הגדרה^[1] - עצם הכנף שבעוף

גף העוף הוא כיד הבהמה (רשב"א חולין צג א, ור"ן שם, בשם הראב"ד, ועי' רשב"א ור"ן שם נז א; טוש"ע יו"ד סה ג), ושלשה עצמות לגף עד המקום שהוא מחובר לגוף (עי' עיטור טריפות ע' גף, ורשב"א שם נז א).

עוף שנשברו עצמות הכנפיים שלו - כשר (חולין נו ב, ורש"י ד"ה גפיה; רמב"ם שחיטה ח כ; טוש"ע יו"ד נג ב), ואפילו אם נשברו שתי הכנפיים (מעשה רוקח על הרמב"ם שם), והוא הדין כשנחתכו (טוש"ע שם, על פי תוספות שם נז א ד"ה שמוטת).

אכן אם נשמט הכנף מעיקרו (רמב"ם שם י ד; טוש"ע שם ג) מהפרק העליון המחובר בגבו (רש"י שם נז א ד"ה שמוטת גף; רשב"א ור"ן שם), יש בו חשש שמא ניקבה הריאה, לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות, וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע, וכששומטת גפה - מתנתקת הריאה עם הגף (גמ' שם, ורש"י ד"ה טרפה)^[2]. ונחלקו אמוראים: יש אומרים שהוא טרפה, שחוששים שמא ניקבה הריאה (רב יהודה אמר רב שם); ויש אומרים שתיבדק הריאה (שמואל ורבי יוחנן שם) על ידי הכנסת קנה דק בגרגרת ונפיחה בריאה: אם הרוח יוצא - טריפה, ואם לאו - היא שלימה וכשרה (רש"י שם ד"ה תיבדק; טוש"ע שם), וכן הלכה (רי"ף שם; רא"ש שם ג נא; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג)^[3].