם הפסולין והלכה זו ונשאת לאחד מהם. ובת אלמנה הוי ספק ספיק' ספק שמא אינו חלל מתחלה שמא אלמנה היתה. ואם תמצא לומר גרושה היתה שמא זה שנשא זו אינו מהן. והיינו דאמרינן אשה נשאת בודקת ונשאת שלא היה מאותן הפסולין ופי' רש"י ז"ל אינו נכון. וספק ממזרות נמי כי הא גונא כגון שנתגרשה אמו בגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה. ספק נתין כגון שנש' נתין בת ישראל בתוך שלשה חדשי' למיתת בעלה והוליד לשבעה. ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון. אי נמי כגון נתינה מעוברת שילדה עם בת ישראל במחבא או שפחה מעוברת ונתערבו ולדותיהן ונטמעו במשפחה:

הילכך לרבן גמליאל אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא נמי מכשר. וקיל ליה שמא דאפי' בספק ספיקא נמי פסיל. לר' יהושע אלים חד ספיקא דאפי' בברי נמי פוסל. וקיל ליה ספק ספיקא דאפי' בשמא נמי מכשר. תמה הא דפסיל ר"י בנסתרה דהוי ס"ס שמא לא נבעלה כלל. ואת"ל נבעלה שמא לכשר לה נבעלה וי"ל דהא לא חשיב לר"י לספיק' דכיון דנסתר' אין אפטרופ' לעריות. ומיהו דוקא מהאי טעמא אבל טעמא קמא דאמרי' אשה נשאת בודקת ונשאת איפריכ' לי' דוודאי אפי' בשותקת מכשרי' ואפי' באומרת שאינה יודעת ומעיקרא לא דק וכיון דלא סליק לא איכפת ליה:

ובהא כי לא מודה מי מכשר וכו'. כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו הא דקאמר ועוד לא בעי למימר אפילו לא יודה דהא מילתא דפשיטא היא אי אמר לא מינאי דבהא לא מכשר ר"ג כדאמרינן לקמן בריש פ' שני דבברי וברי לא קאמר וכו' אלא ה"פ ועוד אפילו לא ידענא דמודה כגון שמת או שהלך למדינת הים כשר. ע"כ:

וכן כתבו כל המפרשים ז"ל ומעתה קשה אמאי נקט הכא ובהא כי לא מודה וכו'. לא ה"ל למנקט אלא ובהא כי ליתיה קמן מי מכשר וכו' וי"ל דמ"ה נקט כי האי לישנא משום דדייק מדקאמר ועוד דמשמע כי לא מודה דהא מעיקרא קאמר חדא דהא קא מודה ועלה קאמר ועוד וכו' פי' אפילו כי לא מודה והיינו כגון שהלך למדינת הים ואין לטעות דה"ק ועוד אפילו כי לא מודה דהיינו שמכחישה דלמה לן לאסוקי כולי האי דנימא דאפילו מכחישה נאמינה ונכשירנה הא בחידוש כל דהו סגי ותתיישב שפיר לשון ועוד וה"ק חדא דהא קא מודה ועוד אפילו לא יודה כגון דליתיה קמן הא אמר וכו' ולמה לן לאסוקי לשון ועוד דלשמעינן חידוש גדול כולי האי ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ובהא כי לא מודה וכו'. דקא אמרת ועוד ודוק. וקשה לשיטת רש"י ז"ל והריטב"א ז"ל דכי קאמר אין מינאי פירושו דמעוברת ממנו בודאי כגון שלא זזה ידה מתוך ידו דהיינו הודאה גמורה למה לן לאסוקי לשון ועוד כולי האי לימא דה"ק ועוד אפילו לא יודה הודאה גמורה כגון שאומר ממני היא מעוברת אלא שמודה שהוא בא עליה הא אמר רב יהודה וכו' והשתא לא תיקשי ולא מידי דכי אמרינן ואת לא תעביד עובדא וכו' היינו כשהוא אינו מודה כלל כגון שהלך לו ואינו לפנינו אבל כשהוא לפנינו ומודה לדבריה קצת שאומר שבא עליה אפילו ברוב פסולין נמי מכשר ולא חיישינן שמא אפקרה נפשה לעלמא אבל לשיטת הרשב"א ז"ל ניחא. ויש לומר דהכא גבי ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מהארוס וכך לי הכא גבי ארוס אף על גב דהוא מודה קצת כמו במתני' אף על גב דליתיה קמן ולא קא מודה כלל כיון דליכא אלא רוב פסולין והכא גבי ארוס הכל פסולין אצלה ולכך כתב רש"י ז"ל ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס, ע"כ. ודוק שלא תפס רש"י ז"ל לשון גמרא כלל לפי שהוא מקושר עם הלשון דלעיל מיניה וכדכתיבנא. ועוד נ"ל שבזה הלשון תירץ שני קושיות בשמעתא ולהכי אינו תופס לשון דלא קביע ליה דוכתא שיתפוס בו לבדו והכי רגילנא לפרושי בכל כי ה"ג כשרש"י ז"ל אינו תופס לשון גמרא. חדא קשיא ליה דאמאי קאמר ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג והאמר וכו' והא ודאי ר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין. כדאמר לעיל ותירץ הרשב"א ז"ל דקס"ד דאביי דהכי קאמר שמואל הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין דאיהו נמי לא אמר אלא ברוב כשרין ואמר ליה רב יוסף ולטעמיך הלכה ואת לא תעביד עובדא דמדקאמר ואת לא תעביד עובדא משמע דאיהו בכולהו קאמר אלא דאנן לא עבדינן כותיה אלא ברוב כשרין ואם כדבריך הוה ליה למימר הכי הלכה כר"ג ואף הוא לא אמר אלא ברוב כשרין, ע"כ. ולא נהירא דפשיטא ודאי דמדקאמר ואת לא תעביד עובדא דכדברי רב יוסף משמע ומלשון רש"י ז"ל למדנו תירוץ קושיא זו דהכא גבי ארוסה כיון דהכל פסולין אצלה אפי' ר"ג דקא מכשר ברוב פסולין הכא יפסול כיון דהכל פסולין אצלה וה"ק ובהא דהיינו גבי ארוסה דהכל פסולין אצלה מי מכשר ר"ג והא דומיא דשבויה היא ואפילו תימא דרובו ככלו וכי היכי דמכשר ר"ג ברוב פסולין הכי נמי מכשר בהכל פסולין והאמר ליה שמואל לרב יהודה כו' ועוד קשיא ליה ז"ל דלקמן דמוקי ליה דבדיעבד הוא דקאמר לה מאי קאמר ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג דאלמא לר' יהושע פסולי מפסל והא ר' יהושע בדיעבד לא פסיל כדמשמע לעיל דמוקמינן הא דרב דאמר אין אוסרין על היחוד כר' יהושע דמשום מעלה ביוחסין הוא דקא פסיל לבד והרשב"א תירץ דלמאי דכתב איהו ז"ל לעיל דר' יהושע באשת כהן פוסל אפילו בדיעבד ניחא דה"ק ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג ואפילו אשת כהן היא מותרת ואפילו תאמר דמשום מעלה לבד אוסרין אשת כהן ומדינא היא מותרת על היחוד ומודה רבי יהושע בדיעבד איכא למימר דשניא ההיא דהתם דליכא אלא יחוד גרידא אבל בנבעלה הרי היא כשבויה לגמרי שהרי כריסה בין שיניה ומוציאין אותה מבעלה כי הכא וכ"כ הרמב"ן וכדבעינן למכתב קמן בס"ד:
ורש"י תירץ גם קושיא זו דשניא היא ההיא דארוסה משום דהכל פסולין אצלה ודמי לשבויה ממש לר' יהושע ואם נשאת תצא לר"י ודוקא ר"ג הוא דמכשר. כנ"ל:

וכתב הר"י בן מיגש וז"ל ועוד הא אמר ר' יהודה כו'. כלומר אפילו לא היה מודה שממנו נתעברה איהי מהימנא כר"ג ואף על גב דרוב פסולין אצלה דהא אשת איש היא כיון דבדיעבד היא שהרי כבר מאורסת היא אצלו איהי מהימנא ולא מפקינן לה מתותיה ואי קשיא לך ההיא דאמרינן ועוד דהא אמר רב יהודה כו' דאלמא אף על גב דלא קא מודה איהי מהימנא ובהא ברי וברי הוא וקיי"ל דהיכא דאיהו קאמר ברי לי שזנית תחתי ואיהי אמרה להד"מ דאיהו מהימן ומתסרא עליה משום דשווייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וכיון שכן היכי אמרינן הכא דאפילו לא מודה נמי הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג דאמר איהי מהימנא. מסתברא לן דהאי דאמרינן הכא ועוד דהא אמר רב יהודה כו' לאו למימרא דהיכא דכפר ואמר מעולם לא באתי עליה דאיהי מהימנא ומכשרינן לה למיקם תותיה דהא ליכא למימר הכי אלא בא למימר דהיכא דלא קא מודה דזה העובר שלו בודאי אלא אומר אין בודאי באתי עליה אבל איני יודע בודאי כי זה העובר ממני הוא אלא ספק הוא הדבר אצלי לפי שבמה שהפקירה עצמה אצלי ובאתי עליה באיסור הכי נמי יש לומר דהפקירה עצמה לאחר באיסור ובא עליה וממנו הוא זה העובר ולפיכך היא נאמנת לומר שממנו הוא משום דהויא לה איהי ברי ואיהו שמא אבל אילו אמר הארוס מעולם לא באתי עליה לא דינא ולא דיינא שאסורה היא עליו דכיון דאמר מעולם לא באתי עליה והרי כריסה בין שיניה ממילא שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וראיה לפירושנו זה דגרסינן בסוף פרק אלמנה לכהן גדול איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר כו' ואוקמה אביי לבסוף דאפילו תימא מארוסה כיון דדיימא מעלמא נמי קאמר רב דהולד ממזר מ"ט דאמרינן מדאפקרה נפשה לגבי ארוסה אפקרה נמי נפשה לגבי עלמא כלומר ויש לומר שזה העובר אינו מאותה ביאה שבא עליה הארוס אלא מביאה אחרת שבא עליה איניש מעלמא וזה ראיה לפירושנו בכאן שאמרנו דהא דאמרינן דאפילו דאינה מודה נמי הא אמר רב יהודה וכו' לאו למימרא דהיכא דכפר ואמר לא באתי עליה מעולם דאיהי מהימנא הוא אלא למימרא דהיכא דאמר אין באתי עליה מיהו שלא נתעברה זה העובר ממני אלא מאחר דכי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה נמי לגבי אחר הוא דאמרינן הכי ועל פי' זה אין שום קושיא ופי' יפה הוא וצריך שתקבענה במסמרים. עכ"ל הרא"ם ז"ל:
וכתב הרמב"ן וז"ל חדא דהא קא מודה ועוד הלכה כר"ג פי' לאו אי קא מכחיש לה קאמרינן דאי מכחיש לה ברי וברי הוא ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אלא ה"ק אפילו ליתיה קמן נמי מהימנא. ויש אומרים היכא דאמר בודאי שבאתי עליה אבל איני יודע אם הפקירה עצמה לאחר כמו שהפקירה עצמה לי. כך פי' הר"ר יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל. ואיני מכיר בלשון זה דכי מודה מי ידע בה דלא הפקירה עצמה לאחר וכי נועל הוא דלת בפניה והא דרב יוסף אתיא כלישנא בתרא דאמרינן התם בפרק אלמנה לכ"ג אההיא דאיתמר התם הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ואמרינן התם כלישנא בתרא בבא כולי עלמא לא פליגי דבתריה שדינן ליה אבל ללישנא קמא דאמרינן דבבא פליגי ואף על גב דלא דיימא מעלמא ומשום דכי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נמי לגבי שאר אינשי הודאה דארוס לאו כלום היא אלא דהתם אביי הוא דדחי לה ולא קיימא הכי א"נ לגבי ולד חיישינן אבל היא שריא לבעלה. עכ"ל הרמב"ן ז"ל. עוד כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל והא דאמרינן ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג קס"ד דאביי ה"ק הלכה כר"ג ולא תעביד עובדא אלא ברוב כשרין דר"ג לא אמרה אלא ברוב כשרין והיינו דאקשי אביי מי מכשר ר"ג וא"ל רב יוסף הא לא אפשר דהוה ליה למימר ואף ר"ג לא אמרה אלא ברוב כשרין אצלה מדקתני ולא תעביד עובדא משמע דר"ג ברוב פסולין נמי אמרה והלכה כותיה וכיון שכן אמאי לא תעביד עובדא ואי תקשי לדידך הא אשכחן בכמה דוכתי הלכה ואין מורין כן ודילמא ה"ק הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולין ומיהו לא עבדינן בה עובדא אפילו בדיעבד והאי קושיא טעותא היא דאי הלכה הוא אמאי לא תעביד עובדא בדיעבד אלא למאי הלכתא ואנן איפכא אשכחן בכמה דוכתי דאין הלכה ואם נשאת לא תצא ויש נוסחא שכתוב בה ובהא כי לא מודה מי מכשר ולא כתיב בה ר"ג ואשמואל קאי מכשר שמואל והאמר הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולין אבל לא עבדינן בה עובדא אלא ברוב כשרין ומפרשינן לה הא לכתחילה הא דיעבד כלומר הלכה כר"ג בדיעבד אפילו ברוב פסולין ולכתחילה לא תעביד עובדא ברוב פסולין כותיה ולא למימרא דר"ג לאו לכתחילה נמי קאמר דאיהו לכתחילה קאמר דהא מתניתין בפנויה אוקימנא לה אבל באשת איש הא אמרן לעיל שאין אוסרין על היחוד אלא ה"ק אנן קיי"ל כר"ג ולכתחילה לא עבדינן בה עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ומיהו דיעבד אפילו ברוב פסולין עבדינן בה עובדא ואי קשיא דיעבד אפילו ר' יהושע מודה כדאמרן לעיל מעלה עשו ביוחסין אבל דיעבד לא וההיא אליבא דמ"ד נסתרה דהלכה כותיה וכיון שכן אמאי אמר רב יוסף הלכה כר"ג לרבי יהושע כשר איכא למימר כי אמר ר' יהושע ה"מ נסתרה אבל נבעלה אפילו דיעבד פסול דהא מדמה לה לשבויה ואי קשיא כיון דמדמה לה לשבויה אפילו נסתרה נמי תצא איכא למימר בדיעבד א"ל לר"י פלוגתא בין עובדי כוכבים לישראל דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אבל לכתחילה אין אפוטרופוס לעריות ויש לפרש דלר"י אפילו דיעבד אוסרין על היחוד באשת כהן והיינו שבויה ומעלה עשו ביוחסין אפילו דיעבד קאמר וכן נראה מדברי רש"י ז"ל ובכל מקום נמי מעלה עשו ביוחסין בדיעבד נמי היא כדאתמר בסוף קדושין לענין שתוקי ואסופי ומיהו לר"ג אין אוסרין על היחוד אפילו בכהונה אלא כדפרישית לעיל. עכ"ל הרמב"ן:
וכתב הרשב"א ויש ספרים דלא גרסי מי מכשר ר"ג אלא מי מכשר כלומר מי מכשר שמואל דר"ג ודאי אפילו ברוב פסולין קאמר אבל את לא תעביד עובדא [אלא ברוב כשרים ואמר ליה רב יוסף] וליטעמיך תקשי לך היא גופא דמשמע הלכה כר"ג בכל מה שאמר כלומר ואפילו ברוב פסולין וא"כ מאי קאמר ואת לא תעביד עובדא דמאי שנא דליטעמיך ה"ל למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין אבל לא ברוב פסולין אלא הא לכתחילה הא דיעבד כלומר ה"ק הלכה כר"ג בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין בדיעבד אלא לכתחילה לא תעביד עובדא אלא ברוב כשרים וגירסא מיושבת היא דהא בכולה שמעתין משמע דר"ג אפילו ברוב פסולין מכשר וברייתא דלעיל הכין דייקא. ע"כ:
כתב רבינו האיי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר ליה שמואל לרב יהודה פשוטו בלשון ארמי ששיניו גדולות שכל מה שהוא גדול שינים קרו ליה שיננא ויש שדורשין שמעתתיה חריפין כחץ שנון ולא דמי דהכין הוה אלא מחזיא מילתא דרב יהודה דבין שיניה כמשמעו. ע"כ:

וליטעמיך תקשי לך היא גופא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא. כלומר דאי בעי למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין ואין הלכה כמותו ברוב פסולין הכי הוה ליה למימר הלכה כר"ג והוא דאיכא רוב כשרין ואי בעי למימר הלכה כר"ג ואף ר"ג לא הכשיר אלא ברוב כשרין ה"ל למימר הכי בהדיא אלא ע"כ ה"ק הלכה כר"ג לגמרי ואת לא תעביד עובדא לכתחילה וכענין שאמרו הלכה ואין מורין כן. הריטב"א ז"ל:
וא"ת ומאי קשה ליה לרב יוסף הלכה ואת לא תעביד דדילמא רצה להחמיר דכותה איכא בפרק הזורק א"ל שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה וי"ל דלישנא דהלכה קא דייק כי כשאמר הלכה משמע דאפילו לחומרא קאמר ומש"ה הוי קשה ליה אמאי הדר למימר ואת לא תעביד עובדא. תלמידי הרשב"א ז"ל:

ולי איברא ודאי דלישנא דהלכה קא דייק וכדבעינן למכתב קמן בסמוך ומיהו עיקר קושיא ליתא דבשלמא גבי ההיא דהזורק איכא למימר דמשום דיבאו לטעות בשיעור כדי שתשוח להכי החמיר וקאמר ואת לא תעביד עובדא אבל הכא אי הלכה כר"ג למה ליה לאחמורי ולמימר ואת לא תעביד עובדא כו'. ותלמידי ה"ר יונה ז"ל כתבו וז"ל וליטעמיך תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא ולא מצית למימר דמאי דפסקינן הלכה כר"ג לא אמרו אלא ברוב כשרין דאם כן ה"ל למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין אלא מדקאמר סתם הלכה כר"ג משמע דאפילו ברוב פסולין פסקו הלכה כמותו וכיון שפסקו הלכה כמותו היכי קאמר ואת לא תעביד עובדא דכל מקום שאמרו הלכה הלכה למעשה משמע אלא ע"כ נצטרך לתרץ הא לכתחילה הא דיעבד כלומר לכתחילה אם יבא מעשה לידנו לא נתיר אותה לינשא לכהונה אבל אם נשאת לא תצא ואפילו ברוב פסולין והכא לפיכך הכשירו משום דכדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו ע"כ. ומתוך לשון וליטעמיך לא דייק שפיר דמשמע דלטעמו הוא דקשיא ליה ואילו לטעמיה דידיה לא קשיא ולא מידי וקשה דהא לכ"ע קשה וצריכין לתרץ הא לכתחלה הא דיעבד וי"ל דה"ק לדידי ניחא דכי קאמר ואת לא תעביד עובדא דהיינו בדרך חומרא בעלמא וכמו שכתבו תלמידי הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ומשום מעלה דיוחסין לבד רצה שינהוג זה הסלסול בעצמו אלא לדידך דאקשית לי מדאמר ליה ואת לא תעביד עובדא אלמא דמדינא קאמר ואת לא תעביד וכו' ומש"ה קאמר ליה וליטעמיך תקשי לך היא גופא וכו' אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה וכו' פי' וליטעמיך יש לך לחלק כן מעתה אף לפי שיטתך לא תקשי לי ולא מידי א"נ ה"ק וליטעמיך וכו' פי' היה לך להסתפק בדברי דדילמא כי קאמרי חדא דהא קא מודה וכו' דהכי קאמינא חדא דהא קא מודה ובטעם זה לחודא סגי ועוד אפילו את"ל דלא מהני האי טעמא דהודאה לחודא כדי לעשות מעשה הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג פי' בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין הלכתא כותיה לענין הלכה ולא למעשה ומעתה כיון דאפילו לא מודה כלל לענין הלכה קיי"ל כר"ג כי קא מודה אף על גב דרוב פסולין אצלה עבדינן נמי בה עובדא וכיון דלא אסתפקת כן כלל בדברי ואקשת לי להדיא אלמא משמע לך דלשון הלכה משמע הלכה למעשה הילכך ע"כ ה"ק ועוד אפילו כי לא מודה ויבא מעשה לידי אמינא דהלכה כר"ג ומש"ה פרכת לי להדיא ואי הכי קשיא תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא וכו' דהא הלכה משמע הלכה למעשה אלא ע"כ מאי אית לך למימר הא לכתחילה הא דיעבד כו' פי' לפי שיטתך יש לך לתרץ כן הילכך גם לפי שיטתך נמי לא תקשי לי ולא מידי ומיהו לדידי בלאו ה"נ לא תיקשי וכדכתיבנא ואפשר דרב יוסף היה יודע דברי עצמו וידע שפיר דכי קאמר ועוד וכו' למפסק הלכה גמורה קאמר לה שאם היה בא מעשה לפניו ולא היה מודה הכי נמי דהוה מכשירה ומ"מ הקשה עלה דאביי אמאי פריך עליה להדיא ולא שאל ממנו פי' דבריו וכדכתיבנא ולהכי אהדר לתרוצי והא נמי כדיעבד דמי כדי ליישב דבריו לפי קושטא דמילתא ודע דבפרק איזהו נשך כתבו התוס' ז"ל דהא דאמרינן בפרק הכותב גבי ההוא דאפקיד כסא דכספא גבי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא מאריה ויהיב סימנא אמר רב נחמן חדא דידעינן ביה בחסא דלא אמיד ועוד דקא יהיב סימנא ה"פ חדא דידעינן ביה דלא אמיד ובטעם זה לחודיה סגיא ועוד דאפילו את"ל דלא מהני אמידא לחודיה הא קא יהיב סימנא ויועילו השני טעמים יחד א"נ מעיקרא לא ר"ל שיהיה הטעם דלא אמיד די לחודיה אלא מתחילה לא נתכוון לומר אלא שבין שניהם יועילו והא דאמר בסוף פ"ק דכתובות גבי ארוס וארוסתו וכו' לא מצי למימר שיועילו שני הטעמים דאי טעמא דהא קא מודה לא מהניא לחודיה לא מהניא נמי בהדיה דהלכה כר"ג כיון דלא מכשר אלא ברוב כשרין אצלה והכא כולן פסולין אצלה לבר מארוס ולהכי פריך כי לא מודה פי' כי לא מהני טעמא דמודה לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג עכ"ל התוס' שם וכן פירשו סוגייתנו התוס' לקמן בפרק הכותב ולי איברא דלא מצינן לפרושי הכא שיועילו השני טעמים כפי' שני של התוס' שפירשו ההיא דבי חסא מיהו כפי' הראשון של תוספות שפירשו שם שפיר מצינן לפרושי וה"ק חדא דהא קא מודה ובהכי סגי ועוד את"ל דלא מהני בהאי טעמא לחודיה כדי לעשות מעשה הא אמר רב יהודה וכו' וכיון דכי לא מודה נמי הלכה כר"ג ואפילו ברוב פסולין ואף על גב דלא עבדינן עובדא מ"מ כיון שהדין כן כי לא מודה היכא דקא מודה אסקינן דרגא ועבדינן נמי עובדא בה וכדפרישנא לעיל והיינו דקשיא ליה לרב יוסף וליטעמיך וכו' פי' כיון דאקשינן ליה להדיא ולא נסתפק לו אם באולי רב יוסף ה"ק אלמא דס"ל דלשון הלכה למעשה משמע ומעתה תקשי לך היא גופא וכו' וכדפרישית לעיל וזה הפי' דחיקא טובא מאי דמסיים ואזיל אלא מאי אית לך למימר וכו' והא נמי כדיעבד דמי וכבר הארכנו בזה. ויש לי לפרש עוד דה"ק אלא מאי אית לך למימר ע"כ הא לכתחילה וכו' ולשון הלכה לאו לגמרי משמע הילכך אנא הכי קאמינא למאי ניחוש לה פי' ואפילו היה הדבר לכתחילה חדא דהא קא מודה ובענין זה אפילו [לא] נתארסה כלל ואמרה מאיש פלוני וכהן ואיהו נמי אמר אין מינאי אפילו לכתחילה מכשירים לה לכונסה לכהן ועוד אפילו את"ל דלא מהני טעמא כדי להכשירה לכתחילה הא אמר רב יהודה וכו' ובדיעבד מיהא מכשירינן לה ונדון דידן כדיעבד דמי וכיון דכי לא מודה כלל בדיעבד מיהא מכשירין לה כי קא מודה אסקינן לה דרגא ואפילו לכתחילה נמי מכשירים לה כך נראה לפרש ואם לא תפרש כן למה לי למימר חדא דהא קא מודה במאי דאיפסיקא הילכתא כר"ג סגי ואפילו כי לא מודה כיון דהכא כדיעבד דמי ואם נפרש כדעת קצת מפרשים ז"ל דלגבי הולד ה"ל כלכתחילה ולגבי אשה זו דמי לדיעבד ניחא טפי דטעמא קמא להכשיר הולד וטעמא בתרא כדי ללמדנו דלגבי אשה בלאו הכי נמי מיתכשרא ואפילו כי לא מודה ע"כ. עוד יש לי לפרש דה"ק וליטעמיך פי' דלא משוית הפרישא בין לכתחילה ממש למאי דדמי לדיעבד תיקשי לך היא גופא דקאמר ואת לא תעביד וכו' דמשמע דדוקא לכתחילה ממש אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה ולדידך כי קאמר הלכה כר"ג היינו בדיעבד ממש ולא מאי דדמי לדיעבד וא"כ תקשי לך היא גופא הלכה דמשמע לך בדיעבד לבד ואת לא תעביד עובדא דמשמע לכתחילה ממש דוקא אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה פי' לכתחילה ממש וכל מאי דלא הוי לכתחילה בכלל דיעבד הוי, ומכל מקום מאי דכתיבנא לעיל ניחא טפי כן נראה לי:

והא נמי כדיעבד דמי. כך היא גירסת הספרים ופרש"י ז"ל הא נמי דיעבד הוא שאתה בא לפסול את העובר ולהוציאה מבעלה פי' לפירושו ואע"ג דלגבי עובר לכתחילה פסול גמור הוא שאנו פוסלין אותו ליוחסין מ"מ לא שייך להחמיר לכתחילה אלא למי שאנו פוסלים לכהונה בלבד שיש לו תקנה בקהל ישראל אבל זה אם אתה פוסלו משום ספק ממזר אין לו תקנה בישראלית ולא בממזרת וכיון שכן דינו כדיעבד ולישנא דגמרא מוכח כן מדקאמר כדיעבד דמי ולא אמר והא נמי דיעבד הוא ואילו לא בא לאשמועינן אלא הכשר האשה שלא להוציאה מבעלה כדעת קצת המפרשים הא דיעבד גמור הוא לכך פרש"י ז"ל הוא הנכון וכן משמע בפ' בתרא דקדושין [עה א'] שאמרו שם ארוסה שעיברה שמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אלמא אפי' העובר מכשירין על פיה ואמרינן דאתיא כי הא דשמואל דפסק כר"ג והתם בהכשר העובר איירינן בהדיא. הריטב"א ז"ל:
והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל והא דאמרינן והא נמי כדיעבד דמי פרש"י ז"ל שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס ואין אתה מאמינה ומוציאה אתה מבעלה ע"כ ואם לגבי אשה אמרת ודאי דיעבד הוא והיכי אמרת כדיעבד דמי ואי לגבי עובר לכתחילה הוא דומיא דפנויה ומדברי רש"י ז"ל שכתבתי נ"ל שכיון שאין מוציאין האשה מבעלה אין פוסלין הולד שאם אתה פוסלו אף הוא אינו מקיימה ואפשר לפרש דלעולם לא פסלינן ליה לולד שאם אתה אומר שהוא שתוקי פסול מלבא בקהל וכדיעבד דמי אבל לגבי האשה כיון שאינה אסורה אלא לכהן כלכתחילה דמי והיינו דאמר שמואל גבי ארוסה שנתעברה שהולד בדוקי שבודקין את אמו אי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ומשמע דלמיעבד עובדא ובטעמא דכתיבנא ע"כ:

וכתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל וז"ל והא נמי כדיעבד כו'. פרש"י ז"ל דה"ק באשה זו שנתעברה אם בא לפסול העובר תצטרך לומר שזנתה תחתיו ותאסר על הארוס וזהו בדיעבד אם תאסור אותה אחר שנתקדשה. ואין זה נראה למורי הרב נ"ר דודאי אי אפשר לאוסרה על בעלה דתרי ספיקי נינהו ספק ממנו ספק מאחר ואת"ל מאחר ספק באונס ספק ברצון ותרי ספיקי אפי' בדאורייתא לקולא ע"כ נראה לו לפרש דגבי ולד בלחוד קאי וה"ק כל לגבי ולד כדיעבד דמי דכל פסול האדם דיעבד קרינא ליה דלכתחילה ר"ל שאם נאמר בפי' שמותרת לכהונה אבל כשאנחנו באים לפסול את הולד דיעבד הוי ונכשיר אותו על פיה ואפי' ברוב פסולין. ויש לשאול הא דאמרינן בקדושין ארוסה שעיברה הולד ממזר והיכי אמרינן הכא דאפי' אין הארוס מודה דהולד כשר ויש מתרצים דהתם מיירי בשותקת והכא מיירי כשאומרת בפירוש מהארוס שלי אני מעוברת ויש מתרצים דהתם מיירי בחשודה על הזנות ע"כ. ובליקוטי הגאונים כתוב בשם רש"י ז"ל וז"ל הא דיעבד פי' שאם נשאת כבר לכהן מאחר שראוה מדברת אי אתה ראוי לאוסרה עליו ולהוציאה ממנו דהלכה כר"ג הכא נמי גבי ארוס וארוסתו כדיעבד דמי מה התם כיון דאית לה בעל לא מפקי' ומהימנא הכי נמי כיון דאית לה ארוס לא אסרינן לה עילויה אלא אמרינן מיניה דארוס הוא ואע"ג דלא מודה איהו והאי דלא קאמר והכא נמי דיעבד הוא משום דדיעבד לא שייך למימר אלא היכא דאיכא למימר לכתחילה וגבי ארוס וארוסתו ליכא למימר לכתחילה הוא דלא, הא כולי עובדא בתוך האירוסין הוה ע"כ:

וז"ל הרשב"א ז"ל והכא כדיעבד דמי פרש"י ז"ל שאם אתה בא לפסול העובר ואי אתה מאמינה אתה מוציאה מבעלה פי' לפירושו דלהתיר אותה לארוס פשיטא דהא לאו כדיעבד הוא אלא דיעבד ממש אלא דלהתיר העובר נמי כדיעבד דמי בארוס' שאם אתה מאמינה ובאת לפסול העובר אפילו להקל הרי אתה חושש לו משום ספק ממזר ונמצא שאתה מזהמה בפני הבעל ואף הוא אינו מקיימה והלכך אף לגבי הולד כדיעבד דמי והיינו דאמרינן כדיעבד ולא דיעבד ממש ובודאי אף עובר זה נמי כשר לשמואל לינשא לכהונה כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין גבי ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת והתם ודאי למעשה אמרה והראב"ד ז"ל פי' שהולד פסול ולהתירה לארוס קאמר וכו'. ונראין דברי רש"י ז"ל כמו שכתבנו ע"כ. עיין הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות. וז"ל שיטה ישנה והא נמי כדיעבד דמי כיון שהיא ארוסתו שאין לו לגרשה אבל לכתחילה לא תנשא אם נבעלה בחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה א"נ בבן ארוסה זו אסרינן ליה לישא בת ישראל לכתחילה דשמא ממזר הוא אבל אם נשא אין לו לגרשה ואעפ"י שנשא שלא ברשות דיעבד מיקרי והא דאמר רבא בפ' עשרה יוחסין הלכה כאבא שאול אם איתא דקאי אשינויא דשני דקמ"ל אבא שאול אפי' ברוב פסולין דוקא בדיעבד קאמר. ע"כ:

רמי ליה אביי לרבא וכו'. כתוב בקונטריסים קושיא זאת קאי על מה שאמר גבי ההוא ארוס וכו' ועוד אפי' כי לא מודה הלכה כר"ג משמע דוקא לר"ג היא נאמנת אבל לר"י אינה נאמנת ומש"ה פריך ומי אמר ר"י אינה נאמנת וכו' ותימה למה לא הקשה זאת הקושיא על מתני' קודם שהביא אותו ההוא ארוס וי"ל דבמתניתין איירי בזנות ממש הוא פשוט לו שיש לתרץ מזנה אינה בודקת ומזנה אבל גבי ההיא ארוסה שיש לה ארוס ידוע לה לא שייך לומר בודקת ומזנה אפ"ה הקשה לו ותירץ אשה מזנה אינה בודקת ומזנה ומיהו אכתי קשה למה לא הקשה מר"ג על מתני' קודם ההוא ארוס וי"ל שהיה פשוט לו שהיה מתרץ התם ברי וכ"ת א"כ למה הקשה עכשיו לאחר שהביא ההיא די"ל דס"ל מאחר שתירץ לו אשה מזנה אינה בודקת ומזנה א"כ לא הוי ברי אעפ"י כן הקשה לו ותירץ דה"ל ברי משום דס"ל לר"ג אשה מזנה בודקת ומזנה. עכ"ל הקונטריסין. ונ"ל לפרש דמש"ה קשיא ליה הכא לבתר דמייתי ההוא ארוס משום דבלאו ההוא שקלא וטריא דההוא ארוס הוה אמינא דר"ג ור"י כולהו ס"ל דאוקי איתתא אחזקתה אלא דפליגי במעלה עשו ביוחסין ובלכתחילה דמ"ס דברייתא לא עשו מעלה ומ"ס דעשו מעלה ומעתה לא תיקשי ולא מידי לא למר ולא למר דבקל יש לחלק ולומר דדוקא בכה"ג פליגי דר"ג סבר כיון דלא איתרע כלל ולא ידעינן צד פיסול כלל לא עשו מעלה אבל ההיא דספק חלל הרי היו כאן שם גירושין בעולם ולכך גזר ר' יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד כו' ור"י סבר איפכא דהכא הרי זינתה לפנינו וראוי לעשות לה מעלה בזה אבל ההיא דעיסה דלא היה בה שום זנות כלל לא עשו בה מעלה אבל השתא דאמרינן הא לכתחילה הא דיעבד אלמא דר"י אף בדיעבד פליג וכיון שכן לאו משום מעלה לחוד קאמר אלא משום דלא מוקמינן לה אחזקתה מעתה קשיא מ"ש מאלמנת עיסה כנ"ל. והא כתבינן לעיל מה שהקשו הרשב"א והרמב"ן ז"ל גבי הא דמשני הא לכתחילה הא דיעבד אלמא דר"י אפי' בדיעבד דאל"כ למה ליה למימר הלכה כר"ג הא בדיעבד אפי' ר' יהושע מודה וכבר הארכנו בזה לעיל ומ"מ הוא מקושר יפה האי רומיא דאביי בההיא שקלא וטריא דההוא ארוס וארוסתו וכדכתבי' ואפשר דזהו שכתב רש"י מי אמר ר' יהושע נאמנת. אלמא לא מוקמי' לה אחזקה ע"כ. ועוד בעי לפרושי רש"י ז"ל דלא מנאמנת לאינה נאמנת קא רמי דההיא דאלמנת עיסה אין ענין לנאמנות דידה כלל אלא מאוקמת' חזקה אאוקמתא חזקה קא רמי דהכא אמר ר"י אינה נאמנת דאלמנה לא אוקימנא לה אחזקה והכא אכשר באלמנת עיסה אלמא אוקימנא לה אחזקה וכדפרש"י בסמוך וזה פשוט. עוד יש לפרש דהא רומיא מקושר עם מאי דאסיקנא לעיל דר"י פוסל אפי' ברוב כשרים אלמא דלא אזיל בתר חזקה כלל. ואם היינו אומרים דלא פסיל אלא ברוב פסולין דמש"ה לא אזיל בתר חזקה משום דאיכא רוב פסולין אצלה לא הוה קשה ולא מידי דיש לתרץ דמש"ה ההיא דאלמנת עיסה כשרה דאוקמ' איתתא אחזקה ואין שם רוב כנגדה לבטלה דבההיא אין ענין לרוב כלל. ומיהו אכתי לא ניחא שפיר דא"כ הוה ליה לאקשויי קמיה ההוא דארוס וארוסתו לבתר מימרא דר' יהושע בן לוי דאמר לדברי המכשיר כו'. עוד יש לפרש למאי דפירשוה הרמב"ן והרשב"א ז"ל לשיטתו של רש"י ז"ל במאי דפירש ז"ל והא נמי כדיעבד דמי כו'. דה"פ אפילו לגבי הולד הויא כדיעבד שאם אתה פוסל הולד הרי אתה מזהמה בעיני הארוס ואף הוא אינו מקיימה וכדכתבינן לעיל הילכך אי לאו שקלא וטריא דארוס וארוסתו דמשנינן הא לכתחילה כו' הוה אמינא דלכתחילה דוקא הוא דפסל ר' יהושע אבל בדיעבד לא וההיא דאלמנת עיסה כדיעבד דמי כפי הפי' הראשון דפרש"י דעיסה היינו כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט כו' הילכך אם אתה פוסל אלמנתו של ולד זה הרי אתה מזהם את אמו שהיא ספק גרושה בעיני בעלה הכהן ושוב לא יקיימנה והרי אתה מוציא אשה מתחת בעלה הילכך כדיעבד דמי ולהכי אכשר בה ר' יהושע. וזה הפירוש הוא טעות גמור דהא קי"ל דספק גרושה תצא מתחת בעלה הכהן וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה:

אלמנת עיסה. פירש רש"י ז"ל בפי' הראשון דהיינו כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק מגורשת ספק אלמנה ונשאת לכהן והוליד ממנה בן והרי הוא ספק חלל והעיד רבי יהושע על אלמנתו של זה הספק חלל שהיא כשרה וניחא להא פירושא דאמרי' לקמן איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל דאלמא אין כאן אלא ספק חלל דהיינו חדא ספקא וניחא נמי דפריך שפיר דהרי אין כאן אלא חדא ספיקא דומיא דמתני' דהכא ומיהו קשה מאי לשון עיסה דקאמר הל"ל אלמנת ספק ולזה כתב רש"י ז"ל עיסה לשון ספק ובפ"ק דקדושין גבי הא דאמרינן כל הארצות עיסה לארץ ישראל כתב ז"ל וז"ל עיסה. ספק עירובין כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין. והכא נמי כיון דמסתפקא לן אע"ג דאין כאן אלא חד ספיקא מ"מ הרי יש כאן ערבוב דברים ודמי לעיסה שמערבין בה קמח ומלח ולא בעינן שיהא דמי לגמרי לעיסה שמעורבבת בהרבה דברים דבערבוב כל שהוא סגי ועוד קשה לזה הפי' דמאי משני לקמן התם חדא ספיקא הכא תרי ספיקי והרי הכא נמי אין כאן אלא חדא ספיקא אי הוי חלל אי לאו ואי חלל הוא הרי אלמנתו פסולה דנבעלה לפסול לה ואי לאו חלל הוא הרי היא כשרה והכי נמי במתני' מספקינן אי נבעלה לכשר אי נבעלה לפסול ורש"י ז"ל תירץ זה לקמן דפי' ז"ל חד ספיקא. מתני' חדא ספיקא היא ספק נבעלה לכשר ספק נבעלה לפסול שהרי לא בא זה לפנינו ואילו בא אולי היינו מכירים בו שהוא פסול. הכא. גבי אלמנת עיסה. תרי ספיקי. אמו של ספק חלל זה בה נולד הספק והיא עצמה לא נאסרה אלא מספק וזו שבאה מחמת בנה קרי ליה ספק ספיקא. פי' לפירושו ז"ל יש הפרש בין בשנולד הספק בדידה עצמה דאתי ספק מכח ודאי בין כשנולד הספק חוץ ממנה דכשנולד הספק בדידה עצמה דאתי מכח ודאי כגון מתני' דמספקא לן אי נבעלה לכשר אי נבעלה לפסול לא מוקמינן לה אחזקתה דהא איתרע לה חזקתה כיון שנולד בה ספק זה והרי היא רעועה ואין לך לומר דהכא נמי דהספק חוץ ממנה דמספקא לן בההוא דבא עליה אי פסול היה אי כשר היה דהא ודאי ליתא שהרי לא בא זה לפנינו ואילו בא שמא היינו מכירים בו שהוא פסול נמצא דאין הספק אלא בדידה עצמה ואתי מכח ודאי וכיון שנולד בה ספק זה איתרע חזקתה ולהכי ס"ל לר"י דלא מוקמינן לה אחזקתה אבל ההיא דאלמנת עיסה לא נולד בה הספק אלא הספק נולד באמו של ספק חלל זה ואתה בא לפסול לזאת האלמנה המוחזקת בכשרות מכח ספק אל תפסלנה מספק ואוקמה אחזקתה ותרי ספיקי דקאמר ה"ק שזאת היא ספק מכח ספק אחר ולא הויא כחד ספק דמתני' דלא אתיא אלא מכח ודאי וכדכתיבנא. כנ"ל פי' לפירוש רש"י ז"ל ובקונטריסין מצאתי וז"ל תרי ספיקי לפרש"י ז"ל חשיב תרי חזקי כמו תרי ספיקי כי אמו היה לה חזקה דגופה וגם האלמנה שנשאת לספק חלל היה לה חזקה דגופה ע"כ. ומה שנ"ל כתבתי והוא נכון. ועוד פרש"י ז"ל פי' אחר משמיה דר' יוסף טוב עלם אלמנת עיסה היינו כגון שהיתה בעלה ספק ספיקא כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת בתוך ג' חדשים ונשאת לכהן תוך ג' חדשים וילדה את זה ספק שהוא בן תשעה לראשון וכשר ואפי' היתה מגורשת שהרי קודם לגט נתעברה או אפי' אחר הגט והוא ישראל ולא כהן ספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא והרי הוא ספק חלל הרי ספק ספקא שמא אינו בנו של כהן ואת"ל בנו הוא שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה:
והריטב"א ז"ל בחידושיו לקידושין כתב זה הפירוש בלשון אחרת דהיינו כגון כהן שזרק גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה והחזירה לשני חדשים וילדה ממנו בן לז' חדשים ולא ידע אי הוי בן ז' דבתר גירושין והוי חלל או בן תשעה דמקמי גירושין והוי כשר דתרתי ספיקי אית ביה ספק נתגרשה אמו ספק לא נתגרשה ואת"ל נתגרשה שמא בן ט' הוא דקודם גירושין והיינו דאמרינן דהוי ספק ספיקא ע"כ. וניחא להאי לישנא דלא מיירינן כגון שנשא שני זה דהיינו הכהן לאשה זו באיסור דהא צריך להמתין ג' חדשים כדי להבחין לכך פירש ז"ל בחד בעל שנשא שני פעמים וכדי להרבות הערבוביא דליתי עיסת כפשטה טפי נקט לה הכא בשמעתין בשני בעלים. ומ"מ ניחא להאי פירושא האי דקרי ליה שיש בו עירובי ספיקות הרבה כעיסה זו שהיא נלושה מקמח ומים ומלח. ומיהו קשה להאי פירושא דאמרינן לקמן כל שנטמע בה ספק חלל דאלמא אין כאן ספק חלל בחד ספיקא לבד וי"ל דה"ק כל שנטמעו בה עירובי ספקי חלל ולמעוטי ספק ממזר ספק נתין הוא דאתא אבל פשיטא דפי' עיסה עירובי ספקות בעי למימר ולא אתא לפרושי זה לקמן אלא לפרושי זאת הערבוביא ממה היא. ופריש דהיינו מספק חלל. ומיהו אכתי איכא למידק אביי דרמי מההיא דאלמנת עיסה אמתני' מה היה מפרש בפי' אלמנת עיסה אי היה מפרש כפי' הרב ר' יוסף טוב עלם מאי קא פריך הא ודאי דיש חילוק בין חדא ספיקא לספק ספיקא דהא דוקא אלמנת עיסה דאית בה ספק ספיקא קא מכשר ולא באלמנת עיסה והיה נראה לפרש דמאן דפריך היה מפרש כפירוש ראשון של רש"י ז"ל ומשני ליה דאין הפירוש כן אלא כפי' הר' יוסף טוב עלם והתם חד ספיקא והכא תרי ספיקי וניחא בזה הפירוש כמה קושיו' ורש"י ז"ל לא פירש כן וכן בדין דאין במשמעות לשון הגמרא כן דלא פליגי מקשן ותרצן בפירוש מלת עיסה והדרא קושיין לדוכתיה וי"ל דאביי הוה ס"ל דכך לי ספק ספיקא במקום שהיא טוענת שמא כמו חד ספיקא במקום שהיא טוענת ברי הילכך מתני' וההיא דאלמנת עיסה שניהם שוין ותקשי להו אהדדי דהכא אמר רבי יהושע אינה נאמנת אע"ג שהיא טוענת ברי והתם מכשרינן לה אע"ג דאינה טוענת אלא שמא והיינו דקאמר אביי ומי אמר ר' יהושע אינה נאמנת ולא קאמר ולא פסיל ר' יהושע ומשני רבא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי ואלים ליה חד ספיקא וכו' וקיל ליה ספק ספיקא דאפילו בשמא וכו'. ואיכא למידק לפי' ראשון של רש"י ז"ל דמאי קא פריך ליה רבא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא ומאי קשיא לר"ג הא פשיטא דאיכא לשנויי התם ברי הכא שמא ולפי' הר"י טוב עלם ניחא דהכי נמי הכא איכא חד ספיקא והתם תרי ספיקי הילכך שניהם שוים אבל לפי' ראשון של רש"י ז"ל קשיא. וי"ל דלא מצי לשנויי לר"ג התם ברי הכא שמא כיון דמשני לר' יהושע התם אשה בודקת ונשאת אלמא דטוענת ברי וכן כתבו התוספות וליתא דאי הכי לא ה"ל לאקשויי כהאי לישנא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא אלא ה"ל לאקשויי אי הכי תיקשי דר"ג אדר"ג פי' דבלא האי שינוייא לא הויא קשיא לן ולא מידי דר"ג אדר"ג וי"ל דלהכי כתב רש"י ז"ל דר"ג אדר"ג לא קשיא. בתמיה דלא חיישת לתרוצינהו ע"כ. פי' דאע"ג דאיכא לתרוצי הך רומיא דר"ג אדר"ג התם ברי הכא שמא וכדתרצה איהו גופיה ודילמא הכי נמי הוה מתרצה איהו וא"כ מאי קשיא ליה מ"מ הוה ליה לאקשויי ולתרוצי כי היכי דאקשי לדר' יהושע ותרצה אלא מדלא חיישת לתרוצינהו משמע דאין כאן קושיא כלל ואין צריך לתירוצא והא ודאי קושיא איכא וצריך לתרוצינהו והיינו דקאמר דר' יהושע אדר"י קשיא כו' דאי הוה קשיא ליה קושיא אלימתא למה ליה למתלייה בקושיא דר' יהושע אדר' יהושע ליקשי להדיא קושיא דר"ג אדר"ג דהא בלא קושיא דר' יהושע אדר' יהושע תיקשי דר"ג אדר"ג. ואפשר דלא קשיא ליה לרבא עלה דאביי אמאי רמי מדר' יהושע אדר' יהושע ולא רמי מדר"ג אדר"ג דאיכא למימר דמשום דקדים ר' יהושע במשנה דעדיות לאביי לא רמי אלא מיניה אבל מאן דתריץ קשיא אמאי לא חיישת לתרוצינהו. ועוד איכא למידק לשני הפירושים שכתב רש"י ז"ל דמאי קא משני התם אשה נשאת בודקת ונשאת כיון שהבעל הזה ספק היה מתחילתו מה בדיקה היתה יכולה לבדוק בו עד שיבא אליהו ויטהר לכך פירשו בתוס' דאלמנת עיסה כגון שנתערב ספק אחד במשפחה אחת ונטמעה ממנו ובאת אשה אחת ונשאת לאחר מאותה המשפחה שהרי יש בבעל זה ב' ספיקות כי שמא זה הבעל אינו אותו שנתערב ולא מזרעו ואת"ל שהוא בעלה הוא עצמו ספק ושמא כשר הוא ונקראת אלמנתו אלמנת עיסה מפני שנשאת לבעל ממשפחת עיסה והשתא איכא למימר שבדקה ונשאת וידעה בודאי שאין בעלה זה מאותו תערובת שנטמע במשפחה. ועוד הקשו התוס' על פירוש רש"י ז"ל דאמרינן לקמן איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ס' חלל ומש"ה טמוע שייך במה שנשא' לספק חלל ועוד שאין לשון עיסה נופלת על אדם אחד שהוא ס' חלל אלא על משפחה או עיר או מדינה שיש בהן תערובת פסול שייך לשון עיסה כדאמרינן כל הארצות עיסה לארץ ישראל וכו'. ובתוספתא תניא מפני מה אמרו עיסה פסול לכהונה מפני ספק חללים שנטמעו בה ואי קורא לספק חלל עיסה מה שייך לומר שנטמעו בה בזאת האלמנה הרבה ספיקי חללים. לכך הנכון כפי' התו' ז"ל וכן פירשו כל המפרשים ז"ל וכן פירש בערוך ערך אלמנה בשם רבינו האיי גאון ז"ל:
וכתב מרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרה זלה"ה וז"ל אלמנת עיסה יש מי שפירש שנתערב חלל ודאי במשפחה אחת ומאי דקאמר הכא ספק ספיקא ה"פ ספק אם הוא חי או אם הוא מת ואת"ל שהוא חי שמא הוא אותו חלל שנתערב או שמא אינו זה והתוס' דחו זה הפי' לפי שיש בו דוחק שאפילו נאמר שמא מת איכא למימר שמא הניח חללים בנים שמסתמא כשנתערב באותה משפחה נשא נשים מהם ואיכא ספיקי טובא ע"כ. ולמאי דכתיבנא לעיל בשמעתא דפתח פתוח דבעינן ספק ספיקא המתהפך לא מצינן לפרושי הכי כלל דאינו מתהפך כלל. כנ"ל. ולשיטת ר"ח ז"ל דלקמן גבי הא דפריך תלמודא הא חלל כשר צריכין אנו לפרש כפי' מרנא ורבנא ז"ל וכדבעינן למכתב קמן בס"ד. והקשו בתוס' דבפ' עשרה יוחסין משמע דאפילו מאן דמכשר אלמנת עיסה מודה בבת דפסול גבי הא דאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה וכו' ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהושע וכו' ומה לי אלמנה ומה לי בת דבת נמי הוי ספק ספיקא ולפי פירוש ראשון של רש"י ז"ל ניחא דגבי אלמנה איכא למימר דהוי ספק ספיקא פי' תרי ספיקי דלא נולד בה הספק אלא הספק נולד חוץ ממנה ואתה בא לפוסלה משום ספק אל תפסלנה מספק דמוקמינן לה אחזקתה וכדפרישנא לעיל אבל בת זו היא כרעא דאבוה והספק עצמו שנולד באבוה נולד בבת ודמי למתני' דקרי' לה חד ספיקא וכדכתיבנא לעיל וקל להבין אבל לשיטת התוס' קשיא וכן לפי' הר"י טוב עלם ז"ל ותירצו בתוס' דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות ואע"ג דבעלמא מקילין בספק ספיקא הכא מעלה עשו ביוחסין ולפי' הר"י טוב עלם ז"ל ניחא טפי דכיון דידעינן דבזה האיש ודאי איכא עירובי ספיקות ובת זו היא כרעא דאבוה הרי איתרעאי ואין כאן חזקת כשרות אבל לשיטת התוס' דלא ידעינן האיש שנפל בו הספק מנו ואינו ניכר כלל הרי האלמנה והבת שוין הן ובמקום ספק ספיקא הקלו אם לא נדחק לתרץ דמעלה עשו ביוחסין וכדתריצנא ז"ל. עכ"ל. והריטב"א ז"ל פי' כפי' התוס' וכתב עוד וכן כתב בעל הערוך וספק חלל כגון מי שגירש את אשתו בגט ספק קרוב לו ומת ונשאת אלמנתו לאחר וילדה בן לאחר ט' שהולד הזה ספק חלל ונטמע במשפחה וספק נתין כגון נתינה ובת ישראל שנתערבו וולדותיהן א"נ אלמנת ישראל שנשאת לנתין תוך ג' חדשים וילדה בן לז' חדשים והוא ספק בן ט' לראשון או בן ז' לנתין והאי דנקט אלמנת עיסה ולא נקט בת עיסה סדרא דמתני' נקט דאיירי בדידה וה"ה בבתה למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. עכ"ל הריטב"א ז"ל:

התם אשה נשאת בודקת ונשאת וכו'. הא כתיבנא לעיל דלשיטת רש"י ז"ל קשה דהיאך מציא לבדוק כיון שהדבר ספק מעיקרא ואפשר דלכך כתב רש"י ז"ל בודקת ונשאת די"ל שבדקה אחר אותן גירושין והוגד לה שקרוב לו היו וכו'. מה שאין כן במזנה דלעולם אי אפשר לומר כן והיינו דקאמר תלמודא הכא אשה מזנה בודקת ומזנה פי' בתמיה ולא קאמר להדיא הכא אשה מזנה אינה בודקת ומזנה ולמה ליה לאתמוהי אלא דבעי למימר דגבי מזנה אי אפשר למימר הכי כלל אבל גבי נשאת יש לומר הכין בשום פעם וכיון די"ל הכי בשום פעם אפילו בשותקת נמי מכשרינן ואפילו באומרת איני יודעת דשמא כשנשאת ידעה בבירור הדברים ושכחה כיון שאפשר לידע והיא בודקת לידע אבל אשה מזנה אינה בודקת כלל ומיהו לר"ג דס"ל דאשה מזנה בודקת ומזנה אדרבה איכא למימר איפכא דבמתני' היא בודקת ומזנה ואפשר לה לידע ולהכי ס"ל דנאמנת וכשרה לכהונה אבל בההיא דאלמנת עיסה מה בדיקה יכולה לבדוק כי היכי דלדידן מספקא לן לדידה נמי מספקא לה והיינו לשנוייא דלקמן התם ברי הכא שמא וכיון שכן הא דמשני רבא לקמן דר' יהושע אדר' יהושע בחנם נקט דבשינוייא דלעיל הוה סגי וכן כתוב בשיטה ישנה לקמן וז"ל אלא אמר רבא דר"ג אדר"ג וכו' דר' יהושע לא הוה צריך לתרוצי דהא תרצה לעיל ע"כ. א"נ דרבא נדי משנויא דלעיל משום דדחיקא ליה האי דמשני בודקת ונשאת וכדאקשי' לעיל לשיטת רש"י ז"ל ומיהו לשיטת התוס' שפיר משני וכגון דטוענת ברי לי שלא היה בעלה מאותו תערובת שנטמעה במשפחה ומעתה כי משנינן דר"ג אדר"ג התם ברי הכא שמא לא יכלינן שוב לשנויי הך שנוייא דהא בהאי גונא דמיירי ר"ג מיירי נמי ר' יהושע וכיון דאוקימנא באומרת שמא הרי לא בדקה ונשאת אבל לשיטת רש"י ז"ל שפיר מצי לשנויי דפליגי באשה מזנה אי בודקת אי לא דלר"י דס"ל אינה בודקת ומזנה כלפי מזנה מיקרי אלמנת עיסה בודקת כיון די"ל משום פעם דילמא הוגד לה וכדכתיבנא ולר"ג דס"ל בודקת ומזנה והיא טוענת ברי עדיפא טפי מאלמנת עיסה וכדכתיבנא ולשיטת התוס' ז"ל אין לומר כן וזהו שכתב התוס' דר' יהושע כו' והשתא לא מצי לשנויי דבודקת ונשאת כדמשני לעיל כו'. וז"ל הרא"ש ז"ל לקמן דר' יהושע אדר' יהושע ל"ק כו' ולא מצי למימר כדמשני לעיל דלעיל ס"ד דמיירי דאומרת האלמנה ברי לי דבעלה כשר היה אבל השתא דאוקימנא לה באומרת שמא לא שייך לומר בודקת ונשאת דאינה טוענת ברי. ע"כ. כנ"ל עיין מה שכתב הריטב"א לקמן בשמעתא דתנוקת גבי הא דפריך תלמודא אי כר"ג כו':

והא קתני סיפא כו'. במס' עדיות פרק שמיני מיתניא הך מתני' וה"ג לה בנוסחי דוקני העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה העיסה כשרה לטמא ולטה' לרחק ולקרב ולאסור ולהתיר אמר להם ר"ג קבלנו עדותכם אבל מה נעשה וגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך והכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל עיסה היא הקמח הנילושה והמשיל המשפחה שמעורבת בה יחוסם בעיסה שנתערבו חלקים וזה העירוב שהעידו עליו הוא שמשפחה שנשא אשה ממנה ספק חלל ולא נודע מי הוא ומת איש מאותה משפחה והניח אשה והיא נקראת אלמנת עיסה ויש בה ספק על ספק הראשון שאפשר שנשאת לאיש ההוא שהוא ספק חלל או נשאת לזולתו והספק השני אם היתה אשתו אם הוא חלל על האמת ותהיה ג"כ היא זונה ותהיה אסורה על הכהן כמו שקבענו עיקר בקידושין אז הוא כשר שזה האיש ספק חלל היה ולפיכך יכשיר' ר' יהושע לכהונה אמנם ר"ג אומר הואיל ויש שם ספק ואילו חקרוה לא היתה יכולה לומר לכשר נבעלתי ולא תנשא לכהן. אחר כן העידו עדות אחרת ואמרו שזאת המשפחה שנתערב בה ספק חלל היא בחזקת כשרות כמו שאר המשפחות ויכולין לומר זו היא טמאה וזו היא טהורה כלומר נבעלה לעובדי כוכבים או לא נבעלה וירחיקו לאותה טמאה מהם כמו שקדם ממאמרו ורחקוה בני משפחה ויקרבו לאותה שנתברר אצלם שהיא טהורה ואין ראוי לנו שנאמר להם הואיל ויש בכם ספק אינכם צריכים שתרחקו זו. וכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא ישב ב"ד ויתיר אלמנת עיסה לכתחילה וזהו ענין אמרו שלא להושיב ב"ד על כך ואמרו לרחק אבל לא לקרב כלומר כשתעידו שזו אלמנת עיסה רחקוה ולא ישמעו מכם באמרכם טהורה כמו שעשו בתינוקת שהורהנה שהאמינו אותם לטמא אבל לא לטהר ופסק הלכה באלמנת עיסה שלא תנשא לכתחיל' לכהונה ואם נשאת לא תצא. וזה הלשון מוגה מהפירוש הכתוב בלשון ערבי ואין בזה נפתל ועקש. ואיכא למידק לפי שיטתו ז"ל דפריש דהא דאמרינן שלא להושיב ב"ד על כך היינו להתיר לכתחילה א"כ מאי פריך רבא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא טובא דגבי אלמנת עיסה קא מכשר אפילו לכתחילה והכא במתני' הוא דקא פסיל אפילו בדיעבד וכדפרישי' ואילו דר"ג אדר"ג לא קשיא כולי האי דדוקא לכתחלה הוא דקאמר שלא תנשא משום דגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך ומיהו מדינא כשרה היא והיינו מתני' ואפילו תימא דמתני' לכתחילה נמי מיירי מ"מ בקל יש לחלק בין מתני' לההיא דאלמנת עיסה כיון דאין הפיסול לשם כי אם שלא תנשא לכתחילה ואפשר דמשום דאין הכהנים שומעים לקרב להכי גזר נמי רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך ומיהו מדינא כשרה גמורה ולא תיקשי ולא מידי להך דהכא ונ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהכי פריך דמדקתני העיד ר' יהושע כו' וקאמר להו ר"ג קבלנו עדותכם משמע דהוו פליגי מעיקרא דר' יהושע היה מכשיר ור"ג היה פוסל וכשבאו והעידו שהיא כשרה הורה להם ר"ג מחמת עדותם ואמר להם קבלנו עדותכם ומיהו סברתו היתה לפסול ואהכי פריך קשיא דר"ג אדר"ג דהיינו אמאי דהוה ס"ל מעיקרא ושוב קאמר אבל מה נעשה וכו' פירוש אע"ג דקבלנו עדותכם והוריתי לכם מ"מ לכתחלה אין להכשיר מפני שכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך פי' הושבת הב"ד הוא כדי להשיא' לכהונה ולהכשירה לכתחילה ולעשות מעשה אבל הדין פשוט הוא דכשרה היא ולדעת הרמב"ם ז"ל שני עדיות העידו חדא דאלמנת עיסה כשרה וחדא העיסה כשרה לטמא כו' ור"ג נמי שני דברים קאמר חדא שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד כו' ועוד דהכהנים שומעים לכם כו' פי' דאם יעידו על אחת שהיא אלמנת עיסה ושהיא כשרה ישמעו להם הכהנים ויאמינו לדבריהם שהיא אלמנת עיסה ולא ישמעו להם במה שאומרים שהיא כשרה שהם שומעין לרחק ולא לקרב כנ"ל פי' לפי' הרמב"ם ז"ל ומיהו אכתי קשיא דלמה ליה לאתויי כולה סיפא דמתני' לא ה"ל לאתויי אלא והא קתני סיפא אמר להם ר"ג קבלנו עדותכם. ואפשר דלהכי אייתי כולה כדי לשנויי עלה התם ברי הכא שמא והילכך במתני' אפילו לכתחילה נמי תנשא ואפילו לבתר דגזר רבן יוחנן בן זכאי דר' יוחנן בן זכאי לא גזר בכל כי האי גוונא דטענה ברי ואפי' הכהנים נמי ישמעו בזה לקרב. ורש"י לא פי' כן אלא דה"ק קבלנו עדותכם פי' נאמנים אתם לנו שכך שמעתם ולאו מכלל דהוו פליגי מעיקרא ושוב אמר להם קבלנו עדותכם שהיא כשרה דא"כ מאי אמר תו אבל מה נעשה הרי כבר קבלו עדותם להכשיר ואין לך לומר דרבן יוחנן בן זכאי גזר שלא להושיב ב"ד על כך להכשיר לכתחילה דא"כ למה ליה למימר תו והכהנים שומעין להם פי' הכהנים שומעין לכם אם תאמרו אסורה אבל לא לקרב אם תאמרו מותרת וכן פי' רש"י דמה שפירש הרמב"ם בזה רחוק מאוד ואין במשמעות הלשון כן דהא משמע דעלה מאי דאמרי מעיקרא קאי ולאו מילתא באפי נפשה היא אלא הנכון כפרש"י ז"ל ומעתה היכי מצינן תו לפרושי דכי קאמר להו שהרי גזר רבן יוחנן כו' דהיינו לכתחלה בלאו הכי נמי הרי לא ישמעו להם הכהנים וכדקאמר והכהנים שומעים לכם וכו' אלא ודאי דה"ק קבלנו עדותכם שכך שמעתם אבל מה נעשה שהרי גזר כו' פי' לא נוכל לקיים שמועתכם מפני שרבן יוחנן בן זכאי גזר שלא להושיב ב"ד על כך להתירה לכהונה דודאי אסור' וכדפירש רש"י פי' דהושבת הב"ד היינו לעיין בדינה כדי להתירה מפני שפשוט לו שהיא אסורה והכי ס"ל לר"ג ומעתה תיקשי מר"ג אדר"ג ואם תשאל ומאי קשיא ליה דילמא הא דאכשר במתני' היינו עד שלא שמע גזרתו של רבן יוחנן בן זכאי ושוב כששמע שגזר רבן יוחנן בן זכאי הדר ביה. שתי תשובות בדבר חדא דגזרת רבן יוחנן בן זכאי קדמה טובא ודוחק לומר שלא שמעה עד לבתר כן טובא כיון דאיהו ננהו חדש לנו גזרה זו ועוד דאי הכי לא הל"ל אלא מה נעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי ולמה ליה למימר קבלנו עדותכם פשיטא ודאי שיקבל עדותם דאיהו נמי הכי הוה ס"ל אלא ודאי משמע שלעולם לא הכשיר רבן גמליאל אלמנת עיסה ולא דבר בה כלל אלא עתה ששמעה מר' יהושע השיב להם קבלנו עדותכם אבל מה נעשה כו' אבל לא תדקדק מדקאמר קבלנו עדותכם דהוו פליגי מעיקרא וכדפרישנא לדעת הרמב"ם ז"ל כנ"ל. והראב"ד בפי' למסכת עדיות פי' דלאו שני עדיות העידו אלא חדא עדות והכי גריס שהעיסה כשרה לטמא כו' וה"פ אימתי אלמנת עיסה כשרה בזמן שהפסול שלה ראוי לטמא ולטהר לרחק ולקרב והיינו ספק חלל דכשר בקהל ויכולה ליטמא אם תבעל לפסולין ואם זכר הוא יכול לפסול את זרעו אם יבעול את הפסולות כגון ממזרות ונתינה וראוי הוא לטהר אם ידבק בכשרות וישראל שנשא חללה זרעה כשר לכהונה אבל ספק ממזרות ספק נתינות ספק עבדי מלכים שאלו לטמא ולרחק יש בהם לטהר ולקרב אין בהם אותה העיסה אינה כשרה אף על פי שהיא ספק ספיקא והכי איתא בכתובות ע"כ. ולא גריס לאסור ולהתיר ובמשניות מדויקות גרסינן לה ולקמן נכתוב מה שפירשו התוס' ז"ל בזה בס"ד. ומ"מ משמע דשני עדיות הוו ואי מצינן לפרושי דמה שאמר להם רבן גמליאל קבלנו עדותכם קאי אעדות בתרא ולא תיקשי ולא מידי דר"ג אדר"ג וכדבעינן לפרושי לקמן בס"ד. לכך כתב רש"י והא קתני סיפא. דההיא אמר להם כו'. פי' דמה שאמר להן כו' היינו סיפא דאלמנת עיסה והשתא קשיא שפיר. ודייקא נמי דהאריך רבא וקאמר והא קתני סיפא כו' ולא קצר וקאמר והא אמר להו ר"ג כו' פשיטא דסיפא דמתני' היא כו':

דר' יהושע כו'. ההוא פירוקא דלעיל לא סגי אליבא דרבא דכיון דאמר אליבא דר"ג התם ברי הכא שמא מכלל דאלמנת עיסה אינה טוענת בברי כלום ואם כן לא שייך בה אשה נשאת בודקת ונשאת כדפריק רבא. הריטב"א ז"ל. וכבר הארכנו בזה לעיל:
והרא"ה כתב וז"ל דדוקא מהאי טעמא איפריקא דרבי יהושע אדר' יהושע אבל טעמא קמא דאמרינן אשה נשאת בודקת ונשאת איפרכא לה דודאי אפי' בשותקת מכשירים ואפי' באומרת שאינה יודעת ומעיקרא לא דק וכיון דלא סליק לא איכפת ליה. ע"כ:

הילכך לר"ג אלים ליה ברי כו'. תלמודא הוא דקאמר לה לסיומי מילתא משום דקבלוה לפירוקא דרבא דהוא עיקר. הריטב"א. ולמאי דכתיבנא לעיל לשיטת הר"י טוב עלם ניחא שפיר דעיקר תירוציה היינו הילכך לר"ג כו' והיינו נמי מתפרשה לשיטת התוספות:

אלים ליה ברי כו'. לאו משום ברי לחוד אלא משום חזקה דגופא דמסייע ליה וכדאיתא לעיל. הריטב"א ז"ל:
וכתב הרא"ש להכי קאמר לעיל היא אומרת משארסתני נאנסתי שנאמנת וכתובתה מאתים אף ע"ג דחזקת ממון מסייע ליה לבעל וגם רצון הוי רוב מ"מ אזיל בתר חזקת האשה משום דאלים ליה טענת ברי דהיא אומרת משארסתני נאנסתי. ע"כ:

קיל ליה ס"ס דאפי' בשמא נמי מכשיר. אי קשיא לך והא רבי יהושע פסיל מדברת דהיא נסתרה דהיינו ס"ס איכא למימר נסתרה לאו ס"ס היא דכיון דאסתתרה ודאי נבעלה ואין אפוטרופוס לעריות וליכא לפרושי דמדברת היינו דוקא נסתרה ואומרת לכשר נבעלתי דליכא אלא חדא ספיקא וטעמיה דר' יהושע משום דלית ליה מגו דהא אמרן לעיל דאוסרין על היחוד משום מעלה ועוד דמדמי לה לשבויה אלמא בשבויה בין שאמרה לא נבעלתי בין שאמרה לכשר נבעלתי והאי דקתני מתני' במדברת איש פ' וכהן הוא להודיעך כחו דר' יהושע בין שהיא מודה דבעולה בין שאינה מודה. ורש"י ז"ל כתב למעלה לזו אין לה עדים שלא ראוה אלא מדברת ומגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימן ואין הלשון במקום נכון שאין כאן מגו דכי אמרה ה"ה והוא המחלוקת ואני עתיד לפרש זה עוד בתחילת פרק שני. הרמב"ן ז"ל. וכבר הארכנו בזה לעיל ולפי שערבים עלי דברי רבינו הגדול חזרתי וכתבתי כאן דבריו ז"ל:

תנו רבנן איזו היא אלמנת עיסה וכו'. ה"ג בספרים וקאי אמתניתין דעדיות דאייתי לעיל העיד ר' יהושע על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה והקשה ר"ת ז"ל דבפרק עשרה יוחסין משמע דכל הני תנאי מודו דבתו פסולה נמי משום דלית ליה חזקה דכשרות ושמעינן לה לרבי יוסי דאמר התם כל שזרעו פסול פוסל וכיון שבתו פסולה אלמנתו נמי פסולה ופליג אהני תנאי והכא תניא רבי יוסי אומר שתיק ממזר כשר שתיק חלל פסול ומוקמינן לה כרבי שמעון בן מנסיא דמכשיר באלמנתו אלמא קסבר ר' יוסי אלמנת עיסה כשרה . [הרא"ש ז"ל]. וכך הקשה הריטב"א ז"ל וז"ל ואיכא דק"ל דכיון דאמרינן לקמן תני חדא ר' יוסי אומר שתיק ממזר כשר וכו' ותני חדא וכו' ואוקימנא כת"ק אליבא דר"מ אלמא דר' יוסי כר' יהושע ס"ל באלמנת עיסה ואילו בפ' עשרה יוחסין [קידושין עה א'] אמרינן אמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד רבי יהושע ור' יהודה בן בתירה על אלמנת עיסה דכשרה לכהונה וההיא דרב חסדא קאי אמתני' דאפליגו בה ר' יוסי ורשב"ג. ע"כ:

ולזה יש לתרץ אע"ג דמוקמינן לה לרבי יוסי כר' שמעון בן מנסיא לאו לכולא מילתיה מוקמינן ליה כותיה דיכשיר אפילו באלמנת עיסה כמו שהכשיר ר' שמעון בן מנסיא אלא להכי מוקמינן ליה כותיה דשתיק ממזר כשר שתיק חלל פסול פי' שאין אנו מכירים שום פסול אלא בדקרו ליה ממזר שתיק קא מכשיר ר' יוסי אבל אלמנת עיסה שנטמע בה ספק חלל שאנו מכירין את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה סבירא ליה לר' יוסי דכיון דאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ואכתי קשיא להו לתוס' על זה בהאי סוגיא מוכחא דמאן דמכשר שתיק ממזר כל שכן דמכשר באלמנת עיסה וכיון דאשכחן לר' יוסי דאכשר להדיא שתיק ממזר וכו'. כל שכן דמכשר באלמנת עיסה ותיקשי ההיא דפרק עשרה יוחסין ואפשר דכולהו הני תנאי דברייתא ס"ל דלר' יהושע דמכשר באלמנת עיסה קא פסיל בשתיק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ור' יוסי ס"ל איפכא דאף ר"ג דפסיל באלמנת עיסה מכשיר בשתיק ותנא חדא שתיק ממזר כשר וכו' וכי היכי דפליגי תנאי אליבא דר' יהושע דמר אית ליה שתיק חלל כשר וכו' שתיק ממזר פסול הכי נמי פליגי ברייתות בדר' יוסי אליבא דר"ג דמר אית ליה ממזר שתיק כשר וכו' והיינו דקאמר הא תנא קמא אליבא דרבי מאיר הא רשב"א אליבא דר"מ והיינו טעמא דר' יוסי דעיסה אנו מכירים את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה אבל שתיק אין אנו מכירין לו שום פיסול אחר אלא דשתיק הלכך איכא למפסל טפי באלמנת עיסה מבשתיק כנ"ל ומתוך לשונו של רש"י ז"ל למדתיה וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד. לא ניחא להו לרש"י ז"ל לפרושי הכי דאם כן פליגי ר' יוסי והני תנאי בסברות הפוכות ודחיקא להו למימר דפליגי בסברות הפוכות עיין תוס' בבא קמא בפ' הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ה ב)' ותוספות ברכות פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ"א) דלרש"י ז"ל לא איכפת לן לומר הפוך סברות והתוספות חולקין עיין שם. והם תירצו ז"ל דהא דר' יוסי דהכא אליבא דר' יהושע מתני לה וליה לא ס"ל. כן תירץ הריטב"א ז"ל בחדושיו:

ובשיטה ישנה כתוב לקמן וז"ל תני חדא שתיק וכו'. אית דגרסי תני חדא ר' יוסי אומר וכו' וקשיא להו והא רבי יוסי כר"ג ס"ל דפסיל אלמנת עיסה כדמוכח בפ"י יוחסין ויש לומר להני רבנן קאמר והא דאמרינן איזו היא אלמנת עיסה פירושו איזו אלמנת עיסה שבעלה היה ספק וקרו ליה ממזר צווח אבל הוא עצמו שלא היה לו חזקה דכשרות אלא הכשירו אעפ"י שצוח אבל מצאתי שכתב ר"ת ז"ל בשם בעל הערוך שכתב בשם רבינו האיי ז"ל דלא גרסינן אלמנת אלא ה"ג איזו היא עיסה והכא ספק ממזר או ספק חלל שנטמע במשפחה או בעיר אחת ואין ידוע מי הוא כל המשפחה או כל העיר עיסה דומיא דעיסה מגובלת שנפל לתוכה קש או דבר אחר ואינו נמצא בתוכה ואחד מבני המשפחה או העיר דקרו ליה ממזר וצווח לת"ק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל האדם שבו הספק לא מהניא ליה צויחה ושתיקה והינו דתנן במסכת עדיות העיסה כשרה לטמא ולטהר פירוש נאמנת על עצמה לטמא ולטהר בצויחה ובשתיקה ובמסכת עדיות תני עליה אבל באלמנת עיסה לא נגעו פירוש שהוא נאמן לפסול עצמו אבל לפסול אשתו בצויחתו ובשתיקתו אינו נאמן עד כאן. ואלמנת עיסה שהעידו עליה ר' יהושע ור' יהודה בן בתירה מיירי באלמנת אדם שנולד הספק בעצמו ובההיא פסיל ר"ג אלמנתו נמי ואמרינן בפרק עשרה יוחסין כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ורבי יוסי ס"ל התם כותיה ובהכי מתרצא הך גירסא דגרסינן תני חדא ר' יוסי אומר שתיק ממזר כשר דע"כ לא פסיל ר' יוסי התם אלא באלמנת מי שנולד הספק בעצמו ומה שאמרו דממזר שותק פסול משום דה"ל למצוח ה"מ באדם שנולד בו ריעותא אבל אם אדם קורא את חברו ממזר ואין בו ריעותא שתיקותא היינו מייחסותא ומה שכתב רש"י ז"ל בממזר צווח וחלל שותק כשקורין אותו ממזר צווח וכשקורין אותו חלל שותק לא הבננו וצ"ע. עכ"ל שיטה ישנה ולקמן נאריך בסוף לשונו ז"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל בס"ד. ולעיקר קושיין כתב עוד הריטב"א ז"ל וז"ל יש שתירצו דלעולם ר' יוסי כר"ג ס"ל דבאלמנת עיסה שהיא פסולה כשאין בה אלא ספיקה אבל כשיש בה שתיקה דממזר ס"ל כר' יהושע שהוא כשר דאף ע"ג דלרבי יהושע שתיקה לאורועי אתיא איהו ס"ל דשתיקת ממזרות מכשרת וזה דרך ר"ת אלא שמוסיף דברים וגורס כאן איזו היא עיסה ולא גריס דכולה הא מתני' אלמנת עיסה ואומר דלהכשיר הבת היוצאת מאותה משפחה וקאי אהא דתנן במס' עדיות העיסה כשרה לטמא ולטהר וכו' וקתני משיאין בתה ועלה קאי הא מתנית' דקתני איזו עיסה דתנן התם דהבת כשרה כל שאין בה וכו' ואם תאמר והא הכא מכשר ר' יוסי אפי' בבתה דלית לה חזקה דכשרות והתם בפ' עשרה יוחסין פוסל אפילו באלמנתו יש לומר דרבי יוסי אינו מכשיר כאן מפני טענת עיסה אלא במה שהכשירה עצמה במדת כשרות שבה ששתקה שאז מחזקת עצמה שאינה מן העיסה והוא מכשר בתו של ספק וכל שכן אלמנתו זה דרך ר"ת ז"ל ואינו מחוור שאין סברא לומר שעיסה הפסולה מחמת ספיקא שתהא שתיקה מכשירתה והשיטה הראשונה הנכונה והיא שיטת רש"י ז"ל ועליה דרכו כל המפרשים ז"ל ורבותינו בעלי התוס' ז"ל ואין לנטות ממנה. ע"כ:
נמצא דלפי מה שכתב שיטה ישנה עיקר תירוצא של ר"ת ז"ל דבשמעתין מיירי בא' מן המשפחה סתם ולהכי נטהר בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וההיא דפרק עשרה יוחסין מיירי באדם שבו הספק שאמו נתגרשה ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולשיטת הריטב"א ז"ל עיקר התירוץ הוא דבשמעתין מיירי במכשרת עצמה בצויחה או בשתיקה וההיא דפרק עשרה יוחסין מיירי כשאינה מכשרת עצמה אלא בעומדת בספיקה ולשון התוספות ז"ל בפשטן משמע כשיטת הרשב"א ז"ל. וז"ל רבינו תם ז"ל מוחק אלמנת וגורס איזו היא עיסה ולענין בת קתני ואההיא דתנן בשילהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא וכו' והכי פירושא נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות כדתנן ממזירי ונתיני עתידין ליטהר לרחק ולקרב שייך אחללות כדתנן הכהנים שומעין לכם לרחק ולא לקרב וכן לקמן וריחקום בני משפחה ולאסור ולהתיר שייך אעבדות ע"כ. פי' לעבדים אין שום ראיה הילכך ע"כ לאסור ולהתיר מיירי בעבדים א"נ לשון איסור והיתר שייך בעבדים שלא באו ע"י עבירה כמו ממזרי וחללי כי אם שאסרה אותם תורה ונתיני נמי יהושע גזר עליהם ע"י עבירה א"נ ממזרי ונתיני וחללי אין להם תקנה פי' להם לעצמם כ"א לזרעם אבל העבד יש לו תקנה על ידי שחרור והא כתיבנא לעיל פי' הראב"ד ז"ל במשנה זו ואיהו לא גריס לאסור ולהתיר ולפירושו ז"ל אאלמנת עיסה קאי וחדא עדות היא וכתיבנא נמי לעיל פירוש הרמב"ם ז"ל ואף על גב דשני עדיות הואי מכל מקום אינו ענין לשמועתנו דוק ותשכח ואתי שפיר לפירושו לשון טומאה וטהרה דהיינו פירושו נבעלה לעובד כוכבים או לא נבעלה ולפי' הראב"ד ז"ל נמי א"ש דהיינו פירושו אם נבעלה לפסולין וכו' ומיהו לשון נאמנת לא א"ש לפירוש הראב"ד ז"ל ואיהו ז"ל גריס שהעיסה כשרה לטמא וכו' ולפירוש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר בין אלטמא בין אלטהר ולשיטת התוס' ז"ל לא א"ש לשון טומאה וטהרה דבפרק האשה שנתאלמנה בסופו פריך טמאה וטהורה ס"ד ותירצו התוס' ז"ל דהתם דכייל כל פיסולי בחד לישנא ורובייהו לא שייך בהו לשון טומאה להכי פריך דהוה ליה למתני משפחה זו כשרה וזו פסולה אבל אממזרות ונתינות לחודא שייך שפיר לשון טומאה וטהרה. וכתבו עוד ונאמנת דנקט משום לטהר לקרב ולהתיר וכו'. עוד יש לי לפרש מתני' דעדיות בגונא אחריתי העיד ר' יהושע וכו' על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה פירוש אלמנתו ולא בתו וכן כתבו התוספות לעיל. העיסה נאמנת לטמא ולטהר כו' פי' אתא לאשמועינן דזימנין אף בתו טהורה וזימנין אף אלמנתו טמאה כגון בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה או נאמר דשתיקה מכשרת אפי' את הבת וצויחה פוסלת אפילו את האלמנה א"נ איפכא דצויחה מכשרת אפילו הבת ושתיקה פוסלת אפילו האלמנה והכי פירושה אלמנת עיסה כשרה והבת פסולה כשאין כאן אלא ספיקא לבד ולא צויחה ולא שתיקה והעיסה נאמנת לטמא את האלמנה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולטהר את הבת בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והכי נמי יש לפרש לרחק ולקרב לאסור ולהתיר אלא דלטמא ולטהר מיירי בממזרי ונתיני ולרחק ולקרב בחללי כמו שפירשו התוספות נמצא לפי זה דלמאן דאמר שתיק ממזר כשר מכשיר אפי' בת עיסה שעיסה הפסולה מחמת ספיקא שתיקה מכשרתה ולמאן דאמר שתיק ממזר פסול פוסל אפילו את האלמנה דדוקא אלמנת ספק כשרה כשאין כאן שתיקה כלל אבל היכא דשתיק אפילו אלמנתו נמי פסולה וניחא להאי פירושא לשון טומאה וטהרה דנקט דהיינו לטמא את האלמנה לומר שנבעלה לפסול לה והרי היא טמאה ולטהר את הבת ולשון נאמנת נמי ניחא אפילו אלטמא דנאמנת העיסה בצויחתה או בשתיקתה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטמא את האלמנה ולזה הפי' לא הרווחנו דבר אי קאי אהך ברייתא לפרושי הך דעדיות דמ"מ מאי דקתני העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' קאי אאלמנה ואבת וכדפרישנא דאלמנה דוקא בצויחה או בשתיקה פסלינן את האלמנה אבל כשאין בה לא צויחה ולא שתיקה האלמנה כשרה ולא הבת ולר' יוסי כל שאין אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו לכך פירש ר"ת דלא קאי הך סוגיא דעדיות דהעיסה נאמנת כי אם לטהר הבת אבל האלמנה אין בה שינוי כלל אם שותק או צווח והביא ראיה מדתניא בתוס', ז"ל נאמנת העיסה לטהר ולטמא כו' ובאלמנת עיסה לא נגעו הכי תניא בתוספתא וה"פ ובאלמנת עיסה לא נגעו פי' דאפי' יהיה צווח או שותק פסול למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אינו נאמן לפסול אלא את עצמו דוקא אבל אינו נאמן לפסול את אלמנתו וכן פירשו בשיטה ישנה וכדכתיבנא לעיל וקשיא לי לפירושו ז"ל לשון טומאה וטהרה ולשון נאמנת לטמא ולשון נאמנת לטמא ולרחק כיון דלא קאי אלא לעצמם דבני המשפחה ולא לזולתם דהיינו האלמנה וכדכתיבנא ולפירושו של ר"ת ז"ל אתי שפיר דקאי הך ברייתא דשמעתין עלה דההיא מתני' דעדיות ולא תיקשי מדר' יוסי אדר' יוסי והכי קאמר איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' פי' איזו היא עיסה שתועיל צויחתה או שתיקתה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטהר את הבת בלאו הכי היתה פסולה כל שאין בה לא משום שתיק ממזרות כו' פי' דאף על גב דתועיל הצויחה להכשיר אם שוב שתיק הרי חזרנו לספק דמעיקרא ודל מהכא הצויחה והשתיקה והרי היא עיסה עצמה דאלמנתו כשרה ובתו פסולה ולזה הפי' נצטרך לומר צווח ושותק בחד גברא והתוס' לא פירשו כן וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד לכך יש לי לפרש פי' לפי' ר"ת ז"ל דה"ק איזו היא עיסה דנאמנת כו' דתנא דמתני' דעדיות קא מסתים סתומי העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' ולא פירשה במאי היא נאמנת אי בשתיקה או בצויחה ולהכי בעי תנא דהך ברייתא איזו היא עיסה כו' פי' הא דתנן במתני' העיסה נאמנת לטהר את הבת איזו היא נאמנותה אי היינו צויחה או שתיקה ומהדר כל שאין בה כו' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומיהו אין לשון התוספות כפשטו משמע כן דכתבו וז"ל ועלה קתני בברייתא דהכא איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו'. ע"כ:

ועוד דלהאי פירושא לשון איזו היא לא אתי שפיר. לכן נראה דה"פ איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' פי' דאם יש בה שתיק ממזרות כו' אפי' שיצווח ג"כ נטהרה הבת ולא מהני הצויחה להכשיר אלא ספקא לבד אבל אם יש שתיקה בהדי ספיקא לא מהני הצויחה ואי נמי איפכא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולעולם לא מיירי צווח ושותק בחד גברא דכי פסלינן שותק או צווח היינו בחד גברא אלא דלא מהני הצויחה או השתיקה להכשיר אלא בדליכא אלא ספקא לבד וכדכתיבנא ומ"מ לא מהני פיסול הצויחה או השתיקה לפסול האלמנה כלל והיינו דקתני בתוספתא ובאלמנת עיסה לא נגעו וכדכתיבנא ובזה הרווחנו דלא תיקשי דר' יוסי אדר' יוסי והיינו דקא מסיימי התוספות וכתבו והשתא לא קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי דהא דאכשר ר' יוסי בשתיק ממזר אגוף עיסה קאי להכשיר את הבת פי' אהני שתיקתו להכשיר ספקא והא דפסיל בפרק עשרה יוחסין היינו כשאין כאן אלא ספיקא לבד ואם היינו מפרשים העיסה נאמנת לטמא ולטהר כו' דקאי נמי אאלמנה דנאמנת בצויחתה לטמא את האלמנה וכדפרישנא לעיל אכתי תיקשי דר' יוסי אדרבי יוסי דרבי יוסי היינו רבי שמעון בן מנסיא ואיהו ה"ק איזו היא עיסה כל שנטמע כו' דממזר שותק כשר וצווח פסול פי' השתיקה מכשרת אפילו את הבת וכשאין כאן לא צויחה ולא שתיקה האלמנה כשרה והבת פסולה והא ודאי דלא כר' יוסי דלר' יוסי אין שום הכשר לאלמנה בלא בת וקצרו של דבר אי קאי נאמנותא דעיסה אאלמנה נמי וכדפרישנא כך לי אי גרסינן איזו היא עיסה אי נמי אי גרסינן איזו היא אלמנת עיסה דמכל מקום באלמנה נמי מיירי וממילא משתמע דכל שאין בה לא שתיקה ולא צויחה האלמנה כשרה והיינו דלא כרבי יוסי ומיהו אי לא קאי נאמנותה אלא לטהר הבת לבד ולא מיירי באלמנה כלל הלכך לא תיקשי ולא מידי דרבי יוסי לא קאי אלא להכשיר הבת לבד ואם תשאל למה לי למחוק גרסת הספרים דגרסי אלמנת אפילו אי נגרוס אלמנת שפיר מצי לשנויי דהכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה שנאמנת העיסה לטהר כו' פי' שלא תקרא עוד עיסה ותהיה הבת והאלמנה כשרה כל שאין בה כו' הא לאו הכי היתה האלמנה והבת אסורה והיינו כרבי יוסי. תשובתך לזה כתבו התוס' אבל במקום שמזכיר אלמנת עיסה להכשיר דוקא אלמנה ולא בת כדמוכח בקדושין ושם ודאי פוסל רבי יוסי אפילו את האלמנה כדמוכח נמי בקדושין כנ"ל פי' לפירושם ז"ל. ובקונטריסין מצאתי וז"ל כתבו התוספות והשתא לא קשה דר' יוסי אדרבי יוסי פי' לפירוש התוספות שמפרשים עיסה היא המשפחה אם כן אין שום אלמנה מזכרת בה אלא הבת של שתיק חלל או ממזר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מעתה אתי שפיר מה שמכשיר ר' יוסי הבת דהיינו שמכשיר שתיק ממזר ומה שפוסל התם בקידושין אלמנת עיסה היינו שנודע ספקו של חלל בעלה כגון שגירש את אמו בעלה הראשון ספק קרוב לו ספק קרוב לה וזהו לשון התוספות ז"ל אבל מקום שמזכיר אלמנת עיסה להכשיר זהו תנא אחר שחולק התם בקדושין על רבי יוסי אבל רבי יוסי מחמיר באלמנת עיסה שנודע ספיקו וזהו מה שאומרים התוספות ושם ודאי פוסל רבי יוסי אפילו את האלמנה דהיינו שנודע ספקו כך מתורץ לפי פירוש התוספות דאילו לפירוש רש"י ז"ל היינו קשה דרבי יוסי אדרבי יוסי כי כל הסוגיא מוכחת דיותר יש להכשיר באלמנת עיסה מבבת עיסה ואז הוא קשה מרבי יוסי אדרבי יוסי כמו שהקשו התו' לעיל אבל לפירוש התוספות הוא מיושב כדפרישנא. עכ"מ בקונטריסין ולא ידעתי מהו סח. והקשו בתוספות על פירוש ר"ת ז"ל דכיון דהך ברייתא קיימא לפרושי איזו היא עיסה דבשילהי עדיות אם כן רבי מאיר דסבר דחלל בין צוח בין שותק כשר היכי הוה מפרש הא דקתני לרחק ולקרב ותירצו בתוספות דהא דמכשר רבי מאיר חלל שותק ה"מ בשותק לפי שעה כשמחרפין אותו וקורין לו חלל אבל כששואלין ממנו אחרי כן אם הוא חלל אם לאו יצוח ויאמר שאינו חלל אבל בשותק לעולם פשיטא דהוא פסול ומשום הכי קתני נאמנת לרחק אם שותק לעולם ולקרב אם צווח. ע"כ:
וכתב הריטב"א ז"ל ת"ר איזו היא עיסה האי לישנא מוכח דאדלעיל קאי והכי קאמר איזו היא עיסה שנחלקו בה וכן פירש רש"י ז"ל איזו היא עיסה שרבי יהושע מכשיר בה והכין ודאי מוכחא כולה סוגיא ולפרושי הכשרא דרבי יהושע אתי דבהכי ריהטא כולה סוגיא לפרושי הכשר עיסה והיינו דקאמר איזו היא עיסה שנחלק בה רבי יהושע על ר"ג והכשיר אותה ובהכי ריהטא כולה שמעתא שפיר כדבעינן למימר לקמן בס"ד. ע"כ:

כל שאין בה לא משום ממזרות כו'. ספק חלל וספק ממזרות משכחת לה כגון שגרשה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ונשאת תוך ג' חדשים לראשון וילדה וכו' דאיכא תרי ספיקי ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואת"ל קרוב לו ספק בן ט' לראשון וכשר ספק בן ז' לשני והוא פסול ממזר או חלל אם נשאת לכהן שהוא בעלה. אבל ספק נתינות לא משכחת לה הכי אלא בכגון נתינה מעוברת או בת ישראל מעוברת וילדו במחבה והבנים ספק נתינים ונשא אחד מהם בת ישראל שמת בעלה תוך שלשה חדשים וילדה לשבעה חדשים שנשאת לזה דאיכא תרי ספיקי ובכי האי גוונא משכחת ספק ממזר וספק חלל אבל ספק עבדי מלכים לא משכחת בכי האי גוונא שאפי' עבד עצמו אם נשא בת ישראל הולד כשר דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא משכחת לה כגון שפחה מעוברת וישראלית מעוברת שילדו בנות במחבה ונתערבו ונשאת אחת מהבנות ונתעברה וילדה עם ישראלית מעוברת במחבה הרי הבן ס"ס וכולהו משכחת לה והכי. ורש"י ז"ל פירש שאלמנת הספק הראשון קרי אלמנת עיסה וכיון שאין אסורה אלא מחמת הספק שנשאת לו איהי מקריא ספק ספיקא ולא נהירא. שיטה ישנה. וכתב רש"י ז"ל איזו היא אלמנת עיסה. שהעידו עליה שהיא כשרה כל שאין בעירובי ספקותיה לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים אלא ספק חלל לבדו. פי' לפי' דאלמנת עיסה ברור הוא דהיינו שנטמע בה ספק חלל ולזה אין צריך פירוש אלא בעי לפרושי שלא יהא מעורב ספק אחר עם ספק זה של חלל אלא חלל לבדו דאי עריב בהדיה שום ספק מאלו ריעא הך ספיקא ואף על גב דהנך ספיקי הוו כגוונא דלא פסלי באנפי נפשיה כגון דהיה בעל אמו הראשון ספק עבד דהולד כשר אי נמי היה בעלה הראשון ממשפחה שנטמעה בה ספק ממזר או ספק נתין דלשיטת רש"י ז"ל איכא למימר דבכל כה"ג לא מיפסל משום דהוי ספק ספיקא גמור דלא סבירא ליה כתירוץ התוספות דלעיל מכל מקום איכא למימר דהיכא דעריב בהדי ספק זה של חלל ריעא הך ספיקא. והכי בעי איזו היא אלמנת עיסה שהעידו עליה שהיא כשרה ולא בעי איזו היא אלמנת עיסה פי' מהו עיסה כלו' מה ספק נפל בה דאם כן ה"ל למהדר להדיא שנטמע בה ספק חלל ולמה ליה לאורוכי כולי האי כל שאין בה לא משום ממזרות וכו' אלא ודאי שפיר הוה ידעינן דאלמנת עיסה היינו שנטמע בה ספק חלל ולזה אין צריך פירוש אלא דבעי איזו היא תערובת חלל שהעידו עליה שהיא כשרה ומהדר כל שאין בעירוב ספקותיה לא ספק ממזרות כו' אלא ספק חלל לבדו כנ"ל פי' לפרש"י ז"ל. אי דייקא נמי דקתני כל שאין בה לא משום כו' דאלמא בלא ספק שום אחד מאלו הרי היא עיסה דאי לא תימא הכי הול"ל כל שאינה משום ממזרות כו' אלא ודאי דהכי קאמר כל שאין בעירוב ספקותיה כו' וכמו שפירש"י ז"ל ומעתה לא נצטרך לדחוק ולפרש ספק עבדי מלכים כפי' השטה ישנה דלעיל משום דקשיא ליה דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכדכתיבנא דאנן הכי קאמרינן דאי איכא בעירובי ספק חלל ספק עבדי מלכים כגון שהיה בעל אמו הראשון ספק עבד דאף על גב דהולד כשר אי נמי שהיה הבעל הראשון ממשפחה שנטמעה בה ספק ממזר או ספק נתין דמשום הכי לא הוה מפסיל לשיטת רש"י ז"ל אבל השתא דמערב בהדי ספק חלל שנפל לפנינו ריעא ספק חלל ובזה לא העידו שהיא כשרה והיינו דנקט עבדי מלכים משום עבדי שלמה שהיו עשירים ובעלי זרוע ונשאו להם בנות ישראל וכגון זרעו של הורדוס כו' וכדפירש רש"י ז"ל דאי לפירוש השטה דמפרש כגון שפחה מעוברת וישראלית כו' וכדכתיבנא לעיל מה ענין עבדי מלכים לזה אלא ודאי הנכון כדפרש"י ז"ל ולא נצטרך לדחוקי לאשכוחי ספק ספקא בעבדי מלכים ולא בממזרות ולא בנתינות ואפילו לפירוש הר"ר יוסף טוב עלם ז"ל. וניחא נמי להאי פירושא דפריך לקמיה שפיר עלה דר"מ היינו ת"ק דת"ק נמי הכי קאמר דמשום דאין בה אחד מכל אלו העידו עליה להכשיר אבל אם היינו מפרשים איזו היא עיסה כלומר מה ספק נפל בה אם כן עלה דפלוגתייהו דר"ג ור"י קאי לפרושי ספק עיסה מאי ניהו ואיכא למימר דת"ק ס"ל דבהאי עיסה פליגי ר"ג ור"י ואמר ר"מ דבכל כי האי גוונא לכולי עלמא משיאין לכהונה ואפילו הכהנים שומעים בכה"ג להקל אי נמי הוה מצינן לפרושי דר"מ אתא לחדותיה דבעי שלא יהא שום ספק אחר מעורב בהדי ספק חלל דדוקא כל שאין בה אחד מכל אלו הוא דמשיאין לכהונה ומדברי ת"ק לא שמענו אלא ספק ספיקא של ממזרות ושל נתינות ושל עבדי מלכים על דרך דפירשו בשיטה הוא דפסיל אבל כשאין כאן דבר שיערב אלא ספק חלל לבד אף על גב דעריב נמי ספק עבד כיון דלא פסיל באפי נפשיה לא מעכב וכשר אבל השתא דפרישנא דה"ק איזו היא תערובת חלל שהעידו עליה להכשיר כו' מעתה פריך שפיר ר"מ היינו ת"ק ואם תאמר ולהאי פירושא נימא דבהכי פליגי דת"ק בעי שלא יהא שום עירוב ספק אחר בהדי ספק חלל אף על גב דלא מעכב באפי נפשיה לא חיישינן ליה וי"ל דאדרבא לישנא דר' משמע טפי דהכי קאמר כל שאין בה כו' פירוש שלא יהא מעורב שום ספק אחר בהדי ספק חלל וכן פירש רש"י ז"ל. דוק ותשכח. וניחא נמי דלא פריך נמי אדר"ש בן אלעזר היינו ת"ק אלא דפריך מדידיה אדידיה לבד משום דאיכא למימר דת"ק ס"ל דכל שיש בהדי תערובת חלל שום ספק אחר אף על גב דלא מהני בפני עצמו לפסול כגון עבד וכדכתיבנא דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מכל מקום מהני לאורועי ספיקא דחלל ומשום מעלה דיוחסין לא הכשירו ור"ש בן אלעזר סבירא ליה כל שנטמע בה ספק חלל ואין כאן דבר שיפסול אלא הך ספקא הרי היא כשרה והיינו דקתני איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל ולא קתני כל שאין בה כדקתני ת"ק כנ"ל:

ולא משום ממזרות כו'. הא דלא חשיב עמוני ומואבי משום דלא שכיחי שינשאו להם ישראליות ונתינות נקט אגב ממזרות דהכי אורחא דתלמודא בכל דוכתא למנקט נתינה בהדי ממזרות וכמ"ש התוספות בר"פ אלו נערות ומש"ה נמי נקט עבדי מלכים כי היכי דלהוי מילתא דשכיח וכמו שפרש"י א"נ לא נקט עמוני ומואבי דכבר בא סנחריב ובלבל את העולם ולא שכיחי עמוני ומואבי כנ"ל והתוס' תירצו משום דלא פסיקא דזכרים אסורין ונקבות מותרות:

בפרש"י בד"ה והא נמי כדיעבד כו' ולאוסרה על הארוס כו' הרי אתה מוציאה מבעלה כו' עכ"ל נראה מפירושו דלגבי עובר לא מקרי דיעבד אלא לגבי דידה אם אתה אוסרה על בעלה אבל הרא"ש דחה זה דלגבי דידה אם אינו מודה וטוען ברי הוה הולד ממזר אלא דאיירי שמת או שהלך בעלה למדינת הים ולגבי עובר חשיב דיעבד כו' עכ"ל ע"ש ונראה לקיים פרש"י שפיר לגבי דידה ואינו מודה ומיהו אינו טוען ברי אלא דשכח אם הערה בה ונתעברה ממנו וכה"ג פרש"י לעיל גבי שמתייחד עמה ביהודה ודו"ק:

תוס' בד"ה תנו רבנן איזהו אלמנת כו' ושם ודאי פוסל ר"י אפילו את האלמנה כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור דאכתי קשה דהיאך פוסל שם ר"י אפילו אלמנת עיסה והכא מכשיר אף את הבת וי"ל דאיכא עיסה לטמא על ידי שתיקה וצויחה ואיכא עיסה לטהר ע"י שתיקה וצויחה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמסיק לקמן והשתא בשמעתין איירי בהך עיסה דלטהר ולהכשיר אף הבת ושם בפרק עשרה יוחסין איירי בהך עיסה דלטמא ולפסול אף אלמנותו לר"י וק"ק לפי זה דאימא איזו עיסה כו' ודקאמר רשב"א קאי אלטמא דקתני במתני' ולא תקשי מסיפא לרישא ויש ליישב ודברי מהרש"ל אינן מבוררין לי בזה ודו"ק:

ד"ה אלמנת עיסה וכו' עד וי"ל דבת העיסה אין לרה חזקה דכשרות וכו'. ולפי זה צ"ל דאלמנת עיסה הוי פירושו שאחד מבני משפחת עיסה לקח אשה ממשפחה אחרת שיש לה חזקה דכשרות:

ד"ה תנו רבנן וכו' עד והשתא לא קשיא דר"י אדר"י דהא דמכשיר ר' יוסי וכו' אבל במקום שמזכיר אלמנת עיסה ור"ל שם אינו איירי בשתוק אלא שנטמעה בה ספק חלל:

תוס' בד"ה דרבי יהושע כו' והשתא לא מצי לשנויי כו'. נ"ב וא"ל דשמא רבא לא ס"ל הא דרבה דס"ס קשה מאי קמקשה רבא דלמא אף אביי ורבה ס"ל דר"ג אדר"ג לא קשה משום ברי ושמא ואיך תולה תירוץ דרבי יהושע אדר"י בהא דרבן גמליאל מש"ה צ"ל דאף רבא הוה משני ר' יהושע כמו רבה אלא דלא מצי לשנויי הכי ודו"ק:

בד"ה ת"ר כו' קאי להכשיר את הבת כו'. נ"ב כלומר המשפחה כולה להשיא בתה לכהונה אבל אלמנת עיסה הוא שנולד הספק בה משום חלל כלומר שהיא נשאת לאחד מן המשפחה שנטמע בה הספק ובה לא שייך צויחה ושתיקה מכשירין אותה ולא הבת ודו"ק. (עיין במהרש"א):

ועוד האמר ר"י א"ש הלכה כר"ג וכו'. כתב הר"ן לאו למימרא דאפילו כי לא מודה הארוס אלא שמכחיש דאיהי מהימנא לר"ג דהא הו"ל ברי וברי ור"ג בברי וברי לא מכשיר אלא ה"ק ועוד אפילו ליתא קמן האמר ר"י וכו' עכ"ל. ואע"ג דמפרש דועוד קאי אי ליתא קמן מ"מ אין פירושו שמת דא"כ הוי לכתחלה אצלה (ל) רק ליתא קמן דנישייליה וק"ל. עוד כתב הר"ן וא"ת למאי הוי כדיעבד אי לגבי עובר לכתחלה היא דומיא דפנויה ואי לגבי אשה דיעבד ממש הוא י"ל דה"ק כיון שאילו אתה פוסל העובר משום ס' ממזר אף הוא לבו נוקפו ופורש ממנה אפילו לגבי ולד נמי כדיעבד דמי א"נ דכיון דאילו פוסלין עובר לגמרי פסלינן ליה אפילו מלבא בקהל לגבי עובר נמי כדיעבד דמי אבל לגבי אשה כיון שאינה נפסלת אלא לכהונה לכתחלה הוא [בפנויה] וכ"כ הרא"ש דלגבי עובר חשוב כדיעבד דאם לא נכשירנה אסור בכשירה ובממזרת [מן וכ"כ הרא"ש ע"כ דברי המחבר] והראב"ד פי' דלגבי אשה נמי כדיעבד דמי משום דארוסה לאו דיעבד גמור הוא דאכתי מיחסרא מסירה לחופה ולכתחלה נמי לא הוי שכבר נתארסה ומש"ה אמרי' דכדיעבד דמי ולא דיעבד ממש עכ"ל הר"ן:

גמ' דר"ג אדר"ג לא קשה כו'. מה שפי' הר"ן בשם הרמב"ם באלמנת עיסה כו' לכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כו' דהיינו כר"ג דכיון דתרי ספיקא איכא מדינא כשר אלא שהכהנים נהגו סלסול בעצמן. לכאורה שמעתא ל"מ כן מדפריך דר"ג אדר"ג והוא גופא לא ס"ל נאמנת לכתחלה מיהו י"ל דודאי ר"ג בעצמו ס"ל אף לכתחלה נאמנת רק שמואל לא פסק בלכתחלה כוותיה:
בתד"ה אלמנת עיסה כו' דהא אמרי' לקמן כו' כל שנטמע וכו'. מיהו לפיר"ת שפירש בסמוך דקאי אברייתא דעדיות דנאמנת העיסה וכו' יכול פרושו להיות אמת וגם התוספתא מפני מה אמרו עיסה כו' י"ל דקאי נמי אמשפחה וק"ל:

בא"ד ומ"ל אלמנה ומ"ל בת וכו'. דלפירש"י ניחא קצת דדוקא אלמנה שאין בה פסול רק באה מחמת בנה [והס' נולד חוץ ממנה ואתה בא לפוסלה מס' אל תפסלנה מס' אבל בת זוהי כרעא דאבוה והס' עצמו שנולד באבוה נולד בבת. וכ"ה בשיטה מקובצת] או כיון דלא הוי ס"ס גמור לא מכשרינן בבת דלא הו"ל חזקה דכשרות:
בתד"ה דר"י וכו'. בח"ש מסבירו קצת וז"ל א"ל דרבא לא ס"ל הא דרבה. דס"ס קשה מאי קמקשה רבא דלמא אף אביי ורבה ס"ל דר"ג אדר"ג ל"ק משום ברי ושמא והיאך תולה תי' דר"י אדר"י בהא דר"ג משום הכי צ"ל דאף רבא הוי משני לר"י כמו רבה אלא דלא מצי לשנויי הכי:
בתד"ה ת"ר וכו' ועלה קתני בברייתא דהכא איזהו עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה וכו' מיהו להמקשה שהבין כל שאין בו משום ס' ממזרת וכו' הו"ל להקשות א"כ מאי נאמנת לטהר ולטמא כו' [לאסור ולהתיר] כיון שאין בה ס' ממזרת ונתינות ועבדי מלכים:

בא"ד והשתא ל"ק דר"י אדר"י וכו'. דהעיד ר"י על אלמנת עיסה איירי בס' חלל שנתערב במשפחה ומכירים ספיקו שזרק לאמו גט וכו' וכפירש"י ותוס' והעיד להכשיר האלמנה דוקא ולא הבת כיון שידענו שיש בהן ס' ובהאי פסל ר' יוסי האלמנה וכ"ש הבת שלא היה לה חזקת כשרות אבל הכא דקאי אמשפחת עיסה ואיירי בע"א כלל בדקרי להו ממזר ושתקו (מ) ס"ל לרבי יוסי דאפילו הבת כשר משא"כ לגי' איזוהי אלמנת עיסה וקאי אהעיד ר' יהושע באלמנה וכו' ועלה קאי רבי יוסי שתוק ממזר כשר וכו' דש"מ דמכשיר באלמנת עיסה כי יפורש אלמנת עיסה או בשתוק ממזר לברייתא קמייתא או בשתוק חלל לברייתא בתרייתא כו' ובח"ש ומוהר"ש לא כתבו כן ודו"ק. [ובדפוסים ישנים כתב לקמן בע"א קצת וז"ל]. קשה לר"ת על גי' הספר דגריס אלמנת עיסה דא"כ אית ליה לר"י כו'. דהא קאי אדלעיל אלמנת עיסה דכשירה דהיינו שיש בה ס"ס כפירש"י או תוס' אינה כשרה אא"כ אין בה לא שתוק ממזרת וכו' דש"מ דשתוק גרע מס"ס דאלמנת עיסה וא"כ ר"י דמכשיר אפילו שתוק ממזר כ"ש דמכשיר באלמנת עיסה דהיינו שיש בה ספיקות כפי' רש"י ותוס' כדמוכח הסוגיא דגרע שתיק מספיקא דאלמנת עיסה דלת"ק אלמנת עיסה כשירה וכל שתוק פסול ולר"מ יש חילוק בין שתוק לחבירו וכן לרשב"א וכו' ותי' דלא גרסינן אלמנה וכו' וקאי אעדיות. וא"כ מצינו למימר דהיכא דיש בה ספיקות דהיינו אלמנת עיסה גרע טפי לכ"ע משתוק ור"י בשתוק דוקא מכשיר אפילו הבת וכ"ש אלמנה אבל אלמנת עיסה פסולה אפילו היא למאן דמכשיר אלמנת עיסה דוקא באלמנה מכשיר דהו"ל חזקת כשרות וכו' ודו"ק:

גמרא התם אשה נישאת בודקת כו'. יל"פ דהתם עומדת כל ימיה תחתיו באיסור שגם היא מוזהרת עליו כדאיתא יבמות (פד ב). אבל בזנות אינה עוברת אלא בפעם הזאת. וגם לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל (יג) אין בזנות איסור תורה כלל:

רש"י ד"ה והא נמי כדיעבד דמי. מאי דמשמע מדברי רש"א דע"י העראה יכולה להתעבר. נעלם מכ"ת תוס' יבמות (ס"ד נה) שהוכיחו דאינה מתעברת ע"י העראה. ולענין ישוב פרש"י י"ל ע"פ פי' התוס' ד"ה ההוא בסופו וכגון שלא אמר שבא עליה ביאות הרבה:

רש"י ד"ה חד ספיקא. שהרי לא בא כו' שמא היינו מכירין כו'. נדחק בזה ליישב לפירושו לקמן בהא דס"ס. דהא ה"נ בהבועל נולד הספק אם הוא כשר או פסול והיא באה מחמתו ומדוע לא קרי לה אלא חד ספיקא. אבל לפמש"כ בס"ד לקמן בפי' דס"ס. א"ש בפשיטות דכאן אין חזקה בבועל:

רש"י ד"ה תרי ספיקי. וזו שבאת מחמת בנה קרי לה ס"ס. תמוה לקרות זה ס"ס דהלא הכל תלוי בספק אחד אם נתגרשה אמו או לא. גם קשה דליחשב גם אותו ויהיה ג' ספיקי. ויותר קשה דא"כ גם בתו תתכשר שגם פיסולה בא מחמתו. ובפ"י יוחסין משמע דהיא פסולה לכ"ע כמו שהביאו התוס'. לכן נ"ל דר"ל דבכל אחד יש חזקה נגד הספק דלאמו שנולד בה הספק היתה חזקת אינה גרושה. ולאלמנתו יש ג"כ חזקת כשרות. משא"כ בו ובבתו ליכא שום חזקה. והוא כעין שתירצו התוס' לפירושם:

בסה"ד כל שנטמעו בה עירובי ספק חלל. כ"נ דצ"ל:

תד"ה חדא. ולל"ק דיבמות דלא דיימא מעלמא ולא"ד כו'. וכ"ז אליבא דרבא שם. ולפי דבריהם בסה"ד דלעיל נראה דלא שייך הא דיבמות לדהכא:

תד"ה ת"ר. דהא מכשיר לקמן שתוק ממזר וכש"כ דמכשר כו'. נראה דר"ל דהא ת"ק פוסל כל שתוקי וכן ר"מ דפוסל שיתוק ממזרות ואפ"ה מכשרי אלמנת עיסה דהיינו שאנו מכירין את ספיקו. וא"כ כש"כ לר"י דמכשר שתוק ממזר כו':

תד"ה אלמנת עיסה וי"ל דבת עיסה אין לה חזקת כשרות.
תמוה לי הא קיי"ל כר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ומבואר בתוס' לקמן בפרק ב' (דף כו ע"ב) דהטעם דחזקת אם מועיל להבת, ונ"ל דיש לחלק דר"ג מיירי היכא דאין שייך לדון הספק על האב בכשרות ופסלות כההיא דראוה מעוברת האב אינו בפנינו ואם הי' בפנינו היינו מכירים אותו ואיכותו, בזה מכשיר בבתה, דהבת גרירה בתר אמה וחזקתה דהאם מועיל לה משא"כ הכא באלמנת עיסה דהאב לפנינו ומחזיקין אותו לספק חלל בזה לא שייך לומר דהבת תגרור בתר אמה דהא יש לגררה ג"כ לאביה שהוא ספק חלל וממילא גם היא בספק, ובתשובה הארכתי בעזה"י:

בסוגיא דתינוקת

העיד ר"י וריב"ב על אלמנת עיסה וכו' פירש"י בשם ר"י טוב עלם. דהגט הי' קרוב לו וקרוב לה ומת ונשאה הכהן בתוך ג"ח לראשון. והריטב"א בקידושין פי' בפשיטות בכהן שגירש אשתו ספק גירושי' וחזר ונשאה בעצמו בתוך ג"ח והוה ספק אם נתעברה קודם גירושי' או אח"כ. ויראה דהר"י טוב עלם מיאן בזה משום דצריך טעמא מ"ט דרשב"ג בס"ס מעלי' כי האי ששניהם בגופו של ולד ויכול להתהפך וחזקת האם היתר לכהונה מ"ט דפליג. אע"כ מיירי שהי' בעל ישראל מקודם. ובשעה שהיתה אשתו של הישראל לא שייך חזקת היתר לכהונה שהרי היתה אשת איש ואסורה אכולי עלמא. ומשזרק לה גט נעשה מוחזקת מאיסור לאיסור. וסברא זו גילו לנו רבותינו בעלי תוס' ביבמות למ"ד ע"ב ד"ה אשה וכו' בקושייתם ועש"ך י"ד ריש סי' נו"ן דלמסקנת הש"ס התם לאביי ורבא הכי הלכתא. והתוס' דנדו שם מסברא זו היינו לרבה אבל להלכתא אמת ויציב סברא הנ"ל וא"כ ה"נ נימא מה"ט פליג ר"ג:

ובהכי ניחא מה דלא מייתי רש"י פירושו של ר"י ט"ע בתחלת הסוגי' משום דהתם לרבה קאי דלית לי' הך סברא דמוחזקת מאיסור לאיסור ואכתי תיקשי מ"ט דר"ג הא ס"ס מעלי' הוא אע"כ לרבה אלמנת עיסה כפירש"י דהוה ס' א' וב' חזקות פי' חזקת אשה הראשונה וחזקת השני' אלמנת בן האשה הראשונה. ומ"מ למסקנא לאביי ורבא ע"כ צריכי' לפרש כהר"י ט"ע. דא"כ מ"ט דר' יהושע דמקיל דהא ס"ס ממש לא הוה רק ב' חזקות היתר ואלמנה הראשונה הרי מוחזקת מאיסור לאיסור ולאביי ורבא לא מיקרי זה חזקת היתר א"כ מ"ט דר' יהושע אע"כ לאביי ורבא מיירי אלמנת עיסה כפי' הר"י ט"ע ולרבה כפירש"י וק"ל:

וניחא נמי מ"ט לא חייש רבה לשנוי' דר"ג אדר"ג די"ל נהי במתני' מקיל בחד ספיקא הכא מחמיר בחד ספיקא אע"ג דהוה תרי חזקות מ"מ כיון דמוחזק מאיסור לאיסור נהי לרבה מיחשב חזקה מעלי' משום חומרת יוחסין מחמיר ר"ג. אבל לאביי ורבא דמיירי הכא בס"ס מעלי' אין סברא להקל בחד ספיקא טפי מס"ס אי לאו משום שמא וברי עיי' וק"ל:

אלמנת עיסה. כל הנוגע לדיני ס"ס דעתי אי"ה לבאר בקונטרס בפ"ע ע"כ לא אעלה פה מאומה:

ת"ר איזהו אלמנת עיסה עיי' תוס' ומהרש"א ושארי מפרשי'. והנלע"ד הנה במתני' דעדיות גרסי' העיד על אלמנת עיסה וכו' שהעיסה נאמנת לטמא ולטהר וכו' ומשמע להתוס' דתרי מילי נינהו אלמנת עיסה. ועיסה. ולשון שהעיסה כמו שאפר כירה מוכן הוא שפירושו ואפר כירה ה"נ והעיסה כשירה לטמא ולטהר וכו'. והשתא אי גרסי' בהך ברייתא איזהו אלמנת עיסה קאי לפרש רישא דמתני' ועלה מכשיר ר' יוסי בצוויחה ושתיקה וקשה קו' תוס' הא ר' יוסי פוסל הבת אע"כ גרסי' איזהו עיסה וקאי לפרש בבא דסיפא והעיסה נאמנת לטהר וכו' ובהא מכשיר ר' יוסי בצוויחה אבל לא באלמנת עיסה:

וההפרש שבין אלמנת עיסה לעיסה יראה לשיטת תוס' לעיל משפחה שנטמע בה ודאי פסול וא"כ המשפחה עצמה נבדקת בצוויחה ושתיקה לכל מר כדאית לי' וזה נקרא בדיקת עיסה והנבדקי' כשרי' אפי' לר' יוסי אמנם הנשארי' שלא נבדקו ואינם לפנינו לבודקם הם נשארו בספיקם. ואלמנותיהם הן נקראי' אלמנת עיסה ובהא איירי רישא דמתני' ובהני מחמיר ר' יוסי:

אמנם לפירש"י ור"י טוב עלם ליכא למימר הכי כיון שהספק הוא בספק בן ט' ובן ז' א"כ הוא עצמו אינו יודע ואיך יתכשר בצויחה ושתיקה:

בגמרא חדא דהא מודה ועוד הא אמר ר' יהודה וכו' עיין מ"ש הרא"ש ז"ל בזה ועיין בתוס' לקמן דף פ"ח ע"ב בד"ה ועוד הא יהיב סימנא:

קונטרס אחרון
מהדורא בתרא בפרש"י בד"ה על אלמנת עיסה מפרש בה שני פירושים וכתבו התוס' דשניהם דוחק ואף שכל המפרשים הסכימו כפירוש התוספות מ"מ נ"ל להמליץ בעד רש"י ז"ל דמה שהכריחו לפרש כן היינו משום דקשיא ליה קושיית התוס' דא"כ מ"ש אלמנת עיסה ומאי שנא בת עיסה הא בבת נמי איכא הך ס"ס גופא ומה שתירצו התוספות דהיינו משום מעלה דיוחסין לא משמע ליה לרש"י ז"ל לפרש כן דהא בפרק עשרה יוחסין מסיק לה רב חסדא בלשון הכל מודים באלמנת עיסה דפסולה ומייתי לה אמילתא דרבנן ורבי יוסי ורשב"ג דאף למאן דמיקל סובר כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו א"כ ודאי לאו אמעלה דיוחסין קאי דהא כל הנך תנאי מדינא דאורייתא איירי לכך הוכרח רש"י ז"ל לפרש בענין דלגבי הבת ליכא אלא חדא ספיקא דאסורה מדאורייתא וכמו שכתבתי בזה שם במקומו בפרק עשרה יוחסין ע"ש ולענ"ד נכון הוא ליישב שיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

בתוספת בד"ה אלמנת עיסה וכו' וא"ת דבפ' עשרה יוחסין משמע וכו' מודה בבת דפסול וכו' עכ"ל. והיינו מדקאמר רשב"ג התם כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו וקאמר רב חסדא דלענין אלמנת עיסה איירי ומדקאמר רב חסדא מאן מיקל מכולהו רשב"ג משמע דהני תנאי דמכשרי אלמנת עיסה סברי דאע"פ שאי אתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו דאלת"ה לא הוי שמעינן שפיר ממילתא דרשב"ג דלאפוקי מהני תנאי וק"ל:

בא"ד ואע"ג דבעלמא מקילין בס"ס עכ"ל. פירוש אע"ג דליכא חזקת היתר ואין זה סותר למ"ש בל' התוספות בסוגיא דפ"פ דסברי כשיטת המשא' בנימין דבחזקת איסור לא מקילינן בס"ס דאפילו הכי כתבו כאן שפיר דהיכא דלא איתחזק לא היתרא ולא איסורא מקילינן בעלמא בספק ספיקא ועיין בסמוך:

בגמרא דר' יהושע אדר"י לא קשיא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי. לכאורה משמע מהכא להדיא כדברי התוספות לעיל בד"ה ואין אוסרין על היחוד דרישא דמתני' איירי במודית שנבעלה דליכא ס"ס וא"כ מרישא דמתני' נמי ל"ק משא"כ למ"ש שם בתירוצא קמא דאפי' באינה מודית איירי והא דלא חשיב תרי ספיקי היינו משום דאין אפוטרופוס לעריות וא"כ נראה שכתבו כן בסברת דר"פ לעיל דמקשה לאביי אבל למאי דמשני לעיל מעלה עשו ביוחסין אבל בעלמא אין אוסרין על היחוד. ואם כן מרישא דמתני' איכא תרי ספיקי ואפ"ה פוסל ר"י ואמאי קאמר הכא חדא ספיקא וכן קשה לפי הפירוש שכתבתי שם מסברא דנפשאי דלמאי דס"ד דר"פ איירי מתני' ברוב פסולין וא"כ למסקנא דמשמע דאיירי מתני' אפי' ברוב כשירים א"כ אכתי קשה מרישא דמתני' דהאיכא תרי ספיקי. אמנם לפמ"ש לעיל בשיטת הירושלמי א"ש דודאי לא קשיא מרישא דמתני' דאפי' אי איירי ברוב כשרים אפ"ה ליכא אלא חדא ספיקא לר"י משום שסובר שהזונות רצות אחר הפסולין ולא מספקינן לה שנבעלה לכשר משא"כ בסיפא דמתני' לא שייך לומר כן מדקתני ר"י הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר ולא קתני בעולה לעכו"ם ועבד אע"כ משום דלענין פסול בתה לקהל איירי דמעכו"ם ועבד קיי"ל דהולד כשר ולפ"ז היא גופא תיקשי אמאי פוסל ר"י בבתה לקהל דאדרבא דכיון דהזונות רצות אחר פסולין אית לן למימר דמעכו"ם ועבד נתעברה דרובא דעלמא עכו"ם נינהו וכ"ש דהו"ל רובא לגבי נתין וממזר וא"כ מקשה הש"ס שפיר ומשני דמכל מקום ליכא אלא חדא ספיקא כן נראה לי נכון בעז"ה ודו"ק היטב:

שם הכא תרי ספיקי. מכאן קשה לי טובא על מה שכתבו הפוסקים בי"ד סימן ק"י דלא אמרינן ס"ס לקולא היכא דספק א' בגופו וספק השני ע"י תערובות וכ' הב"י שהן דברי הרשב"א ז"ל וא"כ תקשי סוגיא דהכא דאלמנת עיסה גופא הוי ספק א' בגוף האיסור וספק השני שנתערב הפסול בכל המשפחה ולפי טעם הפוסקים לא מיקרי ס"ס בכה"ג ול"ל דשאני הכא דאיכא נמי חזקת היתר הא ליתא דע"כ הרשב"א ז"ל לא נחית להכי דהא עיקר ראייתו בתשובה סימן ת"א דס"ס עדיף מרוב הוציא מסוגיא דהכא דאלמנת עיסה ולא משמע ליה לחלק דשא"ה דאיכא נמי חזקה. ורובא וחזקה לכ"ע מהני וצ"ע ועיין בסמוך ובקונטרס אחרון:

קונטרס אחרון
גמרא דרבי יהושע אדר"י לא קשיא הכא חד ספיקא הכא תרי ספיקי. והקשיתי לשאול על שיטת הפוסקים דלא אמרי' ס"ס היכא שהספק א' בגופו והשני ע"י תערובתו ובסוגיין משמע דהוי שפיר ס"ס בכה"ג אח"ז עיינתי בגוף תשובת הרשב"א סוף סימן ת"א שכתב להדיא דמסוגיא דשמעתין מוכח דשפיר הוי ס"ס בכה"ג וכשיטת רבינו תם ודלא כדברי ר"י הזקן בעל התוספות ולפ"ז נ"ל דמ"ש הבית יוסף בשם הרשב"א ז"ל בסי' ק"י דלא הוי ס"ס בכה"ג היינו דלמעשה החמיר הרשב"א ז"ל וחייש לדברי ר"י הזקן שכן נראה מלשון הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך. עוד ראיתי בס' בית שמואל סי' ב' ס"ק י"ד שהקשה כן בשם החכם המופלג מוהר"ר הילמן ז"ל מפראג וכתב תירוצים שונים ונעלם מהם ג"כ דברי הרשב"א ז"ל בתשובה סי' ת"א. מיהו מה שהרגיש הבית שמואל ג"כ במה שכתבתי בפנים דיש לחלק דשאני ההיא דשמעתין דאיכא נמי חזקת היתר בלא"ה ובקונטרס אחרון של לוח הטעות כתב בעל בית שמואל דאין נראה לו לחלק בכך דהא בספק טריפות בבהמה נמי איכא חזקת היתר דרוב בהמות כשרות הן ואפ"ה כתבו הפוסקים האוסרין דלא מיקרי ס"ס בא' בגופו והשני ע"י תערובות וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ולענ"ד משום הא לא איריא דאכתי שאני ההיא דשמעתין דבלא"ה איכא נמי רוב גמור באלמנת עיסה דרוב המשפחה גופא כשירין הם וא"כ איכא רובא להתירא וחזקה נמי להתירא דהאלמנה קודם שניסת להספק היה לה חזקה גמורה מבוררת להיתר דרובא וחזקה להיתר מדינא ודאי שריא דהו"ל מיעוטא דמיעוטא לאיסור אלא דמשום מעלה דיוחסין החמירו אף בכה"ג ומש"ה מהני בה ס"ס גרוע למישרי כיון דאיכא כמה צדדין להיתר כן נ"ל נכון וברור ליישב שיטת המחמירין בס"ס בכה"ג ודו"ק ועיין בסמוך:

שם הלכך לר"ג אלים ליה ברי ושמא דאפי' בחד ספיקא מכשיר וקיל ליה שמא דאפילו בס"ס נמי פסול ולר"י אלים ליה חד ספיקא וקיל ליה ס"ס עכ"ל. מכאן קשה לי קושיא עצומה עמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה סימן ת"א הביאו רמ"א ז"ל בדרכי משה סי' ק"י והט"ז והש"ך ובעל פרי חדש סימן הנ"ל דמקילינן בס"ס אפי' היכא דאיתחזק איסורא ודלא כבעל או"ה והמשאת בנימין ועיקר יסודם מההיא דשמעתין דלר"י אלים ס"ס דמיקל אפי' ביוחסין וע"כ דעדיף מרובא דהא ר"י פוסל אפילו ברוב כשירים עד דאיכא תרי רובי וכיון דקי"ל רובא וחזקת איסור רובא עדיף כ"ש בס"ס דעדיף מרוב א"כ כ"ש דעדיף מחזקת איסור וקשיא לי טובא דלמא הא דאלים לר"י ס"ס היינו משום דאיכא נמי רובא בהדה. דרוב המשפחה גופא כשירים וכל דפריש מרובא פריש ועוד דהאלמנה גופא היה לה חזקת היתר וכיון דאיכא כל הני למעליותא משו"ה מיקל דודאי עדיף כתרי רובי ועוד קשה דמאי מייתי מר"י דלא קי"ל כוותיה לא במאי דפוסל ברוב כשרים ולא במאי דמכשיר בס"ס באלמנת עיסה כדאיתא בפרק עשרה יוחסין. וא"כ אדרבא איכא לאתויי ראיה איפכא מדר"ג דקי"ל כוותיה דאלים ליה ברי. ושמא טפי מס"ס וכיון דברי ושמא לחוד לא מהני בחזקת איסור כדאסיקנא בפרק האשה רבה דאפילו ע"א דעלמא לא מהימן בדאיתחזק איסורא וכ"ש שאין האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלה כדאיתא התם אע"ג דהו"ל ברי ושמא. ועוד דשבויה תוכיח דע"א נאמן בה והיא עצמה אינה נאמנת אלמא דע"א דעלמא עדיף מברי ושמא של הבעל דבר ואפ"ה לא מהני בחזקת איסור וכ"ש דס"ס לא מהני בחזקת איסור. ול"ל דהא דאלים ברי ושמא לר"ג היינו משום דאיכא חזקת היתר בהדי ברי ושמא הא ליתא דהא באלמנת עיסה נמי איכא חזקת היתר כמ"ש התוס' בד"ה אלמנת עיסה ואפ"ה מחמיר ר"ג. וכיון דברי ושמא לחוד לא מהני באתחזק איסורא. כ"ש דס"ס לא מהני באתחזק איסורא (ומה שהביא הפרי חדש עוד ראי' דס"ס עדיף מרוב דבממון לא אזלינן בתר רוב' ובס"ס כתבו קצת פוסקים דמוציאין ממון מיד המוחזק ומקור דבר זה הוא מל' התוספת לעיל דף ט' ע"ב בד"ה למיתב לה ע"ש ובחידושי שכבר הארכתי והקשיתי שם על דברי התוס' אמנם כשהגעתי לכאן ראיתי שדברי רבותינו בעלי התוס' קיימין. שכל דבריהם שם דמוציאין ממון בס"ס היינו היכא דשייך נמי ברי ושמא דוק ותשכח ובכה"ג כ"ע מודו. ואף שדבריהם שם אליבא דר"י ואיהו לית לי' ברי ושמא מ"מ היכא דאיכא ברי ושמא בהדי ס"ס שקולין הם לגמרי לר"י כמו לר"ג. ובזה נתיישב כל מה שהקשיתי לעיל על התוספת. ס"ס אזלי לה ראיה של בעל פרי חדש דהא דלא אזלינן בממונא בתר רובא היינו ברוב לחודא אבל היכא דאיכא רובא בהדי ברי ושמא ע"כ דמוציאין ממון דהא אפילו בברי ושמא בהדי חזקת הגוף מוציאין ממון למאי דקיי"ל כר"ג וכ"ש רוב' דעדיף מחזקת הגוף כנודע. אבל לעולם דס"ס לא עדיף מרוב ובס"ס לחוד לכ"ע אין מוציאין ממון כיון דבברי ושמא לחוד אין מוציאין ממון כדאיתא לעיל דקיי"ל כר' נחמן (דף י"ב ע"ב) וכ"ש ס"ס לחוד דגרע מברי ושמא כדמוכח הכא לר"ג דקיי"ל כוותי' וא"כ ה"ה לענין איסורא כי היכי דברי ושמא לא מהני בחזקת איסור כ"ש בס"ס נגד חזקת איסור. ואף דלפמ"ש בל' התוס' בד"ה השבתני על המעוברת הארכתי בשיטת התוספת דהא דאמרינן הכא לר"ג אלים ליה ברי לאו כללא כייל אלא דוקא ברי כי הכא דאיכא טעמא דבודקת ומזנה מיהו לשון הסוגיא לא משמע הכי) תו יש לי לדקדק בעיקר הראיה שהביא הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל דלר"י מחמיר ברובא לענין יוחסין ואפ"ה מיקל בס"ס וקשיא לי דהא אמרינן לקמן ד' ט"ו דהא דבעינן ביוחסין תרי רובי היינו משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר וברוב העיר גזרינן משום דלמא אזלא איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ולעולם דבעלמא רוב עדיף מס"ס ואף שאיני כדאי להשיג על הרשב"א ז"ל מ"מ בלא"ה אין דבריו מוכרחין שם אי איירי בחזקת איסור גמור וכמ"ש הש"ך ופרי חדש עצמם. ויש לי ישוב נכון בדבריו ואין להאריך כאן וגם יש לי חבילות של ראיות דלא מהני ס"ס בחזקת איסור וכדברי בעל איסור והיתר הארוך וכדברי משאת בנימין וכמ"ש הש"ך כנ"ל ברור ודוק היטב:

קונטרס אחרון
הלכך לר"ג אלים ליה ברי ושמא כו' וקיל ליה שמא דאפי' ס"ס נמי פסול לר"י אלים ליה חד ספיקא דאפילו בברי ושמא פסול וקיל ליה ס"ס כו' וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' ת"א דמכאן משמע דס"ס מהני אפילו היכא דאיתחזק איסורא דהא ס"ס הוי כי רובא ואפשר דעדיף מרובא וכיון דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ה"ה בס"ס ומביא הרשב"א ראיה מדרבי יהושע דאע"ג דלענין יוחסין מחמיר דלא מהני רובא עד דאיכא תרי רובי ואפ"ה מיקל בס"ס כו' ע"ש באריכות אלא דבפי' דברי הרשב"א ז"ל מה זה שקורא חזקת איסור נחלקו בו גדולי האחרונים בי"ד סי' ק"י שבסי' ט"ז ס"ק ט"ו כתב דהרשב"א לא איירי אלא היכא דאיתחזק איסורא ואיתחזק נמי היתרא כגון ע"י תערובות דומיא דאלמנת עיסה או בטבעת של עבודת כוכבים שנתערבה דאיירי בה הרשב"א ז"ל דהשואל קרי לה חזקת איסור מה שאין כן היכא דאיתחזק איסורא ממש בהא מילתא גופא כגון ספק בשחיטה וכיוצא בזה הרשב"א ז"ל גופא מודה דאסור וכדברי בעל או"ה הארוך וכדברי בעל משאת בנימין כו' ע"ש בלשון הט"ז באריכות ובש"ך שם סי' הנ"ל בכללי דיני ס"ס ס"ק כ"ו כ"ח כ"ט כתב דודאי הרשב"א ז"ל גופא מתיר אפילו בדאיתחזק איסורא ממש אלא דאפ"ה כיון דתשובה זו משבשת' היא אין ללמוד ממנה היתר אלא כדברי הרא"ה ז"ל דאוסר באיתחזק איסורא ממש והכי מסיק הש"ך לדינא בקיצור כללי הס"ס ס"ק כ"ז כ"ח דבשני ספיקי כה"ג אסור ובשלשה ספיקי שרי. אלא דבספר פרי חדש בכללי הס"ס סעיף קטן ט"ז השיג על הש"ך במאי דמחלק בין תרי ספיקי לתלת אמנם לדינא מסיק הפר"ח דאפי' בתרי ספיקי שרי אפילו בדאיתחזק איסור ממש כמו שהאריך בפירוש לשון תשובת הרשב"א ז"ל בס"ק מ"ט ויסוד ראייתו ג"כ דס"ס הוי כמו רוב ורובא עדיף מחזקה דהא בממון לא אזלינן בתר רובא ואפ"ה כתבו קצת פוסקים דס"ס מהני בממון ע"ש באריכות. ובדרך זה של בעל פרי חדש מצאנו שהלכו כל גדולי חקרי לב ואנשי חיל מגדולי הספרדים האחרונים בתשובותיהם דמתירין בס"ס אפילו בחזקת איסור אשת איש בין בעניני עגונה בחששי דסימנים ובשאלה ובין לענין עיקר העדות במסיח לפי תומו כמי שמצאנו הרבה לרוב וכן בדיני גירושין. צא ולמד מה שכתב גדול האחרונים מהר"ם בן חביב ז"ל בספר גט פשוט בהל' גיטין סי' קכ"ט ס"ק י"ג שכתב בזה הלשון אמנם המעיין יראה דסוגיא דעלמא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוותא אף באיסורא דאורייתא וגם באיסור אשת איש להתירה לעלמא כמו שיראה המעיין בתשובת האחרונים ז"ל כו' עכ"ל. והדבר ידוע כיון דאפילו בפלוגתא דרבוותא כתב כן כ"ש בשאר ס"ס ממש כנודע מתשובת האחרונים הנ"ל ובלא"ה לא עדיף ס"ס דפלוגתא מס"ס ממש נמצא דכל זה דלא כהכרעת האו"ה והמשאת בנימין והט"ז והש"ך ושלא כדברי ר"י בעל התוספות שכתב להדיא דכל היכא שהספק הראשון אסור מן התורה הו"ל כודאי איסור ולא מהני בה ס"ס ואף לא כדברי הרא"ה ז"ל שהביא הש"ך ולא כדברי האגור שכתב בפירוש פעמים ושלש דכל היכא דאיתחזק איסור ממש אין דנין בו דין ס"ס והנראה מזה שכל חילייהו דהמתירין היינו שמצאו מקום לתלות באילן גדול על תשובת הרשב"א הנ"ל שהושרש ביסוד מונח דס"ס הוי כי רובא ואפשר דעדיף מהראיה שהביא ומראית בעל פרי חדש שכתבתי:

קונטרס אחרון
ויאמר יהושע עתה באתי במגילת ספר כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע דלענ"ד דהאי פיסקא לית בה מששא ואף שיודע אני מיעוט ערכי לפני כל גדולי האחרונים מהספרדים ומכללן בעל פרי חדש ובעל ספר גט פשוט שכל א' וא' מהם קטנו עבה ממתני ומה גם כי בכולן ומתיירא אני להכניס ראשי ביניהם שמא ירוצו גולגלתי אמנם עכ"ז לעצור במילין לא אוכל וללמוד אני צריך ויותר לגודל חומר האיסור וקרוב הדבר לענ"ד לידי איסור תורה ומכ"ש באיסור אשת איש דלענ"ד נראה ברור דכיון דאיתחזק איסור אשת איש לעולם היא בחזקתה עד שיודע בודאי שיצאה מחזקתה ולא מהני בה ס"ס כלל והיינו כדברי ר"י בעל התוספות והרא"ה והאו"ה והאגור וכהכרעת המשאת בנימין להט"ז והש"ך דאפשר דגם רמ"א בדרכי משה נמי מודה בהא. והנה פתח דברי לדקדק היטב בעיקר דברי הרשב"א ז"ל בתשובה סי' ת"א ובראייתו שהביא שם מסוגיא דשמעתין דס"ס הוי כמו רוב ואפשר דאלים טפי מרוב דהא ר"י לגבי יוחסין פסיל בחד רובא ומכשיר בס"ס כו' עכ"ל. ויש לתמוה טובא כמ"ש בפנים דלעולם דס"ס לא הוי כמו רוב אלא הא דמכשיר ר"י בס"ס באלמנת עיסה היינו משום דאיכא רובא בהדי ס"ס כמ"ש הרשב"א ז"ל באותו תשובה עצמו דרובא של המשפחה כשירין ע"ש. מיהו בהא מצינן למימר דנהי דפשטא דמילתא באלמנת עיסה משמע דרוב המשפחה כשירים מ"מ לא פסיקא מילתא דאפשר דאיירי נמי דתחלת ספק חלל נתערב חד בחד ואפ"ה מכשיר ר"י בס"ס לחוד והיינו דכתב לה הרשב"א ז"ל בלשון אפשר דאלים טפי. ואע"ג דלפ"ז במאי דלא פסיקא ליה להרשב"א דאיירי בחד בחד אלא בדאיכא רובא א"כ אמאי פשיטא ליה מיהא דס"ס הוי כמו רוב האיכא למימר דלא חשיב אפי' כמו רוב אלא דאפ"ה כיון דאיכא תרתי למעליותא רוב וס"ס מהני בחזקת היתר כי היכי דמהני תרי רובא אע"ג דאינן שוין לגמרי אפ"ה מיקרי תרתי למעליותא ובהדי חזקת היתר הו"ל תלת. אלא דבהא נמי מצינן למימר דבמאי דפשיטא ליה להרשב"א ז"ל דס"ס הוי כמו רוב לא הוצרך לראיה זו דבלא"ה פשיטא ליה מסברא דס"ס הוי כמו רוב מהטעם שכתב בעל פרי חדש דבחד ספיקא הו"ל פלגא ופלגא וא"כ בס' השני הוי כמו רוב וכדמשמע נמי מלשון מהר"י מטראני ז"ל ח"ב סי' ב' דטעמו דס"ס היינו דהו"ל כמיעוטא ולפ"ז לא הוצרך הרשב"א ז"ל לראיה זו דשמעתין אלא לענין דאפשר דס"ס עדיף מרובא וכדפרישית מיהו אכתי קשיא לי טובא דלכאורה אדרבא מסוגייא דשמעתין מוכח דספק ספיקא לא הוי כמו רוב דאפילו את"ל דלר"י דאלים ליה ספק ספיקא הוי כמו רוב או עדיף מיניה. מכל מקום אליבא דהלכתא דלא קי"ל כרבי יהושע באלמנת עיסה אלא כרבן גמליאל דפוסל כדאיפסק הלכתא בפרק עשרה יוחסין אלמא דאף ע"ג דסתם אלמנת עיסה איירי נמי דרוב המשפחה כשרין כמ"ש הרשב"א ז"ל אפ"ה פסלינן אפילו בס"ס בהדי רובא משום מעלה דיוחסין ואילו בתרי רובי הא קי"ל דכשר אף ביוחסין ואפילו היכא דליכא ס"ס כגון בעובדא דתינוקת שנאנסה דקי"ל כרב דהלכה כר' יוסי אלמא תרי רובי מהני ואע"ג דבאינה טוענת ברי איירי דאי בטוענת ברי אפילו בחד רובא מהני להרשב"א ז"ל כמ"ש הרב המגיד בשמו בפי"ח מהל' איסורי ביאה ע"ש והובא ג"כ בב"י א"ע סי' ו' ע"ש לענ"ד היא קושיא עצומה על הרשב"א ז"ל דקשה מדידיה אדידיה וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי כעת שום מקום ליישב. עוד הקשיתי לשאול בפנים על ראיות הרשב"א ז"ל דמייתי מדר' יהושע דס"ס מהני בחזקת איסור ואנן נידוק איפכא מדר"ג דקיי"ל כוותיה דלא מהני ס"ס בחזקת איסור דהא לר"ג אלים ליה ברי ושמא טפי מס"ס וכיון דברי ושמא לא מהני בכל האיסורין היכא דאיתחזק איסורא כדאיתא בר"פ האשה רבה דבטבל וקונמות נמי לא מהימן אלא משום דבידו וכ"ש דלא מהני ס"ס באיתחזק איסורא. מיהו להרשב"א ז"ל גופא אין בזה קושיא כ"כ דאיהו ס"ל באמת דבשאר איסורין ע"א מהימן אף בדאיתחזק איסורא כדמשמע מלשונו בחידושיו בריש גיטין ובר"פ האשה רבה מבואר יותר דאע"ג דבר"פ האשה רבה משמע דלא פסיקא ליה אי מהימן ע"א במקום חזקת איסור אפ"ה בכריתות פ' אמרו לו משמע דאיפשטא האיבעיא דמהימן ושם משמע דאף הבע"ד מהימן כשאומר ברי אלא דמ"מ להתוספות ורוב הפוסקים דמשמע דע"א לא מהימן באיתחזק איסורא וכ"ש דהבע"ד לא מהימן כדאשכחן בשבויה אע"ג דאיכא ברי ושמא א"כ משמע דמכ"ש דס"ס לא מהני באיתחזק איסורא. ועוד דהא עכ"פ בדבר שבערוה כ"ע מודו דלא מהני ברי ושמא בדאיתחזק איסורא כדמוכח פ' האשה רבה להדיא א"כ כ"ש דלא מהני ס"ס באשת איש וכיוצא בזה וליכא למימר דהתם גזירת הכתוב הוא דבעינן שני עדים דוקא דאכתי ק"ו מיהא איכא כיון דלא מהני ברי ושמא כ"ש דלא מהני ס"ס דהא קי"ל כר"ג דברי ושמא עדיף מס"ס ומתוך סברא זו ממילא נדחית הראייה שכתב הפרי חדש מממון וכמ"ש בפנים דכיון דברי ושמא לא מהני לענין ממון כ"ש בס"ס למאי דקי"ל כר"ג ועיין בפנים. ואדרבא יש לי להביא ראיה להיפך דס"ס לא הוי מטעם רוב ממש תדע דהא לענין ספק טומאה ברה"י קי"ל דאפי' בכמה וכמה ספיקות נמי טמא וכמ"ש התוספות הטעם בפ' חזקת הבתים דף נ"ה כיון דחידוש הוא דאיכא חזקת היתר ואפ"ה מטמאינן מספק א"כ מה לי חד ספיקא ומה לי טובא ואי ס"ד כדברי הפר"ח וסייעתו דס"ס הוי מטעם רוב ממש הו"ל לטהר בס"ס כמו ברוב דהא תשעה צפרדעים ושרץ א' ביניהם טהור אף ברה"י אע"כ דס"ס לא הוי כמו רוב וכמו שאבאר בזה עוד בסמוך. ועוד בה שלישית מה שהקשיתי ג"כ בפנים על ראיות הרשב"א ז"ל מהא דלר' יהושע לא מהני רוב ביוחסין וס"ס מהני וראיה זו איני מכיר דהא בשמעתין לקמן בתינוקת שנאנסה מסקינן להדיא דהא דלא מהני רוב א' ביוחסין היינו משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב העיר לא מהני משום דאיכא דאזלא לגבייהו והו"ל קבוע משמע דאי לאו האי טעמא הוי סגי ברוב א' כיון דאיכא נמי חזקת היתר בהדי רובא וא"כ אזלא לה ראיה זו. ולכאורה יש ליישב קושיא זו בדוחק ולומר דלמסקנא דלקמן בסוגיא דתינוקת דטעמא דתרי רובי משום דמעלה עשו ביוחסין הדר ביה הש"ס מהאי טעמא דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר והכי משמע קצת מהא דמקשה הש"ס לקמן וליוחסין לא בעינן תרי רובי והתנן מצא תינוק מושלך אלמא דבעי למימר דהתם נמי בעינן תרי רובי אע"ג דלא שייך התם הך גזירה דכל קבוע וכן מצאתי שכתב הבית שמואל ג"כ בס"ס ו' דהדר ביה הש"ס אלא דלענ"ד נראה דוחק מדלא אמר הש"ס אלא מעלה עשו ביוחסין ועוד דלישנא דזעירי אמר ר' חנינא גופא הכי דייק ועכ"פ נהי דקושייא ליכא עכ"פ סייעתא נמי ליכא להוכיח מכאן דס"ס עדיף מרובא מדלא מהני רובא ביוחסין דהאיכא למימר דלא הדר ביה הש"ס ואכתי בהאי סברא קאי דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר ואע"ג דבשאר איסורין כגון בט' חניות לא גזרינן אפ"ה משום מעלה דיוחסין גזרינן בכה"ג והא דמקשה התם וליוחסין לא בעינן תרי רובי כבר פירשתי יפה בעזה"י בחיבורי בפנים ע"ש. ואין להקשות דלמאי דפרישית דאי לאו טעמא דגזירה רוב סיעה אטו רוב העיר הוי סגי בחד רובא אף ביוחסין א"כ תיקשי אלמנת עיסה אמאי פסולה הא רוב המשפחה כשירין בהא איכא למימר דע"כ לא שרינן בחד רובא אלא היכא דאיכא נמי חזקת היתר גמור ולא איתחזק איסורא כלל משא"כ באלמנת עיסה אם נכשיר כל המשפחה איכא מיהא איתחזק איסורא במקצת וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל להשואל דיש לחלק בכה"ג והא דאיצטריך בשמעתין לטעמא דברי ושמא היינו משום דלקושטא דמילתא מכשיר ר"ג אף ברוב פסולין והיינו משום ברי ושמא בהדי חזקת היתר ודוק היטב. ועל ארבעה לו אשיבנה דאף לפי שיטת הסוברים דס"ס הוי כמו רובא או אפשר דעדיף מרובא אכתי יש לי לתמוה טובא היאך רוצין להכריח דס"ס מהני אף בדאיתחזק איסורא להתיר לגמרי אף בחזקת איסור אשת איש או לענין שחיטת פסול ומטעמא דרובא וחזקה רובא עדיף וה"ה לס"ס דעדיף מחזקה דאכתי קשה טובא דהא בהא דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף היינו לענין דליכא איסור דאורייתא בכה"ג אבל מדרבנן ודאי לא מהני רוב במקום דאיכא חזקה כנגדה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא כדאיתא להדיא בר"פ האשה שהלכה דף קי"ח ואע"ג דאיתא דמפרש לסוגיא דהתם אליבא דר"מ דוקא מ"מ רובא דרובא מהפוסקים והרשב"א ז"ל גופא מכללן הסכימו דמדרבנן לא מהני רוב במקום חזקה וא"כ לענין ס"ס נמי אף את"ל דמדאורייתא מהני אפ"ה יש לאסור מיהא מדרבנן דאף לפמ"ש הפרי חדש דטעמא דס"ס הוי משום דבספק א' הו"ל פלגא ואידך הו"ל רובא אפ"ה אית לן למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא וא"כ מנא לן להקל ולהתיר לגמרי בלי שום ראיה דהא אשכחן דבאיסורי ערוה חיישי רבנן אף למיעוטא דמיעוטא כדאשכחן במים שאל"ס ובריש גיטין לענין רוב בקיאין ע"ש ובחידושינו. אמנם כן קושיא זאת האחרונה נ"ל דאין אנו אחראין ליישבה דלא תיקשי עליה דהרשב"א ז"ל בתשובה משום דלענ"ד נראה ברור בכוונת הרשב"א ז"ל כמו שפירש בעל הט"ז והמשאת בנימין דהרשב"א ז"ל לא פשיטא ליה להתיר לגמרי ע"פ ס"ס בדאיתחזק איסורא אלא באותו נדון שכתב דמשמע מלשון השואל דהיכא דנתערב איסור בהיתר נמי קרי ליה איתחזק איסורא אע"ג דאיתחזק נמי היתירא ובהא הוא דמתיר לגמרי אף מדרבנן מטעמא דמסיק בסוף דס"ס עדיף מרובא וברובא דחד בתרי מותר אף מדרבנן והיינו מה"ט גופא דלא מיקרי איתחזק איסורא ממש דהא איתחזק נמי התירא טפי משא"כ היכא דאיתחזק איסורא ממש בהא מילתא גופא קודם שנולד הס"ס נראה דאדרבא פשיטא ליה להרשב"א ז"ל דאסור כמ"ש להדיא אל תשיבני מהא דאמר רב הונא השוחט בסכין ונמצאת פגומה דאסור דרב הונא לטעמיה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת א"כ משמע להדיא דמה"ט דבחזקת איסור עומדת לא מהני ס"ס והרי היא בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה ואנן הא קי"ל כרב הונא בלא שיבר בה עצמות ונהי דבשיבר בה עצמות לא קי"ל כוותיה התם טעמא רבה איכא דלא מיקרי ספק דתולין במצוי וקרוב לודאי שע"י שבירת עצמות נפגמה הא כל היכא שהדבר שקול לעולם חזקת איסור אלים טובא וה"ה לכל חזקת איסור ממש כיוצא בזה ומכ"ש בחזקת איסור אשת איש דלא איתרע כלל הך חזקה ממש ואדרבא לענין עיגונא איכא תרי חזקות חזקת איסור אשת איש ומוקמינן נמי לגברא בחזקת חי וכה"ג מיקרי תרי חזקה בפ' בכל מערבין דף ל"ה וכ"כ הריב"ש לענין עיגונא בסי' שע"ח א"כ אפשר דבכה"ג הרשב"א ז"ל נמי מודה דהוי כודאי איסור דאורייתא אבל היכא דליכא אלא חדא חזקה כגון בספק גרושה נראה דלהרשב"א ליכא איסור דאורייתא היכא דאיכא ס"ס למאי דס"ל דס"ס הוי כמו רובא או עדיף מרובא ולפ"ז משמע דלהרשב"א ז"ל הך דרב הונא נמי לענין שחיטה בסכין פגומה לא מיתסר אלא מדרבנן וכמו שאני עתיד לבאר בעזה"י בחידושי חולין אי"ה אבל להתיר לגמרי אף מדרבנן ע"י ס"ס היכא דאיתחזק איסורא בהא מילתא ממש דומיא דספק פגומה נ"ל ברור דלא עלה על דעת הרשב"א ז"ל מעולם ודלא כמו שהבין הש"ך מדבריו ולענ"ד בחנם כתב דמשבשתא היא ואין כאן מקומו להאריך בזה ויבואר עוד בסמוך וא"כ מילתא דאתיא בעשרה קל וחומר היכא דאיכא חזקת אשת איש דאסור מיהא מדרבנן אע"ג דאיכא כמה ס"ס וכ"ש בחזקת עיגונא ממש בספק מיתה דאיכא תרי חזקה כדפרישית נראה דלכ"ע מדאורייתא אסור ודלא כשיטת המקילין ומתירין אף לכתחלה. ואף שכבר יצא הדבר בהיתר מפי רבותינו הספרדיים נוחי נפש אין דעתי ח"ו להטיל מום בקדשים להרהר אחר דבריהם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וברוב המקומות לא עשו סברא זו אלא לסניף בעלמא ומכאן ולהלן חושבנא דלענ"ד אין לסמוך על היתר זה כלל להתיר ס"ס בדאיתחזק איסורא ממש כמו שפירש להדיא ר"י הזקן בעל התוספות אשר לאורו אנו הולכין וכמ"ש האגור בהדיא בשם התוספות סתם וכ"כ האו"ה וכמ"ש בעל משאת בנימין והט"ז וכן הכריע הש"ך. ולענ"ד אין צורך להאריך עוד בראיות דהא בלא שום ראייה נראה להחמיר באיסור דאורייתא כיון דלענ"ד בכל דיני ספק ספיקא שמצאנו בש"ס חפשתי ולא מצאתי בכל אחד שיש בהן חזקת איסור ממש ואדרבא בכולן ספק הראשון מותר מן התורה או ע"י חזקת היתר או ע"י רוב א"כ מילתא דפשיטא שאין לנו בזה אלא מה שאמרו חכמים ומנין לנו להקל ע"י ס"ס היכא שהספק הראשון אסור מן התורה כודאי דהא סוקלין ושורפין על חזקות ומכ"ש לפי מה שהבאתי ראייה להיפך דס"ס לא הוי כמו רוב ומלשון התוספות משמע להדיא דאפי' כי חזקה לא הוי מדכתבו בפרק חזקת הבתים דף נ"ה דהא דמטמאינן ספק טומאה ברה"י אע"ג דאיכא כמה ספיקי כדאיתא במשנה היינו משום דבלא"ה איכא חזקת טהרה ואפ"ה אמר רחמנא דטמא א"כ מה לי חד ספיקא מה לי טובא ואי ס"ד דס"ס הוי כי חזקה או עדיף מינה א"כ היאך דנין קל וחומר להחמיר עליו דנהי דאחמיר רחמנא בחזקה לטהר אפ"ה יש להקל בס"ס דעדיף מחזקה ואפילו אי שקולין הם אכתי מי דמי חדא למעליותא לתרתי למעליותא הא בכולא תלמודא מפלגינן בין חדא לתרתי בריש פ"ק דנדה ובפ' עשרה יוחסין אע"כ דסברת התוספות דמן התורה אין לחלק כלל בין חדא ספיקא לטובא אלמא דחזקה עדיף מס"ס ודוקא מדרבנן מהני ס"ס כיון דבלא"ה מותר מן התורה כדפרישית דרוב ס"ס שבתלמוד ופוסקים אית בהו חזקה או רובא להתיר אלא דמדרבנן החמירו וכי אחמירו בחד ספק ולא בתרי ספיקי ומכ"ש דיש לתמוה על בעל פרי חדש שהכריע בכללי הספיקות כהרמב"ם ז"ל דספק השקול שאין לו שום חזקת היתר ולא חזקת איסור מדאורייתא שרי ולא מיתסר אלא מדרבנן כגון ספק חלב ספק שומן וא"כ למה לי לאהדורי אטעמא דס"ס דהוי כמו רוב הא בלא"ה איכא טעמא רבה בבל הס"ס שבתלמוד דנהי דספק א' מותר מן התורה אפ"ה אסור מדרבנן דספק דאורייתא להחמיר מדרבנן משא"כ בתרי ספיקי ספק השני לא מיקרי ספק דאורייתא אלא ספק דרבנן דלקולא נמצא דאף להרמב"ם ז"ל דמיקל בספיקות היינו דוקא היכא דליכא חזקה אבל בדאיכא חזקת היתר או איסור לא מיקרי ספק כלל אלא ודאי א"כ מנין לנו לחלק בין חד ספק לתרי ותלת סוף סוף הרי הוא בחזקת איסור עד שיוודע בודאי שיצא מחזקתו כדאשכחן בשוחט בסכין ונמצאת פגומה שכתבו התוספות בפ"ק דחולין דאיכא ס"ס ובפ"ק דנדה ביארו יותר דאיכא ספיקי טובא וכמו שאבאר בעזה"י בפ"ק דחולין דודאי הכי הוא דאיכא תרי ותלת ספיקות גמורין ואפ"ה קי"ל דאפילו קמייתא אסורה וכמו שהביא רש"י ז"ל שם דהורה ר"י בר יקר דאפילו בשחט עוף תחלה נמי אסור ולענ"ד אין לנו ראייה מפורשת יותר מזה דמה לי ספק בשחיטה ומה לי שאר חזקת איסור ממש ואפילו רב חסדא דמיקל היינו משום דסכין איתרע בהמה לא איתרע משא"כ היכא דבהמה איתרע מודה דבחזקת איסור עומדת וכל ספק בשחיטה פסול אע"ג דאיכא ספיקי טובא כמבואר שם להדיא בל' התוספות ואין להאריך בסוגיא דהתם יותר. אחר שכתבתי כל זה האיר ה' עיני ומצאתי מפורש בלשון התוספות במסכת כריתות בר"פ ספק אכל בד"ה מדסיפא בשתי חתיכות דמוכח ממתניתין דאפילו בס"ס חייבין אשם תלוי דלא מהני ס"ס היכא דאיקבע איסורא בא' משני חתיכות וכ"ש היכא דאיכא חזקת איסור בהאי חתיכה גופא דמה"ט כתב הרמב"ם ז"ל דכל ספק גירושין חייבין אשם תלוי אף למאי דקי"ל דבעינן חתיכה משתי חתיכות והיינו ע"כ משום דחזקת איסור ממש חמיר מאיקבע איסורא ובר מן דין כבר העירותי בזה דלענ"ד היכא דאיתחזק איסורא כגון בספק גירושין בחטאת ואין להאריך כאן. העולה מיהת מדברינו שדברי התוספות ברור מללו דמוכח מלשון המשנה גופא דמדאורייתא אין לחלק בין ספק א' לכמה ספיקות (מהדורא בתרא מהמחבר נ"ע)וחכם א' השיב לי דלק"מ מזאת המשנה על סברת הרשב"א ז"ל משום דהרשב"א לשיטתו דספק א' בגופו וספק א' ע"י תערובות לא מיקרי ס"ס וא"כ ס"ס דמתני' דכריתות נמי הוי בכה"ג. והשבתי לו שזה טעות גמור חדא דאדרבא דהרשב"א ז"ל מסברא דנפשיה סובר בפשיטות דספק א' בגופו וכו' הוי ס"ס גמור כמ"ש בתשובה סי' ת"א והעתקתיו בסעיף מ"ה וכתבתי שם לשון הב"י דלמעשה לחומרא בעלמא החמיר כדברי ר"י הזקן משא"כ בנ"ד דהוי לקולא אדרבא הו"ל תיובתא גמורה להרשב"א ז"ל מהך מתני' דחייבין אשם תלוי על ס"ס. שנית שהרי כתבתי דלסברא זו דס"ס ספק א' בגופו וס' א' ע"י תערובות לא נקרא ס"ס והטעם משום דאיקבע איסורא אע"ג דאיקבע נמי היתרא מכ"ש היכא דאיתחזק איסורא לגמרי דלא נקרא ס"ס. שלישית דהאי ס"ס דמתני' דכריתות לא מיקרי כלל ספק א' בגופו וס' א' ע"י תערובות כיון שאין הספק כלל על גוף החתיכות אי שרי או אסור אלא שהספק על אותו אדם שכבר אכלו אם חייב אשם תלוי או לאו א"כ שני הספיקות הם בגוף האדם לבד ספק לא אכל כלל מן החלב אלא שומן ואת"ל שמה שאכל היה של חלב שמא אכל פחות מכשיעור והוי ב' ספיקות בגופו לענין אשם תלוי אלמא דמדאורייתא אין לחלק כלל בין ספיקא לס"ס ודוק היטב וזה ברור. ואף דלפי פירוש בעל לחם משנה בפ"ח מהלכות שגגות אין הכרח לפרש כן מלשון המשנה כמ"ש שם להדיא היינו אליבא דהלכתא למאן דמפרש טעמא דרב משום דאיקבע איסורא משא"כ ללישנא קמא ע"כ צריך לפרש כפירוש התוספות דמתניתין לענין ס"ס איירי. העולה מכל המקובץ דלענ"ד יש די והותר במה שכתבתי והבאתי ראיות חזקות כראי מוצקות מסוגיות הש"ס ומהקדמונים שאין להקל כלל להתיר ס"ס היכא דאיתחזק איסורא ומכ"ש באיסור א"א שקרוב הדבר לומר דבאיסור חנק וחטאת קאי ועכ"פ באשם תלוי ועל המיקל עליו לסתור הראיות שכתבנו.ולהביא ראיות כנגדם והנלע"ד כתבתי לעורר לב המעיין לבל יהרסו ובקונטרס כלל גדול אבאר יותר כל דיני ס"ס לכל כלליו ופרטיו בעזה"י:

בתוס' בד"ה ת"ר איזו היא אלמנת עיסה קשה לר"ת על גירסת הספרים וכו' לכך מוחק ר"ת וכו' ולענין בת קתני עכ"ל. ואע"ג דבדיבור הקודם כתבו דאלמנת עיסה חמורה מבת כבר כתב מהרש"א ליישב אלא שקיצר במובן ואני אפרש דבריו דבאלמנת עיסה לא שייך כלל הא מילתא דצווחה ושתקה שאין הספק בגופה והיא אינה יודעת כלום כדאסקינן בסמוך דאלמנת עיסה מיקרי שמא. ומש"ה איכא מאן דמחמיר מה שאין כן בבת שהספק בגופה ומש"ה איכא מאן דמתיר בצווחה משום דהו"ל כברי ושמא ואסרינן לה בשתקה משום דשתיקה כהודאה דמיא. ואיכא מאן דמתיר בשתקה משום דהא דשתקה דלא איכפת לה ואוסר בצווחה דנהי דהו"ל ברי ושמא מ"מ הא דמהני ברי ושמא באלמנה היינו משום דאית לה נמי חזקת היתר משא"כ בבת דלית לה חזקת היתר כמ"ש התוספות בדיבור הקודם כנ"ל ברור בכוונת התוספות. ונוראות נפלאתי על בעל התוספות י"ט בעדיות שכתב שדברי התוס' בדיבור זה סותרין לדבריהם בדיבור הקודם ולמאי דמוחק ר"ת אלמנת עיסה בברייתא כמו כן מוחק אלמנה מן המשנה דעדיות כ"כ התי"ט. ובמחילה מכבוד תורתו דלא דק שפיר ונעלמה ממנו סוגיא ערוכה דפרק עשרה יוחסין שהביאו התוספת בדיבור הקודם הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה ולאפוקי מהני תנאי דתנן בעדיות אלמנת עיסה אלמא דבמשנה דעדיות גרסי' אלמנת עיסה ור"ת אינו מוחק אלמנה אלא מברייתא ולא ממתני' והיינו כדפרישית וכמ"ש מהרש"א וזה ברור ואף ע"ג דבמתני' דעדיות גופה דקתני אלמנת עיסה מסיים בה נמי נאמנת העיסה לטהר ולטמא לרחק ולקרב. מ"מ ענין בפני עצמו הוא. וה"ק דכי היכי שהעיסה עצמה שהיא הבת נאמנת לטהר ולטמא בצווחה או בשתקה לכל חד כדאית ליה כך אלמנת עיסה נאמנת לעולם משום דאית לה חזקת כשרות ולר"ג הוי איפכא דנהי דהבת מטהרת עצמה היינו משום דטוענת ברי משא"כ באלמנת עיסה מסתמא טענתה שמא כדאסקינן בשמעתין כן נ"ל נכון ודו"ק:

קונטרס אחרון
בתוספות איזו אלמנת עיסה כו' לכך מוחק ר"ת כו' ולענין בת קתני וכו'. וכתבתי שיש לתמוה בתמיה קיימת על בעל תוספות י"ט שכתב במסכת עדיות דלמאי דמוחק ר"ת אלמנה מברייתא כמו כן מוחק אלמנה מהמשנה ואשתמיטתיה סוגיא ערוכה דפרק עשרה יוחסין שהביאו תוספות בדבור הקודם דקאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה ומסיק הש"ס לאפוקי מהנך תנאי דמייתי במתני' דעדיות אלמא דבמתניתין גרסינן אלמנת עיסה לכ"ע. ובאמת שבזה ג"כ מקום עיון על הש"ע והב"ש שכתבו דלשיטת ר"ת יש להכשיר בת עיסה והתם אמרינן להדיא כל שאי אתה נושא בתו. אלא דיש ליישב בדוחק לפי מה שהעליתי בחדושי קדושין שם. אבל לשיטת התי"ט הקושיא במקומה עומדת:

פירש"י ד"ה והא נמי כדיעבד וכו לאוסרה על הארוס וכו'. נראה דס"ל דפליג ר' יהושע במדברת אפילו אומרת לא נבעלתי. וכבר כתבנו לעיל דרש"י ז"ל ס"ל הכי. אבל לפמ"ש התוס' לעיל דר"י מודה ביחוד בלבד אלא כשאומרת נבעלתי. והא דפריך לעיל מהא דאין אוסרין על היחוד היינו ע"כ כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אין אוסרין וכו' דבספיקא אחת אסרינן לה ועל זה משני הש"ס מעלה עשו ביוחסין א"כ הרי להדיא דלבעלה מודה ר"י דלא אסרינן בספק אחד ולמה ליה למימר דהלכה כר"ג לענין ארוס הא אפילו ר' יהושע מודה בזה דלא אסרינן בחד ספיקא לבעל. ויש ליישב דלפי שיטת התוס' דמודה ר"י באומרת לא נבעלתי משום דהוי ספק ספיקא ע"כ הך דאין אפוטרופוס לעריות לאו רוב גמור הוא. דאל"ה לא הוי ליה ספק ספיקא כיון דאיכא תרי רובא ברוב פסולים ואין אפוטרופוס לעריות אלא דלא חשיב ליה מיגו דלא נבעלתי משום דהיא יריאה וכו' כמ"ש התוס' לעיל בד"ה השבתנו וכו'. א"כ הא דמקשה בש"ס לעיל מאין אוסרין על היחוד ומדמה ספק נבעלה לפסול לספיקא דיחוד היינו משום דר' יהושע אוסר אפילו ברוב כשרים לכ"ע ומדמה רוב כשרים לספיקא דיחוד. אבל ברוב פסולים מדינא אסור לר"י דלית ליה חזקה דבודקת ומזנה. ושפיר הוצרך לומר הכא בארוס דהוי רוב פסולין דהלכה כר"ג. וראיה לזה דהא ר"י יליף לעיל משבויה וקי"ל היכא דאיכא חששא דרצון כגון ע"י נפשות בסוף פרק ב' ומשבוי מלכות לקמן דף נ"א ע"ב אסורה אפילו לבעלה ישראל אע"ג דליכא מעלה דיוחסין וע"כ צ"ל לר"ג כדמשני לעיל בברייתא לזו יש עדים ולזו אין עדים וכמ"ש התוס' משום חזקה דבודקת ומזנה. אבל לר"י דלית ליה חזקה זו א"כ ברוב פסולין אסור מדינא ולא משום מעלה ביוחסין. ודוק:

שם בגמרא רמי ליה אביי לרבה וכו' אמר רבא דר' יהושע אדר"י קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא וכו'. צריך להבין באמת טעמא דרבה דמפרש משום בודקת ונשאת וע"כ טוענת ברי כמ"ש התוס' א"כ מ"ט דר"ג דפוסל באלמנת עיסה. ונראה דלפמ"ש לעיל דאפילו ברוב פסולין יש לומר דה"ל רובא להכשיר משום דסמוך מיעוטא לחזקה והוי ליה פלגא כמ"ש התוס' ד"ה מסייע ליה וכו' וכיון דאיכא נמי למימר דאיהי אזלה לגביה דה"ל קבוע כמ"ש לעיל הוי ליה רובא להכשיר. א"כ יש לומר לפי פי' התוס' באלמנת עיסה דהכא מיירי שנתערבו הרבה חללים במשפחה דה"ל רובא פסולין ואע"ג דאית לה חזקה דכשרות מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף. ואין לומר דה"נ דכיון דה"ל קבוע כמ"ש תוס' לקמן דף ט"ו ע"א ד"ה דילמא וכו' כמחצה על מחצה דמי ואיכא נמי חזקה א"כ סמוך חזקה לפלגא והוי ליה רובא. יש לומר דס"ל לרבה כמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב ד"ה אסור וכו' וכן הבין הטור בדעת הרשב"א בי"ד סימן ק"י כמ"ש הב"ח דס"ל דלא הוי קבוע דאורייתא אלא בט' חנויות ואחת מוכרת בשר טריפה דידוע האיסור במקומו והספק מאיזה מהם לקח אבל אם יודע מאיזה מהן לקח והספק הוא בחנויות איזה מהן מוכרת בשר טריפה כיון שאין ידוע האיסור במקומו לא הוי קבוע. א"כ ה"נ כיון דהכא הפסול נתערב לא הוי קבוע וממילא אזלינן בתר רוב פסולים. אך כ"ז למאן דס"ל לעיל לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וכדמפרש רבה עצמו לעיל משום דבתה לית לה חזקה דכשרות אבל למאן דמכשיר בבתה אפילו ברוב פסולים כמ"ש לעיל ע"כ הטעם משום דאשה מזנה בודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל. א"כ יש לומר דרבה לשיטתיה דס"ל דדוקא בה מכשיר ר"ג משום חזקה דכשרות לא הוי קשיא ליה דר"ג אדר"ג כנ"ל אבל רבא ס"ל כמ"ד דמכשיר בבתה כדמשמע בקידושין דף ע"ד דאמר רבא הלכה כאבא שאול משמע דס"ל דאבא שאול מפרש דברי ר"ג דמכשיר בבתה וע"כ משום בודקת ומזנה שפיר קשיא ליה דר"ג אדר"ג ודוק:

ובזה מתורץ נמי דלא משני רבה דטעמה דר' יהושע משום דהוי ליה ס"ס כיון דמוקי ליה ברוב פסולים משום ר"ג. א"כ לא שייך ס"ס. ועוד יבואר לקמן דלרבה ע"כ בעיסה לא הוי ס"ס. וכ"ז לפי סברת רבה אבל באמת מסקנת הפוסקים דאפילו אין הספק קבוע ידוע במקומו אפ"ה ה"ל דין קבוע. וכן מוכח מהאי דנזיר דף י"ב דחשיב קבוע באומר צא וקדש לי אשה וכו' אע"ג דאין ידוע במקומו וכן בסוף פרק קמא דיבמות דמשני בדוכתא דקביעא לפירש"י שם. מ"מ יש לומר דרבה הוי סבר הכי והוא מוכרח לפי שיטתו דלא מצי לאוקמי טעמא דר"י משום ס"ס כמו שיבואר לקמן. ותו דלפמ"ש התוס' בנזיר שם ה"ל בכה"ג קבוע מדרבנן משא"כ הכא לקולא לא הוי קבוע לסברת רבה. ועיין בסמוך:

בגמרא הכא תרי ספיקא הלכך לר"ג וכו'. הנה הרשב"א ז""ל בתשובה סימן ת"א הכריח משמעתין דס"ס עדיף מרובא דהא ר' יהושע דפוסל ברוב כשרים אפילו בברי ומכשיר בס"ס ויליף מהכא דמהני ס"ס אפילו באתחזק איסורא כיון דעדיף מרובא ורובא עדיף מחזקה. והקשה עליו בספר פני יהושע דה"נ איכא רוב משפחה כשרים וה"ל ס"ס ורובא. ותו הקשה דהכא כיון דה"ל ס"ס ורובא אי נימא דס"ס ה"ל כרוב א"כ מ"ט דר"ג דהא מודה בתרי רובא. ונלענ"ד כ"ז אינו דהכא אינו מועיל רוב כשרים משום דה"ל קבוע ולא אמרו לעיל למיזל בתר רוב כשרים אלא בפירש אחד ובעל משא"כ הכא דלא שייך מרובא פריש משום דהדרא לניחותא כדאיתא בנזיר דף י"ב וכן כתבו התוס' דף ט"ו ד"ה דילמא אזלה וכו' ע"ש וה"נ בכל שעה שבא על אשה זו הדרא איסורא לניחותא ושפיר יליף הרשב"א דכיון דלעיל גבי ראוה שנבעלה ואזל לגבה דכל דפריש מרובא פריש ולא שייך בזה הדרא לניחותא כמ"ש התוס' שם ואפ"ה פוסל ר' יהושע והכא מכשיר בס"ס דקבוע. ועוד נראה דכיון דקי"ל בסימן ק"י כדעת הרא"ש דהא דפירש ממילא מותר דוקא כשידוע האיסור במקומו אבל כשאינו ידוע במקומו גזרינן שמא יקח מן הקבוע. א"כ ה"נ חיישינן דאזלה לגביה כיון שאינו ידוע הפסול במקומו משא"כ לעיל דמיירי בידוע הפסול במקומו שפיר שייך למיזל בתר רובא. ובזה מתורץ קושיות התוס' בספ"ק דיבמות דף י"ו ע"ב ד"ה בדוכתא וכו' דאי אזל איהו לגבה כל דפריש וכו' ולפמ"ש יש לומר דבדוכתא דקביעא כיון שאין יודעין איזהו פסול א"כ כיון דאין ידוע הפסול במקומו גזרינן דילמא אזלה איהי לגביה כדקי"ל דגזרינן שמא יקח מן הקבוע. משא"כ בדוכתא דלא קביעא. ולפ"ז המ"ל בנזיר שם דאפילו קדיש בשוקא גזרינן שמא יקדש אותה בביתה. אלא דעדיפא קאמר דאפילו קדיש בשוקא הדרא לניחותא. ובקן סתומה שם לא שייך למיגזר כלל שמא יקח מן הקבוע. ועמ"ש בסוף פרקין. ודוק:

עוד הקשה על הרשב"א דהא לר"ג אלימא ליה ברי מס"ס וכיון דעד אחד שאומר ברי לא מהני באתחזק איסורא כ"ש בס"ס. ולפמ"ש לעיל בסוגיא כ"ז אינו דהא דאלימא ליה ברי לר"ג היינו משום דאיכא בהדה חזקה דבודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל. תדע דא"כ נימא נמי דלר"ג עדיף ברי מרובא דהא בשמא אינו מכשיר אפילו ברוב כשרים ובברי מכשיר אפילו ברוב פסולים ונילף נמי דבשאר איסורים לא מהני רוב היכא דאתחזק איסורא. וזה בודאי אינו דהא קי"ל בנמצא הלך אחר הרוב אע"ג דאתחזק איסורא. וקי"ל דיבש ביבש בטל ברוב. ותו דהא מחמת רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן מוציאין הבהמה מחזקת שאינו זבוח וכאלה רבות. ותו דא"כ הוי ליה סברא הפוכה מדרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ואפ"ה בברי ושמא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא ע"כ כמ"ש. גם מה שהקשה מסוף פרקין יבואר שם:

תוספות ד"ה אלמנת עיסה וכו'. ולהכי חשיב ליה ס"ס וכו'. הקשה הרשב"א בתשובה הנ"ל דהא ה"ל ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות. ונראה דאפשר לפרש כוונת התוס' דספק חלל שנתערב לא מיירי בספק שבגופו אלא ג"כ ע"י תערובות כגון שנתערב חלל במשפחה אחת ואח"כ נתערב ממשפחה זה במשפחה אחרת. ואין לומר דא"כ ה"ל תרי רובא ומכשיר ר"ג זה אינו חדא דלפמ"ש לא שייך כאן למיזל בתר רובא כיון דהדרא לניחותא הוי ליה קבוע. ותו דיש לומר דלא הוי רוב כשרים אף דליכא למימר נמי דמיירי ברוב פסולים דא"כ מ"ט דר' יהושע דחשיב ליה ס"ס מ"מ יש לומר שאין אנו יודעין כמה חללים נתערב אם מעט אם הרבה וממילא דה"ל ספק. וזה שכתבו התוס' או הרבה ספיקות חללים. ר"ל שאין אנו יודעין אם מעט אם הרבה. ותו נראה דאף שלא נתערב רק חלל אחד מ"מ בזמן מרובה כיון שלא נזהרו ממנו יכול להיות רוב המשפחה חללים על ידי זרעו שנתערבו זה עם זה וק"ל:

שם ד"ה ת"ר איזהו וכו' ולענין בת קתני וכו'. כבר כתב מהרש"א ובספר פני יהושע מפרש דבריו דאינו סותר מ"ש לעיל דבבת לכ"ע פסולה משום דהכא מיירי בטוענת ברי ומאן דפוסל בצווחה אע"ג דטוענת ברי פוסל ולפמ"ש התוס' לעיל דעיסה היינו שנתערב במשפחה ספק פסול דה"ל ס"ס צ"ל דאפילו ברי וס"ס לא מהני ולשיטת הרשב"א דס"ס עדיף מרובא מוכח מהכא דברי ורובא לא מהני וע"כ צ"ל דמאן דמכשיר לעיל אפילו בבתה היינו משום דאשה בודקת ומזנה. משא"כ בבת עיסה דלא שייך לגבי בתו חזקה דבודקת ונשאת כיון דאין אמה אומרת ברי לפנינו ולא כמ"ש לעיל דמשום ספיקא דאיהו אזל לגבה וחזקת היתר ה"ל רובא דהא חזינן הכי דאפילו ברי ורובא לא מהני. ודוחק לומר דכולהו תנאי דהך ברייתא דלא כהלכתא דקי"ל כר"ג דמתניתין. ותו דר' יוסי במתניתין דלקמן מוקי הש"ס כר"ג ולפ"ז לר' אלעזר ורבה דס"ל לעיל דאפילו מאן דמכשיר בה פוסל בבתה ולית להו חזקה דבודקת ומזנה אלא משום דבה ה"ל ברי ורובא כנ"ל ע"כ צ"ל דסתם עיסה אינו רק ספק אחד ולא ס"ס דהא ס"ס עדיף מרובא ובזה אתא שפיר טפי דלא משני רבה לעיל לר"י משום ס"ס דלפמ"ש ע"כ רבה מפרש דעיסה היינו ספק אחד ואין לתמוה מאי שנא דחזקה דבודקת ומזנה מועיל אפילו ברוב פסולים למאן דמכשיר לעיל בבתה וכן חזקה דבודקת ונשאת מועיל לרבה לר' יהושע אע"ג דלא מהני רובא וברי לר"י דאין כל החזקות שוין כמ"ש הפוסקים דהרי קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב משום חזקת ממון. ותו דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו מועיל אפילו להוציא אע"ג דאין רוב מועיל להוציא. ודוק: