|
כתותי מכתת שיעוריה הגדרה[1] - חפץ העומד לאיבוד מחמת איסורו, שיעורו חשוב ככתות וחתוך, לדינים שונים הכלל וגדרוחפץ העומד לאיבוד מחמת איסורו (ראה להלן: האיסור הגורם את האיבוד), שיעורו חשוב ככתות וחתוך (כן משמע מראש השנה כח א, וחולין פט ב, וסוכה כט ב, ושם לב ב, ושם לג ב, ושם לד ב), ולכן התוקע בשופר (ראה ערכו) של עבודה-זרה (ראה ערכו) - או של עיר-הנדחת (ראה ערכו. ראש השנה כח א; רמב"ם שופר א ג) - והנוטל לולב (ראה ערכו) של עבודה זרה - או של אשרה או של עיר הנדחת (סוכה כט ב) - לא יצא ידי חובתו (חולין פט א), שהרי לשריפה הם עומדים (ראה ערך בעור עבודה זרה וערך עיר הנדחת. רש"י שם ב ד"ה שיעורא; מאירי שם א; ריטב"א שם). דין זה נחלקו הדעות אם הוא מן התורה (כן משמע מיבמות קג ב, וערכי תנאים ואמוראים, רבי יוסי בן יאסין, וריטב"א סוכה לד ב), ואפילו להקל חשוב הדבר ככתות וחתוך (כן משמע מיבמות שם, ותוספות סוכה לה א ד"ה ללמדך); או שאינו אלא מדרבנן (כן משמע מפרי מגדים או"ח שסג, משבצות זהב סק"ה), ולא נאמר בשל תורה אלא להחמיר, ולא להקל (פתח הדביר או"ח לד סק"ב, בשם כמה אחרונים, ותמה; כן משמע מפרי מגדים שם). גדרובגדר דין כתותי מכתת שיעוריה, נחלקו הדעות:
תוקפודין כתותי מכתת שיעוריה נחלקו אחרונים אם כלל גמור הוא, וכל דבר שאין דנים בו דין כתותי מכתת שיעוריה צריך ליתן בו טעם על שלא דנו בו דין זה (תורת האשם (אייכנשטיין) ב י); או להיפך, שאין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים שדנים בו כתותי מכתת שיעוריה, ואין לדמות דבר לדבר, ולכן מצינו שלא דנו דין זה בעניינים מסויימים (מנחת חינוך טז ד, בדעת תוספות סוטה שם). האיסור הגורם את האיבודלשון הכתוב מורה שאין אומרים כןבמקצת דברים מצינו שמלשון הכתוב דרשו שאין אומרים בהם כתותי מכתת, כגון בית-המנוגע (ראה ערכו) שהוחלט (ראה ערך נגעי בתים), שהוא מטמא (ראה ערך בית המנוגע), ואין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה - אף על פי שהוא טעון נתיצה (ראה ערך נגעי בתים) - שנאמר: וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת (ויקרא יד מה), ודרשו: אפילו בשעת נתיצה קרוי בית (יבמות קג ב). וכן בגד-המנוגע (ראה ערכו) שהוחלט (ראה ערך נגעי בגדים), אם יש בו שלש על שלש אצבעות, ונכנס רובו לבית, הרי הוא מטמא את הבית, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: טומאתו) - אף על פי שהוא טעון שריפה (ראה ערך הנ"ל: שריפתו) - שנאמר: וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד (ויקרא יג נב), ודרשו: אפילו בשעת שריפה קרוי בגד (גמ' שם). סנדל המנוגעסנדל המנוגע שהוחלט, נחלקו אמוראים אם אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה לעניין חליצה (ראה ערכו. רב פפי בשם רבא בגמ' שם); או שאין אומרים בו (רב פפא בשם רבא בגמ' שם), שכשם שהוא קרוי בגד לעניין טומאה (ראה לעיל), כך הוא קרוי בגד לעניין חליצה (רש"י שם ד"ה חליצתה; רשב"א ומאירי וריטב"א שם). עבודה זרה של ישראלעבודה-זרה (ראה ערכו) של ישראל, שאינה טעונה שריפה אלא גניזה (ראה ערכו. ראה ערך בעור עבודה זרה: מהותו), נחלקו בה הדעות:
כשאינו טעון איבוד אלא מדרבנןדבר שאינו טעון איבוד אלא מדרבנן, נחלקו בו הדעות אם אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה אף מן התורה (תוספות סוכה לא ב ד"ה באשרה, לפי שער המלך לולב ח א; כן משמע מריטב"א סוכה לד ב); או שאין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה מן התורה (כן משמע מחידושי הרי"מ אה"ע קכד סק"ה, ותפארת ישראל פסחים א ז). לדעה זו נחלקו אחרונים אם מכל מקום מדרבנן אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (בעל בית אפרים בכרם שלמה יח א; חידושי רעק"א סוכה שם); או שאין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה כלל (כן משמע מכפות תמרים וחידושי חתם סופר שם), שלא גזרו חכמים לחדש דין כתותי מכתת שיעוריה מדעתם (שבט הלוי ו פא). כשעומד לאיבוד מחמת המציאותדבר העומד לאיבוד מחמת המציאות, כגון ספר שנפל לתנור, שמטמא את התרומה, אף על פי שעומד להישרף במציאות, מכל מקום כיון שאינו עומד לאיבוד מחמת הדין, אין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (תוספתא שבת (ליברמן) יג ו, לפי גליוני הש"ס בבא קמא קטו ב). כשעומד לאיבוד מחמת הספקדבר העומד לאיבוד מחמת הספק - כגון שנתערב בחפץ אחר העומד לאיבוד, באופן שיש לאבד את שניהם מחמת הספק (ראה ערך תערובת) - אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מאיגרא רמה סוכה שם; אלה המצוות ג א), ולכן אתרוג של עבודה זרה השייך לישראל ולגוי בשותפות - שבחלק הגוי מועיל ביטול, ובחלק הישראל לא מועיל (ראה ערך בטול עבודה זרה: המבטל) - שכיון שאי אפשר לברר את חלק הגוי מחלק הישראל, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: שם, וערך ברירה: בחלוקת שותפות), וסוף סוף שניהם לשריפה עומדים, אומרים בשניהם כתותי מכתת שיעוריה (עונג יום טוב לה). שריפה לצורך גבוהדבר שיש בו חיוב שריפה לצורך גבוה, ולא כדי לאבדו, נחלקו בו הדעות: יש סוברים שאומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוטה כה ב ד"ה לאו); ויש סוברים שאין אומרים בו , שלא אמרו כן אלא בדבר הטעון איבוד מחמת גרעון ופחיתות, מה שאין כן בדבר החייב שריפה לגבוה, שכיון ששריפה זו חשיבות היא אצלו, אין חשיבות הדבר בטילה מחמתה (אגודת אזוב (בורנשטיין) כתותי מכתת שיעוריה ד). כשמותר ליהנות ממנודבר העומד לאיבוד, אלא שמותר ליהנות ממנו בדרך כל שהיא - כגון אתרוג של תרומה טמאה, שמותר ליהנות ממנה בשעת שריפתה (ראה ערך תרומה טמאה) - נחלקו ראשונים אם אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוכה לה א ד"ה לפי, לפי פני יהושע שם, וכתוב שם לראב"ד שם, ומלחמות לרמב"ן סוכה כט ב, ומאירי שם, בשם יש מוסיפין), שסוף סוף לאיבוד הוא עומד (כן משמע מהר"ן שם; ערוך לנר שם לה א, לדעה זו); או שאין אומרים בו (כן משמע מהמאור סוכה לה א, ופסקי ריא"ז שם ג ה, לפי ערוך לנר שם; תוספות רי"ד ופסקי רי"ד שם, לפי שפת אמת שם; מנחת ברוך צו). כשאינו עומד לאיבוד בפועלאף חפץ של איסור, שאינו עומד לאיבוד בפועל, כגון ששייך לגוי (ראה ערכו), שאינו מצווה לאבדו, אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוכה לב א ד"ה ואשרה, ויבמות קד א ד"ה (קג ב) סנדל, וחולין פט א ד"ה והתניא, בשם רבנו תם, ורמב"ם לולב ח א, לפי הכסף משנה שם). כשיש לו היתרעבודה זרה של גויעבודה זרה של גוי, שיש לה ביטול (ראה ערך בטול עבודה זרה: המבטל), נחלקו בה ראשונים:
אף לדעה הראשונה, אם זכה ישראל בעבודה זרה אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (המאור סוכה לה א; תוספות סוכה לא ב ד"ה באשרה, וחולין שם; השלמה סוכה לא ב; מאורות שם כט ב; רא"ש ראש השנה ג ט, ותוספות רא"ש סוכה שם, וחולין שם ב; טוש"ע או"ח תקפו ג, ושם תרמט ג, ורמ"א שם), שבאופן זה הרי אין מועיל בה ביטול (כן משמע מהמאור שם, ותוספות שם ושם). נתבטלה העבודה זרה (ראה ערך בטול עבודה זרה: עבודה זרה שנתבטלה) בידי גוי, מותרת בהנאה, ואין אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוכה שם, ויבמות שם, וחולין שם, בשם רבנו תם; אגודה אזוב (בורנשטיין), כתותי מכתת שיעוריה ג). כשיש פדיוןדבר שיש לו פדיון אין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (השלמה סוכה לא ב; רבי אברהם מן ההר שם לא ב, בשם איכא מאן דמפרש; מאורות שם כט ב; מאירי שם). כשאפשר להישאלדבר האסור שאפשר להישאל עליו (ראה ערך שאלה), כגון תרומה-טמאה (ראה ערכו) ביד הבעלים, אין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה, שכיון שאפשר ליהנות ממנו על ידי שאלה, אינו חשוב כעומד לאיבוד (מהר"ם מינץ ה; יהודה יעלה או"ח קלח; מרכבת המשנה לולב ח ב). השיעורכשאינו טעון שיעורדבר שאינו טעון שיעור, נחלקו הדעות אם דנים בו כתותי מכתת שיעוריה:
הטעון שיעור בארכו בלבדדבר הטעון שיעור בארכו בלבד, אבל לא ברחבו ובעביו, נחלקו בו ראשונים:
שיעור שאינו קצובשיעור שאינו קצוב - כגון בסנדל של חליצה (ראה ערכו), שאף על פי שצריך שיהיה חופה רוב רגלו של היבם (ראה ערכו), מכל מקום משתנה הוא מאדם לאדם, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו (ראה ערך חליצה: הנעל) - נחלקו הדעות אם הכל סוברים שדנים בו כתותי מכתת (כן משמע מרש"י יבמות קג ב ד"ה ושל, ושם קד א ד"ה ושל, ומחזה אברהם או"ח לח, ואגודת אזוב (ברונשטיין) כתותי מכתת שיעוריה ד); או שמחלוקת אמוראים בדבר (מקראי קדש (אבולעפיא) לולב ח ד"ה וליתא, ומעשה רקח יבום ד כ, בדעת כסף משנה לולב ח א, בתירוץ השני, בדעת הרמב"ם, שתלוי במחלוקת האמוראים בדין סנדל של חליצה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
