שמעתי כו'. לקמיה פריך היינו תנא קמא דתנא קמא נמי הכי אמר דמשום דאין בה אחד מכל אלו העידו עליה להכשיר: מכירין ישראל ממזרין שביניהן. וספק ממזר יש לך להכשיר דאי ממזר הוה מידע הוו ידעי ביה: ואין מכירין חללין שביניהן. וספק חלל יש לך לפסול ולקמיה פריך הא אמרת רישא איזוהי אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל אלמא ספק חלל כשר: הא חלל כשר. משום ספק חלל לא פסיל לה: מאי שנא הנך. דפסיל לה ספק דידהו: דאורייתא. משום דוודאן פוסלין מן התורה בביאה דנפקא לן ביבמות (דף סח.) מכי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה: חלל נמי. ודאי פסול מדאוריית' דילפינן לה התם מלא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל בביאתו אף זרעו פוסל והוא גופיה נפקא לן מלא יחלל שני חילולין במשמע אחד לזרעו ואחד לאשתו: ר''ש בן אלעזר כו'. סיפא דמילתיה ארישא דמילתיה פריך דקתני סיפא אין מכירין חללין שביניהן משמע אפשר שהיה חלל אבל לא היו מכירין בו אלמא אית ליה דפסיל ורישא אמר איזוהי אלמנת עיסה והכשיר כל שנטמע בה ספק חלל: אמר ר' יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו. אדם שכשקורין אותו ממזר הוא צווח וכשקורין אותו חלל שותק איכא בין ר''מ לת''ק ובין תנא קמא דברייתא אליבא דר''מ ור''ש בן אלעזר אליבא דר''מ: תנא קמא סבר כל פסול דקרו ליה ושתיק פסול. דהודאה היא וכל שאין בה לא משום ממזרות כו' דקאמר אשתיקות קאי: והכי קאמר איזוהי אלמנת עיסה. להכשיר: כל שאין בה לא שתוק ממזרות ולא שתוק נתינות. וכיון דתלה טעמא בשתיקה הוא הדין לכל שתוקי פסול ולא הוצרך למנות את כולם ובאיזו הכשירו באשת ספק חלל שאנו מכירין את ספיקו שנתגרשה אמו ספק אבל מי שאין מכירין בו ושמענו שפוסלין אותו ושותק פסול: וקאמר ליה ר''מ. דוקא הני אבל שתוק חלל לא פסול: והא דשתיק. לאו משום דאודי אלא משום דלא איכפת ליה הואיל ולאו פסול קהל הוא והיינו דקאמר כל שאין בה אחד מכל אלו שתיקות משיאין בנותיהן לכהונה ואפי' יש בו שתוק חלל: וקאמר ליה ר''ש לתנא קמא. לאו לתנ''א קמא דברייתא קאמר דההיא רבנן היא אלא לתנא ששנה דברי ר''מ בבית המדרש ואמר בשם ר''מ שמעתי כל שאין בה כו': אי שמיע לך כו'. והכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל שאנו מכירין את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה אבל שתוק חלל ואין אנו מכירין בו פסול כתנא קמא ומיהו בהא פליג רבי מאיר אתנא קמא דאיהו כל פסול דשתיק ביה פסיל ולרבי מאיר חלל שתוק הוא דפסול דסבר מסתייה דלא מפקי ליה מקהל ואם אני צווח יכריזו עלי ויודע פסולי בברור ועכשיו אין מכירין ישראל חללין שביניהם אבל שתוק ממזר כשר דהאי דשתיק סבר הכל יודעין שאיני ממזר דמכירין ישראל ממזרין שביניהן: מתני' מן העין. מן המעיין: אם רוב העיר. כשרין להשיא בנותיהן ואלמנותיהן לכהונה שאין רוב בני העיר מן הפוסלין אשה לכהונה בביאתן אף זו תינשא לכהונה: גמ' דאמר כמאן. דבעי רוב כשרין: אפילו ברוב פסולין נמי מכשר. דאית ליה העמד אשה על חזקתה: אמר ליה הכי אמר כו'. לעולם כרבי יהושע והכא משום דאיכא תרי רובי לכשרות אכשרה וכדרב יהודה ולקמן מפרש טעמא ואזיל מאי שנא תרי רובי מחד רובא:

לא משום ממזרות כו'. הא דלא חשיב עמוני ומואבי משום דלא פסיקא דזכרים אסורין ונקבות מותרות ומצרי ואדומי לא חשיב דאינן אסורין אלא עד דור שלישי: ותו ר''ש בן אלעזר אומר איזוהי עיסה כל שנטמע בה ספק חלל והאמרת רישא חלל כשר. ה''ג בכל הספרים ובפירוש ר''ח ומפרש כל שנטמע בה ספק חלל הא ודאי חלל פסול והא אמרת רישא חלל כשר והיינו ודאי חלל ואין נראה דמאי פריך מתנא קמא דלמא ת''ק פליג עליה ופירוש הקונטרס וגרסתו עיקר: ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו. תימה דהוה ליה למימר ממזר צווח ושותק וחלל שותק איכא בינייהו דבממזר שותק נמי פליגי דהא מכשר ליה ר''ש בן אלעזר: אבל ממזר צווח וחלל שותק פסול. וא''ת ממזר צווח מנא ליה דפסל ר''ש בן אלעזר ואומר ר''י מדקתני במילתיה איזוהי עיסה כל שנטמע בה ספק חלל דלא הוה ליה למימר אלא מכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללין שביניהם דמינה שמעינן בחלל צווח דכשר כי היכי דלא הוצרך להשמיענו כל שנטמע בה ספק ממזר אלא ודאי אתא למידק דחלל צווח דוקא כשר הא ממזר צווח פסול: מסתייה דלא מפקינן ליה מקהל. וא''ת מה צריך להאי טעמא לימא הא דשתיק משום דאודויי קא מודי דהא ממזר שותק פסול לת''ק משום דשתיקה כהודאה וה''ה דחלל שותק לר''ש דפסול מהאי טעמא ואע''ג דגבי ממזר שותק לדידיה לא הוי שתיקה כהודאה היינו משום דסבר דממזר קלא אית ליה וי''ל דהכי פירושא סבר מסתייה דלא מפקינן ליה מקהל (כהונה) פי' אפי' מקהל כהונה אע''פ שזה מחרפו וקורהו חלל סבור דאין מוציאין אותו מקהל כהונה וסבור אם יצווח יחזרו לברר הדבר ויפסלוהו וטעם זה שייך גם בממזר שותק לת''ק ולא נאמר דשתיקה כהודאה וכן פירש בקונטרס: כמאן אי כר''ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשר. וא''ת והא לא מכשר ברוב פסולין אלא כשטוענת ברי ואית לה מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי או בלא מגו היכא דאיכא למימר בודקת ומזנה אבל. הכא אפילו טוענת ברי הא לית לה מגו וליכא למימר בודקת ומזנה דהא נאנסה ואפי' אם נאמר דהכא לא ראוה שנאנסה אלא היא אמרה כן דאית לה מגו א''כ תקשי הלכתא אהלכתא דלקמן פסיק רב הלכה כר' יוסי ולעיל פסיק רב יהודה אמר שמואל הלכה כר''ג ואין נראה לומר דפליגי דא''כ מאי מייתי אעובדא דארוס וארוסתו מרב יהודה אמר שמואל וכן לעיל (דף יג.) פריך הלכתא אהלכתא קי''ל כרב נחמן בדיני כו' ואדרבה הא רב פסיק כר' יהושע וקי''ל כרב באיסורי ויש לומר דהכי פירושו כמאן אי כר''ג ובטוענת ברי ובלא ראוה שנאנסה דאיכא מגו אפילו ברוב פסולים נמי מכשר ואיירי נמי כשראוה מדברת דאי לא ראוה מדברת מאי פריך אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פסול ומשני

ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו, ויש לדקדק למה ליה לאוקמיה בממזר צווח, לוקמיה בממזר שותק וחלל שותק דהא עיקר פלוגתייהו בהכי הוא. יש לומר דרבי יוחנן רבותא קמשמע לן, דאפילו ממזר צווח לרבי שמעון פסול.
ואם תאמר מנאליה לרבי יוחנן הא. איכא למימר דגמרא הוה גמירה לה. אי נמי מסברא דנפשיה קאמר, ולי נראה דברייתא דייקא לה לרבי יוחנן, דקתני שתוקי ממזר כשר שתוקי חלל פסול, ואוקימנא כרבי שמעון בן אלעזר ואליבא דרבי מאיר, ומשמע לרבי יוחנן דכולה מתניתין דוקא רישא כסיפא, מה סיפא שתיק חלל פסול הא איפכא כשר, אף רישא דוקא שתיק ממזר כשר הא איפכא פסול.
ורב שמואל הנגיד ז"ל כתב בשם רבינו האיי גאון ז"ל, דלא גריס ממזר צווח. ומיהו אפילו לספרים דגרסי ליה, לומר, דמכיון שאינו צריך לצווח וצווח פסול, דלא צווח זה אלא מפני שהוא מרגיש בפסולו, מכל מקום בחלל צווח לתנא קמא דרבי מאיר דמכשר ליה, אי צווח לא פסלינן ליה, דטעמא דממזר היינו משום שמכירין ישראל ממזרים שביניהם, אבל חלל, שאין מכירין בהן וכי שתק משום דלא איכפת ליה הוא, כי צווח נמי לא מיפסל דאיכא דקפיד בפסול כהונה.

תני חדא רבי יוסי אומר שתיק ממזר כשר שתיק חלל פסול ותניא אידך שתיק חלל כשר שתיק ממזר פסול וכו'. לא נאמרו דברים הללו בפסול שתיקה וצווחה אלא במי שנסתפק בפסול, אבל במוחזקין בכשרין לא, דאדרבה כי שתיק מיחס כשר טפי והיינו מיחסותא דבבל.

אמר ליה רבא לרב נחמן רבי יוחנן בן נורי דאמר כמאן. דר' יוחנן בן נורי לאו מחלוקת שלישי הוא, מדלא איירי לעיל בפלוגתיה, והילכך אי כרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין מכשר, אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרין נמי פסול.
איכא למידק דילמא רבן גמליאל היא, דעד כאן לא אכשר רבן גמליאל ברוב פסולין אלא במזנה לרצונה, דאיכא למימר בדקה וזינתה, וכי אמרה ברי מהימנא, אבל הכא דנאנסה ברוב פסולין ודאי פסולה, דהוה ליה כשבויה דאינה נאמנת מפני ערבי זה שיכול לבוא עליה בעל כרחה. ויש לומר דשאני הכא, דכיון דידעינן ליה באונסה ולא כסיפא לה מילתא לאידויי דנבעלה, כי קאמרה לכשר נבעלתי נאמנת, דאין עשויה לקלקל זרעה, מה שאין כן בשבויה דכיון שלא נודע שבא עליה שבאי, כי אמרה לא נבעלתי כלל לא מהימנא דכסיפא לה למימר נבעלתי, ועל ידי כך לא חיישא לקלקל זרעא.
ויש מקשים עוד, אמאי לא אוקמוה כרבן גמליאל וכשאינה טוענת בריא, דבשמא לא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרין. ותירץ הרב בעל המאור ז"ל משום דמשמע ליה מתניתין בטוענת ברי דכולהו בבי דמתניתין דאמרה ברי, איש פלוני וכהן הוא מאיש פלוני וכהן הוא. הא לאו הכי שפיר מצי לאוקמה כרבן גמליאל, ובאינה טוענת, דודאי רבן גמליאל ברוב כשרין ובשמא אכשורי מיכשורי, דרבן גמליאל בחדא מיכשר או ברוב פסולין ובדטענה ברי, או ברוב כשרין ואף על גב דלא טענה ולא מידי.
וראיתו מההיא (לקמן כתובות טו, ב) דמצא בה תינוק מושלך בדרך דלא טעין ולא מידי, ואמר רב עלה לא שאנו אלא להחיותו אבל ליוחסו לא, דליוחסין בעינן תרי רובי, ואוקימנא דרב אזיל לטעמיה דאמר הלכה כרבי יוסי, ורבי יוסי דאמר כרבי יהושע דפסיל בחד רובא, מכלל דרבן גמליאל בחד רובא נמי מכשרי. ועל ידי כך תפס על רב אלפסי ז"ל שפסק כרבי יוסי בתינוקת דבעינן תרי רובי, דרבי יוסי כרבי יהושע סבירא ליה, אבל רבן גמליאל פליג עליה ומכשר בחד רובא, ואפילו בדלא טענה, וקיימא לן כרבן גמליאל כדפסק שמואל בהדיא, אלו דבריו ז"ל. ואין דבריו מחוורין לי כמו שאני עתיד לכתוב בסוף שמועתינו בסיעתא דשמיא.

מ"ש הנך באיסורא דאורייתא חלל נמי באיסורא דאורייתא פירש רש"י ז"ל מ"ש הנך דאיסורי כהונה נינהו דאורייתא מדכתיב כי תהיה לאיש זר כל שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה חלל נמי איסורא דאוריי' מדכתיב ולא יחלל זרעו וכו' פי' דחלל לא נפיק מלא תהיה לאיש זר דנבעלה לפסול לה מן הכהונה לאו זר הוא וכדאיתא דיבמות. ותו אמר ר"מ לא שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה היינו ת"ק וא"ת ונימא דטובא איכא בינייהו דת"ק קתני איזה עיסה שנחלקו ר"ג ור"י ור"מ אומר כל שאין בה אחד מכל אלו אלא ספק חלל משיאין לכהונה לדברי הכל דאפי' לר"ג מכשיר בה ותרתי איכא בינייהו דלת"ק פליגי בחלל לחוד ובהאי מודה ר"י דפסולה ור"מ סובר דבהא מודה כולה להכשירה ובאידך פליג דר"ג פוסל ור"י מכשיר ויש לומר דאם תאמר כן תקשה לן מאי טעמא דרבן גמליאל דמודה בחלל טפי מן אידך דהא כולהו איסורא דאורייתא. ותו ר"ש וכו' זו היא שנטמע בה ספק חלל מכירין ישראל ממזירים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם והאמרת רישא חלל כשר פי' רש"י ז"ל דמלתא דר"ש גופא פרכינן רישא אסיפא שאין הטעם מעין הדין דאיהו קאמר איזהו עיסה שנחלקו בהו ור"י מכשיר כל שנטמע בה ספק חלל וטעמא שאין מכירין חללים שביניהם ולפי הטעם יש לפוסלן בעיסת חלל. וא"ת ולימא ליה דהכי קאמר איזהו עיסה שהיא פסולה כל שנטמע בה ספק חלל והשתא אתיא סיפא שפיר דיהיב טעמא לפסולא ויש לומר דלישנא דאיזהו עסה לא משמעה אלא כלישנא דאידך תנאי דאתו לפרושי הכשירה דר"י כדמוכח בההיא ואע"פ שבתוס' שנינו אמר רשב"א וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר משמו מ"מ אמר עיסה פסולה לכהונה מפני ספקי חללי שנטמעו התם בבא אחריתי היא וקתני בהדיא מפני מה אמרו עיסה פסולה אבל הכא דקתני איזו עיסה על כרחך דומיא דרישא הוא וא"ת מ"מ נימא דה"ק איזה עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י כל שנטמע בה ספק חלל ובהא ר"י מכשיר ור"ג פוסל אבל ספק ממזר אפילו ר"ג מכשיר ומטעם שמכירים ישראל ממזירים שביניהם וי"ל דהנהו תנאי כולהו לפרושי מלתא דר"י אתו משום דהלכה כוותיה ולאשמעינן במה היה מכשיר וכדמוכח מת"ק ור"ש מסתמא אף בהא לא אתו לפלוגי עלייהו וכיון דכן לא הוה ליה לפרושי טעמא דר"ג ולמשבק טעמא דר"י אמאי לא חייש להאי דר"ג דמשמע דטעם דמסתברא אע"כ הוה טעמא דקתני לר"י הוה ויש שפירש להך סיפא מתרצה הי' בנפשה ואיזהו עיסה פסולה כדתני בתוס' ורישא דלעיל פרכי' והא קתני לעיל אלמנות חלל כשירה והכא קתני שהוא פסולה ולישנא דאמרת רישא דייק להו הכי אבל א"א לפרש כן ומאי מקשי' לר"ש לאידך תנאי היינו פלוגתייהו אדרבא משום דר"מ אומר פרכינן היינו ת"ק ותו דלישנא דאיזו עיסה לא משמע כדכתי':

אמר ר"י ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו פירש ר"י אתי למימר בכל אלמנות עיסה שאין בה אלא ספק בלבד ליכא לאפלוגי בין חלל לאידך ובכולם ר"ג פוסל ור"י מכשיר אבלם כשנוסף בעיסה זו ריעותא אחרת דקרו ליה לההוא ספק דההיא שמא דריע בה ושתיק בהא איכא למימר דמודה ר"י לר"ג משום דהוה שתיקתו הודאה לפוסלו ובהא איפלגו תנאי אליבא דר"י אם פוסל בכולם מחמת שתיקה או אינה פוסל אלא בקצתם ובאיזה קצת מהם וא"ת וכיון שתחלתו של זה ספק שלא נתברר מעולם מה הוראה אפשר לו לעשות בשתיקה או אפילו בפיו וי"ל דמ"מ יש בו הודאה שהוא מן הספק שנטמע ותו ליכא אלא חדא ספיקא בלחוד ולר"י אלים ליה חדא ספיקא דאפילו בברי פסול וא"ת והאיך אפשר שיקלקלו ר"י מפני שתיקתו והא דאמרינן בפרק ע"י כל דשתיק מיוחס טפי ואמרי' מיוחסת דבבל שתיקותא וי"ל דהתם במי שאין לו לעז של אותו פסול אבל במי שיש לו לעז על אותו פסול דקרי ליה אפשר דשתיקתו הודאה ולפיכך פירש"י ז"ל דאפילו בהא לא פסיל ר"י משום שתיקותא אלא במי שקורין אותו פסול אחר וצווח וכשהי' קורין אותו פסול זה שהוא חשוד כן ולא היה שותק דכיון דקפיד במה שאין בו שדרך עולם לשתוק והדא מיוחוסתא שלהם והוא קיפדן על השקר כ"ש שהיה קפדן על זה שהוא נחשד בו וכיון דשתק ודאי מודה שרבי' ז"ל פירש דהא דאמרינן ממזר וצווח וחלל שותק איכא בינייהו דכולי חד גברא כי היא עיסת חלל וכשהיו קורין אותו ממזר היה צווח וכשקורין לו חלל שותק ולהכי פירש' ודאי אתיא שפיר ההיא דעשרה יוחסין מההיא דנקט ממזר צווח וחלל שותק מפני שבזה נחלקו ר"מ ור"ש ר"מ מכשיר בו ור"ש פוסל בו ומכשיר בממזר שותק דאע"ג דקרי ליה חלל או פסול אחר וצווח וממזר ושותק כשר שמכירין ישראל ממזרים שביניהם דאלו תנא קמא בכולהו פוסל בשתיקה בתר צווחה ונקט ר"י ההוא דמכשיר רבי מאיר דאיכא בינייהו חלל צווח וממזר שותק שפסל ר"מ ומכשיר ר' שמעון כדאמרינן כדמפרש ואזיל אלא חד מינייהו נקט הלכך אף על גב ששתק בכולם כשר שתיקה אחר שצווח פוסלת ולא הוצרך רבי יוחנן לומר אלא חדא מהנהו דאיכא בין לר"מ ולרבי שמעון והא דאמר לקמי תני חדא שתיק חלל פסול ותני אידך שותק ממזר פסול ואוקמינא חדא כר"מ וחדא כר"ש לא משום שתיקה בלחוד מפסילין אלא כדאי' צוויחה דמעיקרא בפסול אחר ותנא לישנא קלילא ועיקר הגורם הפסול כך יש לפרש לפי שיטות רש"י ז"ל ומיהו לישנא דממזר צווח וחלל שותק בתרי גברא משמע ובתרווייהו איפליגו ר"מ ור"ש דלמ"ד ממזר מפסל בצוויחה בשתוקה וחלל מפסל בשתוקה ולמ"ד ממזר ופסיל בשתיקה וחלל מתכשר בשתוקה וכדמפרש ואזיל אבל לת"ק בכולם פוסל בשתיקה ור' יוחנן מאי דאיכא בין ר"מ ור"ש נקט לפי שמחלקים דבריהם ובוודאי כי היכא דאיפליגי ר"מ ור"ש בחלל שותק כך נחלקו בממזר ושותק וכדמפרש ואזיל אלא דר"י לא בעי לאומרו ונקט חד מנייהו ומינה שמעינן לאידך ונקט שתיק חלל משום דכולה שקלי וטריא דלעיל בספק חלל הוא ובדין דה"מ למימר ממזר שותק וחלל שותק איכא בינייהו ולא מצריך בלישנא טפי אלא משום דמסרת לן דאיכא דמפסיל בצווחא ואיכא דמפסיל בשתיקה שהוא דבר והפוכו מש"ה נקט חד צווח וחד בשתיקה אבל לא מצי למימר איפכא חלל צווח וממזר שותק משום דחלל לכ"ע לא מיפסיל בצווחא לר"י דאיירי תנאי אליביה וכדבעי' לפרושי בס"ד. ת"ק סבר כל פסולא דקרי ליה ושתיק פסיל וה"ק ת"ק איזהו עיסה כלומר שר' יהושע מכשיר בת כל שאין בה לא שתוק ממזרת כלומר שאין בה משום הריעותא דשתיקא אלא ספק בלבד ולא שתוק חלל נמי:

וא"ת אמאי לא תני תנא קמא ולא משום חלל כדקתני אידך כולהו ויש לומר דמשמע ליה דכיון דלרבי יהודה אידך שותק פסול כל שכן שתוק חלול שאין מכירין מכירין ישראל לחללים שביניהם ורבי מאיר פליג דלהכי לא קתני ליה משום דשתוק חלל כשר והיינו דקאמר כל שאין בה אחד מכל אלו המפורשים ואינו אלא שותק חלל כשר הוא לרבי יהושע ובא ר"ש ואומר כי בוודאי שתיק אחד שהכשיר בו ר"י אבל אינו שותק שאמר ר"מ וכדמפרש ואזיל דא"ל רשב"א לת"ק דמתני' מתניתא לר"מ אי שמיע לך דמכשר ר"מ אליבא דר"ש בשתיק לאו דקרי ליה חלל ושותק אלא דקרו ליה ממזר ושתיק והאי דשתיק סבר מסתייע דלא מפקינן ליה מקהל עדת ישראל. והקשו בתוס' דכיון דבחלל מיירי מסתמא מקהל דידיה קאמר דהיינו קהל כהנים דהיכא שייך למימר דלא מפקא מקהל ישראל ואפי' הוא צווח מאה פעמים והיה מתברר שהוא חלל לא הוה מפקינן ליה ולישנא דמסתייה משמע דלא עשו אלא מקצת מה שהיו יכולים לעשות והכי הל"ל סוף סוף לא מפקינן ליה מקהל שלו היכא שייך האי טעמא דמאי דקתני ר"ש ואין מכירים חללים שביניהם לא מפקינן ליה מקהל ישראל לכך פירש די לנו מסתמא דלא מפקינן ליה מקהל כהונה כלומר די לו שאין עושין בו מעשה אחת אלא חרוף בלבד לא אלא מחזקתו כיון שאין מכירין ישראל חללים שביניהם למימר אחרי מייחסותו שתיקותו אי מצווחי היא סבה שיחזרו אחרי ויכירונו וכולהו פירש משום דיהיב טעמא לממזר למה אין אחר שתיקותי הודאה לפסול הוצרך לתת טעם למה שתוק חלל פסול הא לאו הכי לא הוה צריך טעמא דהוה טעמו מפני שתיקותו היא הודאתו כדאמרי' ת"ק בכולהו ור"מ בכולהו כך מחלל ואיכא למידק ומנ"ל לר"י דר"ש פוסל בממזר וצווח ואי משום דסבירא ליה דכיון דמתקרר בשותק שיהא נפסל בצווח א"כ חלל נמי לר"מ לפסול בצווחא ולמה לא פירש כן בדברי ר"מ:

וי"ל שאינו דומה דאלו ממזר מתכשר בשתיקתו מטעמא דממזר קלא אית ליה וכל העולם אומרים שזהו שקראוהו ממזר אינו אמת וא"כ היא הנותנת כשהוא צווח במה שהיה לו לשתוק ולא להקפיד כלל שהוא מרגיש שאומר אמת אבל טעם שתוק חלל כר"מ דמכשיר הוא משום דלא אכפת ליה וצווח לא ריעותא הוא כך פירש רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל. ולשון הברייתא כדברי רש"י ז"ל לפי אוקימתא זו כך מתיישב איזה עיסה שנחלקו בו שר' יהושע מכשיר כל שנטמעה בה ספק חלל בלבד בלא שתוק שאם יש בו שתוק וודאי פוסל ודווקא חלל אבל שתוק ממזר כשר דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם וקשיא לי כיון דלרבי שמעון כל שתוקים פסולים חוץ ממזר למה אמר איזהו עיסה כל שנטמע בה ספק חלל בלא שתוק הא וודאי הוא הדין כל שנטמע בה ספק נתין וכולי בלא שתיקה דאלו שותקים פסולים הם ומשום כך נראה לומר דלפירוש' ז"ל כשם שמכשיר בממזר שותק כך מכשיר בנתין וכולי שהם פסולים לקהל דהנהו נמי קלא אית להו והא דנקיט ישראל ממזירים שביניהם חדא מנייהו נקט וה"ה לחבירו דפסולים אפילו בקהל ישראל וההוא דנפקי מכי תהיה לאיש זר שבהם מתפשטות ישראל בין וודאי בין ספק אם שלא יתערבו אבל בפסול כהונה לחוד אין מדקדקין וכל היכא דתני שותק ממזר פסול ה"ה לנתין ועבד והיינו איזהו עיסה כשירה בכללה כל שנטמע בה ספק חלל לבדו בלא שתיקה משא"כ באידך שאין שתיקה פוסלת בהם אפי' בממזר החמור שפסול בישראל עד דור עשירי מכירין ישראל ממזרים כנ"ל:

תניא חדא ר"י אומר שתוק ממזר וכו' ואוקימנא דת"ק אליבא דר"מ ואי דקשיא ליה א"כ ר"י כרבי יהושע ס"ל באלמנה ואלו בפרק עשרה יוחסין דאמר רב הכל מודים דאלמנת עיסה שהוא פסולה לכהונה ולאפוקי מהאי תנא דתניא העיד ר"י וריב"ב על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה וההיא דרב חסדא קאי אמתניתין דאיפליגו בה ר"י ורשב"ג וי"ל דהא דרבה דהכא אליבא דר"י כר"ג ס"ל באלמנת עיסה ואלי בפ' עשרה יוחסין אמר רבא הכל מודים באלמנת עיסה שהיא פסולה לכהונה שאין בה אלא ספיקא אבל כשיש שתיקה דממזר ס"ל כרבי יהושע שהוא כשר אע"ג דר' יהושע שתיקה לאו ריעותא איהו סביר דשתיק' ממזרת מכשרת וזה דרך של ר"ת ז"ל אלא שמוסיף דברים וגרס כאן איזהו עיסה ולא גרס בכולהו הא מתני' דאלמנת עיסה ואומ' להכשיר הבת היוצאת מאותה משפחה וקאי אהא דתנן במסכת עדיות האשה כשירה לטמא ולטהר וקתני ומשיאין בתה ועלה הא מתני' דקתני איזהו עיסה דתנן התם שהבת היא כשירה כל שאין בה וכו'. וא"ת והא הכא מכשיר ר"י אפילו בבתה דלית לה חזקה דכשרות והתם בפ' עשרה יוחסין פוסל אפילו באלמנותו וי"ל דר"י אינו מכשיר מכאן מפני טענות עיסה אלא במה שהכשירה עצמה במדות כשרות שבה ששתקה דאי מחזקת עצמה שאינה מן העיסה והוא הכשיר בתו של ספק וכ"ש אלמנותו זו דרך ר"ת ז"ל ואינו מחוור שאין סברא לומר דעיסה הפסולה מחמת ספיקא שתהא שתוקי מכשרת והשיטה נכונה והיא שיטת רש"י ז"ל ועלי' דברי כל המפרשים ורבותינו מבעלי התוס' ז"ל ואין לזוז ממנה:

מתניתין אמר ר' יוסי מעשה בתינוק וכו' בגמרא מפרש כדר"י מיירי בתר רוב בני העיר ורוב סיעה וקשה היכי קתני אם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה משמע דברוב העיר משתעי וי"ל דהא אמרי' בגמרא בקרונה של ציפורי היה מעשה ונבעלה בשעת קרונה שהוא שם עיסה של בני אדם רובה כשירים עוברת עליו שאלו לרבי יוסי אמר להם אם רוב העיר ג"כ משיאין לכהונה אף זו תנשא ואם לא לא תנשא דתרי רובי דכשירי בעינן ולפום פשטא דמתניתין האי תינוקות לא שהיה טוענות קתני שאמרה לכשר נבעלת וסתמא דמלתא הכי משמע דהא תינוקת הוות ואנוסה נמי הוות ומסקנא דתלמוד' הכי דאפילו כשאינה טוענת מתכשרה בתרי רובא ומיהו לאו הכרח הוא דלא הוה בטוענות דהא בתלמוד אמרינן כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר ואדרבא ה"ל למיפרך דאי ר"ג אפילו ברוב כשירים בעי טוענות אלא בתינוקות בת דעת היא ואע"פ שנאנסה הכירה לאיזה נבעלה והאי דלא קתני שאמרה לכשר נבעלתי לא הוצרכו לכך דהא על פלוגתא דלעיל מתרץ לה דמיירי בהכי דמעשה לסייע מייתי תנא כדאמר בכל דוכתא אבל ראיתי מי שפירש דע"כ דמתניתין לא מתוקמא בטוענות ודוחקין עצמן בסוגיא דגמרא ואינו צורך:

גמרא אמר ליה רבה לר"נ ר' יוחנן בן נורי כמאן פירש רש"י ז"ל דליכא למימר שהיא הכרעה שלישית וא"כ הוה מעשה לסתור דאי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר פירוש חי כר"ג ובטוענות אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר וכ"ש דאי לא מיירי בטוענות דלא מכשיר כלל אפילו ברוב כשירים ואי כר' יהושע ואפילו כשאינה טוענת כפשוטו אפילו ברוב כשירים נמי פסול כיון דלית לה אלא חדא ספיקא:

אע"פ שכבר כתבנו מה שעולה מן הסוגיא דרך פסק רואה אני להעירך בביאור הסוגיא מפני שנתבלבלו בה המפרשים והוא שעיקר אלמנת עיסה הוא על ספק חללות ופירשו בה גדולי המפרשים כגון כהן שגירש את אשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולסוף שני חדשים החזירה וילדה לשבעה והרי בן זה הקרוי עיסה יש לו שתי ספקות בחללות שמא קרוב לו היה ואינו גט ואם תמצא לומר קרוב לה שמא בן תשעה הוא וקודם גירושין נתעברה אמה הימנו ומכל מקום ספק חלל הוא והרי לא היתה לו חזקת כשרות לעולם להעמידו עליה והוא הקרוי עיסה ואלמנתו קרויה אלמנת עיסה ופסולה והוא הדין לבתו אלא שר' יהושע היה מכשירה מכח תרתי ספיקי וגדולי הרבנים מפרשים שאלמנה עצמה קרויה עיסה כגון שנבעלה לספק חלל שזרק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב לו ומת ונשאת לכהן וילדה והרי הוא ספק בן אלמנה ספק כן גרושה ונשא אשה ומת הוא והרי אלמנתו באה מכחו ולפיכך הוא קורא לה ספק ספיקא ואין דבריהם נראין שכל שבעלה ספק גמור אף היא כן כמו שביארנו בפרק יוחסין והרי מכל מקום שהיה ר' יהושע מכשיר אלמנת עיסה לכהנה ומדין ספק ספיקא וספק ממזרות ונתינות ועבדי מלכים אף אתה מוצא בהן ספק ספיקא כגון מת בעלה ונשאת לאחד מאלו תוך שלשה חדשים וילדה לשבעה והרי בן זה ספק אם לראשון וכשר אם לשני ופסול ואף זה הספק נשא אשה שנתגרשה בתוך שלשה וילדה לשבעה ונמצא בן זה כפול בספיקות וכן אתה מוצאה כגון שמת בעלה ונשאת תוך שלשה לספק ממזר או לספק נתין וכן בהרבה פנים אלא שדייך במה שביארנו ועל זו שאלו אי זו היא אלמנת עיסה שהיה ר' יהושע מעיד עליה שכשירה לכהנה כל שאין בספקותיה לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים אלא ספק חללות בלבד הא מספק ממזרות ונתינות ועבדי מלכים אף ר' יהושע פוסל ר' מאיר אומר וכו' ר' שמעון אומר וכו' ואמ"ר יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא ביניהו ומחלוקות הנכללים בבריתא זו שנים שהם שלשה ועיקר המחלוקת הוא בין תנא קמא דבריתא ור' מאיר אלא שדברי ר' מאיר נחלקים לשתי סברות לפי דעת שנים החלוקים בפירוש דבריו הראשון אותו שהזכיר דבריו בשמו של ר' מאיר והשני ר' שמעון בן אלעזר תנא קמא סבר כל פיסולא דשתיק הודאה היא ופירשוה גדולי המפרשים אף בספק ספיקא שאלמלא שידע בעצמו שכן לא היה שותק ואע"פ שהיה הדבר אצלנו בספק עכשו נתברר הדבר ונמצא דעת תנא קמא שהכל תלוי בשתיקה ומה שאמר כל שאין בה משום ממזרות וכו' פירושו שאין בה שתיק ממזרות ומאחר שתלה הטעם משום שתיקה אף בשתיק חלל כן אלא שלא הוצרך למנות את כלם או שמא זה שלא מנאוהו כלומר אף באלו שיש להם קול והיה לנו לומר אם איתא דקושטא נינהו אנן הוה ידעינן אעפ"כ כל ששותק פסול ואי זו היא עיסה כשירה שאמרו דוקא באשת ספק חלל שאנו יודעין כגון האיסור שהוא ספק אבל מי שאין אנו יודעין בו כלל וקורין לו ושותק ודאי פסול ששתיקתו ביררה לנו שכן ור' מאיר חולק עם תנא קמא לפי הדעת הראשון הבא מדבריו בחלל שותק ואמר שכל שתיקת חלל כשר שמאחר שאין בו פסול קהל לא חשש להשיב עליו וזהו שאמר כל שאין בה אחד מכל אלו ר"ל מכל שתיקות אלו אבל שתיקת חלל כשר ועליה אמרו אי זו היא עיסה שכשירה ומכל מקום לשניהם כל צווח כשר ור' שמעון חולק לומר שאין דעתו של ר' מאיר כן אלא שלדעתו שתיק חלל פסול ואי זו היא עיסה כשירה כל שנטמע בה ספק חלל כלומר שאנו מכירין את ספיקו וכן אם נטמע בה ספק חלל צווח אבל שותק פסול שזה ששתק אינו אלא שאומר בעצמו מיסתאי דלא מפיק לי מקהל ואם אצוח יודע פיסולי וספק חלל צווח הוא שכשר אבל ספק ממזר צווח פסול לפי שמכירין ישראל ספק ממזרים ולא הוה ליה למיצווח ומדצוח שמע מינה אית ביה פסלות ושתיק ממזר כשר מטעם זה ונמצא ממזר צווח לתנא קמא כשר ולר' שמעון פסול וכן חולקים בשתיק חלל על הדרך שביארנו ויש בסוגיא זו בלבול פירושין וקושיות חבלות חבלות ואין צורך בכך ואף המחלוקת שכתבנו לענין הפסק תלוי בבריתא זו שגדולי המחברים וגדולי הדורות נסכמים עמהם פסקו כחכמים שבבריתא ולשיטתנו לא נחלקו אלא לדעת ר' יהושע שהיה מכשיר אלמנת עיסה וכל אלו נמשכין אחריו לפרש אי זו היא אלמנת עיסה שכשירה אבל לענין שפסקנו שהיא פסולה אין לנו בשתיקה וצווחה כלום אלא כל שהוחזק בה ספק חלל פוסלין אותה וכל שלא הוחזק בה אין פוסלין אותה וכן עיקר וזהו שגדולי הפוסקים לא הביאוה:

מתני' א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה ואר"י בן נורי אם רוב העיר משיאים לכהונה ה"ז תנשא [לכהונה] אר"י אמר רב בקרונות של צפורי היה מעשה וכדר' ינאי דאמר נבעלה בשעת קרונות כשירה לכהונה פי' קרוניות הבאים ממקום אחר ומתקבצים שם ליום השוק והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים עוברים שם דהוה תרי רובא לכשרות רוב העיר ורוב סיעה. פי' כל זה מפני שלא ידעה למי נבעלה אבל אי ידעה ואמרה לכשר נבעלתי הלכה כר"ג ונאמנת אפילו ברוב פסולים:

תנו רבנן איזו היא עיסה. כלו' דמכשיר לה ר"י דאיהו הוא דאדכר לישנא דאלמנת עיסה. ועליה קאי לישנא כי מדכר איזו היא עיס' ואמרינן כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים. ומקשי' ליה הא חלל כשר מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא. ותו אמר ר"מ כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה. ר"מ היינו ת"ק. תמה לימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שהיא מחלוקת ר' יהושע ור"ג. כל שאין בה לא משום ממזרות אלא משום חלל. ובהא פליגי דבאידך לכ"ע פסלי' ואמר ר"מ שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו דליכא משום ממזרות ונתינות ועבדי מלכים. משיאין לכהונה אפי' לר"ג ואה' הוא דאתא לאפלוגי ר"מ למימר דבהך אפי' ר"ג מכשר. וא"ל דהא לא אפשר דהא פרישנא טעמיה דר"ג משום דקיל לי' שמא. דאפילו בספק ספיקא פסיל. וא"כ בחלל נמי לא סגיא דלא פסול מה"ט. ותו דאכתי קשיא אידך דמקשינן מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאוריית' והא דאקשי' נמי באידך דאמרינן וכן היה ר' שמעון בן מנסיא אומר כדבריו איזו היא. כל שנטמעו בה ספק חלל. מכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירי' חללין שביניהן:

והא אמרת רישא חלל כשר פיר' רש"י ז"ל דרישא אסיפא מקשי'. דרישא משמע איזו היא עיסה כשרה לר"י. ולבסוף אמרינן דאין מכירין חללין שביניהן דמשמע מינה דפסול לכ"ע. והוא הדין דקשי' היינו ת"ק. אלא דאידך דמקשי' ריש' אסיפ' עדיפא לן דאי משום הא סגיא לן במאי דמקשי' בדר"מ היינו ת"ק. ואיכא למקשי ולימא ליה דהכי קאמר. איזו היא עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י דלר"י כשר ולר"ג פסול ספק חלל אבל באידך כשר אפי' לר"ג. דלא פסל ר"ג אלא בחלל משום דאין מכירין ישראל חללין שביניהן. ונ"ל דהא לא אפשר ליה לתרוצי. שהרי אנו על הספק שהוא לפנינו אנו באין לדון וכיון שכן אין ראוי להפריש בהן מזה הטעם לומר שהממזרים ניכרים. שהרי הספק לפנינו ואין אנו יכולין לעמוד עליו:

אמר ר' יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכ' בינייהו. ת"ק סבר כל פסולה דקרי ליה ושתיק פסול לכ"ע ואפי' לר"י. ולא איפליגו אלא בצווח וה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בהו ר"י מכשיר בה כל שאין בה לא שתוקי וכו'. אלא שאין צווחין אין אנו באין לדון עליהם אלא על הספק שהוא לפניו. אבל היה בהם טענת שתיקות היו פסולין לדברי הכל. וקאמר ליה ר"מ הנך הוא דכי שתקי פסול. לכ"ע דקא פסלי' לי' מקהל. אבל שתוק חלל כשר. לומר שאין שתיקתו ראיה לפסולו. וקאמר ליה ר' שמעון בן אלעזר לת"ק אי שמיע לך דמכשיר ר"מ דלא איכפת ליה דסבי ממזר קלא אית ליה דבהא הוא דמכשר דבהא פסול לכ"ע מטעם שתיקות' אלא דקרי ליה ממזר ושתיק בשתיקותא. לדברי ר"י לחודא מכשיר. לאו דקרו ליה חלל ושתיק ר' יהושע ופסל ר"ג. ולא מטעם שתיקותא אלא על הספק שהוא לפנינו. ומשום דקיל ליה שמא כדאית' לעיל. אבל חלל שותק לכ"ע פסול. ומתניתא הכי קתני וכן היה ר' שמעון בן מנסיא או' כדבריו איזו היא עיסה שנחלקו בה כל שנטמע בה ספק אבל בממזר ושותק כשר לומר שאין שתיקותו ראי' עליו לפסול כלל. משום דמכירין ישראל ממזרים שביניה'. והיינו דאשתיק ולא חלל. שעל ספקו שהוא לפנינו באין לדון עליו. ולא שתו' חלל, ודווקא בחלל הוא דלא פליגי אלא בספק חלל ולא בשתוק חלל, אבל בממזר ושותק כשר שאין שתיקתו ראי' לפסול משום דמכירין ישראל ממזרים שביניהם והיינו דאשתיק ולא איכפת לי' מה שא"כ בחלל דאין מכירין חללים שביניהם וכיון דכן האי דשתיק משו' דהוי קושטא. כך פירש"י ז"ל ועיקר. אבל בתוספתא אמר ר"ש בן אלעזר או' משמו וכן היה ר"ש בן מנסיא או' כדבריו. מפני מה אמרו חכמי' עיסה פסולה לכהונה. מפני שספק חללים נטמעו בה. ופי' מפני מה אמרו פסולה עיסה לר"ג מפני ספק חללים. כלומר ולא משום שתיקית כלל דבהא מודה ר' יהושע. ודווקא ההוא לישנא הוא דאיכא לפרושי הכי. אבל האי לישנא דמייתינן הכא דקתנ' איזי הי' עיסה לא סגיא לפרושא. אלא כדאמרן. אדר' יהושע מהדר, דהכי דאיק בהדיא. ומוכח לישנא דאיזו עיסה. דקאי אמאי דאמ' ר"י אלמנת עיסה כשירה לכהונה. ומסתבר' נמי מדמייתי' לה למתני' בגמ' דילן ולא אייתי' לה לההוא לישנא דאיתמ' התם. והוי יודע דכל שתוקי לא מיקרי' לעול' ספק אלא לדברי הפוסל פוסל וודאי. לדברי המכשי' מכשיר וודאי. ותמה מאי טעמא שבק ת"ק לשתוק חלל דכולהו תנא ליה. והאי לא תנא. ואפש' דאית ליה לת"ק טעמ' דר' שמעון בן אלעזר בהא למימרא דטפי איכא למיפסל בחלל. משום דאין מכירין חללין שביניהן. וכיון דנקט הני לפסול כל דכן בהך. אבל ממזר צווח וחלל שותק פסול והאי דאישתיק סבר מסתייה דלא מפקין ליה מקהל, פי אלומי אלים לטעמיה דהאי דשתק ודאי משום הודאה דהכי קושטא ותו דהכי עדיף לי' למשתק סבר מסתייה, דלא מפקי ליה מקהל ואפשר שישתקע היום ומחר שאין ישראל מכירין חללין שביניהן משיצווח שמא יעמדו עליו למנין ויתברר פסולו ותמה הא מנא ליה בממזר צווח דפסול. וי"ל דסברא הוא כיון דשותק כשר צווח פסול ואע"ג דלר"מ ללישנא קמא מכשירי' חלל שותק ולא פסלי ליה כשהוא צווח. זיל בתר טעמא. חלל מאי טעמא דאמרי' האי דשתיק דלא איכפת ליה כיון דלא מפקי ליה מקהל. ומיהו לאו למימר' דליכא דאיכפת ליה אע"ג דלא פסיל ליה מקהל כיון דאפסל ליה מכהונה. אבל הכא גבי ממזר מאי טעמא דמכשרי' דאמרי' דלא איכפת ליה דקלא אית ליה. וכיון דכן כיון דאיכפת ליה קושטא הוא. ותמה נימא ממז' שותק וחלל איכ' בינייהו דהכי קאמרי' וי"ל אין ה"נ דממזר שותק נמי איכא בינייהו. אלא אמר ממזר צווח לרבותא. דאיכא צווח דפסול לדברי הכל. ומינה דבממזר שותק נמי פליגי ואיכ' נסחי דכתיב בהו ממזר וצווח ממז' ושותק וחלל ושותק איכ' בינייהו לפום הא משמע דכולה חדא מילתא היא דלא פסלי ליה אלא כשקורין אותו ממזר וצווח. וחוזרין וקורין אותו ממזר ושותק. ולדברי הפוסל בממזר שותק. גרס כגון שקורין אותו ממזר וצווח. וחוזרין לקרותו ממז' ושותק שאין נפסל בשתיקה. אלא בצווחה. על פסול אחר ושותק על זה. והאי דלא פריש אלא בדר"ש בן אלעזר דלשון דר"ש בן אלעזר הוא דפסיל בחלל. וא"ל עליה לישנא דר"י וכדאמרי'. אבל ממזר וצוח וחלל ושותק דברי הכל פסול מה שאין כן בדר"מ ללישנא קמא דאיהו פסול בממזר ומכשיר בחלל והוה ליה איפכא. אבל חלל צווח וממזר שותק דברי הכל פסול. ולפום הכי נטר לה עד רשב"א דשייך ליה לישנא דר' יוחנן. ובדין הוא דבכל חד וחד הוה ליה לפרושי בהדיא אלא דטריח ליה מילתא לפרושי בכל חד וחד צווחה ושיתוק. ומסתברא דכל ה"מ ליתנהו אלא במשפח' שנטמע בה פסול. אבל שאר משפחות שהן בחזקת כשרו' כל דשתיק מיוחס טפי כדאמרינן מיוחסתא דפומפדיתא שתיקותא ולפי זה הלשון האחרון כיון דבכל שתיק' בעינ' צווח' על פסול אח' אפש' שהיא כהודא' לכולן. רבינ' מר' ותו לא:

אמר ליה הכי אמר רב יהודא בקרונה של צפורי היה מעשה וכדרב אמי דאמר ר' אמי והוא שהית' סיעה של בני אדם כשרין עוברת שם וכדר' ינאי דאמר ר' ינאי נבעלה בקרונות כו' בקרונו' ס"ד אלא נבעל' בשעת קרונות כשרה לכהונה. אבל פיר' אחד מצפורי ובעל הולד שתוקי כי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי אמ' ר' חנינא הולכין בממון אחר רוב העיר ואין הולכין אחר רוב סיעה כלפי לייא הני ניידי והני קביעי וקיימ' אלא הולכין אחר רוב העי' כיון דאיכא רוב סיע' בהדה ואין הולכין אח' רוב סיע' גרידתא. ולא אחר רוב העיר גרידתא. מ"ט גזיר' רוב סיעה אטו רוב העיר. ורוב העיר נמי אי דקאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש. לא צריכא דאיכא דאזלא איהי לגביהו דהוה ליה קבוע ואמ' ר' זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ומי בעינן תרי רובי והתניא ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח ספיקו אסור ובנמצאת הלך אחר הרוב. וכ"ת בשאין דלתות מדינה נעולות. הא"ר ר' זיראאע"פ שדלתות מדינ' נעולות. מעלה עשו ביוחסין. ופי' רש"י ז"ל לעולם כר' יהושע ואע"ג דפסיל ר' יהושע אפי' ברוב כשרין. הכא בקרונה של צפורי היה מעשה דאיכא תרי רוב' רוב העיר ורוב סיעה. ובהא אפי' ר' יהושע מודה. ומסתברא דקסבר רש"י ז"ל מדקא מוקי' לה כר' יהושע דוקא דר' יהושע הוא מודה בקרי רוב' ולא ר"ג. דר"ג אפי' בתרי רוב' נמי לא מכשר. דאלו הוה מוקמינן לה כר"ג אית לן לאוקמה בדלא טענה. דאי בדטענה אפי' ברוב פסולין נמי מכשר. אלא ודאי בדלא טענה ובדלא טענה. נמי מסתברא ליה דאפי' בתרי רוב' פסול ר"ג. כדאמרי' לעיל קיל ליה שמא דאפי' ספק ספיקא נמי פסיל ה"נ קיל ליה שמא דאפי' בתרי רובי פסול ולא נהיר. ותו קשיא להאי פירושא הא דמתמהי' עלה לקמן ומי בעינן תרי רוב' אטו עד השתא לא שמיע לן דר"י פסול בחד רוב'. והא בהדיא אמרי' עלה לעיל הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרי' ומשום מעלה ביוחסין נמי שמעינן לה ותו דהכי הוה לי' למימר בהדיא לעולם כר"י אבל הפי' הנכון דרב יהודה לכ"ע אתי לאוקמוה בין לר"ג בין לר"י. ומחוורתא דאוקמתא דמתני' אתיא בשאינה טוענ' דתינוקת הוות ולא ידעה למטען ואנוסה הוות ולא ידע' מנו. ותו דלא קתני ובאתה ואמרה לכשר נבעלתי. ותו דקא פסיק ותאני ריב"ב אומר סתמא אם רוב העיר משיאין לכהונה ולא אדכר אי הוות טענת כלל משמע דכול' מילתא תליא בהכי. וכיון דאינה טוענת אפי' לר"ג בעינן תרי רובי. ובתרי רובי כשרה לכ"ע. דלא אמרי' דקיל ליה שמא לר"ג אלא בספק ספיקא. אבל מעיקר' דקס"ד דבמתני' ליכא אלא חד רובא. והיינו דא' לי' רבא לרב נחמן ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן. אי כר"ג כלו' ובטוענת ואע"ג דלא קאמר לי' בהדיא ובטענת. דכיון דקאמר אי כר"ג הכי נמי קאמר דר"ג לא מכשר בחד רובא אלא בטוענת. והכי מוכח כולה סוגיין דמשמע לו דר"ג מכשיר בין ברוב פסולין. ושמעינן לה בברי. ולא אתמר בשום דוכתא דשני לן בהו. ותו דהא אמרינן דקיל ליה שמא דאפי' בספק ספיקא פסול ולא עדיף חד רובא מספק ספיקא. ותו דאמרי' בפרק עשרה יוחסין דאבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי. כלו' שבודקין את אמו ומוקמינן לה בין ברוב פסולין בין ברוב כשרין. והתם מוכח דאבא שאול קאי בשיטתא דר"ג. ואכולהו קאמר דבודקין את אמו. והיינו דקאמר אי כר"ג ובטענת אפי' ברוב פסולין נמי מכשר אי כר"י ואתיא כפשטא ושאינה טוענת דלר"י לא שני לן בהו בין טוענת לשאינה טוענת אפי' ברוב כשרין נמי פוסל. אע"ג דמחוורתא בשאינה טוענת כדפרי' מעיקרא. מקשי לרווחא דמלתא למימר דלא אתיא לא כר"ג ולא כר"י. ואפי' אמרת דמתני' בטוענת. ומשני דבקרונה של ציפורי היה מעש' דאיכא תרי רובי ואתיא לכ"ע. דבהא כולהו מודו דכשרה ומתני' כפשטא בשאינה טוענת. והשת' אתיא שפיר הא דמתמהו' ומי בעי' תרי רוב' דלר"ג הוא דמתמהי' הכי דאכתי לא שמעינן ליה לר"ג דאזיל בתר רובא. דבטוענת אפי' ברוב פסולין מכשר. והשתא נמי דאינה טוענת כיון דמכשרי' בתרי רובי מ"ט לא מכשרי' אפי' בחד רובא. דאי משום גזירה דרוב סיעה אטו רוב העיר הא חזי' בעלמא דלא גזרינן דמכשרי' בנמצא ולא גזרי' נמצא אטו לוקח. ומהדרי' מעלה עשו ביוחסין. כלומר דר"ג אית ליה בשאינה טוענת מעלה עשו ביוחסין כטעמ' דר"י בטוענ' וכן הילכתא. הילכך בטוענת בדיעבד כשרה אפי' ברוב פסולין ואפי' כולן. ולכתחילה. לא עבדי' בה עובד' עד דאיכא רוב כשרין. בשאינה טוענת בעינן תרי רובי ובהכי כשרה:

מכירין ישראל ממזרים שביניהם וכו'. יש לפרש דלא מיירי אלא במשפחה שנטמעה בה ספק ממזר או חלל וה"ק מכירין ישראל ממזרין שביניהם וכו' אבל כל שהספק לפנינו כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה בהא לא שייך למימר מכירין ישראל כו' דמה שייך הכרה בזה והרי הספק לפנינו ואין אנו יכולים לעמוד עליו. וליתא להאי פירושא דאם כן מאי פריך לקמן מדידיה אדידיה דילמא הכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל פי' שהספק לפנינו כגון שזרק לה בעל אמו הראשון גט וכו' וכדפרישנא לעיל וכיון שהדבר ספק תולין להקל וכשרה לכהונה אבל כשנטמע ודאי חלל במשפחה כיון שאין ישראל מכירין חללים שביניהם הרי החלל עומד במקומו ולא בטיל ולכך לכל אחד ואחד מבני המשפחה יש לחוש שמא הוא ניהו החלל ולא מכשרינן אלמנתו אבל ממזר שנטמע במשפחה כיון שמכירין ישראל ממזרים שביניהם יש לנו להכשיר כל אחד ואחד מבני המשפחה לכך פי' רש"י ז"ל מכירין ישראל ממזרין שביניהם. וספק ממזר יש לך להכשיר דאי ממזר הוא מידע הוו ידעי ביה. ואין מכירין חללים שביניהם. וספק חלל יש לך לפסול וכו'. פי' כל ספק ממזר יש לך להכשיר ואפי' הספק לפנינו דאי ממזר הוה הוו ידעי ביה על ידי בדיקה וחקירה אי הוה קרוב לו או קרוב לה על דרך מאי דפי' רש"י ז"ל לעיל גבי אשה בודקת ונשאת דהוגד לה שקרוב לה היו וכדפירש רש"י ז"ל לעיל וכל ספק חלל יש לך לפסול הילכך פריך שפיר לקמיה הא אמרת רישא איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל כו' וכדמסיים ואזיל רש"י ז"ל כנ"ל:

הא חלל כשר. למאי דפרישנא לעיל לשיטת רש"י ז"ל דהכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה שהעידו עליה להכשיר פי' דברור הוא דאלמנת עיסה היינו ספק חלל אלא דבעי איזו היא תערובת חלל שהעידו עליה שהיא כשרה וכדפרישנא לעיל וקשה דא"כ מאי האי דקאמר הא חלל כשר למה לי לדיוקא פשיטא ודאי דהיינו עיסה ואפי' שלא היינו מפרשים ואומרים כל שאין בה לא משום כו' פשוט הוא דחלל כשר וה"ל לאקשויי להדיא מאי שנא וכו' ואם היינו מפרשים כאידך פירושא דה"ק איזו היא אלמנת עיסה פי' מה ספק נפל בה ניחא שפיר דקא דייק הא חלל כשר משום דלא מפרשא בהדיא דאיכא למימר דוקא כל שאין בה לא משום ממזרות כו' אבל משום עמוני ומואבי לא פסיל דלא שכיח וכדכתיבנא לעיל לכך הוצרך לדייק הא חלל כשר דעמוני ומואבי כמו ממזרי ונתיני נינהו וכדכתיבנא לעיל ומשום דלא פסיקא לא תנינהו וכמ"ש התוס' אבל למאי דפרישי' לשיטת רש"י קשה ואפשר דלכך כתב רש"י הא חלל כשר. משום ספק חלל לא פסיל לה. פי' לפי' כי קאמרינן דכשנתערב בהדי ספק חלל ספק ממזרות כו' דמיפסיל אע"ג דכל חדא באפי נפשה לא מיפסיל איכא למימר דהיינו טעמא דמיפסיל משום דנתערבו בה הפסולין להכי לא הכשירו בה משום מעלה והילכך שני הספקות גורמים הפיסול הספק חלל כמו הספק ממזרות ומעתה אף אנו נאמר דספק ממזר לחודיה כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ונשאת לאחר אי נמי לפירוש הר"י טוב עלם ז"ל אי נשאת לאחר וילדה ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון דהוה ליה ספק ספקא הכי נמי דלא פסיל לה אי לא דמערב נמי בהדה ספק אחר כגון ספק חלל דריבוי הפסולין הוא דפסיל וכיון שכן אין להקשות מאי שנא כו' דשניהם שוין אבל כיון דקתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות כו' ולא קתני נמי איפכא כל שאין בה משום חללות אלמא משמע דאינו פוסל ריבוי הפסולין דמשום ספק חלל לא פסיל לה ואינו גורם הפיסול אלא משום ממזרות או נתינות כו' דאית בה ואע"ג דהכא באפי נפשה לא פסיל משום דהויא ספק ספיקא גמור וכדכתיבנא א"נ בעבד דהא עבד הבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ אילו הויא בכה"ג דחלל כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה הויא פסיל ולא הוה אצטריך לספק חלל כלל הילכך ה"נ כי מערב ספק ממזרות דהיתרא בהדי ספק חלל שכמותו בממזר הוה פוסל הויא ליה ספק חלל זה כיון דמערב בהדיה ספקות ממזרות זה כמו ספק ממזר דזרק לה גט ופסיל לה וא"כ תקשי מאי שנא כו' ור"ח פי' בענין אחר הא חלל כשר פי' דקתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה כו' פי' עיסה היינו שנתערב בה במשפחה חלל ודאי והא דקאמרינן לעיל דהויא ליה ס"ס הא כתיבנא לעיל משם מרנא ורבנא מהר"ר דוד ן' אבי זמרה זלה"ה דהיינו ספק מת ספק חי ואת"ל חי שמא אינו זה שנתערב והילכך ה"ק הא חלל כשר פי' הא נתערב חלל ודאי כשר אלמנה של משפחה זו מאי שנא חלל דכשר אלמנתו מהנך אי משום דהנך דאורייתא פירוש פיסולייהו חלל נמי דאורייתא דכתיב ולא יחלל זרעו ולקמן נכתוב עוד בפירושיו ז"ל בס"ד:

מאי שנא הנך דאורייתא. פירש"י ז"ל מאי שנא הנך דאיסור כהונה דידהו דאורייתא מדכתיב כי תהיה לאיש זר כל שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה חלל נמי איסורא דאורייתא מדכתיב ולא יחלל זרעו ע"כ. פי' דחלל לא נפיק מכי תהיה לאיש זר שנבעלה לפסול כהונה דלאו זר הוא וכדאיתא ביבמות. הריטב"א ז"ל:

ותו אמר ר"מ וכו'. שמעתי. פי' את"ל שאינו פסול אלא לכהונה וגם עבודתו כשרה דיעבד. מ"ר יצ"ו ע"פ שיטה ישנה:

היינו ת"ק. איכא למידק ודילמא ה"ק ליה ר"מ לת"ק אי זו עיסה שנחלקו בה ר' יהושע ור"ג שאם אין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה אפי' לר"ג ולרבן יוחנן בן זכאי, איכא למימר דלא ניחא ליה לאוקמי בהכי משום דאכתי קשיא לן חלל נמי דאורייתא ועוד דר"ג הא קאמר דמיחש הוא מפני שהכהנים נהגו סילסול בעצמן וחלל נמי פסולי כהונה הוא והכהנים פורשים ממנו הילכך לר"ג לעולם משיאין לכהונה וכן אתה אומר בהא דאקשינן ארשב"א הא אמרת רישא חלל כשר פי' רישא אסיפא מקשינן וכדפרש"י ז"ל ולא אוקימנא דה"ק איזו היא עיסה שפסלה ר"ג כל שנטמע בה ספק חלל משום דקים ליה דרבן גמליאל לעולם פוסל. הרמב"ן ז"ל:

וז"ל הרא"ה ז"ל תלמידו ר"מ היינו ת"ק תימא לימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שהיא מחלוקת ר"י ור"ג וכו'. אלא משום חלל ובהא פליגי דבאידך לכ"ע פסלי ואמר ר"מ שמעתי וכו' משיאין לכהונה אפי' לר"ג ואיכא למימר דהא לא אפשר דהא פרישנא טעמיה דר"ג משום דקיל ליה שמא דאפי' בספק ספקא פסיל וא"כ נמי בחלל לא סגיא דלא פסל מהאי טעמא ותו דאכתי קשיא אידך דמקשינן מאי שנא הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא. ע"כ:
וז"ל הריטב"א ז"ל היינו ת"ק וא"ת ונימא דטובא איכא בינייהו דת"ק קתני איזו היא שנחלקו בה ר"ג ור"י ר"מ אומר כל שאין בה אחד מאלו אלא ספק חלל משיאין לכהונה לד"ה דאפי' ר"ג מכשיר בה ותרתי איכא בינייהו דלת"ק פליגי בחלל לחוד ובאידך מודה ר' יהושע דפסול' ור"מ סבר דבחלל מודו כולהו להכשירו ובאידך פליגי דר"ג פוסל ור"י מכשיר וי"ל דא"כ תקשי לן מ"ט דר"ג דמודה בחלל טפי מאידך דהא כולהו איסורא דאורייתא ע"כ. והאי תירוצא לחוד לא סגי דהא כתיבנא לעיל דכי פריך ותו באת"ל דשאני חלל קא פריך וכדכתיבנא לעיל בשם שיטה ישנה מיהו הרמב"ן והרא"ה ז"ל דקא כתבי שני התירוצים יחד ניחא שפיר. ויש לי לתרץ עוד דאם נתרץ כן לא נוכל ליישב דברי רשב"א כלל והיינו דקאמר ותו רשב"א וכו'. ועוד יש לי לתרץ דא"כ ה"ל למימר בקוצר שמעתי שכל שיש בה אחד מכל פי' דלת"ק לא פליגי בהכי ור"מ ס"ל דבהכי פליגי ולמה ליה לאשמועינן הכשר חלל הא לר"י דקי"ל כוותיה אפילו ספק ממזר כשר ואין לך לומר דאתי לאפלוגי נמי עליה דר"י בענין פסק הלכה דא"כ פליגי השמועות דאיהו שמע כן ור"י העיד דשמע דאפי' ספק ממזר כשר. ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל לעיל בברייתא שמעתי וכו'. ולקמיה פריך וכו'. משום דנקט האי לישנא דשמעתי להכי פריך לקמיה וכדכתיבנא והא כתיבנא לעיל ענין אחר בלשון רש"י ז"ל והוא עיקר אלא דלחדודי לתלמידים כתבתי זה כנ"ל:

ותו רשב"א וכו'. איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל מכירין ישראל ממזרין וכו' והא אמרת רישא חלל כשר. פרש"י ז"ל דמילתא דר"ש גופא פרכינן רישא אסיפא שאין הטעם מעין הדין דאיהו קאמר איזו היא עיסה שנחלקו בה ור' יהושע מכשיר כל שנטמע בה ספק חלל והדר יהיב טעמא שאין מכירין חללים שביניהם ולפי זה הטעם יש לפסול בעיסת חלל וא"ת ולימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שהיא פסולה כל שנטמע בה ספק חלל והשתא אתיא סיפא שפיר דיהיב טעמא לפסולה וי"ל דלישנא דאיזו היא לא משמע אלא בלישנא דאידך תנאי דאתי לפרושי הכשירא דר' יהושע כדמוכח רישא בהדיא ואע"פ שבתוספתא שנינו אמר רשב"א וכן היה ר"ש בן מנסיא אומר משמו מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני ספק חללים שנטמעו בה התם ברייתא אחריתי היא וקתני בהדיא מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה אבל היכא דקתני איזו היא עיסה ע"כ דומיא דרישא היא וא"ת מ"מ נימא דה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י כל שנטמע בה ספק חלל ובהא ר"י מכשיר ור"ג פוסל אבל ספק ממזר אפי' ר"ג מכשיר ומה טעם משום דמכירין ישראל ממזרי' שביניהם וכו' י"ל דהני תנאי כולהו לפרושי לן מילתא דר' יהושע אתו משום דהלכה כותיה ולאשמועינן במה הוא מכשיר וכדמוכח מת"ק ור"מ ומסתמא אף ר"ש בהא לא אתא לפלוגי עלייהו וכיון דכן לא ה"ל לפרושי טעמא דר"ג ולמשבק טעמא דר"י ואמאי לא חייש להאי טעמא דר"ג דמשמע טעמא דמסתבר אלא ודאי ע"כ הני טעמי דקתני לר' יהושע הוא כנ"ל. ויש שפירשו דהך סיפא מתרצא היא בנפשה ואיזו היא עיסה פסולה קאמר כדקתני בתוספתא וארישא דלעיל פרכינן דהא לעיל קתני דאלמנת חלל כשרה והכא קתני שהיא פסולה ולישנא דהא אמרת רישא דייק אבל אי אפשר לפרש כן דמאי מקשו מדר"ש תנאי היינו פלוגתייהו אדרבה משום דר"מ אמר כת"ק פרכינן היינו ת"ק ותו דלישנא דאיזו היא עיסה לא משמע הכי כדכתיבנא. הריטב"א ז"ל:
וכתב הרא"ה וז"ל והא אמר רישא חלל כשר פרש"י דרישא אסיפא מקשינן דרישא משמע איזו היא עיסה כשרה לר"י ולבסוף אמרינן דאין מכירים חללים שביניהם דמשמע מינה דפסול לכ"ע וה"ה דקשיא היינו ת"ק אלא דאידך דמקשינן רישא אסיפא עדיפא דאי משום הא סגיא לן במאי דאקשינן בדר"מ היינו ת"ק ואיכא למקשי ולימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י דלר"י כשר ולר"ג פסול כל שנטמע בה ספק חלל אבל באידך כשר אפי' לר"ג דלא פסיל ר"ג אלא בחלל משום דאין ישראל מכירין חללים שביניהם וי"ל דהא לא אפשר ליה לתרוצי הכין שהרי אנו על הספק שהוא לפנינו אנו באין לדון וכיון שכן אין ראוי לחלק בהן מזה הטעם לומר שהממזרים ניכרים שהרי הספק לפנינו ואין אנו יכולין לעמוד עליו. ע"כ:

וז"ל רש"י ז"ל רשב"א וכו'. סיפא דמילתא ארישא דמילתיה פריך דקתני סיפא אין מכירין חללין שביניהן משמע אפשר שיהא חלל אבל אין מכירין בו אלמא אית ליה דפסיל ורישא קתני איזו היא אלמנת עיסה והכשיר כל שנטמע בה ספק חלל. ע"כ. פי' לפי' דע שבכל הספרים גרסי' ותו רשב"א אומר איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל והאמרת רישא חלל כשר. וכן כתבו התוס' ז"ל ואפשר דרש"י ז"ל נמי גריס הכי ועכ"ז פי' דסיפא דמילתיה ארישא דמילתיה פריך ואע"ג דלא מייתי אלא רישא דמילתיה דרשב"א ה"ל כאילו אמר וכו' וכיוצא בזה כתבו התוספות ורשב"ם ז"ל במס' בתרא (דף קלח ב') דלפעמים תופס בגמרא לשון אחר והוי כמו וכו' וזהו שכתב רש"י ז"ל רשב"א וכו' סיפא דמילתיה וכו'. ועוד הוקשה לו לרש"י ז"ל אמאי לא פריך היינו ת"ק ותירץ דעדיף ליה לאקשויי איפכא והא קתני סיפא מכירין ישראל וכו' לגירסת הספרים דלא מייתי אלא רישא ותירץ דרישא קתני להדיא למאי דמשמע איפכא וזהו שכתב רש"י ז"ל סיפא דמילתא וכו' דקתני סיפא וכו' משמע שאפשר וכו' ורישא קתני וכו'. עוד הוקשה לרש"י ז"ל דמאי פריך לימא דה"ק איזו היא עיסה שהיא פסולה כל שנטמע וכו' וכמו שהקשה הריטב"א ז"ל כדכתיבנא לעיל ותירץ דא"כ ה"ל למיתני אין מכירין חללין וכו' ברישא דהא יהיב טעמא למאי דקאמר איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל וזהו שכתב רש"י ז"ל דקתני סיפא אין מכירין חללין וכו' פי' מדקתני לה בסיפא פריך. ועוד איכא למידק אמאי לא מקשי נמי מממזר אממזר דקתני רישא כל שנטמע בה ספק חלל אלמא ספק ממזר פסול ושוב קתני מכירין ישראל ממזרים וכו' וי"ל דהא לא מפרשה להדיא אלא דמדיוקא שמעינן לה ועדיף ליה טפי לאקשויי ממאי דקתני להדיא חלל כשר ובמאי דמתרצא הך קושיא מיתרצא נמי אידך וכן יש לדייק מלשון רש"י ז"ל דוק ותשכח. ובמאי דכתבינן לעיל מדקתני ואין מכירין חללים וכו' לבסוף שמעינן דכי קתני איזו היא אלמנת עיסה וכו' אהכשרא קאי ולא אפסולא וכדכתיבנא ניחא נמי הך דיוק דמשום הכי פריך מחלל אחלל ולא מממזר אממזר ואפשר דמשום הכי נקט נמי והא אמרת רישא דלפירוש רש"י ז"ל לא דייק שפיר וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ובמאי דכתיבנא ניחא קצת דה"ק דכיון דקתני לה ברישא והך בסיפא אלמא דלאו טעמא למילתיה דמעיקרא יהיב אלא מילתא באפי נפשה היא ותיקשי מרישא אסיפא כנ"ל. הרי תירצנו פירוש רש"י ז"ל שפיר וצריכין אנו לתרץ פי' ר"ח ז"ל דדמי לרבנן בהאי פירושא כמאן דלא גמיר שמעתא דהיכי מצינן לפרושי דמקשי תלמודא מדר"ש לת"ק אדרבא כל עצמנו בכולה שמעתין באנו לתרץ לחלוקי בינייהו ולאשוויי פלוגתייהו בינייהו ויש לתרץ קצת דלא אקשינן היינו ת"ק אלא דר"מ קמייתא משום דקאי עלה דת"ק ומשמע דאתא לאפלוגי עליה אבל רשב"א אפשר דקא מהדר ליה דרבי מאיר היינו תנא קמא ולא לשוי' פלוגתא בינייהו ומכל מקום אם זה כדי לתרוצי אין כדי לאקשויי והא אמרת רישא וכו' דאיכא למימר דרשב"א נמי סובר דפליגי ר"ה ות"ק אלא דפליגי בגונא אחריתי וי"ל דהכי פריך דת"ק קתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה וכו' ולא קתני כשרות אלמנת עיסה להדיא דאלמא דפשיטא ליה דחלל כשר ולא הוצרך ללמדנו כי אם הפסלות דהיינו כל שאין בה והכא קתני רשב"א כל שנטמע בה ספק חלל ומבחוץ ידעינן הא חלל ודאי פסול משמע דלא פליגי במאי דאינו נזכר בדבריהם ולפיכך קשיא ליה מת"ק לרשב"א והשתא ניחא דלא קשיא ליה מממזר אממזר לשיטת ר"ח ז"ל משום דממזר קא תני ליה להדיא ואפשר דפליגי בהכי ובקונטריסין מצאתי וז"ל וקשה לפר"ח דא"כ יקשה הספר נמי על תחלת דבריו של רשב"א שאמר מכירין ישראל ממזרים שביניהן דמשמע ממזר כשר והאמרת רישא כדברי ת"ק ממזר ודאי פסול דהשתא לא ידעינן משתיק ולא מספק וי"ל דזו היא דעת ר"ח ז"ל שהספר מקשה והאמרת רישא על ת"ק וכוונתו להקשות משום דהויא סברא הפוכה דת"ק יאמר חלל ודאי כשר ממזר פסול ורשב"א יאמר להפך חלל ודאי פסול וממזר כשר אבל רש"י ז"ל אינו חושש מסברא הפוכה לפיכך מקשה מסוף דבריו לתחלת דבריו של רשב"א. ועוד דאין לחוש לסברא הפוכה דהא לקמן לפי המסקנא לר"מ שתיק ממזר פסול שתיק חלל כשר ולרשב"א להפך שתיק חלל פסול שתיק ממזר כשר. ע"כ:

אמר רבי יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו. פי' רבי יוחנן אתא למימר דכל אלמנת עיסה שאין בה אלא ספק בלבד ליכא לאפלוגי בין חלל לאידך ובכולם ר"ג פוסל ור' יהושע מכשיר כשנוסף בעיסה זו ריעותא אחרת דקארו ליה לההוא ספק כההוא שמא דריע ביה ושתיק בהא איכא דמודה ר' יהושע לר"ג לפסולא משום דה"ל שתיקתו הודאה לפיסולו ובהא איפליגי תנאי אליבא דר' יהושע אם פוסל בכולה מחמת שתיקה או אינו פוסל אלא בקצתם ובאיזה קצת מהם וא"ת וכיון שתחילתו של זה ספק שלא נתברר מעולם מה הודאה אפשר לו לעשות בשתיקה או אפי' בפיו וי"ל דמ"מ יש בו הוראה שהוא מן הספק שנטמע ותו ליכא אלא חדא ספקא בלחוד ולרבי יהושע אלים ליה חדא ספקא דאפילו בברי פסול כנ"ל. וא"ת והיאך אפשר שיקלקלנו רבי יהושע מפני שתיקה והאמר בפרק עשרה יוחסין [קידושין עא ב'] כל דשתיק מייחס טפי ואמרינן יחסותא דבבל שתיקותא וי"ל דהתם במי שאין בו לעז באותו פסול אבל במי שיש בו לעז באותו פסול דקרו ליה אפשר דשתיקה הודאה ולפי פרש"י ז"ל דאפילו בהא לא פסל ר' יהושע משום שתיקה אלא במי שקורין אותו פסול אחר וצווח וכשהיו קורין אותו פסול זה שהוא חשוד בו היה שותק דכיון דקפיד במה שאין בו שדרך העולם לשתוק והוא מיחסותא שלהם והוא קפדן על השקר כ"ש שהיה קפדן על זה שנחשד בו וכיון דשתיק ודאי הודה. ורבינו ז"ל פי' דהאי דאמר ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו דכוליה חד גברא הוא כי היא עיסת חלל וכשהיו קורין אותו ממזר היה צווח וכשקורין לו חלל שותק ולהאי פירושא ודאי אתיא שפיר ההיא די' יוחסין והאי דנקט ממזר צווח וחלל שותק מפני שבזה נחלקו ר"מ ור"ש דר"מ מכשיר בו ור"ש פוסל בו ומכשיר בממזר שותק דאף על גב דקרו ליה חלל או פסול אחר וצוח וממזר ושותק כשר דמכירין ישראל ממזרים שבהם דאילו ת"ק בכולהו פוסל בשתיקה דבתר צווח ונקט ר' יוחנן ההוא דמכשיר ר"מ דה"ה דאיכא בינייהו חלל צווח וממזר שותק שפוסל ר"מ ומכשיר ר"ש כדאמרן וכדמפרש ואזיל לה דחד מינייהו נקט הילכך אע"ג דשתק בכול' כשר שתיקה אחר צויחה פוסלת. ולא הוצרך ר"י לומר אלא חדא מהנהו דאיכא בין ר"מ לר"ש. והא דאמרינן לקמן תני חדא שתוק חלל פסול ותני חדא שתוק ממזר פסול ואוקימנא חדא כר"מ וחדא כר"ש לאו משום שתיקה בלחוד מיפסיל אלא כדאיכא צויחה דמעיקרא בפסול אחד ותנא לישנא קלילא נקט ועיקר הגורם הפיסול. כך י"ל לשיטת רש"י ז"ל. הריטב"א ז"ל:

ולי איברא דלשיטת רש"י ז"ל ממזר צווח וחלל שותק מיירי בחד גברא מיהו לא מיירי בעיסת חלל אלא באדם דעלמא דלא הויא ביה עיסה ולא ספק כלל וזהו שכתב רש"י ז"ל אמר רבי יוחנן וכו'. אדם שכשקורין אותו ממזר צווח וכו' ע"כ. וע"כ יש לנו לפרש כן דלפי שיטתו ז"ל דפריש דעיסה היינו אשת חלל ספק שנודע לנו ספקו כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולא נתברר מעולם מה הוראה אפשר לו לעשות בשתיקה או אפילו בפיו וכמו שהקשה הריטב"א ז"ל ואין לתרץ תירוצו לשיטת רש"י ז"ל דוק ותשכח. וכיון שכן אין לך לפרש ממזר צווח וחלל שותק עלה דעיסה כלל אלא אאדם דעלמא ונראה לומר דכיון דשתק אפשר דנתברר לו על פי מגידי אמת שקרוב לה היו ונתגרשה גירושין גמורים. וכיוצא בזה כתב רש"י ז"ל לעיל גבי אשה נשאת בודקת ונשאת וכדכתיבנא לעיל ומעתה אין מקום לקושייתו של הריטב"א ז"ל ולפי קושייתו ותירוצו ז"ל אין לפרש שיטת רש"י כן ובר מן דין ומן דין אין לפרש כן דלמה ליה כולי האי שיהא בו ספק ויצווח כשקורין לו ממזר וישתוק כשקורין לו חלל בצווח ושותק סגי כנ"ל. ולקמן נבאר עוד שיטת רש"י ז"ל בארוכה על סדר הסוגיא כל דבר במקומו בס"ד. וכתב הרא"ש ז"ל תימה אדם שילך למקום שאין מכירין משפחתו ויחרפנו אדם ויקראנו ממזר או אחד מן הפסולין ושתיק שיהא פסול בכך ולפי מה שפירשנו דעיסה קורא המשפחה ניחא דמשפחה שידוע שיש בה תערובת פסולין כשמחרפין אח"כ אחד מן המשפחה ושותק אז ניכר בשתיקתו שידוע לו שבא מן הפסולין ע"כ:
כתב הרמב"ן וז"ל הא דאמר ר"י ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו איכא למידק עליה לימא ממזר שותק וחלל שותק איכא בינייהו דהכי אוקימנא ותו מנלן דבממזר צווח פסיל רשב"א הא איהו הכי קאמר מכירין ישראל ממזרין שביניהם ולפיכך שתוק ממזר כשר איכא למימר הה"נ דממזר שותק איכא בינייהו ומש"ה אמר ממזר צווח לאשמעינן דבממזר צווח פסול ודקאמרת הא מנא ליה ר' יוחנן סברא דנפשיה קאמר דהואיל ושתוקי כשר צווח ודאי פסול דלמאי הוי צווח וא"ת למאן דמכשר שתוק חלל נמי לימא חלל צווח פסול וא"כ חלל צווח נמי איכא בינייהו לאו מילתא היא דחלל כיון דמשום דלא איכפת ליה שתיק כי צווח נמי כשר דאכפת ליה ואיכא דקפיד בפסול כהונה אבל ממזר דכי שתיק משום דמכירין ישראל כי צווח פסול. ע"כ:
וז"ל הריטב"א ז"ל ואיכא למידק מנא ליה לר"י דר"ש פוסל בממזר צווח ואי משום דס"ל דסברא הוא דכיון דמכשר בשתיקה שיהא נפסל בצווח אם כן חלל נמי לר"מ לפסול בצויחה ולמה לא פירש כן בדברי ר"מ וי"ל שאינו דומה שאילו ממזר מתכשר בשתיקותא מטעמא ממזר קלא אית ליה וכל העולם אומרים שזה שקורין אותו ממזר אינו אמת וא"כ היא הנותנת כשהוא צווח במה שהיה לו לשתוק ולא להקפיד כלל שהוא מרגיש שאומר אמת אבל טעם שתוק חלל לר"מ דמכשר הוא משום דלא איכפת ליה הילכך אי איכפת ליה וצווח לאו ריעותא הוא. כך פי' הרמב"ן ז"ל. ע"כ:
וז"ל הרשב"א ז"ל גירסת הספרים כך היא ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו ויש לדקדק למה ליה לאוקמה בממזר שותק וחלל שותק דהא עיקר פלוגתייהו בהכי הוא וי"ל דר' יוחנן רבותא קמ"ל דאפי' ממזר צווח לרשב"א פסול וא"ת מנליה לר' יוחנן הא איכא למימר דגמרא הוה גמיר ליה א"נ מסברא דנפשיה קאמר ולי נראה דברייתא דייק לה לר' יוחנן דקתני שתוקי ממזר כשר שתוקי חלל פסול ואוקימנא כר"ש בן אלעזר ואליבא דר"מ ומשמע לרבי יוחנן כולה מתניתא דוקא רישא כסיפא מה סיפא שתיק חלל פסול הא איפכא כשר אף רישא דוקא שתיק ממזר כשר הא איפכא פסול. ורב שמואל הנגיד ז"ל כתב בשם רבינו האי גאון ז"ל דלא גריס ממזר צווח ומיהו אפי' לספרים דגרסי ליה לומר דמכיון שאינו צריך לצווח וצווח פסול דלא צווח זה אלא מפני שהוא מרגיש בפסולו מ"מ בחלל צווח לת"ק דר"מ דמכשר ליה אי צווח לא פסלינן ליה דטעמא דממזר היינו משום דמכירין ישראל ממזרים שביניהן אבל חלל שאין מכירין בהם וכי שתיק משום דלא איכפת ליה הוא כי צווח נמי לא מפסיל דאיכא דקפיד בפסול כהונה. ע"כ:
וז"ל תלמידו ז"ל ומסתברא דר"י מברייתא דלקמן דייק לה דקתני שתוק ממזר כשר שתוק חלל פסול ואוקימנא לה כרשב"א אליבא דר"מ ומשמע ליה לר' יוחנן דרישא כסיפא מה סיפא שתיק חלל פסול הא צווח כשר ה"נ רישא שתיק ממזר כשר הא צווח פסול דהא דצווח מרגיש במומו הוא ולא תאמר ג"כ בחלל אם צווח פסול דמרגיש במומו הוא דיכילנא למימר דלא צווח אלא משום דקפיד בפסול כהונה ולא משום דמרגיש במומו ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו וז"ל ממזר צווח ושותק חלל איכא בינייהו תימא דה"ל למימר ממזר צווח ושותק וחלל שותק איכא בינייהו דבממזר שותק נמי פליגי דהא מכשר ליה רשב"א. ע"כ. ולא הקשו התוס' ז"ל כמו שהקשו המפרשי' ז"ל דלימא ממזר שותק וחלל שותק איכא בינייהו ולמה ליה לאוקמה בממזר צווח משום דהתוס' אזלי לשיטתייהו דפירשו לעיל דכי קתני איזו היא אלמנת עיסה עלה דמתני' דעדיות קאי דקתני העיסה נאמנת וכו' דבצויחתה או בשתיקתה מטהרת ספיקה והילכך ת"ק דקאמר כל שאין בה לא משום שתיקות ממזרות וכו' ע"כ יש לך לומר דס"ל דצויחות ממזרות מכשרת מידי ספיקה והכי נמי ס"ל לר"מ אלא דפליג עליה דת"ק בשתוק חלל דס"ל לר"מ דשתוק חלל נמי מכשיר ורשב"א ס"ל דשתוק ממזר (שתוק) ולא שתוק חלל וכיון דס"ל דשתוק ממזר מכשיר אלמא דצויחת ממזר פוסל וכדבעינן למכתב קמן בס"ד הילכך כיון דהוזכר להדיא ממזר צווח להכשיר בדברי ת"ק ורשב"א פליג להכי הוצרך למנקט ממזר צווח אלא דקשיא להו לתוס' דה"ל למנקט נמי ממזר שותק אבל המפרשים ז"ל ס"ל דאין השתיקה ולא הצויחה מכשרת ספיקא ולא פליגי תנאי אלא אי פוסל אי לא אבל לענין להכשיר לא הוזכר בדברי שום תנא וכולה שקלא וטריא דתלמודא בשתיקה אתמר להכי קשיא להו למה ליה למנקט צווח חלל לוקמה בממזר שותק וחלל שותק אבל לשיטת התוס' ז"ל אע"ג דלא הוזכר בשקלא וטריא דתלמודא אלא שתיקה ע"כ לדברי ת"ק כדי להכשיר הבת צריכין אנו לצויחת ממזר וכדכתיבנא. עוד הקשו בתוס' דבשלמא הכשירא דממזר צווח לדברי תנא קמא שמענו אבל פיסול' דממזר צווח לדברי רשב"א מנין דילמא בין צווח בין שותק מכשר רשב"א משום דמכירין ישראל ממזרין שביניהם ותירצו בתוס' מדקתני במילתיה איזו היא עיסה כל שנטמעו בה ספק חלל וכבר כתבו התוס' לעיל דהיינו פירושו איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה לטהר הבת פי' דהצויחה מכשרת הספק וכדכתיבנא בכמה דוכתי לעיל. כל שנטמע בה ספק חלל פי' טמוע דספק חלל מכשרת הצויחה והילכך אי לא אתא לאשמועינן אלא דצויחה דחלל מכשרת טמוע דספק חלל למה ליה למתנייה כלל והא במאי דהוה תני מכירין ישראל וכו' ואין מכירין וכו' הוה ידעינן לה דאלמא חלל צווח כשר דמש"ה פסלינן לחלל שותק משום דאין מכירין ישראל חללים שביניהם ולהכי שתיק דסבר מסתייה כו' וכדאי' בגמרא אבל כי צווח מורה דבריר ליה דלאו חלל הוא ולהכי בעי שיחפשו אחריו ואין לך לומר דהא אתא לאשמועינן דאין הצויחה מכשרת אלא טמוע דספק חלל דהא ודאי ליתא דא"כ ה"ל לאשמועינן נמי דשתיקת ממזר אינה מכשרת אלא טמוע דספק ממזר וה"ל למתני נמי כל שנטמע בה ספק ממזר ואין לתרץ דכיון דאשמועינן לה בחלל תו לא אצטריך ליה לאשמועינן בממזר דהא ודאי ליתא דאדרבא בממזר איכא למטעי טפי דכיון דטעמא דהכשירא היינו משום שמכירין ישראל ממזרים שביניהם מעתה איכא למימר דאפי' כשנטמע בה ודאי ממזר שתיקותא מכשרת הילכך ודאי לא תני איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל אלא כדי לדיוקי דחלל צווח דוקא כשר הא ממזר צווח פסול וה"ק איזו היא עיסה שנאמנת בצויחתה וכדכתיבנא לעיל כל שנטמע בה ספק חלל פי' דהיינו צויחת חלל אבל לא צוויחת ממזר. כנ"ל פי' לפירוש התוספות ז"ל. ודע שכתב הרא"ה ז"ל וז"ל והוי יודע דכל שתיק לא מיקרי לעולם ספק אלא לדברי הפוסל פוסל ודאי לדברי המכשיר כשר ודאי ע"כ:
וז"ל הרא"ש לקמן בדברי רשב"א אלא דקרו ליה ממזר ושתיק ופליג את"ק דאמר שתיק ממזר פסול והא דקאמר ממזר צווח וחלל שותק [איכא בינייהו ה"ק ממזר אף צווח וחלל דוקא שותק. אבל ממזר צווח וחלל שותק] פסול וא"ת ממזר צווח מנליה דפסול לרשב"א השתא ממזר דשותק פסול לת"ק מכשיר רשב"א ממזר צווח דמכשיר ת"ק לא כ"ש דמכשיר רשב"א ומנין לנו לבדות מלבנו מחלוקת זה חדש ביניהם שאינו מוכיח מתוך דבריהם וי"ל דדייק מדקתני במילתא דרשב"א איזו עיסה כל שנטמע בה ספק חלל דלכ"ע בצויחה מיירי דהא בחלל שותק פסיל ואמאי איצטריך אי לאכשורי חלל צווח מהיכא תיתי דפסול ואי למידק הא שותק פסול מסיפא שמעינן דקתני ואין מכירין חללים שביניהם אלא ע"כ אתא למידק מינה דוקא ספק חלל והיינו צווח דכשר הא ממזר צווח פסול להכי לא קתני נמי כל שנטמע בה ספק ממזר ולוקמה בממזר שותק דהא מסיפא שמעינן לה מכירין ישראל ממזרים שביניהם ע"כ. ולפי זה לא היו צריכין התוספות להאריך ולומר כי היכי דלא הוצרך וכו' ובמאי דכתיבנא ניחא. ומצאתי בקונטריסין כתוב בתוס' דלא ה"ל למימר אלא מכירין ישראל וכו' תימא אם היה אומר כן הייתי אומר מכירין ישראל ממזרין וכו' דבין צווח ובין שותק כשר ואין מכירין ישראל חללים שביניהם דבין בשתיקה בין בצויחה פסול וי"ל אם היה חלל פסול בכל ענין אם כן לא הייתי מוצא לקרב. אבל אכתי קשה כיון דשתיק חלל פסול ומדקתני כל שנטמע בה ס' חלל אתא לאשמועינן חלל צווח דוקא כשר אבל ממזר צווח פסול אם כן למה צ"ל מכירין ישראל ממזרים שביניהם ויש לומר דאם לא היה אומר מכירין ישראל ממזרין שביניהם הייתי אומר להפך דאין מכירין ישראל חללים שביניהם שהאיסור קאי אצווח דחלל צווח פסול ושתיק כשר וממזר כשר ודוגמת מכירין יהיה אין מכירין חללים דקאי האיסור של מכירין אשתיק דשתיק חלל פסול וחלל צוח כשר ומדקתני כל שנטמע בה ספק חלל אתא למידק חלל צווח דוקא כשר הא ממזר צווח פסול. ואם תאמר מה צריכין התוס' לכל זה האריכות דכי היכי דלא הוצרך להשמיענו כל שנטמע בה ספק ממזר וי"ל דלהכי כתבו זה דמדנקט מכירין ישראל ממזרין שביניהם ולא נקט שמכירין ישראל שהיה משמע שנתינת טעם הוא על מ"ש כל שנטמע בה ס' חלל משמע דכל שנטמע בה ס' דקתני בא להשמיענו דבר חדש דמכירין ישראל ממזרי' שביניהם קאי אממזר צווח דממזר צווח כשר ובשתיקה לא הייתי יודע על כן אומרים התוס' דאם היה כך דכל שנטמע בה ספק חלל בא להשמיענו דבר חדש שמכירין ישראל קאי אצויחה דממזר צווח כשר א"כ היה לו לומר שניהם כל שנטמע בה ספק חלל וגם כל שנטמע בה ספק ממזר ומדלא הזכיר כל שנטמע בה ספק ממזר ע"כ לא בא להשמיענו דבר חדש אלא אתא למידק דחלל דוקא בצויחה כשר הא ממזר צווח פסול ע"כ. ופלפול בטל הוא זה ומאי דכתיבנא נראה לי עיקר. ומ"מ עלו דברי התוס' כהוגן ומעתה נתרץ גם הקושיא הראשונה דהניחו בתימה דאמאי לא נקט נמי ממזר שותק והיינו משום דלא בעי למנקט אלא מאי דאשמועינן ביה רבותא דממזר צווח אע"ג דברירא כדברי ת"ק דמכשיר לא ברירא שפיר כדברי רשב"א דפסיל אלא מייתור לשון שמעינן לה וכמו שכתבו התוס' ז"ל וכדכתיבנא וחלל שותק נמי לא ברירא פיסולו כדברי ת"ק דהא לא ממזרות וכו' תני ואילו חלל לא תני אבל ממזר שותק ת"ק הרי קאמר בהדיא דפסול וכן ר"מ ורשב"א בהדיא קא מכשר דקתני מכירין ישראל וכו' לכך לא הוצרך למתנייה עכ"ל. ובתוס' כתיבת יד כתוב אבל ממזר צווח וחלל שותק בחנם פ"ה תרוייהו באדם אחד ע"כ. פי' שכבר תירצו הם אבל אפי' בתרי גברי לכך בחנם פ"ה תרווייהו באדם אחד ותפסו הדיבור לקמן בגמרא ולא תפסו כדברי ר' יוחנן גופיה משום דמשם קשיא להו לשיטתם ז"ל וכדבעי' למיכתב לקמן וגם לשיטת רש"י ז"ל קשיא משם בס"ד. והריטב"א ז"ל כתב וז"ל לישנא דממזר צווח וחלל שותק בתרי גברי משמע ובתרווייהו איפליגו ר"מ ור"ש דלמ"ד ממזר מפסיל בצויחה ולא בשתיקה וחלל מפסיל בשתיקה ולמ"ד ממזר מפסיל בשתיקה וחלל מתכשר בשתיקה וכדמפרש ואזיל אבל לת"ק בכולם פוסל בשתיה ולר' יוחנן מאי דאיכא בין לר"מ ור"ש נקט לפי שמחלקים דבריהם ובודאי דכי היכי דאפליגי ר"מ ור"ש בחלל שותק כך נחלקו בממזר שותק וכדמפרש ואזיל אלא דר' יוחנן לא בעי להאריך ונקט חד מינייהו ומיניה שמעינן לאידך ונקט שתיק חלל משום דכוליה שקלא וטריא דלעיל בספק חלל הוה ובדין הוא דהוה מצי למימר ממזר שותק וחלל שותק איכא בינייהו ולא מאריך בלישניה טפי אלא משום דמחדית לן השתא דאיכא דמפסיל בצויחה ואיכא דמפסיל בשתיקה שהוא דבר והפוכו מש"ה נקט חד בצויחה וחד בשתיקה אבל לא מצי למימר אפכא חלל צווח וממזר שותק משום דחלל לכ"ע לא מפסיל בצויחה כר' יהושע דאיירי תנאי אליבא דידיה וכדבעי' לפרושי בס"ד. ע"כ:
וז"ל שיטה ישנה ק"ל אמאי לא אמר ממזר שותק וחלל שותק איכא בינייהו ת"ק ור"מ פליגי בחלל שותק ות"ק ורשב"א בממזר שותק דרשב"א מכשר ליה. וי"ל דר' יוחנן רבותא נקט וה"ק בין ר' מאיר לת"ק ודאי ליכא אלא חלל שותק אבל חלל צווח כשר ואפילו לרבי מאיר אף על פי שלא היה צריך לצווח אבל לתנא קמא ורשב"א פליגי אף בממזר צווח דרבי שמעון בן אלעזר פסיל ליה דקסבר ממזר שותק כשר וממילא אתה למד דודאי בממזר שותק פליגי אלא הא קשיא לן מנליה לרשב"א פסול ממזר צווח מפני שלא היה צריך לצווח דהא אמרת נמי דלרבי מאיר חלל צווח כשר אף על פי שלא היה צריך לצווח ולא פליג אתנא קמא אלא בחלל שותק ותירץ מורי יצ"ו דלישנא דברייתא דייקי' דאיזו היא אלמנת עיסה דקאמר ת"ק פירושו אלמנת עיסה הכשרה כל שאין בה וכו' וכן ר"מ קאמר אלמנה עיסה הכשר' כל שאין בה אחת מכל אלו הפסולין לבא בקהל וכרשב"א יש לך לפרש איזו היא עיסה שכשרה כל שנטמע בה ספק חלל ואי אפשר לפרש כל שנטמע בה חלל שותק דהא בתר הכי קאמר ואין מכירין ישראל חללים שביניהם אלמא צריכין לצווח ואי לא צווחי פסילי אלא ה"פ כל שנטמע בה חלל צווח כשרה ואיכא למידק דוקא חלל צווח שצריך לצווח אבל נטמע בה ספק ממזר ושאר צויחין פסולה כיון שלא היו צריכין לצווח דמכירין ישראל ממזרים שביניהם והיינו דמפרש מכירין ישראל וכו'. עוד תירץ דרשב"א משום ר"מ מקיים הוא הלשון שאמר ר"מ שמעתי כל שאין בה אחת וכו' ואי אפשר לפרש כל שאין בה אחד מן השותקין דהא לרשב"א משום ר"מ שתיק חלל בלבד פסול אלא ה"ק כל שאין בה אחד מן הצווחין האלו משיאין וכו' שלא היו צריכין לצווח חוץ מחלל צווח דכשר ואכתי קשיא לן לת"ק אליבא דר"מ וי"ל דחלל שותק לר"מ דכשר משום דאיכא מאן דלא קפיד כיון דלא מפקין ליה מקהל אבל ודאי איכא מאן דקפיד כיון דפסלי ליה מכהונה צווח אבל ממזר צווח לרשב"א כיון דאית ליה קלא לממזר ואיהו לית ליה קלא למה ליה למצווח ע"כ. וכל זה היינו לשיטת התוס' ז"ל דמפרשי ממזר צווח וחלל שותק בתרי גברי אבל לשיטת רש"י ז"ל דמפרש לה בחד גברא לא קשיא כלל ומיישבא סוגיא שפיר וכן כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל ויש לי לפרש דכל שתיקות כשר ואיזהו פסול כל שקורין אותו ממזר והוא צווח וקורין לו חלל הוא שותק וכן שתוק ממזרות ושתוק נתינות נמי בכי האי גוונא הוא שהוא שותק מחמת פסול זה וצווח על האחרים והאי דלא פריש בגמ' אלא כדרשב"א משום דאיהו פסיל בחלל טפי משארא ונקיט ליה לישנא דרבי יוחנן דר"מ מכשיר הוא ות"ק בכולן פוסל וטריחא ליה לפרושי בכולהו צוויחה ושתיקה. והנגיד ר' שמואל הלוי ז"ל כתב בשם רב האיי גאון ז"ל דלא גריס ממזר צווח והוי יודע שלא נאמרו דברים הללו אלא במשפחה שנטמע בה פסול או ספק פסול אבל משפחה שבחזקת כשרה עומדת כל דשתיק מיוחס טפי ולפי הענין שפירשתי אפשר בכל המשפחות שהוא כהודאה גמורה. עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

וז"ל הרא"ה ז"ל ואיכא נוסחי דכתיב בהו ממזר וצווח וחלל ושותק איכא בינייהו ולפום הא משמע דכולה חדא מילתא היא דלא פסלי ליה אלא כשקורין אותו ממזר וצווח וחוזרין וקורין אותו חלל ושותק ולדברי הפוסל בממזר שותק הויא נמי כה"ג כגון שקורין לו חלל וצווח וחוזרין וקורין אותו ממזר ושותק שאין נפסל בשתיקה אלא כשצווח על פסול אחר ושתק על זה והאי דלא פריש אלא בדרשב"א משום דרשב"א הוא דפסיל בחלל ואיכא למימר עליה לישנא דרבי יוחנן וכדאמרינן אבל ממזר וצווח וחלל ושותק דברי הכל פסול מה שאין כן בדר' מאיר ללישנא קמא דאיהו פסיל בממזר שותק ומכשר בחלל והוה ליה למימר איפכא אבל חלל צווח כו'. וממזר שותק ד"ה פסול ולפום הכי נטר לה עד רשב"א דשייך ביה לישנא דר' יוחנן ובדין הוא דבכל חד וחד ה"ל לפרושי בהדיא אלא דטריח ליה לפרושי בכל חד וחד צויחה ושתיקה ע"כ. הילכך ניחא לשיטה זו של רש"י דמשום הכי נקט רבי יוחנן ממזר צווח וחלל שותק דעיקר קושיא דמאי בינייהו דאתינן עלה דהיינו רבי מאיר היינו ת"ק ומאי דאיכא בינייהו היינו ממזר צווח וחלל שותק דלת"ק פסול ולר"מ כשר להכי נקט ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו דהיינו דאיכא בין ת"ק לר"מ דאילו איפכא בין לת"ק בין לר"מ פסול ואגב תירוצא דהך קושיא דביניא מתרצנא כולה ברייתא ולא הוצרך רבי יוחנן להאריך ומיהו רש"י ז"ל כתב אמר רבי יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו. אדם כשקורין אותו ממזר הוא צווח וכשקורין אותו חלל שותק איכא בין לר"מ לת"ק ובין ת"ק דברייתא אליבא דר"מ ורשב"א אליבא דר"מ ע"כ. והכי נמי איכא חלל צווח וממזר שותק בין ת"ק דברייתא אליבא דר"מ ורשב"א אליבא דר"מ ויש לי לומר דה"ק ממזר צווח וחלל שותק איכא בין ר"מ לת"ק ובין ת"ק דברייתא אליבא דר"מ ורשב"א אליבא דר"מ ואילו חלל צווח וממזר שותק אע"ג דאיכא בין ת"ק דברייתא אליבא דר"מ ורשב"א אליבא דר"מ מיהו בין ר"מ לת"ק ליכא דלכולהו פסול. אבל קשה דל"ל לרש"י ז"ל לאורוכי לא הל"ל אלא אדם כשקורין אותו כו' איכא בין ר"מ לת"ק. ול"ל למנקט ובין ת"ק דברייתא אליבא דר"מ כו' דהא ודאי בין הני איכא טובא דהיינו סברות הפוכות. ומצאתי להרא"ש שכתב וז"ל ופי' הר"מ כפרש"י דממזר צווח וחלל שותק מיירי הכל באדם אחד כשקורין אותו ממזר צווח כו' ונחלקו בזה הני תלתא תנאי במתני' ת"ק סבר ממזר אינו אבל חלל הוא כיון ששותק כשקורין אותו חלל ופסול לכהונה ולר"מ כשר אף לכהונה דחלל שותק כשר ולרשב"א פסול אפי' לבא בקהל דממזר צווח פסול והשתא ניחא דלא הוה מצי למימר ממזר שותק איכא בינייהו דכולהו תנאי לא איפליגו ביה דלת"ק ולר"מ פסולין ע"כ. ולקמן נכתוב בס"ד שארית לשונו ז"ל ומיהו מלשונו של רש"י ז"ל לא משמע הכי דפליגי רשב"א ות"ק אלא בשתיקה ולא בצויחה כלל דוק ותשכח בלשון רש"י ז"ל ובסוף שמעתין נבאר היטב לשון זה של רש"י בס"ד:

ת"ק סבר כל פסולא דקרו ליה ושתיק פסול. לשיטת המפרשים ז"ל דשתיק לא מיפסל אלא במשפחה שיש בה ספק איכא למימר דה"ק כל פסולא כו' פי' דכבר יש בו חשש פיסול וקרו ליה נמי ושתיק פסול אבל אדם בעלמא לא מיפסל בשתיקה כלל דהיינו נמי דקתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום כו' דאלמא שתיקות עלה דאלמנת עיסה קאי דאלת"ה מאי כל שאין בה דקאמר אבל לשיטת רש"י דאאדם בעלמא קאי ולא אעיסה כלל ה"פ כל פיסולא דקרו כו' כלומר איזו פיסול שיהיה כדקרו ליה ושתיק פסול והיינו משום דהודאה היא והא כתיבנא לעיל דהודאה לא שייך שפיר אלא אאיניש דעלמא ולא אעיסה עיין לעיל. ומיהו לישנא דמתני' לא דייקא דמאי קאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה כו' דמשמע דאעיסה קאי ועוד צ"ע בלשונו של רש"י שכתב וז"ל כל שאין בה לא שתוק ממזרות ולא שתוק נתינות. וכיון דתלה טעמא בשתיקה ה"ה לכל שתוקי פסול [ולא הוצרך למנות את כולם] ובאיזו הכשירו באשת ספק חלל שאנו מכירין את ספקו שנתגרשה אמו ספק אבל מי שאין אנו מכירין בו ושמענו שפוסלין אותו ושותק פסול ע"כ. משמע מלשונו ז"ל דלא הכשירו לדעת ת"ק אלא בס' חלל ולא בס' ממזר וא"כ הדרא קושייא לדוכתין מאי שנא הנך דאורייתא ועוד מי הכריחנו לומר כן לדעת ת"ק הא ת"ק כולהו בחדא מחתא מחתינהו דקאמר לא משום ממזרות וכו' ואמרי' השתא דה"ה דכל שתוקי פסול וראיתי מי שפי' דלאו דוקא נקט חלל ולי דברי הרב ר' מאיר עיני ישראל כל דבריו מדוייקים ועוד למה ליה למנקט חלל כלל לימא ובאיזו הכשירו באשת ספק שאנו מכירין וכו' ועוד דלמה ליה למכתב זה הלשון כלל ודבריו צריכין ביאור וכך משמע לי דס"ל להרב ז"ל דשתיקות בספק חלל שאנו מכירין את ספיקו אינו פוסל דהא דשתיק משום דלא איכפת ליה דהא ידעי רבנן את ספיקו שנתגרשה אמו ספק אבל מי שאין אנו מכירין בו ושמענו שפוסלין אותו ושותק פסול דהרי היא כהודאה וזהו שכתב רש"י ובאיזו הכשירו השתיקות באשת ספק חלל שאנו מכירין בו ומיהו ספק ממזר אע"ג דאנו מכירין את ספקו אי שתיק פסול והיינו טעמא דספק חלל כיון שאנו מכירין את ספקו לא איכפת ליה במאי דקרו ליה חלל ושתיק אבל ספק ממזר אע"ג דאנו מכירין את ספקו ה"ל למצווח כי היכי דלא ליחשדוהו בודאי ממזר וכיון דשתק אלמא דהוגד לו ונתברר אצלו דקרוב לה היה כמו שפירש"י לעיל גבי בודקת ונשאת וכי היכי דמחלק ר' מאיר בין ממזר לחלל היכא שאין אנו מכירין בספקו הכי נמי מחלק ת"ק היכא דאנו מכירין את ספקו. ויש לי לומר עוד טעם אחר דבספק חלל הכהנים אינם מחלקין בין ספק לודאי שהכהנים שומעים לרחק וכיון שכן למה ליה למצווח כך לו הספק כמו הודאי אבל בין ספק ממזר לודאי ממזר יש חילוק ישראל מחלקים בינייהו טובא דספק ממזר מותר מן התורה וכיון שכן ה"ל למצווח כדי שלא יחשדוהו בודאי ממזר אבל היכא דאין אנו מכירין את ספקו ס"ל לת"ק דכל שתוקות פסול והוא דיצווח בפסול אחר אבל בספק ממזר שאנו מכירים את ספקו דאמרי' דהיכא דשתיק פסול לא בעינן דיצווח בפיסול אחר. כנ"ל שיטתו של רש"י ז"ל והשתא ניחא דקתני מתני' איזו היא אלמנת עיסה שהכשירו בה השתיקות כל שאין בה פי' בשתיקות לא משום ממזרות כו' דהא אמרי' דבספק חלל שאנו מכירין את ספקו לא פסיל שתיקות אלא בספק ממזרות כו' וזהו שכתב רש"י וכל שאין בה לא משום כו' אשתיקות קאי ודוק. וכשאין אנו מכירין את ספקו אפי' שתוק חלל נמי פסול דומיא דממזרות והיינו דקאמר תלמודא ולא שתוק חלל והשתא ניחא קושיא אלימתא דקשיא להו למפרשים ז"ל אמאי לא תני תנא ולא משום חללות כדקתני אידך כולהו ולמאי דכתיבנא ניחא דכיון דהיכא דאנו מכירין את ספקו יש חלוק בינייהו דשאני חללות מאינך דאינך פסילי בשתיקות מה שא"כ בחללות וכדכתיבנא אע"ג דהיכא דאין אנו מכירין כולהו שוין לא תני להו בהדי הדדי ואם תקשה דהא כתב רש"י ז"ל כל שאין בה לא שתוקי ממזרות כו' וכיון דתלא טעמא בשתיקה ה"ה דכל שתוקי פסול אלמא דלא שנא בשתוקי כלל בין חלל לשארא דאם יש איזה חילוק מאי קשיא ליה לרש"י. תשובתך הכי קשיא ליה לרש"י דכיון דלא פריט תנא אלא הני דילמא הני דוקא פסילי אבל חללות אפי' אין מכירין לא פסיל ביה שתיקותא ותירץ רש"י היכא דהשתיקות תלוי פסוליה בספק כגון שאנו מכירין ספקו ושותק הוא ודאי דיש לחלק בין חלל לשארא אבל היכא דתלוי הפסול בשתיקותא ואין אנו מכירין הספק אז ודאי אין לחלק בינייהו וכל שתוקי פסול ולהאי פירושא כי קתני איזו היא אלמנת עיסה לא קאי אדר' יהושע לומר איזו היא אלמנת עיסה שהעיד עליה ר' יהושע להכשיר דאלמנת עיסה דר' יהושע מיירי בספק וכי קתני כל שאין בה כו' לא מיירי בעיסה כלל דהא פסיק ותני בהדייהו תלמודא ולא משום חללות ואפי' תימא דמיירי היכא דאנו מכירין את ספקו דבכה"ג לא פסיל ביה שתיקה מ"מ למה לי לאוקמה לר' יהושע בהכי דלמא לא מיירי אלא בספק לבדו ואין לו ענין לשתיקה כלל אלא ה"ק איזה היא אלמנת עיסה להכשיר וקא מהדר אהכשרה ללמדנו איזו היא להכשיר ואיזו היא לפסול וזהו שכתב רש"י וה"ק איזו היא אלמנת עיסה. להכשיר. ע"כ. ולא קאי עלה דר' יהושע וכדכתיבנא ור"מ דפליג עליה דת"ק היכא דאין מכירין את ספקו וס"ל דכי היכי דהיכא דאנו מכירין את ספקו שאני לן בין ס' חלל לספק ממזר אע"ג דשתיק ה"נ היכא דאין אנו מכירים וכדבעי' למכתב בס"ד כנ"ל ומעתה עלו דברי רש"י כהוגן ואין בהם יתור ולא נפתל ועקש והפוך בדבריו ותמצא דברי מכוונין בו. ומיהו מצאתי להרא"ה שכתב וז"ל ממזר צוח וחלל שותק איכא בינייהו תנא קמא סבר כל פסולא דקרו ליה ושתיק פסול לכ"ע ואפילו לרבי יהושע ולא אפליגו אלא בצווח וה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בה שר' יהושע מכשיר בה כל שאין בה לא שתוקי כו' אלא שהן צווחין ואין אנו באים לדון עליהם אלא על הספק שהוא לפנינו אבל אם היה בהם טענת שתיקות היו פסולין לדברי הכל וקאמר ליה ר"מ הנך הוא דכי שתקי פסולין לכ"ע דקא פסלי ליה מקהל אבל שתוק חלל כשר כלומר שאין שתיקתו ראיה לפיסולו וקאמר ליה רשב"א לת"ק אי שמיע לך דמכשר ר"מ בשתיקותא לדברי ר' יהושע שהוא מכשיר לאו דקרו ליה חלל ושתיק דבהא פסול לכ"ע מטעם שתיקות אלא דקרו ליה ממזר ושתיק דלא איכפת ליה דסבר ממזר קלא אית ליה דבהא הוא דמכשר רבי יהושע ופסל ר"ג ולא מטעם שתיקות אלא על הספק שהוא לפנינו ומשום דקיל ליה שמא כדאיתא לעיל אבל חלל שותק לכ"ע פסול ומתני' הכי קתני וכן היה ר"ש בן מנסיא אומר כדבריו איזו היא עיסה שנחלקו בה כל שנטמע בה ספק חלל שעל ספקו שהוא לפנינו באים לדון עליו ולא שתוק חלל ודוקא בחלל הוא דלא פליגי אלא בספק חלל ולא שתוק חלל אבל בממזר שותק כשר כלומר שאין שתיקותו דן עליו לפסול כלל משום דמכירין ישראל ממזרין שביניהם והיינו דאשתיק דלא אכפת ליה מה שאין כן בחלל דאין מכירין חללים שביניהם וכיון דכן האי דשתיק משום דהוי קושטא כך פירש"י ועיקר אבל תניא בתוספתא [קידושין פ"ה] אמר רשב"א משמו וכן היה ר"ש בן מנסיא אומר כדבריו [מפני מה אמרו חכמים עיסה פסולה לכהונה] מפני שספק חללים נטמעו בה ופי' מפני מה אמרו פסולה עיסה לר"ג מפני ספק חללים כלומר ולא משום שתיקות כלל דבהא מודה רבי יהושע ודוקא ההוא לישנא הוא דאיכא לפרושי הכי אבל האי לישנא דמייתי' הכא דקתני איזו היא עיסה לא סגי לפרושה אלא כדאמרן דאדר' יהושע מהדר דהכי דייק בהדיא ומוכח לישנא דאיזו היא עיסה דקאי אמאי דאמר ר' יהושע אלמנת עיסה כשרה לכהונה ומסתברא נמי הכי מדמייתי לה למתני' בגמרא דילן ולא אייתי לה לההוא לישנא דאיתמר התם והוי יודע דכל שתוק לא מיקרי לעולם ספק אלא לדברי הפוסל פוסל ודאי לדברי המכשיר מכשיר ודאי. ע"כ. משמע מלשונו דשתיקות קאי אעיסה ודלא כדפרישנא ומ"מ מתוך דבריו יש קצת סיוע לקצת דברים שכתבתי והרמב"ן חולק בעיקר הפי' בההיא דרשב"א וכדבעי' למכתב לקמן בס"ד ועוד נרחיב הביאור בההיא דרשב"א בעזר העוזר האמיתי:

וקאמר ליה ר"מ הנך הוא דפסל ליה מקהל אבל שתוק חלל כשר והאי דאשתיק משום דלא אכפת ליה. לשיטת התו' ה"פ דוקא שתוק דהני לא מכשרי ספיקיה לטהר את הבת משום דהויא ליה פיסול קהל והילכך הצויחה מכשרת ולא השתיקה אבל שתוק חלל כשר פי' וה"ה צווח וכ"ת א"כ אמאי שתק כיון דאי צווח הוה כשר להכי קאמר תלמודא והא דשתיק משום דלא איכפת ליה וכן כתבו בתו' לעיל דסבירא ליה לר' מאיר דחלל בין צווח בין שותק כשר דאיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד ואם לא תפרש כן אי אפשר ליישב לשון זה שפיר לשיטתם זכרונם לברכה. ולשיטת המפרשים זכרונם לברכה דלעולם אם נפסול העיסה מחמת ספיקא אין שום דבר מכשירה לא השתיקה ולא הצויחה ה"פ הנך הוא כו' אפילו לרבי יהושע דמכשיר אלמנת עיסה פוסל באלו משום דקא פסיל ליה מקהל אבל שתוק חלל כשר פי' אכתי עומד בכשרותו דהאי דשתיק משום דלא איכפת ליה וה"ה חלל צווח וכדכתיבנא לעיל בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אבל לשיטת רש"י ע"כ לא קאי אעיסה דהיינו ספק שאנו מכירין את ספקו דלת"ק נמי דוקא הני וכדכתיבנא לעיל אלא אהיכא שאין אנו מכירין בו שום ספק קאי אלא דשתיק וס"ל לר"מ דלא מפסיל בהכי ולא קאי אאלמנת עיסה דר' יהושע כלל אלא פלוגתא באפי נפשה הוי דפליג רבי מאיר עליה דת"ק היכא דקרו ליה ממזר וצווח וקרו ליה חלל ושתיק וקא מכשיר ליה משום דלא איכפת ליה ולשיטת המפרשים ז"ל ניחא דהאריך וקאמר הנך הוא כו' משום דבעי למימר דאע"ג דרבי יהושע מכשיר באלמנת עיסה מ"מ יש טעם לפסול בשתיקה ודווקא הני כו' אבל לשיטת רש"י לא היל"ל אלא וקאמר ליה ר"מ שתוק חלל כשר דהא דשתיק כו' ולמה ליה לאורוכי ולמימר הנך הוא כו' ועוד דלשון הנך הוא כו' ולשון כשר דנקט גם שתוק חלל משמע דקאי אאלמנת עיסה ולכך כתב רש"י וקאמר ליה ר"מ. דוקא הני אבל שתוק חלל לא פסל. ודוק ותשכח. והא כתיבנא לעיל דכי קתני שתיק פסול היינו בדקדים ליה צויחה בפסול אחר מיירי לדעת רש"י ז"ל. ולשיטת רש"י ניחא דקתני ר"מ כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה ולא קתני כל שאין בה אחד מכל אלו כשרה לכהונה א"נ לא הוה ליה למנקט הכי כלל אלא ה"ל למימר כל שאין בה אחד מכל אלו לבד דת"ק קאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה כו' וה"ה שתוק חלל וכדכתיבנא וקאמר ליה ר"מ דאלמנת עיסה היינו שאין בה אחד מכל אלו אבל לשיטת רש"י ניחא דלא קאי אאלמנת עיסה אלא מילתא באפי נפשה הוי ולא קאי אאלמנה כלל וזהו שכתב רש"י ז"ל והיינו דקאמר כל שאין בה אחד מכל אלו שתוקות משיאות בנותיהן לכהונה כו' ע"כ. ובזה הלשון יש לתרץ דכיון דת"ק נמי פריט כל הני ולא אדכר ספק חלל כלל לימא איפכא דת"ק ה"ק דוקא משום הני דפריט מפסיל אבל שתוק חלל כשר וקאמר ליה ר"מ כל שאין בה כו' ואפי' שתוק חלל משיאין לכהונה דשתוק חלל נמי פוסל ומיהו מדקתני ר"מ לישנא דהיתרא דהיינו משיאין לכהונה משמע אהיתר בנותיהן אלמא דקא מהדר אהיתר הילכך ר"מ מכשר טפי מת"ק ולהכי סיים רש"י ז"ל בלשונו ואפי' יש בו שתוק חלל כנ"ל. ומפרש כתב וז"ל ת"ק סבר כל פסולי דקרו ליה ושתיק פסול וה"ק ת"ק איזו היא עיסה כלומר שר' יהושע מכשיר בה כל שאין בה לא שתוק ממזרות כו' כלומר שאין בה שום ריעותא דשתיקה אלא ספק בלבד ולא שתוק חלל נמי וא"ת ואמאי לא שתוק חלל שאין מכירין ישראל חללין כו' ור"מ פליג דלהכי לא קתני ליה משום דשתוק חלל כשר והיינו דקאמר כל שאין בה אחד מכל אלו המפורשים ואינו אלא שתוק חלל כשר הוא לרבי יהושע ובא ר"ש ואמר כי בודאי יש שתוק אחר שהכשיר בו רבי יהושע אבל אינו שתוק שאמר ר"מ וכדמפרש ואזיל ע"כ. ורש"י לא פירש כן והא פרישנא שיטתו ז"ל לעיל:

וקאמר ליה רשב"א לת"ק דר"מ כו'. והא דאשתיק סבר מסתייה דלא מפקי' ליה מקהל. פרש"י ז"ל מפקינן ליה מקהל ישראל והקשו בתוס' דכיון דבחלל מיירי מסתמא מקהל דידיה קאמר דהיינו קהל כהנים דהיאך שייך למימר דלפקוהו מקהל ישראל אפי' הוה צווח אלף פעמים והיה מתברר שהוא חלל לא הוה מפקין ליה ולישנא דמסתייה משמע לי שלא עשו לו אלא מקצת מה שהיו יכולין לעשות והכי ה"ל למימר סוף סוף לא מפקי' ליה מקהל ותו היכי שייך האי טעמא במאי דקתני ר"ש ואין מכירין חללין שביניהם דהא אפילו מכירין חללין שביניהם לא מפקי' ליה מקהל ישראל לכך פי' מסתייה דלא מפקי' ליה מקהל כהונה כלומר די לי בשאין עושין מעשה אלא חירוף בלבד כי מדין תורה בלבד לא אצא מחזקתי כיון שאין מכירין ישראל חללין שביניהם ומימר אמרי מיחסותיה שתיקותא אבל אם אצווח יהא סבה שיחזרו אחרי ויכירוני ויוציאוני ולכולהו פירושי משום דיהיב טעמא לממזר למה אין שתיקתו הודאה לפסול הוצרך לתת טעם למה שתיק חלל פסול הא לאו הכי לא הוה צריך טעמא תו דהא טעמא משום ששתיקתו הודאה כדאמר ת"ק בכולהו ור"מ בכולהו בר מחלל ולשון הברייתא כדברי רשב"א לפי אוקמתא זו כך מתיישב איזו היא עיסה שנחלקו בה שר' יהושע מכשיר כל שנטמע בה ס' בלבד בלא שתיק שאם יש בו שתיק הא ודאי פסול ודוקא חלל אבל שתוק ממזר כשר דמכירין ישראל ממזרין שביניהם ואין מכירין חללין שביניהם וק"ל כיון דלר"ש כל שתוקי פסול חוץ מממזר למה אמר איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל בלא שתוק הא ודאי ה"ה כל שנטמע בה ספק נתין וספק עבדי מלכי' בלא שתיקה שאילו הם שותקים פסולים הם ומשום כך נראה לומר דלר"ש כשם שמכשיר בממזר שותק כך מכשיר בנתין ועבדי מלכים שהם פסולי קהל דהנהו נמי קלא אית להו והא דנקט מכירין ישראל ממזרי' שביניהם חדא מינייהו נקט וה"ה לחבירו הפסול דאפי' בקהל ישראל והנהו דנפקי מכי תהיה לאיש זר שבהם מחפשים ישראל להכיר בין ודאם בין ספיקם שלא יתערבו אבל בפסול כהונה בלחוד אין מדקדקין וכל היכא דתני שתוק ממזר פסול ה"ה לנתין ועבד והיינו דקתני איזו היא עיסה כשרה בחלל כל שנטמע בה ספק חלל לבדו בלא שתיקה מה שאין כן באידך שאין שתיקה פוסל' בהם ואפי' בממזר חמור שפוסלת בין בישראל עד דור עשירי מכירין ישראל ממזרים כו' כנ"ל. הריטב"א ז"ל:
והרא"ש ז"ל כתב וז"ל סבר מסתייה דלא מפקינן מקהלא וא"ת אמאי צריך להאי טעמא לימא מדאשתיק אודויי אודי מידי דהוה אממזר שותק לת"ק דפסול משום דמודי מדשתיק וה"ה חלל שותק לר"ש דפסיל מהאי טעמא אע"ג דגבי ממזר שותק לית ליה אודויי קא מודי בשתיקתו היינו כדמפרש טעמא דהאי דשתיק סבר ממזר קלא אית ליה אבל בחלל דלא שייך האי טעמא לא ונראה לפרש דלכ"ע לא מפסיל בשתיקתו מטעם הודאה אי לא שיש טעם לפוסלו מחמת שתיקתו וה"פ מסתייה דלא מפקי' ליה מקהל פי' אפי' מקהל כהונה דאעפ"י שמחרפהו וקוראו חלל אין מוציאין אותו מקהל כהונה שאין ישראל מכירין חללין שביניהם ויירא שאם יצווח יחזרו לברר הדבר ויוודע פיסולו אבל ממזר דישראל מכירין ממזרים שביניהם יש לדון שתיקתו שאינו חושב להשיב משום דישראל מכירין ממזרים שביניהם והוי שתוק ממזר לדידהו כמו שתוק חלל לרשב"א. הקשה ר"מ אמאי מפרש תלמודא טעמא דחלל שותק ובהא ת"ק מודה לו ובממזר צווח דפליגי לא מפרש טעמא ואי משום שמפורש בברייתא מכירין ישראל ממזרי' א"כ שתיק חלל נמי לא יפרש שהוא מפורש בברייתא ואין מכירין חללים שביניהם ועוד קשה דמפרש דמפקינן ליה מקהל כהונה דסתם קהל בכל מקום היינו קהל ישראל ועוד קשה לי לפרש"י שפירש דממזר צווח לחוד קאמר א"כ כל אדם שיקראוהו ממזר צריך ליזהר שלא ישיב גם לפי מה שפירשנו דאיירי במשפחה שיש בה תערובת פסולין תימא הוא לומר שאם ישיב אדם מבני משפחה שיחרפוהו שיפסל בשביל זה ופי' ר"מ כפרש"י דממזר צווח וחלל שותק מיירי הכל באדם אחד כשקורין אותו ממזר אז צווח וכשקורין אותו חלל שותק ונחלקו בזה הני תלתא תנאי במתני' ת"ק סובר ממזר אינו אבל חלל הוא כיון ששותק כשקורין אותו חלל ופסול לכהונה ולר"מ כשר אף לכהונה דחלל שותק כשר ולר"ש פסול אפי' לבא בקהל דממזר צווח פסול והשתא ניחא דלא הוה מצי למימר ממזר שותק איכא בינייהו דכולהו תנאי לא אפליגו ביה דלת"ק ולר"מ פסולין וניחא נמי דקא יהיב טעמא לרשב"א אחלל שותק ולא אממזר צווח משום דמיירי הכל באדם אחד וה"פ מ"ט פסול לבא בקהל [ישראל דחלל אינו פוסל אלא לכהונה] אטו משום דצווח כשקורין לו ממזר יהא פסול נהי נמי דמכירים ישראל ממזרים שביניהם והיה לו לשתוק ולא הוה פסלינן ליה משום שתיקותו דאיכא למימר אשגוחי נמי לא משגח להשיב מ"מ אם צווח מה בכך והלא כל העולם אינם יכולין להיות נעלבין ואינן עולבין לשמוע חרפתם ולשתוק ומפרש טעמא משום דאם איתא דאין לו פסול אחר אלא חללות היה צווח כדי לבטל ולהשתיק קול חללות כי בקל היה יכול לבטל אותו לפי שאין מכירין ישראל חללים שביניהם אלא לפיכך שתיק סבר מסתייה שאשתוק ואודה להם שאני חלל שאם אצווח ואחרף אותם ידקדקו אחרי ויפסלוני אפי' לקהל ישראל ודוקא באדם אחד שהוא כך הוא פסול מטעם דפרישית וגם יש רגלים לדבר מדשתק בחללות וצווח בממזרות ואינו שותק בזה כמו בזה אבל ממזר צווח לחודיה נראה דרשב"א מכשיר. עכ"ל הרא"ש בתוספותיו. ומיהו רש"י לא פי' כן דהא כתב וז"ל ומיהו בהא פליג ר"מ את"ק דאיהו אמר כל פיסול דשתיק ביה פסול ולר"מ חלל שתיק כו' ע"כ. אלמא דלא פליג רשב"א את"ק אלא דאיהו פסיל כל שתיק ורשב"א ס"ל דוקא חלל שתיק הוא דפסיל אבל בממזר צווח וחלל שותק ליכא בינייהו כלל והא כתיבנא לעיל דכי נקיט תלמודא פיסול שתיק היינו כד קדים ליה צויחת פסול וכולה שקלא וטריא דתלמודא בהכי ריהטא לדעת רש"י ז"ל ומעתה צריך לפרש לשון רש"י ז"ל דקשה טובא דלכאורה משמע דפירש ז"ל דכי קאמר תלמודא מסתייה דלא מפקי' ליה מקהל דהיינו פירושו מקהל ישראל וכן הבינו כל המפרשים ז"ל לדבריו ז"ל וכדכתיבנא לעיל והא ודאי קשיא מאי דקשיא להו למפרשים ז"ל וכדכתיבנא לעיל ועוד דרש"י ז"ל גופיה כתב וז"ל ואם אני צווח יכריזו עלי ויוודע פסולי בבירור כו' ע"כ אלמא דירא הוא פן יוציאו אותו מקהל כהונה ולכך צריך פירוש לפירושו ז"ל והנני מפרש כל לשונו ז"ל מתחילה כתב ז"ל וז"ל וקאמר ליה ר"ש לת"ק. לאו לת"ק דברייתא קאמר דההיא רבנן היא אלא לתנא ששנה דברי ר' מאיר בבית המדרש ואמר בשם ר"מ שמעתי כל שאין בה כו'. אי שמיע לך כו'. וה"ק איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל שאנו מכירין את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה אבל שתוק חלל ואין אנו מכירין בו פסול כת"ק ומיהו בהא פליג ר"מ את"ק דאיהו אמר כל פסול דשתיק ביה פסול ולר"מ חלל שתיק הוא דפסול דסבר מסתייה דלא מפקי' לי מקהל ואם אני צווח יכריזו עלי ויוודע פסולי בבירור ועכשיו אין מכירין בי דאין מכירין ישראל חללים שביניהם אבל שתיק ממזר כשר דהאי דשתיק סבר הכל יודעין שאיני ממזר דמכירים ישראל ממזרים שביניהם ע"כ. ודע דבגמרות ישנות של קלף גרסינן וקאמר ליה רשב"א לת"ק אי כו' ואפשר שזאת היתה גרסתו ז"ל ולכך הוצרך לפרש דלאו לתנא דברייתא קאמר ומיהו בקצת פירושי רש"י כתוב לאו לתנא דברייתא קאמר כו' ואפשר דה"ק דלא קאמר רשב"א לתנא דברייתא דמייתי פלוגתא דר' מאיר לעיל מיניה וה"ק תנו רבנן איזו היא אלמנת עיסה וכו' ואמר רבי מאיר וכו' ואהדר ליה רשב"א לזה התנא דמייתי פלוגתא דר"מ אי שמיע לך כו' דהא ודאי ליתא דההיא רבנן היא וכדתניא ת"ר איזו היא וכיון שכן לא הוה ליה לתלמודא למימר וקאמר ליה כו' אי שמיע לך כו' בלשון יחיד והוקשה לו לרש"י ז"ל דא"כ מאי קאמר וקאמר ליה רשב"א כו' והא ר"מ גופיה קאמר הכי וכדתניא אמר ר' מאיר כו' ותירץ ז"ל דלתנא ששנה דברי ר' מאיר בבית המדרש ואמר בשם ר' מאיר שמעתי כו' א"נ הוקשה לו לרש"י ז"ל דלפי שיטתו ז"ל דשתיקות לא קאי אעיסה כלל אלא אאדם בעלמא קאי פלוגתייהו דהני תנאי דאי קרו ליה ממזר וצוח וקרו ליה חלל ושתיק פסול לת"ק וכשר לר' מאיר וכדכתיבנא לעיל א"כ קשיא דלמה ליה לרשב"א למהדר ולמימר איזו היא אלמנת עיסה וכו' מה ענין עיסה למאי דקאמר אי שמיע לך דמכשר ר"מ בשתיקה כו' והא שתיקותא לא קאי אעיסה כלל וה"ל לרשב"א למימר בקוצר מכירים ישראל ממזרים כו' ולכך היינו מפרשים דרשב"א קאי את"ק דר"מ וכדמשמע הלשון כפשטו וה"ק דכיון דאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה כו' אלמא משום דשמעיה לר' מאיר דאכשר בשתיקה לכך הוצרך כל שאין בה לא משום כו' דה"ל למימר בקוצר איזו היא אלמנת עיסה כל שיש בה ולא למתני בלשון שלילה כל שאין בה כו' והשתא ניחא דהדר וקאמר רשב"א איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה כו' והאי פירושא ליתא דאדרבא אם באנו ללמוד סברת ר"מ מלשון ת"ק יש ללמוד מדקאמר רשב"א דמדלא הזכיר ולא משום חללות אלמא משום דהוה פשיטא ליה דבזה ר"מ נמי פסיל ולא הוצרך להשמיענו אלא מאי דמכשר ר"מ דהיינו שתוק ממזרות וה"ה נתינות ובעבדות וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל וכיון שכן מאי האי דקאמר אי שמיע לך כו' אלא ודאי רשב"א אין לו שום שקלא וטריא בהדי ת"ק דההיא רבנן היא ואין לו ענין כלל עם רבי מאיר עד דליהדר ליה אי שמיע לך דמכשר רבי מאיר בשתיקה כו' ולת"ק דשנה דברי ר"מ בבית המדרש הוא דקא מהדר ליה רשב"א וכמו שפרש"י ז"ל וכיון שכן הדרא קושיין לדוכתיה למה ליה לרשב"א למימר איזו היא אלמנת עיסה כו' דמה ענין שתיקות לעיסה לפי שיטתו של רש"י ז"ל וכדכתיבנא ותירץ רש"י ז"ל קושיא זו שכתב וז"ל אי שמיע לך כו' וה"ק איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל כו'. פי' אע"ג דלא שקיל וטרי בהדי ת"ק מ"מ שקיל וטרי בהדי מאן דתני דברי ר' מאיר בבית המדרש ואמר בשם ר"מ שמעתי כל שאין בה כו' דאלמא קא אתי לפלוגי עלה דת"ק לאכשורי שתוק חלל וקאמר ליה רשב"א דבדינא לא פליג ר"מ עלה דת"ק בשתוק חלל דאיהו נמי פסול ס"ל אלא בטעמא דדינא פליגי דלת"ק טעמא דפסולא דשתיק משום דשתיקה כהודאה ולכך כל פסול דשתיק ביה פסול ור"מ ס"ל דטעמא דשתוק חלל פסול משום דסבר מסתייה כו' וכדבעינן לפרושי בס"ד וכיון שכן דוקא שתוק חלל פסול אבל שתוק ממזר כשר וה"ק איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל שאנו מכירין את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה אבל שתוק חלל ואין אנו מכירין כו' וכדפרש"י ז"ל ואיכא למידק דרש"י ז"ל מהפך לשון הגמרא דתלמודא נקיט הכשרא דשתוק ממזר ברישא והדר נקיט פסולא דשתוק חלל ורש"י ז"ל נקיט איפכא ועוד דלמאי דפרישנא דרשב"א ס"ל דבטעמא דדינא פליגי ת"ק ור"מ ומטעמא נפקא לן דינא ונפקותא דבינייהו דלרשב"א אליבא דר"מ שתוק ממזר כשר שתוק חלל פסול א"כ לישנא דתלמודא דקאמר אי שמיע לך כו' משמע דבדינא פליגי בהדיא. ועוד דלמאי דפרש"י ז"ל ה"ל לתנא למתני איפכא איזו היא כו' אין מכירין חללין שביניהם ומכירין ממזרים שביניהם ועוד ה"ל למתני שמכירין כו' ועוד איכא למידק בפשטא דשמעתא דמצי קאמר אי שמיע לך דמכשיר רבי מאיר בשתיקה כו' דמשמע כמסתפק בשמועתו והא איהו שמע בהדיא דקאמר רבי מאיר מכירין ישראל ממזרים כו' וכיון שכן ע"כ פסיל בשתוק חלל ומכשיר בשתוק ממזר ומעתה ה"ל לפלוגי עליה בהדיא ולמימר דמכשיר בשתוק ממזר ופסיל בשתוק חלל. ועוד דוחק לומר שהיו טועים בשמועתם כולי האי דכל אחד אומר ששמע משום ר"מ הפך מחברו לגמרי. ונ"ל דר' מאיר לא קאמר אלא איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל והא דקתני מכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין כו' רשב"א מנפשיה קאמר לה ולאו דשמע הכין בהדיא מר"מ והק"ל רשב"א לת"ק דר"מ אילו הוה אמרת דר"מ ס"ל דכל שתיק פסול לא הוה מצי לאכרועי ממאי דקתני איזו היא אלמנת עיסה כו' דר"מ ס"ל דכשר שום שתיק דאיכא למימר דר"מ ה"ק דוקא שנטמע בה ספק חלל הא שתיק פסול ולא דוקא שתיק חלל דה"ק שתיק ממזר אלא דחדא מינייהו נקט ואשמועינן דדוקא שנטמע בה ספק שאנו מכירין את ספקו הוא דכשר אבל כל שאין אנו מכירין את פסולו ושתיק פסול לא שנא חלל לא שנא שאר פיסולי דשתיקה כהודאה דמאן פלג לך ומיהו השתא דאמרת דר"מ מכשיר בשתיקה ע"כ יש לך לומר דמכשיר בשתוק ממזר ופסיל בשתוק חלל מדקאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל אלמא דוקא ספק חלל כשר קאמר ולא שתוק חלל ודוקא שתוק חלל הא שתוק ממזר כשר דאין לך לומר דה"ה שתוק ממזר דהא שמעי' דמכשיר ר"מ בשתיקה הילכך ע"כ יש לך להכשיר חדא ולפסול חדא מעתה יש לך להכשיר בשתוק ממזר ולפסול בשתוק חלל ואין לך לומר דה"ק איזו היא אלמנת עיסה להכשיר כל שנטמע בה ספק חלל הא ספק ממזר פסול ולא איירי בשתיקה כלל דא"כ קשיא מאי שנא וכדפריך תלמודא לעיל הילכך ע"כ דיוקיה היינו הא שתוק חלל פסול אבל שתוק ממזר כשר ואין לך לומר דנקט שתוק חלל לפסולא לרבותא דאע"ג דאיכא למימר דהא דשתיק משום דלא איכפת ליה וכדקאמר ת"ק דר' מאיר אפ"ה שתוק חלל פסול וכ"ש שתוק ממזר ואכתי מנלן לדיוקי איפכא ממאי דקאמר ר"מ כל שנטמע בה ספק דהא ודאי ליתא דאדרבה איפכא מסתברא דמכירין ישראל ממזרים וכו' וכן נמי ליכא לפרושי דמאי ספק חלל שתוק חלל וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל וכדבעינן למכתב קמן בס"ד וה"ק איזו היא אלמנת עיסה להכשיר כל שנטמע בה שתוק חלל דהיינו נמי ספק אבל נטמע בה ספק ממזר פסול משום דמכירין ישראל ממזרין שביניהם וכו' וא"ת אדרבה טעם זה מסייענו דמש"ה שתוק ממזר פסול משום דירא הוא למצווח פן יתברר פסולו ויכירוהו דמכירין ישראל ממזרין וכו' אבל שתוק חלל כשר דשפיר הוה מצי למצווח ולא יכירוהו דאין מכירין ישראל חללים וכו' והילכך לא שתק אלא משום דבעי להיות מהנעלבין ולא מהעולבין וי"ל דהאי טעמא דמכירין ליתא אלא על השתיקה ולא על מניעת הצויחה דהיכי מצינן למימר דמאי דשתק כשקראו לו חלל דאינו אלא משום דבעי למהוי מהנעלבין והא כשקראו לו ממזר צווח ואין לומר דלהכי צווח משום דהוא ירא פן יפסלוהו דאילו שתק הוא דקפסלינן ליה משום דהוה אמרינן דירא הוא למצווח וכדכתיבנא דלאו כולי עלמא דינא גמירי והנעלב אינו מדקדק בזה כלל ולהכי נקט הכא במילתיה דרשב"א ממזר צווח וחלל שותק אע"ג דבכוליה שמעתא היכא דאדכרינן שותק בעי למימר לשיטת רש"י ז"ל בצויחה דמעיקרא ולא פירש כן להדיא אלא הכא והרמב"ן ז"ל כבר תרצה שפיר וכדכתבינן לעיל ומ"מ יש לנו לומר דטעמא דמכירין הויא על השתיקה והיינו שכבר מכירין אותו ולא בעי למימר שיכירוהו וה"ק חלל שותק פסול והאי דאשתיק סבר מסתייה וכו' פי' כל מאי דאמדינן בדעתיה דהאי גברא דעביד הכי כדי להכשיר את עצמו ולחפות על פסולו הוא ניהו סבר ליפסל הילכך בעינן למיהב טעמא לשתיקתו ולמניעת צויחתו דכדי לחפות על עצמו עדיף ליה למשתק ולא לצווח כדי שלא יתברר פסולו ולהכי פסלינן ליה ואם תשאל אדרבה עדיף ליה לצווח ולא למשתק דבצוויחתו לא יפסיד כולי האי דהא אין מכירין חללין שביניהם ואפילו אם יצווח ולא יתברר ובשתיקתו מפסיד דהעולם יחושו לחרופו של זה ואע"ג דאין מכירין חללים וכו' הרי זה מכריז ומכיר לכל העולם שהוא חלל וכיון דעדיף ליה לצווח כדי לחפות על פסולו ואיהו עביד איפכא דשתיק ולא צווח אלמא דבריר ליה דכשר הוא ולהכי לא חייש כלל לשום חרוף וגדוף כלל. תשובתך להכי קאמר תלמודא והאי דאשתיק סבר מסתייה וכו' פי' אדרבא לחפויו עדיף למשתק ולא לצווח דאם יצווח יכריזו עליו ומה שהוא מגומגם בפי העולם יתברר להם בבירור ועכשיו אין מכירין בו דאין ישראל מכירין וכו' וכ"ת הרי זה עומד ומחרפו דחלל הוא ועדיף ליה לחרף את זה להשתיק קולו דלא ישמע קול זה עוד וישראל הרי אין מכירין חללים וכו' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בכיוצא בזה וכדכתיבנא לעיל ליתא דאיהו סבר מסתייה דלא מפקינן ליה מקהל פי' אלו המחרפין אותו די לו שלא הוסיפו בפסולו שדרך הפוסל להוסיף תמיד בפסולו וכיון שהם לא חרפו אותו בדבר שמפקינן ליה מקהל לא בעי לחרף אותם ולמצווח כי ירא פן יוודע פיסולו בבירור וכיון דהם אינם מחרפים אותו במידי דמפקין אותו מקהל ומהצויח' אולי יצא תקלה להכי לא בעי למצווח אלא לשתוק הילכך פסלינן ליה דשתיקתו היא טענה לחפויו כנ"ל פי' לפרש"י ז"ל. והקשו בתוספות מה צריך להאי טעמא לימא הא דשתיק משום דאודויי קא מודה דהא ממזר שותק פסול לת"ק משום דשתיקה כהודאה וה"ה דחלל שותק לר"ש דפסול מהאי טעמא ואע"ג דגבי ממזר שותק לדידיה לא הוי שתיקה כהודאה היינו משום דסבר דממזר קלא אית ליה פי' לפירושם דכי היכי דלר"מ סגי ליה בטעמא דקאמר ת"ק בפסולא דשתיק ממזר ולא חדש טעם אלא מאי דמכשר שתיק חלל דהיינו משום דלא איכפת ליה הכי נמי רשב"א למה ליה למיהב טעמא לפסולא דשתוק חלל בטעמא דת"ק סגי משום דשתיקה כהודאה ולא ה"ל למיהב טעמא אלא להכשרא דשתוק ממזר דהיינו משום דקלא אית ליה ואין לתרץ דממזר כיון דפסולו גדול דמפקינן ליה מקהל הילכך ה"ל למצווח וכיון דשתיק אודויי קא מודי אבל חלל איכא למימר דלא חייש ליה ולא איכפת ליה ולכך אין שתיקתו הודאה ומש"ה איצטריך למיהב ביה טעמא אחרינא דהאי דאשתיק סבר מסתייה וכו' וכדפרישנא א"נ כיון דרשב"א ס"ל דממזר שותק כשר וחלל שותק פסול והוא הפך הסברא וכדכתיבנא להכי בעינן למיהב טעמא לפסולא ולא סגי לן בטעמא דשתיקה כהודאה דהא ודאי ליתא דאדרבא ממזר כיון שפסולו גדול מידע ידיע וכיון דלית ליה קול לא חייש למצווח ואם באנו לומר דשתיקה לא הוי כהודאה בממזר איכא למימר טפי וכדכתיבנא ואפ"ה סגי ליה בהאי טעמא דשתיקה כהודאה מעתה קשה דאף בחלל נימא הכי ולמה ליה להאי טעמא דמסתייה ולא קשיא להו לתוספות עלה דרשב"א גופיה דקאמר ואין מכירים חללים שביניהם דאיכא למימר דכולא חדא טעמא הוא דמש"ה שתוק ממזר כשר משום דמכירין ישראל ממזרים וכ"ת דה"נ בחלל ליתא דאין מכירין חללים וכו' וכיון דאין מכירין וכו' שתיקה הויא כהודאה אבל תלמודא בעי לפרושי טעם חדש לפיסולא דחלל משום דסבר מסתייה וכו' ולהכי קשיא להו לתוס' מה צריך להאי טעמא וכו' ולמאי דפרישנא בשיטת רש"י ז"ל ניחא דרשב"א לא שמע דקאמר ר"מ אלא הא דקתני איזו היא אלמנת עיסה וכו' ואיהו מנפשיה קאמר מכירין ישראל וכו' ואין מכירין וכו' וכיון שכן אי אמרת דטעמא דשתוק חלל פסול משום דשתיקה כהודאה מעתה מנ"ל לדיוקי מדקתני איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל דדוקא ספק חלל כשר אבל שתוק חלל פסול ודוקא שתוק חלל פסול אבל שתוק ממזר כשר דילמא ה"ה שתוק ממזר כיון דטעמא דפסול משום דשתיקה כהודאה אבל השתא דאיכא טעמא רבה לפסול שתוק חלל משום דסבר מסתייה וכו' וכדכתיבנא הילכך שפיר איכא לדיוקי דדוקא שתוק חלל פסול אבל שתוק ממזר כשר וכדכתב רש"י ז"ל וכדפריך לעיל ומיהו לשיטת התוס' ז"ל דפירשו דמייתורא דקתני איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל שמעינן דוקא חלל צווח כשר הא ממזר צווח פסול ליכא לפרושי הכי כלל והלכך קשיא להו לתוס' ז"ל וכדכתיבנא ותירצו בתוס' דלכ"ע לא מפסיל בשתיקה מטעם הודאה אי לאו שיש טעם לפוסלו מחמת שתיקתו וה"פ סבר מסתייה דלא מפקינן ליה מקהל כהונה פי' אפילו מקהל כהונה אעפ"י שזהו מחרפו וקוראו חלל סבור דאין מוציאין אותו מקהל כהונה וסבור אם יצווח יחזרו לברר הדבר ויפסלוהו וטעם זה שייך גם בממזר שותק לת"ק ולא נאמר דשתיקה כהודאה וכן פי' בקונטרס ע"כ. פי' לפירושם אם אנו מפרשים מקהל ישראל וכדפרש"י לעיל הא ודאי דטעם זה לא שייך בממזר שותק אבל אם אנו מפרשים מקהל כהונה בממזר נמי שייך לומר כן דאיהו סבר דבחרופו של זה לא יוציאוהו מהקהל ואם יצווח יתברר הדבר ויפסלוהו וסבירי להו ז"ל דרש"י ז"ל נמי פירש כן שכתב ז"ל אבל שתוק חלל ואין וכו' פסול כת"ק ומיהו בהא פליג ר"מ את"ק וכו' ולר"מ חלל שותק הוא דפסול דסבר מסתייה דלא מפקי ליה מקהל ואם אני צווח יכריזו וכו' ע"כ. ובעו לפרושי דמקהל היינו מקהל כהונה וכדמסיים ואזיל ואם אני צווח כו' והיינו נמי טעמא דת"ק במאי דפסיל דהא כתב רש"י ז"ל דלא פליג ר"מ את"ק אלא דלת"ק כל שתיק פסול ולר"מ חלל שתוק הוא דפסול אלמא דבטעמא דפסולא במאי דפסלי כולהו לא פליגי אלא דפלוגתייהו היינו דלר"מ מכירין ישראל ממזרים שביניהם ולת"ק אין מכירין. כך בעו לפרושי התוס' ז"ל שיטת רש"י ז"ל ואני אחר העיון כתבתי מה שנ"ל והא כתיבנא לעיל מה שכתב הריטב"א ז"ל דהתוס' ז"ל כתבו דלדעת רש"י מקהל ישראל קאמר עיין לעיל. ותוספות אחרות נזדמנו לו לרב ז"ל:

וז"ל שיטה ישנה והאי דשתיק סבר מסתייה וכו'. תימה הוא דה"ל למימר והאי דאשתיק אודויי קא מודה אלא שי"ל שטעמא בעלמא הוא שרצה לומר למה אינו צווח ואיידי דאמר ר"מ האי דאשתיק משום דלא איכפת ליה וצ"ע. ובעיקר פירושא חולק הרמב"ן ז"ל שכתב וז"ל והא דקאמרינן ואמר ליה רשב"א לת"ק וכו' פרש"י ז"ל דברייתא הכי קאמר איזו עיסה כשרה משנטמע בה ספק חלל ולא שתוק חלל ובתוספתא מצאתי רשב"א אומר משמו וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני שספק חללים נטמעו בה וכו' ולפיכך יש לפרש דה"ק רשב"א לת"ק איזו היא עיסה שפסל ר"מ לאו דקרו ליה ממזר ושתיק אלא דקרו ליה חלל ושתיק ואיזו היא עיסה שפסל ר"מ קאמר ומאי ספק חלל שתוק חלל ע"כ. וכבר כתב הרא"ה ז"ל תלמידו דפי' רש"י ז"ל עיקר וכדכתיבנא לעיל:

תני חדא ר' יוסי אומר שתוק חלל וכו'. יש לפרש דאידך ברייתא נמי משמיה דר' יוסי איתניא דאי לא תימא הכי מאי פריך א"נ דפריך דקשו סברות אהדדי דמפכי סברייהו כולי האי ומשני הא ת"ק וכו' פי' וכבר נתפרש במאי פליגי ומאי טעמיה דכל חד וחד ודע דאף על גב דאמרינן הא ת"ק אליבא דר' מאיר לאו דר' יוסי קאמר לה הכין שמעתי וכו' וקאי אמאי דקאמר ת"ק איזו היא אלמנת עיסה וכו' אלא דרבי יוסי סבירא ליה בשתוק כותיה דת"ק דר"מ והמפרשים ז"ל לא פירשו כן וכבר הארכנו בזה לעיל בתחלת הסוגיא בס"ד:

מתניתין אמר ר' יוסי מעשה בתנוקת כו'. בגמרא מפרש דר' יוסי בתרי רובי קא מכשר רוב העיר ורוב סיעה וק"ל אם כן היכי קתני אם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה משמע דברוב העיר לחוד משתריא ויש לומר דהא אמרינן בגמרא בקרונה של צפורי היה מעשה ונבעלה בשעת קרונה שהיה שם סיעה של בני אדם רובם כשרים עוברת ועליה שאלו לר' יוסי אמר להן אם רוב העיר גם כן משיאין לכהונה אף זו תנשא לכהונה ואם לאו לא תנשא דתרי רובי דכשרות בעי'. הריטב"א ז"ל. עוד יש לתרץ דהיינו חדושיה דאפילו רוב סיעה לא מהני אע"ג דנייד אי לאו דאיכא רוב העיר וכדאיתא לקמן בגמרא. עוד כתב הריטב"א וז"ל ולפום פשטא דמתני' האי תנוקת לא היתה טוענת דהא לא קתני שאמרה לכשר נבעלתי וסתמא דמילתא הכי משמע דהא תנוקת הוה ואנוסה נמי הות ומסקנא דגמרא הכי דאפילו בשאינה טוענת מתכשרה בתרי רובי ומיהו לאו הכרח הוא דלא תהוי בטוענת דהא בגמרא אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשיר ואדרבה ה"ל למפרך דאי ר"ג אפי' ברוב כשרין בעי טוענת וכדאיתא לעיל אלא ודאי דאפשר לאוקמה למתני' בטוענת בתנוקת בת דעתא ואף על פי שנאנסה הכירה למי נבעלה והא דלא קתני שאמרה לכשר נבעלתי לא הוצרכו לכך דהא על פלוגתא דלעיל מייתי לה דמיירי בהכי דמעשה לסייעי מייתי תנא כדאמר בכל דוכתא כנ"ל. אבל ראיתי מי שפירש דע"כ מתני' לא מיתוקמא בטוענת ודחקו עצמן מאד בסוגית הגמ' ואין צורך. עכ"ל הריטב"א ז"ל:

אם רוב העיר משיאין לכהונה. פי' בנותם ואלמנותם לכהונה שהם רגילים בכך הרי ודאי כולם בחזקת כשרים ומכשירין לזו שנאנסה. מלקוטי הגאונים ז"ל. ורש"י ז"ל פי' אם רוב העיר. כשרין להשיא בנותיהן ואלמנותיהן לכהונה שאין רוב בני העיר מן הפוסלין אשה לכהונה כו':

גמרא רבי יוחנן בן נורי דאמר כמאן. פי' דליכא למימר שהיא הכרעה שלישית דא"כ הוה מעשה לסתור. הריטב"א ז"ל:
וז"ל הרב רבינו יהוסף הלוי ן' מיגש ז"ל ואם תשאל ותאמר למה הקשינו על ר' יוסי דאמר דלא כמאן וכי לאו תנא הוא ודלמא טעמא דנפשיה קאמר תשובתך היינו טעמא דשיילי' הכי משום דליכא למימר דטעמיה דנפשיה קאמר דלא כר"ג ודלא כרבי יהושע דא"כ לתני ר"י אומר אם רוב כשרין אצלה הרי היא נאמנת ואם לאו אינה נאמנת ומדלא קתני הכי אלא קתני מעשה הדבר ידוע שכל מעשה שיש במשנתנו אינו בא אלא לסייע הדברים שנקדמו קודם לכן תדע שהרי כשיש במעשה דבר שסותר מה שנקדם קודם לכן מתמהינן ואמרינן מעשה לסתור הא למדת דהיכא דאשכחינן במתני' מעשה אינו לסתור הטעם שנקדם לכאן ולא להחליף ממנו כלום אלא לסייע אותו הוא בא הכא נמי כיון דקתני אמר רבי יוסי מעשה הדבר ידוע שלסיים הדברים בא רבי יוסי ואמר זה המעשה ולפיכך תמהנו ר' יוסי לסייע מי הביא מעשה זה אם לסייע לר"ג הרי אין בו סיוע שהרי ר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולין ומעשה זה לא הוכשרו בו התנוקת אלא עד דאיכא רוב כשרים ואם לסייע את רבי יהושע בא הרי אין בו סיוע שהרי ר' יהושע פסיל ואפילו ברוב כשרים. עד כאן:
וז"ל שיטה ישנה אי כר"ג אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר ואם תאמר לישני ליה היכא דמציא לבדוק ולזנות הוא דמכשר ר"ג משום דלא מסרה נפשה אלא לכשר אבל הכא הרי נאנסה י"ל דודאי עיקר טעמא דר"ג אינו מפני שיכולה לבדוק ולזנות דאשה מזנה אינה בודקת ומזנה אלא טעמיה משום דאיהי טענה בברי ומוקמינן לה אחזקה דכשרות וא"ת לישני ליה כי מכשר ר"ג אפי' ברוב פסולין הני מילי בדיעבד ליתא דר"ג אפילו לכתחלה מכשר אלא דלא עבדינן עובדא כותיה אלא בדיעבד וליכא למימר דר' יוסי מחלוקת שלישי הוא דא"כ הוה ליה לאפלוגי בהדיא גבי פלוגתייהו ולהסתייע ממעשה שהיה ומדקאמר מעשה בלבד משמע דלסייע א' מהם בא ע"כ. וכתב עוד הר"ר יוסף הלוי מיגש וז"ל ומהדרינן בקרונה של צפורי היה מעשה כלומר לעולם ר' יוסי לסייע את ר' יהושע בא והיינו טעמא דאכשר ר' יוחנן בן נורי את התנוקת ברוב כשרין משום דבקרונה של צפורי היה מעשה כלומר בשעה שבאת השיירא של ישראל לצפורי לסחורה באותה שעה נבעלה תנוקת זו ולפיכך הכשיר אותה ר' יוחנן בן נורי משום דאיכא תרי רובי לכשרות רוב העיר ורוב השיירא שחנתה שם באותו העת דאפי' ר' יהושע לא פסל אלא היכא דליכא אלא רוב אחד אבל היכא דאיכא תרי רובי לא פסיל אבל אילו לא היתה שם שיירא זו שרובה ישראל בעת שנבעלה אע"ג דרוב העיר כשרין נינהו כיון דקביעי וקיימי הוו להו הנך מועטין פסולין דאית בהו קבועים וקי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכדרב אמי כו' והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים עוברים שם. פי' דברי ר' אמי על משנתנו הוא כלו' משנתנו זו שהכשיר בה ר' יוחנן בן נורי התנוקת לא היתה אלא בשביל שהיתה אותה שעה סיעה של בני אדם כשרין עוברין שם וכדרבי ינאי דאמר נבעלה בשעת קרונות כשרה לכהונה דהוו להו תרי רובי וכשרין רוב העיר ורוב אותם בני אדם המצויי' בקרונות ואפי' אית בהו נמי מיעוט פסולין כיון דאינהו אזלי לגבה כל דפריש מרובא פריש וכיון שהעמיד ר' אמי את משנתנו כשהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברין שם ממילא נסתייע ר' יהושע מטעמא שהכשירוה משום דהוה בשעת קרונות של צפורי דאיכא סיעה של בני אדם כשרים עוברים שם אבל אילו לא היה המעשה בשעת קרונות של צפורי ואע"ג דרוב העיר כשרין נינהו פסולה היא ואינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי כר' יהושע והיינו דקאמר ר' יוסי מעשה כו' נמצא עכשיו דליוחסין בעינן תרי רובי לכשרות ואי ליכא תרי רובי לכשרות לא מכשרינן לה אלא מחזקינן לה דלפסול נבעלה וכן הלכה ואי קשיא לך האי הלכתא אהאי הלכתא דאמרינן הלכתא כר"ג וקי"ל דר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה. הא אמרינן לעיל דכי אמרי' הלכה כר"ג ומכשרינן אפי' ברוב פסולין ה"מ דיעבד אבל לכתחילה לא מכשרי' לה אלא עד דאיכא רוב כשרין כמו שביארנו למעלה וכיון שכן יש לנו לומר דהא דאמרינן הכא ליוחסין בעינן תרי רובי לכתחילה לא מכשרינן לה אלא עד דאיכא תרי רובי אבל דיעבד מכשרינן לה ואפי' ברוב פסולין אצלה ומוקמינן לה לההיא דאמרי' לעיל ואת לא תעביד עובדא לכתחילה עד דאיכא רוב כשרין אצלה דוקא בדאיכא תרי רובי כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא. וי"ל דלעולם הא דאמרי' לעיל ואת לא תעביד עובדא לכתחילה עד דאיכא רוב כשרין ברוב אחד הוא ולעולם לא בעינן תרי רובי והא דאמרי' הכא דליוחסין בעינן תרי רובי לאו במי שאומרת לכשר נבעלתי הוא אלא במי שנבעלה ואינה יודעת למי נבעלה הוא דבהא אפי' ר"ג מודה דע"כ לא מכשר ר"ג ואפי' ברוב פסולין הני מילי היכא דהיא אומרת ברי לי שלכשר נבעלתי כדאמרינן לעיל אלים ליה ברי לר"ג דאפי' ברוב פסולין נמי מכשר אבל היכא דאיהי גופה לא ידעה למי נבעלה אם לכשר אם לפסול אפי' ר"ג מודה דאי איכא תרי רובי מכשר ואי לא לא מכשר הילכך על זה הפי' אין אנו צריכין לחלק הכא בין לכתחילה בין לדיעבד אלא לעולם כיון דאיהי גופא לא ידעה למי נבעלה אם לכשר אם לפסול בין לכתחילה בין דיעבד לא מכשרינן לה אלא עד דאיכא תרי רובי כדאמרינן והיכא דידעה למי נבעלה וקאמרה ברי לי דלכשר נבעלתי בדיעבד מכשרינן לה ואפי' ברוב פסולין אצלה כדקאמר ר"ג לכתחילה מכשרינן לה בדאיכא רוב כשרין אצלה כמו שפסקנו למעלה ולא בעינן תרי רובי. וא"ת כיון דהאי מעשה דר' יוסי בתנוקת שנבעלה ואינה יודעת למי נבעלה הוא ולא דמיא לאומרת מאיש פלו' נבעלתי אמאי אוקימנא לה דר' יוסי כר' יהושע ס"ל והא לא דמיין להדדי. י"ל כיון דר' יהושע ס"ל דלא מפיה אנו חיין נמצאו דבריה אינם מועילים כלום וכאילו לא אמרה מידי דמי הילכך דינה כדין מי שנבעלה ואינה יודעת למי נבעלה הוא ור"ג דסבר בההיא דנאמנת מודה בהא דכיון דלא ידעה למי נבעלה לא מתכשרה עד דאיכא תרי רובי. ע"כ לשון רבינו יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל:
ובליקוטי הגאונים כתוב וז"ל בקרונ' של צפורי היה מעשה זה של תנוקת בעת שבאו לשוק בצפורי שהיו מביאי' הסחורה שלהם בקרונות ויושבין מחוץ לעיר נתגלגל המעש' הזה שירדה זו הנערה למלאות מים מחוץ לצפורי במקום הקרונות ושם נאנסה והיו אנשי הקרונות כשרים דאיכא תרי רובי דכשרות רוב העיר ורוב הקרונות לפיכך הכשירה ר' יוחנן אפי' לר' יהושע. בקרונה של צפורי פי' בעת שהיו סוחרים הבאים בקרונות של צפורי שרויין על העין ירדה זאת הנערה ונבעלה. ירושלמי ר' יוני בצפורי היה יושב וחזקת צפורי דאדם פסול היה שם והויא ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי. פ"א בקרונה של צפורי היה מעשה פי' בעת שבאו הקרונות של ישראל לצפורי כגון לסחורה דהוו תרי רובי דכשרין שמא בא מרוב הכשרין של צפורי ובעלה או שמא בא מכשרין דקרונות ובעלה דאפי' ר' יהושע דפסיל ברוב כשרין הני מילי בחד רובא אבל בתרי רובי דכשרין כגון הכא רוב כשרין דצפורי ורוב כשרין דקרונות הוה מכשר וכדר' אמי והוא שהיתה סיעה כו' עוברת לפני העיר או נאמר אם רוב העיר משיאין לכהונה כו' דאיכא תרי רובי כו' וכדר' ינאי דאמר נבעלה קרוב לעיר בשעה שהקרונות של אנשים כשרין באים לעיר דאיכא תרי רובי רוב כשרים דעיר ורוב דקרונות כשרה לכהונה פי' קרונות הם העגלות אשר ימשכום הבקר והאחד מהם קרון כמו ששנינו והיושב בקרון ובעל הקרונות נקרא קרון והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת כלומר והוא שיהיו אותם הסוחרים ששרויין על העין ישראלים כשרים המשיאין לכהונה דהויין תרי רוב דכשרין לכולי עלמא ואפילו לרבי יהושע ע"כ. ותלמידי הרב רבינו יונה ז"ל כתבו וז"ל בקרונות של צפורי היה מעשה כלומר במקום השוק ועל שם שהיו מעמידים שם העגלות נקרא כן ע"כ:

והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל א"ל הכי אמר רב יהודה בקרונה של צפורי היה המעשה פרש"י ז"ל לעולם ר' יהושע בתרי רובי מודה והכא איכא תרי רובי כדרב יהודה וקשיא לי אי מתני' ר' יהושע היכי אקשינן ומי בעינן תרי רובי והתני' וכו'. הא חזינן לעיל בברייתא בהדיא דלא אזיל רבי יהושע בתר רובא דאפי' ברוב כשרים מפסיל אלמא לא אזיל בהא מלתא בתר רובא והתם הוה לן לאקשויי ומשום האי טעמא גופא הוא דמעלה עשו ביוחסין וכדאמרינן הכא אי ר' יהושע אפי' ברוב כשרים נמי פסיל ועוד דאיכא למידק מאי חזי לאוקמה למתני' דלא כר"ג דהא ר"ג לא אמר אלא היכא דאמרה איהי ברי כדאמרינן לעיל דקיל ליה הילכך מתני' איכא לאוקמה כשלא טענה והכי מחוורא טפי וסתמא הכי איתא דתנוקת הות ולא ידעת למטען ואנוסה הות ולא ידעה מנו ותו דלא קתני ובאת ואמרה לכשר נבעלתי ובזה אפשר לדחוקי ולומר דס"ד מתני' נמי בטענה דאי לא טענה אפי' בתרי רובי לא מכשר ר"ג כיון דשמא הוה דלא עדיף מספק ספקא דאסר ר"ג משום דקיל ליה שמא ולהכי אוקימנא דלא כוותיה ומיהו לא מחוור כדאמרן ועוד דאיכא למתמה דהוה לן למימר בגמ' לעולם רבי יהושע אלא ה"פ דמעיקרא ס"ד בחד רובא היא כדמשמע מפשטא דמתני' הילכך לא אפשר לאוקמה אלא בדטענה איהי דכשר אנסה והוה קשיא לן מני ומפרקינן בקרונה של צפורי היה מעשה כלומר לא שייכא הא בדר"ג ור' יהושע דבתרי רובי הוא דמכשרו לה ובדלא טענה כפשטא דמתני' ולאו טענתה הוא דהיתרא ולהכי אקשינן ומי בעינן תרי רובי אפי' היכא דלא טענה והא תשע חנויות וכיון דבתר תרי רובי אזלת זיל נמי בתר חד ומפרקינן הכא לכ"ע אית להו מעלה ביוחסין בדלא טענה ע"כ. וכן פירש הרא"ה ז"ל תלמידו וז"ל פירש"י ז"ל לעולם כר' יהושע ואע"ג דפסל ר' יהושע אפי' ברוב כשרין הכא בקרונות של צפורי היה מעשה דאיכא תרי רובי וכו' ומסתברא דקסבר רש"י ז"ל מדקא מוקים לה כר' יהושע דוקא דר' יהושע הוא דמודה בתרי רובי ולא ר"ג דר"ג אפי' בתרי רובי נמי לא מכשר דאילו הוה מוקמינן לה כר"ג אית לן לאוקמה בדלא טענה דאי בדטענה אפי' ברוב פסולין נמי מכשר אלא ודאי בדלא טענה ובדלא טענה מסתברא ליה דאפי' בתרי רובי פסיל ר"ג כדאמרינן לעיל קיל ליה שמא דאפי' בס"ס נמי פסיל ה"נ קיל שמא דאפי' בתרי רובי פסל ולא נהירא ותו קשיא להאי פי' הא דמתמהינן עליה לקמן ומי בעינן תרי רובי אטו עד השתא לא שמיע לן דר' יהושע פסיל בחד רובא והא בהדיא אמרי' עליה לעיל לדברי הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים ומשום מעלה ביוחסים נמי שמעינן ליה ותו דהכי הוה ליה למימר בהדיא לעולם כר' יהושע אבל הפי' הנכון דר' יהודה לכ"ע אתי לאוקמה בין לר"ג בין לר' יהושע ומחוורתא דאוקימתא דמתני' אתיא כשאינה טוענת דתנוקת הות ולא ידעה למטען ואנוסה הות ולא ידעת מנו ותו דלא קתני ובאת ואמרה לכשר נבעלתי ותו דקא פסיק ותני ר' יוחנן בן נורי סתמא אם רוב העיר משיאין לכהונה ולא אדכר אי הוה טוענת כלל משמע דכולה מילתא תליא בהכי וכיון דאינה טוענת אפי' לר"ג בעינן תרי רובי ובתרי רובי כשרה לכולי עלמא דלא אמרינן דקיל ליה שמא לר"ג אלא בספק ספקא אבל מעיקרא דקס"ד דבמתניתין ליכא אלא חד רובא והיינו דאמר ליה רבא לרב נחמן ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן אי כר"ג כלומר ובטוענת דכיון דקאמר אי כר"ג ה"נ קאמר כר"ג דלא מכשר בחד רובא אלא בטוענת והכי מוכח כולה סוגיין דמשמע לן דר"ג מכשיר בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין דשמעינן ליה בברי ולא איתמר בשום דוכתא דשני לן בהו ותו דהא אמרי' דקיל ליה שמא דאפילו בספק ספקא פסיל ולא עדיף חד רובא מספק ספקא ותו דאמרינן בפרק עשרה יוחסין [קידושין עד א'] דאבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי כלומר שבודקין את אמו ומוקמינן לה בין ברוב פסולין בין ברוב כשרין והתם מוכח דאבא שאול קאי בשיטתא דרבן גמליאל ואכולהו קאמר דבודקין את אמו והיינו דקאמר אי כרבן גמליאל ובטוענת אפילו ברוב פסולין נמי מכשר אי כר' יהושע ואתיא כפשטה דשאינה טוענת דלר' יהושע לא שני לן בהו בין בטוענת לשאינה טוענת אפילו ברוב כשרין נמי פסול אע"ג דמחוורתא כשאינה טוענת כדפרישית מעיקרא מקשינן לרווחא דמילתא דמימר דלא אתיא כר"ג ולא כר"י ואפי' אמרת דמתני' בטוענת ומשני דבקרונה של צפורי היה מעשה דאיכא תרי רובי ואתיא לכ"ע דבהא כולהו מודו דכשרה ומתני' כפשטה כשאינה טוענת והשתא אתיא שפיר הא דמתמהינן ומי בעינן תרי רובי דלר"ג הוא דמתמהינן הכי דאכתי לא שמעינן ליה לר"ג דאזיל בתר רובא דבטוענת אפילו ברוב פסולין נמי מכשר והשתא נמי דאינה טוענת כיון דמכשרינן בתרי רובי מאי טעמא לא מכשרי' אפי' בחד רובא דאי משום גזרה דרוב סיעה אטו רוב העיר הא חזינן בעלמא דלא גזרינן דמכשרי' בנמצא ולא גזרינן נמצא אטו לוקח. ומהדרינן מעלה עשו ביוחסין כלומר דרבן גמליאל אית ליה כשאינה טוענת מעלה עשו ביוחסין בטעמא דר' יהושע בטוענת וכן הלכתא הילכך בטוענת בדיעבד כשרה אפילו ברוב פסולין ואפי' כולן ולכתחילה לא עבדי בה עובדא עד דאיכא רוב כשרין וכשאינה טוענת בעינן תרי רובי ובהכי כשרה ע"כ:
אבל הרשב"א ז"ל כתב וז"ל איכא למידק דילמא ר"ג היא עד כאן לא אכשר ר"ג ברוב פסולין אלא במזנה מרצונה דאיכא למימר בדקה וזנתה וכי אמרה ברי מהימנא אבל הכא דנאנסה ברוב פסולין ודאי פסולה דה"ל כשבויה דאינה נאמנת מפני ערבי זה שיכול לבא עליה בעל כרחה וי"ל דשאני הכא דכיון דידעינן ליה באנסה ולא כסיפא במילתא לאודויי דנבעלה כי קאמרה לכשר נבעלתי נאמנת דאינה עשויה לקלקל זרעה מה שאין כן בשבויה דכיון שלא נודע שבא עליה ודאי כי אמרה לא נבעלתי כלל לא מהימנא דכסיפא לה למימר נבעלתי וע"י כך לא חיישא לקלקול זרעה ויש מקשים עוד אמאי לא אוקמה כר"ג וכשאינה טוענת ברי דבשמא לא מכשר ר"ג אלא ברוב כשרין ותירץ הרב בעל המאור ז"ל משום דמשמע ליה מתני' בטוענת ברי דכולהו בבי דמתני' דאמרה ברי איש פלוני וכהן הוא מאיש פלוני וכהן הוא הא לאו הכי שפיר מצי לאוקמיה כר"ג וכשאינה טוענת דודאי ר"ג ברוב כשרין ובשמא אכשורי מכשר ור"ג בחדא מכשר או ברוב פסולין ובטענה ברי או ברוב כשרין אע"ג דלא טענה ולא מידי וראייתו מההיא דמצא בה תינוק מושלך בדרך דלא טעין ולא מידי ואמר רב עלה לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא דליוחסין בעי' תרי רובי ואוקימנא דרב אזיל לטעמיה דאמר הלכה כר' יוסי ור' יוסי דאמר כר' יהושע דפסיל בחד רובא ועל ידי כך תפס על ריא"ף ז"ל שפסק כר' יוסי בתנוקת דבעינן תרי רובי דר' יוסי כר' יהושע ס"ל אבל ר"ג פליג עליה ומכשר בחד רובא ואפי' בדלא טענה וקי"ל כר"ג כדפסק שמואל להדיא אלו דבריו ז"ל. ואין דבריו מחוורין לי כמו שאני עתיד לכתוב בסוף שמועתנו בס"ד. א"ל הכי אמר ר' יהודה בקרונה של צפורי וכו' פרש"י ז"ל לעולם כר' יהושע וכו' והקשה עליו הרמב"ן ז"ל אי מתני' כר' יהושע היכי אקשינן בשילהי שמעתין ומי בעינן תרי רובי וכו' ופי' הוא כר' דמעיקרא קס"ד דמתני' בחד רובא וכו' וכדכתבי' לעיל ולדידי קשיא לי דאכתי לא אנח לן שפיר הא דאקשינן ומי בעינן תרי רובי דודאי קושיא אליבא דפירוקא דפרקינן הוא דאקשינן לה ואנן אליבא דכ"ע מוקמינן לה להאי מעשה וכי אקשינן ומי בעינן תרי רובי כאילו אמר ומי בעי' בין לר"ג בין לר' יהושע ובודאי לר' יהושע בחד רובא לא מכשר ואי אליבא דר"ג ולאשמועינן דמשום מעלת יוחסין עבדינן משום דעד השתא לא שמעינן ליה דס"ל הכי לר"ג ה"ל לפרושי להדיא הניחא לר' יהושע אלא לר"ג מי בעי' תרי רובי ועוד כי אקשינן ומי בעינן תרי רובי לר' יוחנן בן נורי דהוא מאריה דעובדא מקשינן ומאי קושיא כיון דר' יהושע בחד רובא פסיל לה ר' יוחנן בן נורי דעבד עובדא אליבא דכולהו הוא דבעי למיעבד ודילמא ספוקי מספקא ליה אי כר' יהושע הילכך לא עבד עובדא עד דאיכא תרי רובי ועוד דלר"ג ודאי בחד רובא ובדלא טענה לא מכשר דהאלמנת עיסה דרובא דעיסה כשרין הוא דמשום ספק חלל שנטמע במשפחה פסלינן לה לכולה משפחה אע"ג דרובא כשרין נינהו ואפ"ה פסיל ר"ג ורובא דהתם עדיף דאיכא תרי ספיקי ור"ג ודאי בין דאזלה איהי לגבייהו בין דאזל איהו לגבה פסיל ועוד דתנן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת דילמא בשותקת הולד שתוקי ופסול אף לקהל משום ספק ממזר ונתין ואע"ג דאיכא רוב כשרין אצלה ומשום מעלת יוחסין וכדאמרן התם בגמ' איזהו שתוקי אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרין אצלה וכו' אלא מעלה עשו ביוחסין אלמא אפי' ברוב כשרין כל שלא נבדק' האם הולד שתוקי ופסול לכ"ע ודאבא שאול כר"ג ועדיפא מינה כדאיתא התם וה"ה לאם עצמה כל ששותקת אפי' ברוב כשרין פסולה דאי משום חזקה דגופא הא לא מפליג ר"ג בין בה ובין בתה כדאמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וה"ה נמי בשמא לית להו בין בה ובין בתה כלום דהא אלמנת עיסה דאית לה חזקה דגופה [ולא מפליג בה ר"ג בין בה ובין בתה אלא כשם שאי אתה נושא בתו דלית לה חזקה דגופה ה"נ אי אתה נושא אלמנתו אע"ג דאית לה חזקה דגופה.] ור' יוסי נמי הכי אית ליה בפרק עשרה יוחסין דכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ור' יוסי בשיטתיה דר' יוחנן בן נורי ושמעינן מינה דלר' יוחנן בן נורי בשותקת אפילו ברוב כשרין פסיל ואם כן היכי אקשינן ומי בעינן תרי רובי דהא לכולהו ודאי בחד רובא ושמא מפסל פסיל. ולא עוד אלא דאפילו בתרי רובי ודאי משמע דפסיל לר"ג בדלא טענה דאיהו קיל ליה שמא דאפילו בספק ספיקא פסיל וכ"ש בתרי רובי דהא בדאורייתא ליכא מידי בין חד רובא לתרי רובי דהכא והכא לקולא דחד רובא כמאה ומאה רוב כחד ואילו בספיקי איכא טובא בין חד ספק לתרי ספיקי דהכא לקולא והכא לחומרא וכיון שכן מאן דלא מכשר בתרי ספיקי כ"ש דלא מכשר בתרי רובי והא דתנוק מושלך בדרך דכתב הרב בעל המאור ז"ל דאמר רב להחיותו אבל ליוחסין לא לאו למימרא דלר' יהושע ולר' יוחנן בן נורי דוקא קאמר אבל לר"ג אפילו איכא תרי רובי לא מכשר ושמואל דאמר לפקח עליו את הגל לא פליג בהא אדרב ולומר להחיותו וה"ה ליחסו אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולמסקנא נמי הא אוקימנא הא דשמואל ארישא וה"ק אם רוב כותים כותי אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן אבל לענין יוחסין לא אשכחן ליה לשמואל דפליג עליה ורב חנן כרב נמי דאמר הוראת שעה היתה לאו למימרא דבעלמא לא בעינן תרי רובי דהא לא אשכחן תנא דמכשר בחד רובא ובדלא טענה אלא אדרבה ה"ק הוראת שעה היתה שהתירה בחד רובא משום היכר צדדי היתר שמצא בה אבל בעלמא תרי רובי בעינן והא דאקשינן ולרב חנן בר רבא דאמר הוראת שעה היתה קשיא האי לאו קושיא הא דתנוק מושלך קאמר אלא קשיא הא דקרונות קאמר כלומר דלרב חנן משמע דבחד רובא הות והוראת שעה היתה ואילו הכא קאמר רב יהודה משמיה דרב דבקרונה של צפורי הוה מעשה ופריק מאן דמתני הא דקרונות לא מתני הא דרב חנן וכן פרש"י ז"ל. ומסתברא לי דהכי פריך א"ל רבא לרב נחמן ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשר דע"כ (אי אפשר ליה כר"ג) בדטענה לכשר נבעלתי הוא דאי בדלא טענה רוב כשרין מאי מהני דהא לר"ג לעולם קיל ליה שמא ולא מכשר ביה כלל ואי כר' יהושע אפילו ברוב כשרין נמי פסול והשתא הוה ס"ד נמי דלר' יהושע כי היכי דלא מכשר בחד רובא לא מכשר נמי בתרי רובי דחד רובא ותרי רובי כהדדי נינהו ואהדר ליה בקרונה של צפורי היה מעשה ובתרי רובי ולעולם כר' יהושע דרב כרבי יהושע ס"ל וחדית לן רב דכי היכי דאלימי ליה תרי ספיקי דאפילו בשמא נמי מכשר הכי נמי בתרי רובי ובשמא מכשר דאלימי ליה תרי רובי ומש"ה מקשינן ומי בעינן תרי רובי כלומר דעד השתא הוה ס"ד דלר' יהושע לעולם לא מכשר על ידי רוב אלא בתרי ספיקות משום דאיכא טובא בין חד ספיקא ובין תרי ספיקי אבל השתא דאמרת דר' יהושע בתרי רובי מכשר ליכשר אפילו בחד רובא דהא לא שני לן בחד רובא לתרי רובא ואפילו בדאורייתא דתניא תשע חנויות וכו' ומהדר ליה דמכל מקום משום היכר מעלת יוחסין אמרו דמדינא אפילו בחד רובא כשר אלא משום מעלת יוחסין פסיל עד דאיכא תרי רובי והיכר מעלה הוא ביוחסין והא דמקשה מרנא נ"ר א"כ לימא בההיא לעולם ר' יהושע לא קשיא דמכיון דמיניה סליק לית ליה לפרושי ועוד דמסתמא שמעינן לה דכיון דאקשינן אי כר"ג אפילו ברוב פסולין מכשר השתא דמוקמת לה בתרי רובי ולא מפרש בשותקת ע"כ שמעינן דלא כר"ג אלא כר' יהושע דלא מכשר בחד רובא ולא מפליג בין טוענת לשותקת ואפילו לפי פירושו של רבינו נ"ר לקשי הוא גופיה לנפשיה כיון דעד השתא הוה משמע לן בטוענת השתא דמוקי לה בשותקת הוה ליה לפרושי בהדיא אלא מכלל הדברים אתה שומע כן אף נאמר כן לפירושו של רש"י ז"ל ומכלל פירושינו עלה לנו תירוץ למה שהקשינו לוקמה כר"ג ובשמא ואין אנו צריכים לתירוצו של הרב בעל המאור ז"ל כנ"ל. והשתא דאתית להכי קי"ל בטוענת שמא כר' יוחנן בן נורי דבעי תרי רובי וכדפסק רב בהדיא כותיה ולא קי"ל בהא כר"ג דפסיל אפי' בתרי רובי דלא איפסיקא הלכתא כר"ג אלא בדטענה בין ברוב כשרין בין ברוב פסולים ולכתחלה דוקא ברוב כשרין כמו שפסק הריא"ף ז"ל ובזו עמדו דברי רש"י ז"ל ופסק ריא"ף ז"ל על בוריו. עכ"ל הרשב"א ז"ל:

וז"ל הריטב"א ז"ל אי כר"ג אפילו ברוב פסולין וכו'. פי' אי כר"ג ובטוענת אפילו ברוב פסולין נמי מכשר ומ"ש דאי לא מיירי בטוענת דלא מכשר כלל ואפילו ברוב כשרין ואי כר' יהושע פי' ואפילו כשאינה טוענת בפשוטה אפילו ברוב כשרין נמי פסיל כיון דלית בה אלא חדא ספיקא. א"ל הכי אמר רב יהודה בקרונה של צפורי היה מעשה כלומר דמשום תרי רובי אכשרוה ופרש"י דלעולם ר' יהושע והכא משום דאיכא תרי רובי אכשרוה ונראה שהוא ז"ל סבור דדוקא לר' יהושע מתכשר בתרי רובי משום דהוא מכשיר בעלמא בתרי ספיקי אבל ר"ג כי היכי דלא חשיבי ליה תרתי ספיקי טפי מחד ספיקא ה"נ לא עדיפי תרי רובי טפי מחד רובא. והקשו בתוס' דא"כ ה"ל לתלמודא לפרושי לעולם ר' יהושע היא ועוד דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דאנן קי"ל כר"ג וקי"ל נמי כר' יוחנן בן נורי כדאיתא לקמן וכ"ת דטעמי דפלגינן נינהו דא"כ אמאי לא מתוקמא אף כר"ג ונימא דמודה ר"ג בזו דאיכא תרי רובי לכך פירש דהשתא לכ"ע אוקימנא ואפילו לר"ג דכל היכא דאיכא תרי רובי דכשרות כולי עלמא מודו דמתכשרא ואפילו כשאינה טוענת וסוגיין דלא כרבה דפריך לעיל טעמא דר' יהושע דאשה נשאת בודקת ונשאת הכא באנוסה לא שייך בדיקה אלא הא דרב דאתיא בטעמא דרבא דתלי טעמא דר' יהושע בתרי ספיקי וק"ל מ"מ הא דרב פליגא אההיא דרבא תלמידיה ותו לרבה מתניתין כמאן לכך י"ל דרבה נמי מודה בטעמא דרבא אלא לסניפין נקט טעמא דבדיקה והיינו דפריש רבא ואומר וכי דר"ג אדר"ג לא קשיא היכי אפשר דטעי רבה בהא ואביי היכי שתיק דהא לפום טעמיה תקשי דר"ג אדר"ג אלא אמר רבא וכו' דודאי אפילו לרבה היינו טעמיה דר"ג ור"י וטעמא דאמר רבה סניפין בעלמא הוא ודכוותה בתלמודא כנ"ל:

ובשיטה ישנה כתוב וז"ל בקרונה של צפורי וכו'. פרש"י ז"ל לעולם כר' יהושע וכו' וק"ל חדא דהוה ליה למימר לעולם כר' יהושע ועוד דאנן קי"ל כר"ג דמתני' וקי"ל כר' יוסי וכו' אלא ה"פ בין כר"ג בין כר' יהושע והאי מעשה ענין אחר היה בקרונה של צפורי היה מעשה שהיה שם עם רב ומתוך כך לא ידעה למי נבעלה ושמא היא הלכך ר"ג נמי פסיל עד דאיכא רוב כשרין מיהו ברוב כשרין מכשר ואף על גב דקיל ליה לרבן גמליאל שמא ואפי' לר' יהושע נמי כיון דאיכא תרי רובי מודה ולא פליג אלא ברוב העיר כשרין בלבד שהוא קבוע וכמחצה על מחצה דמי אבל ברוב סיעה מודו כולהו דבחזקת כשרה היא אע"ג שהיא שמא ומיהו משום גזרה בעינן רוב העיר ורוב סיעה כדמפרש ואזיל. ע"כ:

וז"ל הרא"ש בתוספותיו כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולין וכו'. ואם תאמר והא כי מכשר ר"ג היינו בטוענת ברי כדאמרינן לעיל אלים ליה בהא ואי מיירי הכא בברי אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דלקמן פסיק רב הלכה כר' יוסי ולעיל אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג ואין לומר דפליגי רב ושמואל אהדדי דא"כ מאי אייתי לעיל גבי דההוא ארוס וארוסתו מדאמר רב יהודה והא רב פסיק כר' יהודה והלכתא כרב באיסורי וגם לעיל דפריך הלכתא אהלכתא וקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני דמשמע דהלכה כר"ג ועוד תימא מאי פריך אי כר"ג הא כי מכשר ר"ג ה"מ היכא דאיכא מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי או משום דאשה מזנה בודקת ומזנה כדפרי' לעיל והני טעמי לא שייכי הכא כיון דידעינן דנאנסה וי"ל דה"פ כמאן אי כר"ג ומיירי בטוענת ברי ולא ראינוה שנאנסה אלא היא אומרת כן אפילו ברוב פסולין נמי מכשר מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי אע"ג דלא שייך הכא טעמא למימר דאשה מזנה בודקת ומזנה שריא ר"ג דלא בעי ר"ג האי טעמא אלא במעוברת דליכא מגו כדפרי' לעיל גבי השבתנו על המעוברת ומיירי נמי כגון שראינוה שמדברת דאי לא ראינוה מאי פריך אי כר' יהושע וכו' ומשני אמר רב בקרונה של צפורי וכו' ולעולם דלא טענה טענת ברי ור"י בן נורי כתרווייהו וכי פליגי היכא דטוענת טענת ברי אבל היכא דאינה טוענת ברי דברי הכל בעינן תרי רובי והא דלא קאמר לעולם דלא טענה טענת ברי משום דבאתקפתא לא הזכי' טענת ברי א"נ נוכל לפרש אפילו בברי וברי וכדפרש"י ז"ל והא דקאמר רב הלכה כר' יוסי ומסקינן בתרי רובי אבל ברוב א' לא מכשרינן ליה לא תקשי להא דאמרינן הלכה כר"ג דה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא כדאמרינן לעיל ואת לא תעביד עובדא וכו' אע"ג דלעיל משמע דברוב א' מכשירין לכתחל' מ"מ לענין פסק הל' לא פליגי דמאי דפסיק לעיל הל' כר"ג אפי' ברוב פסולין היינו בדיעבד ומאי דפסיק כר' יוסי היינו לכתחלה כדקתני הרי זו תנשא וסבר ר' חייא בר אשי דלכתחלה בעינן תרי רובי. ע"כ:

בד"ה ותו ר"ש כו' והא אמרת רישא חלל כשר והיינו ודאי כו' עכ"ל ר"ל ודאי חלל שנטמע במשפחה דלא הוי רק חדא ספיקא וק"ל:

בד"ה מסתייה כו' דהא ממזר שותק פסול לת"ק משום דשתיקה כהודאה כו' עכ"ל משום דלכאורה הא דקאמר הכא גבי חלל מסתייה דלא מפקי ליה מקהל ר"ל הא דלא צווח החלל כמו בממזר משום דלא חש ליה דמסתייה דלא מפקי ליה בדבריו מקהל ישראל אלא מכהונה בלחוד והאי טעמא לא שייך גבי ממזר דהא קושטא הוא דמפקי ליה מקהל ישראל אלא ע"כ לת"ק דפוסל בממזר שותק אינו אלא משום דשתיקה כהודאה ואהא תירצו דה"פ מסתייה דלא כו' כפ"ה מסתייה דלא מפיק ליה אפילו מקהל כהונה כו' דסבר דע"י דבריו שלזה לא מפקי ליה ואם יצווח יתברר הדבר וזה שייך נמי לעיל גבי ממזר ולא משום דשתיקה כהודאה והא דנטר ליה בהאי טעמא עד הכא גבי חלל משום דלעיל גבי ממזר פשיטא ליה לתלמודא האי טעמא דודאי הוא חש ומונע את עצמו מלצווח כדי שלא יתברר ויהיה פסול מקהל ישראל אלא אפילו הכא גבי פסול כהונה יש לחוש לזה שהוא מונע עצמו מלצווח כדי שלא יפסל מקהל כהונה ודו"ק:

בד"ה כמאן אי כר"ג כו' ואדרבה הא רב פסיק כר"י וקי"ל הלכה כרב באיסורי כו' עכ"ל הא ודאי דלענין דינא פריך לעיל הלכתא אהלכתא אההיא דמשארסתני נאנסתי דאיירי לענין כתובה דהוי ממון אלא דר"ל כיון דרב ושמואל פליגי בהך מילתא אי הלכה כר"ג אי כר"י מי יימר לן למיזל בתר הך כללא דהלכה כשמואל בדיני אדרבה ניזיל בתר הך כללא דהלכה כרב באיסורי ולענין איסורא איתמר מלתא דרב הכא ודו"ק:

בא"ד ואיירי נמי כשראוה מדברת דאי לאראוה כו' עכ"ל דאפילו לזעירי דלא בעי עדים שנבעלה ראוה שנסתרה מיהא בעי כדמוכח לעיל וק"ל:

תוס' בד"ה מיסתייה כו' פי' אפילו מקהל כהונה כו'. נ"ב פי' מאחר דס"ל דאין הטעם משום שתיקה כהודאה דמיא אפילו גבי ממזר לת"ק אלא משום שלא יוציאו את הקול א"כ מה חידש התלמוד בכאן גבי חלל מיסתייה דלא מפקינן כו' הא כבר ידעינן שפיר ה"ט גבי ממזר ע"כ מפרש דאפילו קאמר לא מיבעי גבי ממזר דמהני ה"ט דמסתייה כו' משום שחושש שמא יתפרסם הקול ויוציאוהו מן הקהל אלא אפילו גבי חלל דליכא חששא כולי האי אפ"ה אמרינן מסתייה וחושש לשמא יפרסמו הקול להוציאו אפילו מכהונה לחוד והא דלא קמפרש טעמא אחלל דתנא קמא אפשר משום שלא הזכיר להדיא חלל בדבריו כמו רשב"א ודו"ק:

בד"ה כמאן כו' ובלא ראוה שנאנסה כו' נ"ב פי' משום דס"ל דאי לא ראוה כו' לא הוה מהני רוב כשרים מאחר דאין כאן מיגו וסברה אשה בודקת ומזנה וק"ל:

בא"ד ואיירי נמי כשראוה מדברת כו'. נ"ב פי' נסתרה:

ברש"י בד"ה אר"י ממזר צווח וחלל שותק א"ב אדם שכשקורין אותו ממזר הוא צווח וכשקורין אותו חלל וכו'. עיין בר"ן שכתב שיש שכתבו דשתוק לחודא אינו ראיה לפסול אלא כשצווח על פסול אחר דכיון דצווח בהאי ושתק בהאי מוכח דמשום דקושטא הוא שתק ולת"ק כל שתיקה פוסל ובלבד שקראו אותו בפסול אחר מתחלה וצווח וכו' ויש לדקדק בזה בסוגיא דשמעתין ודו"ק:

ברש"י בד"ה אי שמיע לך כו' ולר"מ שתוק חלל הוא דפסול כו' אבל שתוק ממזר כשר דהאי דשתיק סבר הכל יודעין וכו' דמכירין ישראל ממזרים שביניהן. ולפי"ז היה נראה לפרש ואין מכירין חללים נמי באופן זה ור"ל אבל שתוק חלל פסול דהא אין מכירין חללים שביניהם וא"כ לא הו"ל לשתוק שהרי השומע יסבור שהוא חלל כיון שאין מכירין ובהכי היה מיושב נמי קצת הסברת סברת פלוגתא [דת"ק אליבא דר"מ ורשב"א. דת"ק אליבא] דר"מ ס"ל שתוק חלל כשר מטעם דלא מפקא ליה מקהל ישראל ולא איכפת ליה ורשב"א אית ליה משום הך סברא גופא שתוק חלל פסול לס"ד דתוס' בד"ה מסתיי' דמהקהל פירוש קהל ישראל [והוי סברות הפוכות] אלא משום דת"ק אליבא דר"מ מצי סבר [מכירין] חללים לכן אמרינן דשתיק משום דלא איכפת ליה [בדלא מפקא מקהל] שהרי יודעין שאינו חלל אבל לרשב"א דס' שאין מכירין א"כ לא הו"ל לשתוק שהשומע יטעה א"ו לכך שתק וכו' [דידע בעצמו שאמת ולכך שותק דסבר מסתיי' דלא מפקא. נמצא דהך דקמסיים הגמרא מסתיי' כו' אין זה פירוש על אין מכירין כו'] אבל רש"י מפרש ואין מכירין כו' משום דקמסיים מסתיי' דלא מפקא מקהל כהונה [ומשמע ליה לרש"י דזה הוא פירוש של ואין מכירין דר"ל דכיון דאין מכירין עתה חללים שביניהם א"כ לא מפקא ליה מקהל כהונה ואם יצווח אולי יכריזו וכו'] ולעיל בת"ק דר"מ פי' משום דלא איכפת ליה הואיל ואינו פסול קהל [ולא הוי סברות הפוכות] וק"ל:
ראוי לעיין בזה דממזר צווח מאן דכר שמיה ורש"י הזכיר מעט מזה ומשמעות שלו כפירוש הר"ן [שהובא לעיל ברש"י ד"ה אמר ר"י ממזר צווח כו'] וע"ש ופי' התוס' דחוק גם הוא סברות הפוכות רשב"א ות"ק דר"מ [בממזר צווח ושתק] ועוד כיון דאין מכירין חללים שביניהם למה שתוק חלל פסול למה יצווח כיון ששתיקתו אינו מפסידו מידי ודו"ק:
בתד"ה ותו רשב"א כו' והא אמרת רישא חלל כשר. והיינו ודאי חלל שנטמע במשפחה ולא מקשה דר"י אדר"י דבחד ספק מכשיר כאן ובמשנתינו פוסל דלגירסת איזהו עיסה אדתני בשלהי עדיות קאי ולא הוזכר ר"י שם. וצריך לישב לפירוש ר"ח אמאי לא הקשה באמת רישא לסיפא ברשב"א עצמו וכמו שהקשה באמת לרש"י והיאך מפרש מכירין ישראל כו':
בתד"ה אבל ממזר צווח וכו' דמינה שמעי' בחלל צווח דכשר וכו'. ומיהו רש"י פי' על שאנו מכירין את פסולו שהיתה כו' ולא איירי בשתוק כלל דמ"ל שתק או צווח כיון שאנו יודעין ומכירין הספק. מיהו מ"מ אפ"ל אשתק וצווח דאי שתק אמרי' נתברר להם הספק וכדלעיל אשה בודקת ונישאת ודו"ק:
בתד"ה מיסתייה וכו'. לפי שפשטיה משמע מקהל ישראל ממש לא קהל כהונה וכן רש"י מקצר מלפרש זה אף שכוונתו לכך ור"ל שמודה שהוא חלל ואינו צווח שסבר מסתייה שאשאר ישראל ולזה הקשו למ"ל זה המסתייה ולא כפשוטו שתיקה כהודאה דמיא כמו בממזר שותק לת"ק דר"מ וה"ה בחלל שותק לת"ק דברייתא רק לא נקטו חלל שותק לת"ק דדלמא באמת התם נמי טעמא משום מיסתייה ואף שהגמרא לא סיים הך טעמא השתא נמי לפירושם לא סיים בממזר שותק לת"ק הך טעמא ולזה [נקטו] אף דבממזר לא שייך ה"ט כלל דהא באמת ע"י שקורין לו כך רוצין לפוסלו מקהל לגמרי ואמרי' שתיקה כהודאה:

בא"ד וי"ל וכו'. וה"ט גופא הוא בממזר נמי דלכך שותק בממזר לת"ק או בחלל לרשב"א משום דע"י קריאה זו אינו פסול בשביל כך אי בממזר לקהל אי בחלל לכהונה. וסבר אם יצווח וכו' ומה שלא סיים ה"ט בממזר לת"ק אפ"ל דהכא מסיים לשלול טעמא דחלל שותק כשר לת"ק דר"מ משום דלא איכפת וכו' ולז"א בהיפך וק"ל:
חילוקי שאמרתי. לפי' התוס' דקאי אעדיות תיקשי למקשה למאי דלא ידע משיתוק דר"י מפרש לה בשתק ומקודם לא ידע גם [מזה מוכח דלא ידע המקשה] ממה שהקשה מ"ש הנך דאורייתא כו' הניחא אי מקשה על ס' ניחא דתליא בדאורייתא כיון דתרווייהו ודאן דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא אבל לענין שיתוק לא תליא בזה רק אי שתיקה הוי כהודאה או לא וא"כ תקשי ליה בת"ק מאי נאמנת לטמא ולטהר לרחק ולקרב כיון שאין בו לא משום ממזרת וכו'. ומיהו י"ל שאין בו לא משום ספק ממזרת וכו'. שיהיה אנו יודעין ומכירין הס' רק שתק וצווח לחודא יש בהן ועיין. אבל נראה לי דודאי לפי האמת דקאי אשתוק צ"ל דקאי אעדיות מכח קושיית התוס' דתיקשי דר"י אדר"י שהרי מכשיר אפילו שיתוק וכו' אבל לס' המקשה דלא ידע לפרש הברייתא בשתוק א"כ ל"ק כלל דר"י אדר"י דדלמא שיתוק עדיף טפי [מס' ולכך מכשיר לקמן בסמוך בשיתוק ופוסל באלמנת עיסה] וא"כ מפרש אדסמוך אאלמנת עיסה. אבל קשה [מה דמקשה] ותו רשב"א אומר וכו' ומקשה רשב"א את"ק [לפירוש ר"ח] טפי הו"ל להקשות לת"ק גופיה למאי דס"ל למקשה הא חלל בשר ר"ל ודאי חלל א"כ קשה ר"י אדר"י כדלעיל ורמי דר"י אדר"י דבמשנתינו פוסל בחד ספק דא"ל תי' דאביי דכיון דקשה נמי דר"ג אדר"ג וצ"ל תי' דברי ושמא אזדא ליה שינויא דאביי כדלעיל. בל"ז ה"א אף להמקשה קאי אעדיות ושם לא הוזכר ר' יהושע וק"ל. וא"ל דלמא הא חלל כשר ר"ל ס' חלל וקושית ותו כפירש"י דמקשה רשב"א מרישא לסיפא. ז"א כי תקשי בלא"ה אף לפיר"ח מאי דוחקיה דגמרא דמקשה רשב"א את"ק ולא רשב"א מדידיה אדידיה כאשר הוא הקושיא לפרש"י אלא ע"כ משום דלפי' התוס' לעיל באלמנת עיסה ל"ק כלל לרשב"א מדידיה די"ל דה"ק איזה אלמנת עיסה דכשירה כל שנטמע בה במשפחה ס' דוקא דהשתא הוי ספק ספיקא אבל ודאי חלל שנתערב במשפחה אע"ג דכל חד אכתי הוי ס' אפ"ה פסול משום דמכירין ישראל כו' ואין מכירין החללים דאילו מכירין חללים שביניהם אף חלל ודאי שנתערב במשפחה כשר [וע"כ דלפי' התוס' באלמנת עיסה פירוש הקושיא דמקשה ותו כדמפרש ר"ח וקשה כנ"ל] אבל לפירש"י אלמנת עיסה שהספיקות הם בה א"א לפרש כן דאיך יאמר אבל אם לא נתערב בה ספק פסולין משום דאין מכירין כו' הא ודאי מכירה וק"ל:
בתד"ה כמאן כו' כרב באיסורי וכו' דהא ודאי ליכא למפסק בהך ענינא בדיני כשמואל ובאיסורי כרב כיון דחד טעמא והוי סתרי אהדדי רק אזלינן בתר חד כללא וכיון דעיקר פלוגתא מתניי' לגבי איסורא דרב פ' כרבי יוסי לגבי איסורא ושמואל פוסק כר"ג באיסורי מדקאמר אף בראשונה דש"מ אאיסורא מיתני' עיקר דיני' רק קאמר אף בראשונה וא"כ מאי פריך הלכתא אהלכתא. ועוד דכיון דקי"ל כרב באיסורי והוא פ' דאין הלכה כר"ג באיסורא כ"ש בקמייתא דאיכא למימר אוקי ממונא וכו' כדלעיל אף בראשונה [ולהכי ודאי דליכא למיפסק בהך ענינא בדיני כשמואל ובאיסורי כרב. וכיון דעיקר פלוגתייהו גבי איסורא ע"כ דהלכתא כרב בתרוייהו] ודו"ק:

בא"ד אי כר"ג ובטוענת ברי וכו'. דבלא טוענת ברי אין ה"א כלל ופשיטא דלא מהני אפילו רוב כשרים ולכן כתבו דהול"ל בשינויא לעולם באינה טוענת ברי כיון דסברת המקשה היה דא"א לאוקמי אלא בטוענת ברי הול"ל לעולם באין טוענת ברי היפך ס' המקשה. וכן מ"ש ואיירי נמי כשראוה מדברת וכו'. דבלא ראוה ס"ל להגמ' דא"צ רוב אף לר"י דמהימנינן לה במגו דאי בעי שתקה והפה שאסר וכו' והא דנקיט בר"ג אותו אוקימתא דקשה אפילו ברוב פסולין וכו' ובר"י האוקמתא דקשה אפילו ברוב כשירים היינו משום דצריך למינקט באי כר"י שיתישב מה דקשה באי ר"ג דהיינו שיהיה מיושב דבעי רוב כשרים וא"כ צ"ל בראוה מדברת לזה הקשה אפילו רוב כשרים לא מהני:

בא"ד וריב"ן כתרוייהו כו'. ר"ל כר"ג וכר"י:

בא"ד א"נ כו'. א"ל לישני בקצרה כר"ג ולכתחלה בעי רוב כשרים [ובדפוסים ישינים כתב עוד לקמן ז"ל] א"ל כו'. ואף לתירוץ זה ריב"נ כתרוייהו ולכך משני בתרי רובי ודו"ק (נ):

גמרא ממזר צווח כו' איכא בינייהו. מדברי התוס' מוכח להדיא דר"ל דלרשב"א פסול. ובשותק מכשיר. וכלפי לאיי ומפרש"י ל"מ כן:

רש"י ד"ה חלל נמי. ודאי פסיל מדאורייתא. כצ"ל:

בא"ד מלא יחלל ב' חילולין במשמע. עי' מהרש"א יבמות (טו ב) ובסנהדרין (נא):

רש"י ד"ה והאי דשתיק. משיאין בנותיהן. נראה דט"ס הוא וצ"ל נשותיהן. ועי' לעיל תד"ה אלמנת. והרי גי' רש"י כאן ג"כ אלמנת עיסה ולא כר"ת דמוחק מלת אלמנת:

תד"ה ותו. והא אמרת רישא חלל כשר והיינו ודאי חלל. בהדיא לא קתני לה רק מדיוקא שמעינן כדאמר לעיל כל שאין בה כו' הא חלל כשר:

במשנה אם רוב אנשי העיר משיאין כו'. כ' התור"ע דאם היה ד"מ נ"א כשרים ונ' פסולים ובהנ"א היה כהן א' אסורה לו. דכיון דהוא יודע בעצמו שלא בא עליה א"כ הוא אינו בכלל הספק ולא נשאר רק מחצה ע"מ כו'. הנה הרב ז"ל נראה דמדמי ליה להא דתנן בפ"ד דתרומות מ"ח וט' בלבנות ושחורות ע"ש. אבל לעד"נ דדוקא לענין ביטול לא מהני אותן שאינן בכלל הספק. אבל לענין דכל דפריש מרובא פריש מהני אפי' אותן שאינן בכלל הספק. וראיה מב"ב (כג ב) גבי נמצא בין ב' שובכות דאמרינן שם ואע"ג דבחד מנייהו נפיש מחבריה ע"ש. והרי בהנשארים בהשובך אין ספק שהם ודאי נשארו במקומן. והספק אינו אלא על הניפול הנמצא ואפ"ה אמרינן דמרובא פריש. ולפמש"כ היה נ"ל דאם בחנות אחת כשרה היו מ' חתיכות מרובעות ועשר משולשות. ובחנות הטרפה לא היה אלא כ' חתיכות וכולן משולשות. ונמצאת חתיכה משולשת כשרה. ודבר זה צריך עדיין תלמוד ואכמ"ל:

רש"י ד"ה אם רוב העיר. שאין רוב בני העיר מן הפוסלין כו'. תימה דשינה לשון המשנה המדוייק דדוקא רוב כשרין. ולשונו משמע דבמחצה על מחצה גם כן כשרה. ונראה דטעות סופר הוא וצ"ל שרוב בני העיר אינן מן הפוסלין כו':

מתני' א"ר יוסי מעשה בתינוקת. עיין יבמות דף סז ע"ב תוס' ד"ה אין חוששין:

במתני' אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה.
קשה לי הא אם יש כ"א כשרים ועשרים נכרים מ"מ אם הכהן שבא לנושאה יודע בעצמו שהוא לא הי' הבועל וא"כ לגבי דידיה הוי מחצה כשרים ומחצה פסולים ואסורה ליה וצ"ל דבאמת אם רוב אנשי העיר היינו מבלעדי זה הבא לנושאה:

שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה. בפ' שבועת העדות ל"א ע"ב מבואר דס"ל לר"מ דון מינה ומינה. וביבמות ע"ח ע"ב מבואר דכל מאן דאית לי' דון מינה ומינה מכשיר נקבה ממזרת אחר עשרה דורות וא"כ ק' מ"ט חשיב ממזר טפי מעמוני ומואבי מצרי ואדומי וצ"ל דהכא הוי ס"ס להחמיר דטעמא מאי לא חשיב הני ע"כ כמ"ש מורי בהפלאה דדלמא אפסיק נקבה בינייהו או ה"ל אחר ג' דורות. והכא ה"ל ס"ס להחמיר שמא הוא מזכרי' ודלמא עדיין לא עברו עשרה דורות וק"ל:

אמר ר' יוסי מעשה בתינוקת וכו' אר"י בן נורי וכו'. בירושלמי אמתני' דראוה מדברת. ר' אחא בר יעקב בשם ר' יאשי' הלכה כר"ג וכר"א משום שנים שרבו על האחד ר' יוסי בעי אם הלכה למה שנים ואם שנים למה הלכה. ומעתה אין יסבור ר' יוחנן כר' יהושע אין הלכה כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע. פי' שהקשה מה הוצרך לומר טעם ההלכה משום שנים שרבו על האחד היינו ר"ג ור"א נגד ר"י לימא סתם הלכה כר"ג ור"א. ומתרץ ר' יוסי דאם יסבור ר' יוחנן כר' יהושע תו אין הלכה כר"ג ור"א דה"ל תרי במקום תרי ור' יוחנן רוצה לומר ר' יוחנן בן ברוקה דתינוק' ומספקא לי' אי אתי' כר' יהושע או אפי' כר"ג וכפלוגתת רש"י ותוס' דשמעתין ובפני משה פי' פירוש רחוק ודחוק ע"ש:

אם רוב אנשי העיר וכו' דברי רש"י לא יכולתי להולמם דבמתני' תנן אם רוב אנשי העיר הא מחצה על מחצה להחמיר. ורש"י היפך לשונו וכ' אם אין רוב מן הפוסלי' משמע מע"מ כשר וגם מתחיל כשרי' להשיא בנותיהן ואלמנותיהן ומסיים פוסלין אשה לכהונה ושביק בנותיהן ואלמנת עיסה איכא בינייהו דאלמנותיהן מותרות ובנותיהן פסולי'. וצל"ע:

תוספות בד"ה ממזר צווח וחלל שותק וכו' תימא דהו"ל למימר ממזר צווח ושותק וכו' עכ"ל. נראה מדבריהם דממזר צווח וחלל שותק תרי מילי נינהו דבכל חדא מינייהו שייך פלוגתא דתנאי ונראה שהבינו כן ג"כ בפרש"י מדלא הביאו פירושו כדרכם בכל מקום ומקשי בפשיטות. מיהו לכאורה נראה מפרש"י דממזר צווח וחלל שותק כולה חדא מלתא היא דדוקא היכא שקוראין לו ממזר וצוח וחלל שותק בכי הא אמרי' שתיקה כהודאה דמיא אבל היכא דשתיק בתרווייהו לא הוי שתיקה כהודאה ולפ"ז אין מקום לתמיהת התוספות כאן ולא לקושייתם בסמוך בד"ה אבל ממזר אלא שלא מלאני לבי לפרש בכוונת רש"י נגד המובן בדברי תוספות בכוונת רש"י אלא שאחר העיון מצאתי להדיא בל' הר"ן שכ' להדיא דממזר צווח וחלל שותק חדא מלתא היא ע"ש וכן הובא בש"ע א"ע סי' ב' סעיף ד' ע"ש וק"ל:

בפרש"י בד"ה אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר דאית ליה העמד אשה על חזקתה עכ"ל. לכאורה נראה כוונתו דר"ג מכשיר אפילו כשאינה טוענת ברי אפ"ה אוקמוה אחזקת היתר ובהכי ניחא לי דלא מוקי הש"ס מעשה דתינוקת בשותקת או שאינה יודעת ותיתי כר"ג. אלא ע"כ דאפ"ה לא אתיא כר"ג אע"ג דבריש פרק האשה שנתארמלה משמע להדיא מפרש"י דמשני הש"ס דר"ג לא קאמר אזלינן בתר חזקה אלא היכא דאיכא נמי ברי ושמא. אפשר דרש"י סובר דהיינו דוקא לענין ממון דכלל גדול בדין הממע"ה אבל באיסורין חזקת היתר לחוד מהני לר"ג אלא דא"א לומר כן דמכשיר ר"ג ברוב פסולין משום חזקת היתר לחוד דהא פשיטא בכולה תלמודא דרובא וחזקה רובא עדיף. מיהו בהא נמי מצינן למימר משום דאיתא בפ"ק דחולין דף ו' דר"ג כר"מ ס"ל דלא אזיל בתר רובא ואפ"ה אזיל בתר חזקה כדמוכח בפרק בכל מערבין דף ל"ד אלא דאכתי קשה דהא לעיל רמינן דר"ג אדר"ג באלמנת עיסה ומשני הש"ס דלר"ג אלים ליה ברי אלמא דלר"ג חזקת היתר לחוד לא מהני אלא בהדי ברי ושמא ועוד דאכתי מנ"ל לתלמודא הא מילתא דהא בכולהו משניות דלעיל משמע דר"ג משום ברי האמינה כדקתני נאמנת ור"י מהדר לא מפיה אנו חיין. לכך נראה דרש"י חדא מינייהו נקט משום דפשיטא לן דר"ג לא מטעם ברי ושמא לחוד מכשיר ברוב פסולין אלא משום דאיכא חזקה בהדה כמבואר בל' הרא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ בל' רבינו יונה וכבר הארכתי למעניתי בשיטה הקודמת כנ"ל ודו"ק:

בתוספת בד"ה כמאן אי כר"ג וכו' וא"ת והא לא מכשיר וכו' היכא דאיכא למימר בודקת ומזנה עכ"ל כתבו כן לשיטתם בדף הקודם בד"ה השבתני על המעוברת והיינו משום דקשיא להו שבויה דאיכא ברי ושמא וחזקת היתר ואפ"ה מודה ר"ג דפסולה וכמו שהארכתי שם בכוונתם. אבל לפמ"ש שם בשם ה"ה והר"ן ז"ל בכוונת רבי' יונה דכל היכא דאיכא ברי ושמא בהדי חזקת היתר מהני לר"ג וכתבתי שם ליישב הא דפוסל בשבויה לשיטתם א"כ אין מקום לקושיית התוס' כאן והרוצה לעמוד על עיקר הדברים יעיין לעיל בחדושינו בד"ה השבתני ובכל הסוגיא בראוה מדברת וגבי הלכך לר"ג אלים ליה ברי וכאן אין להאריך ועיין בספר המאור ובספר מלחמות להרמב"ן ז"ל באריכות:

בפרש"י בד"ה א"ל הכי אמר וכו' לעולם כר"י ס"ל עכ"ל. ובאמת יש להקשות דלפי זה משמע דרב כר"י סבירא ליה דהא אמר לקמן הלכה כרבי יוסי ואם כן קשה קושית התוספות מאי מקשה הש"ס לעיל הלכתא אהלכתא ויש ליישב דלפרש"י נמי למסקנא איירי מתני' בשאינה טוענת ובהא לא פליגי ר"ג ור"י וא"כ מ"ש רש"י דאתיא כר"י היינו דאפי' כר"י אתיא וכ"ש כר"ג וכן נראה מלשון הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ע"ש אבל הרשב"א בתשובותיו סי' ת"א כתב בכוונת רש"י ז"ל דבאינה טוענת ר"י מיקל טפי מר"ג דלר"ג אפילו תרי רובי לא מהני כדאשכחן באלמנת עיסה דמחמיר אפילו בס"ס היכא דליכא ברי ושמא משום מעלה דיוחסין וא"כ ה"ה לר"ג לא מהני תרי רובי ביוחסין דלא עדיף תרי רובי מס"ס כו' ולפי פירושו ודאי קשיין הלכתא אהלכתא דהא בהאי דמכשיר ר"י בס"ס ביוחסין נמי לית הילכתא כוותיה דבפרק עשרה יוחסין איפסקא הילכתא כר"ג באלמנת עיסה וא"כ לשיטת הרשב"א ה"ה דתרי רובי נמי לא מהני וקשיא ההיא דשמעתין דהלכה כר' יוסי וצ"ע גדול ליישב ודו"ק:

ד"ה ולא משום וכו'. דלא פסיקא וכו'. לכאורה קשה הא דנקיט ולא משום עבדי מלכים. ובסוף פרק קמא דיבמות אמרינן דחשש עבדי שלמה הוא משום דעבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. וכיון דחיישינן שנתערב עבד בשפחה א"כ הולדות אסורין משום ממזרים. וקאמר שם ובסוף קידושין דהיינו כר"ע דס"ל מחייבי לאוין הולד ממזר. ולר"ע אף בעמוני ומואבי ומצרי ואדומי הוולדות ממזרים כיון דאין קידושין תופסים וה"ל הולד ממזר. א"כ מ"ט לא פסיקא ליה דהנקבות מותרין דהא כיון שנתערב עמוני ונשא בת ישראל הוולדות אסורין משום ממזרים. ואין לומר דלעולם דלא כר"ע ובפסולי כהונה מיירי דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד פסול לכהונה. זה אינו חדא דמשמע לקמן בסוגיא דבפסולי קהל מיירי. ותו דלדעת הרמב"ם הולד כשר לכהונה. ואין לומר דס"ל לעולם דלא כר"ע והחשש שמא הוא בעצמו עבד ופוסל בביאתו. והפירוש ברש"י ז"ל דנקט משום עבדי שלמה ר"ל דוגמא דעבדי שלמה ודוגמא דהורדוס. זה אינו חדא דהדרא קושיא לדוכתיה דלא פסיקא ליה בעבדים יותר מעמוני ומואבי כיון דוולדות כשרים. ומכ"ש לפמ"ש תוס' דמיירי בבת עיסה ע"כ דמיירי בדור שני ומשום דה"ל ממזר. ותו דחוק הדבר מאוד לומר שנתערב במשפחה ממזר וכיוצא בו. ואין אנו מכירין בו אם הוא זה שנתערב. או שהוא מן המשפחה ופשוט הדבר דמיירי לאחר כמה דורות ואין ידוע בתחלה אם זה מן זרע אותו שנתערב מן כמה דורות. ובזה נכון דלא פסיקא ליה שכתבו התוס' דלאחר שלשה דורות מותר במצרי. וא"כ אף שקורין אותו מצרי יכול להיות שכבר הוא לאחר שלשה דורות. או שכבר הפסיק נקבה עמונית בדורותיו. וא"כ קשה כיון דע"כ אתיא כר"ע אפילו בעמוני הולד ממזר. א"כ לעולם הם פסולים. וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' בקידושין דף ע"ה ע"ב ד"ה שאין ממזר וכו' דיש תנא דסבר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא סבר כר"ע. א"כ יש לומר דהך ברייתא אתיא כי האי תנא. אך אלולי דבריהם ז"ל היה נלענ"ד לפ"ז בפשטות דאדרבא יש לומר דאתיא כר"ע אלא דכיון דנקט ולא חשש ממזרים. א"כ אין צריך לומר עמוני ומצרי וכדומה כיון דמיירי דהספק הוא לאחר כמה דורות הרי הוא חשש ממזרות דנקט כבר. והא דנקט נתינים היינו משום דנתינים דוד גזר עליהם כמ"ש בר"פ אלו נערות וליכא איסור דאורייתא ולא הוי ממזר לר"ע דליכא ביה לאו והא דנקט עבדי שלמה היינו לאשמעינן הא גופא לר"ע דהוי ליה ממזר. דהא כבר הקשו התוס' בספ"ק דיבמות ובסוף קידושין שם דלר"ע גופיה יש לומר דלא ה"ל מנכרי ועבד ממזר כיון דאין בהן תפיסת קידושין לכ"ע ולא הוי ליה דומיא דאשת אב. ותו דבעבד ליכא לאו כלל לדעת הרמב"ם דלא תהיה קדישה אלא בבת ישראל המזומנת לזנות אלא לדעת התרגום כמבואר באה"ע סימן ט"ו ועמ"ש בחידושינו בס"ד. שפיר הוצרך לפרש עבדים משא"כ בחייבי לאוין גמורין הרי הם בכלל ממזר דנקט ודוק:

תוספות ד"ה כמאן וכו' וא"ת וכו' ואית לה מיגו וכו'. היינו לפמ"ש התוספות לעיל בדף י"ג ע"ב בד"ה השבתנו וכו' דהיינו באומרת נבעלתי לכשר דנאמנת במיגו לר"ג והיינו דקאמר לעיל השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת כלומר דאפילו לדבריך דלית לך סברא דבודקת ומזנה מ"מ במדברת תאומן במיגו ונ"מ לרבן גמליאל באומרת נאנסתי דלא שייך בודקת ומזנה. מ"מ נאמנת במיגו דלית ליה לר"ג סברא דאין אפטרופוס לעריות. וה"ה דהוי מצי למימר דנאמנת לומר נאנסתי וכשר היה במיגו דנבעלתי ברצון דאז נאמנת משום בודקת ומזנה לר"ג. ואפשר דאין זה מיגו דלא בעיא לשוייא נפשה רשיעא:

בא"ד דאפילו אם נאמר דהכא לא ראוה וכו'. אין להקשות דמנ"ל להש"ס באמת דמיירי בהכי דילמא בראוה שנאנסה. צ"ל דבראוה שנאנסה פסיקא להש"ס דלא מהני רוב כשרים. אע"ג דהוי ליה ברי ורובא לא מהני לר"ג כיון דלא שייך בודקת ומזנה. וכבר כתבנו לעיל דמוכח כן מברייתא דעיסה לעיל למאן דפוסל בבת עיסה אפילו בצויחה דה"ל ס"ס וברי וס"ס עדיפא מרובא כמ"ש הרשב"א בתשובה כנ"ל. כ"ש דרובא וברי לא מהני ורבי יוסי גופא קאמר לעיל שתוק ממזר כשר משמע דצוח פסול וה"ה בשתוק חלל דפוסל אפילו באומר ברי לפנינו דאל"ה כבר כתבו התוס' לעיל ד"ה ת"ר איזהו וכו' דר' יוסי פוסל אפילו באלמנת עיסה כ"ש בבת. ע"כ דרובא וברי לא מהני לר' יוסי. א"כ אי ס"ד דראוה שנאנסה לא מהני אפילו רוב כשרים וברי. ומזה נמי ראיה לדברי הרשב"א בתשובה דס"ס עדיף מרובא דלא כמ"ש בספר פני יהושע לעיל ואין להקשות דאכתי מנ"ל להש"ס דנהי דבבת עיסה ס"ל לר' יוסי דלא מהני ברי ורובא היינו משום דבת עיסה לית לה חזקה דכשרות משא"כ הכא. זה אינו דר' יוסי ס"ל בסוף קידושין דף ע"ה דכל שזרעו פסול אלמנתו פסולה. וע"ש דקאמר הש"ס שם בהדיא דה"ה לענין אלמנת עיסה אע"ג דאית לה חזקה דכשרות כל היכא דלא שייך חזקה דבודקת ומזנה. ודוק:

בא"ד דא"כ מאי מייתי ראיה מרב יהודה אמר שמואל וכו'. לכאורה אין כל כך קושיא דיש לומר דס"ל לרב יוסף כרב חנן אמר רב דהוראת שעה היתה ולדורות יש לומר דלא בעי אפילו חד רובא במקום דשייך חזקה דבודקת ומזנה. א"כ לעיל בדרב יוסף דשייך בודקת ומזנה מודה רב. גם לפמ"ש לעיל יש לומר דהוי התם נמי רובא להכשירה משום דיש לומר דאזלה לגביה ואיכא נמי חזקה כמ"ש לעיל באורך ואפילו אי מיירי שם לענין הולד מ"מ שייך בודקת ומזנה. גם מה שהקשו מהא דקאמר לעיל קשיא הלכתא אהלכתא אין כ"כ כך קושיא דשפיר יש לומר דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי מ"מ הא דאמר אף בראשונה הוי ליה ממונא והלכתא כשמואל בדינא. ואין לדייק מלשון אף משמע דיותר סברא דהלכה כר"ג באחרונה. דזה אינו דנהי דלענין חזקה דממונא גרע ברישא טפי אפ"ה בסיפא איכא מעלה עשו ביוחסין. ויש לומר נמי דאחרונה עדיפא טפי. תדע דהא אליבא דאמת למאי דמשני ברישא משום דאיכא חזקה הרי מועיל לר"ג ברי וחזקה לאפוקי ממונא. וכבר כתבנו לעיל דהכא לענין יוחסין אינו מועיל ברי וחזקה אפילו ברוב כשרים אם לא דאיכא חזקה דבודקת ומזנה. והיינו דהוצרך לומר הלכה בבתרייתא ואף בראשונה ולא קאמר בראשונה וכ"ש באחרונה משום דלא כ"ש הוא דאיכא סברא לכאן ולכאן:

ומה שכתבו בתרוצם ומשני וכו' פירוש לעולם דלא טענה ברי וכו' וה"ה דהמ"ל בטוענת ברי ובראוה שנאנסה דלא שייך בודקת ומזנה דהכא בעינן אפילו לר"ג תרי רובא אלא דעדיפא קאמרי בטוענת שמא דלא שייך גם כן חזקה דבודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל דף י"ד אפ"ה מועיל תרי רובא. ונראה דע"כ צ"ל כן. דהא קשה מה שכתבו התוס' דתרי רובא מהני לר"ג אפילו בשמא. וכבר כתבנו דס"ל לר' יוסי דברי ורובא לא מהני. א"כ צ"ל דרובא עדיף מברי א"כ למאי דס"ד לעיל דף י"ב ע"ב דהא דרב יהודה דשמואל הוא דס"ל דברי ושמא ברי עדיף והא שמואל ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ דברי עדיף מרובא. וע"כ נצטרך לומר לפי ס"ד דר' יוסי כר' יהושע ס"ל ומיירי בברי ותרי רובא. א"כ ממילא רב דאמר הלכה כר' יוסי ס"ל כר' יהושע. והלכתא כרב באיסורי ומאי מקשה הלכתא אהלכתא. אבל לפי מה שכתבנו אתיא שפיר דבאמת אף אי ר' יוסי כר"ג ס"ל יש לומר דמיירי בברי ובראוה שנאנסה דלא שייך בודקת ומזנה דמודה ר"ג דאינה נאמנת אפילו בברי אלא בתרי רובא. ועיין מ"ש לעיל דף י"ב לתרץ קושיא זו דאף דרובא עדיף מברי מ"מ היכא דטוען שמא במידי דה"ל למידע גרע טובא. אך כבר כתבו התוס' שם דלמאי דבעי למימר. הא דר"י דשמואל הוא. ע"כ דלא אסיק אדעתיה לחלק בין הוי ליה למידע או לא. ודוק:

ומ"ש א"נ נוכל לפרש וכו' קשה לכאורה דאכתי אביי לעיל בעובדא דארוס וארוסתו למאי דלא ידע לפרש ולחלק בין לכתחלה לדיעבד אי אפשר לפרושי הכא לכתחלה ואכתי קשיא למה ליה לאביי להקשות ובהא כי לא וכו' תיפוק ליה דאין הלכה כשמואל דהלכה כרב באיסורא. וצ"ל לאביי כתירץ הראשון וק"ל:

אבל הא קשיא לי הא דקאמר בסמוך אבל פירש אחד מציפורי ובעל הולד שתוקי. ואמאי הא ולד כדיעבד דמי כדקאמר רב יוסף לעיל ודוחק לומר דמיירי בראוה שנאנסה. ויותר נראה דאפילו להאי תירוצא הא דקאמר הולד שתוקי היינו כדקאמר בפרק עשרה יוחסין מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו. א"כ שפיר קאמר הולד שתוקי עד שבודקין את אמו ואומרת ברי. ותרתי קמ"ל דלכתחלה בעינן תרי רובא אפילו בברי והיינו מתניתין. וקאמר רב ינאי עוד אבל פירש אחד מציפורי היינו דלענין הולד הוי דיעבד מ"מ בעינן תרי רובי עד שבודקין את אמו ותאמר ברי. ובזה נלע"ד נכון דהנה מצינו להרמב"ם והרא"ש דנחלקו דהרמב"ם ס"ל דלכתחלה בברי בענינן תרי רובא. והיינו תירוץ שני של התוס'. והרא"ש כתב דבדיעבד ושמא בעינן תרי רובא והיינו כתירוץ קמא של התוס' כל זה בש"ע אה"ע סימן ו' סעיף י"ז. גם מבואר שם סי"ח לדעת הרמב"ם דבדיעבד מהני תרי רובא אפילו בשמא. וקשה מנ"ל הא כיון דמפרש מתניתין לכתחלה תירוץ שני של התוס'. ולפמ"ש אתא שפיר דאפילו לתירוץ שני ע"כ צריך לפרש הא דפירש אחד מציפורי דמיירי לענין דיעבד ובשמא דבעינן תרי רובא ודוק: