הגדרה^[1] - שגגת עברה המתכפרת בקרבן גוררת שגגת עברה אחרת, דומה לה, להתכפר עמה

גדרה ודיניה

מהותה

שגגת עבירה המחייבת לכפרתה קרבן מיוחד לעצמה, יש שהיא מתכפרת ממילא בתורת גרירה, על ידי קרבן שהובא על שגגת עברה אחרת.

כיצד: הקוצר כגרוגרת (ראה ערכו) - שהוא שיעור החיוב על מלאכות שנעשו באוכלים בשבת - וטוחן כגרוגרת (ראה ערך קוצר וערך טוחן) בשגגת שבת וזדון מלאכות, שדינו שחייב חטאת אחת על שתיהן, ששגגה אחת היא, שגגת שבת (ראה ערך חלוק מלאכות וערך שגגות), וחזר וקצר בזדון שבת ושגגת מלאכות, שחייב על כל מלאכה חטאת, שכל מלאכה שגגה מיוחדת לה (ראה ערך הנ"ל, ושם לימוד מכתוב על כל זה), ונמצא שעשה ארבעתן בהעלם אחד - שאף שבינתיים נודע לו שהיום שבת, הרי לא נודע לו שחטא, שכן חשב שמלאכות אלו מותרות, ונאמר: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ (ויקרא ד כג), שאין ידיעה בחיוב קרבן אלא ידיעת החטא (תוספות שבת סז ב ד"ה כלל, ומאירי שם ע ב) - ואחר כך נודע לו שחטא באחת משתי המלאכות הראשונות, שהיו בשגגת שבת, והפריש חטאת אחת על שניהן ששגגה אחת היא^[2], הרי נתכפר גם על הקצירה והטחינה של שגגת מלאכות, שהקצירה הראשונה גוררת הקצירה השניה להתכפר עמה, והטחינה הראשונה גוררת הטחינה השניה להתכפר עמה (אביי ורבא בשבת ע ב ועא א ורש"י^[3]; רמב"ם שגגות ז י), וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת, שאינו חייב אלא חטאת אחת (רמב"ם שם), וכן אם נודע לו תחילה על אחת משתי המלאכות האחרונות, שהיו בשגגת מלאכות, והפריש חטאת, קצירה זו גוררת עמה להתכפר בקרבנה את הקצירה הראשונה והטחינה שעמה (שבת עא א; רמב"ם שם. וראה להלן: גרירה דגרירה; מהותה ודינה, מחלוקת אביי ורבא אם באופן זה גוררת הטחינה הראשונה גם את הטחינה השניה).

האופנים שנאמרה תורת גרירה

תורת גרירה זו נחלקו בה ראשונים באיזה משני האופנים האמורים אנו זקוקים לה:

• יש מפרשים שבאופן הראשון - שידיעת שגגת השבת היתה קודמת לידיעת שגגת המלאכות - אין אנו צריכים כלל לתורת גרירה, שכיון שהקרבן מכפר על הקצירה והטחינה הראשונות, ששתיהן בשגגה אחת של שבת, הרי הקצירה והטחינה השניה מתכפרות עם הראשונה מצד הדין, לפי שעשה את שתי הקצירות - שהן עבירות משם אחד (ראה תוספות שבת עא א ד"ה גרירה לדעת רש"י, ומהרש"א שם לרש"י ד"ה קצירה) - בהעלם אחד, וכן את שתי הטחינות, והרי זה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד שאינו חייב אלא אחת (ראה ערך ידיעות מחלקות), ואף שהעלמות שונות הן, שהראשונות הן בהעלם שבת, והאחרונות בהעלם מלאכות, סוף סוף העלם אחד הוא, שלא נודע לו בינתיים שחטא (רש"י שם ד"ה קצירה, ומאירי שם), ולא אמרו קצירה גוררת קצירה (ראה לעיל) אלא ללשון גרירה בעלמא, ולא לטעם ודין של גרירה (חידושי הר"ן שם ד"ה והא דאמר).

ואילו באופן השני כשנודעו לו מקודם שגגת מלאכות שייכת תורת גרירה, שאומנם הקצירה הראשונה מתכפרת עם השניה שהופרש עליה הקרבן, מן הדין ולא מתורת גרירה, לפי שעשה שתיהן בהעלם אחד, אלא שכפרת הטחינה הראשונה היא שבאה בתורת גרירה, הואיל ועל הקצירה הראשונה לא הופרש עיקר הקרבן, אך מאחר שהיא מתכפרת עם הקצירה השניה ממילא גוררת היא את הטחינה שעמה להתכפר מתורת גרירה, שכן שתיהן תלויות בקרבן אחד, ששגגה אחת של שבת לשתיהן, ואין כפרה לזו בלא זו (רש"י שם ד"ה קצירה גוררת, ומאירי שם).

• ויש מפרשים שלכפרת הקצירות האחת עם השניה, בשני האופנים, וכן לכפרת הטחינה השניה עם הראשונה, באופן הראשון, אנו זקוקים לתורת גרירה, שכן אמרו: קצירה גוררת קצירה, וטחינה גוררת טחינה (ראה לעיל: מהותה), ואף שכפרת שני זיתי חלב שאכל בהעלם אחד בקרבן אחד אינה נחשבת גרירה, כאן שהעלמותיהן שונות, שזו בשגגת שבת וזו בשגגת מלאכות, הרי זו גרירה, אבל הטחינה הראשונה שמתכפרת עם הקצירה שעמה, באופן השני, אינה נחשבת לגרירה, אף שהקצירה עצמה אינה מתכפרת אלא בתורת גרירה, שכיון ששתיהן תלויות בקרבן אחד, ששתיהן בשגגה אחת של שבת, אין כפרה לזו בלא זו (תוספות שם ד"ה גרירה בשם ר"י. וראה דעה נוספת בחידושי הר"ן שם ד"ה וטחינה וד"ה נודע בשם הרא"ה, וראה שם שנראה שהסכים לו).

החולק על דין זה

יש מן האמוראים - רבי זירא, או רבי אסי (ב' לשונות בגמרא שבת עא א. וראה דקדוקי סופרים שם) - שחולק על כל דין גרירה שאמרנו, שכן הוא סובר ששגגת שבת ושגגת מלאכות נחשבות כשתי העלמות, שאם קצר או טחן בשגגת שבת, וחזר וקצר וטחן בשגגת מלאכות, אפילו שלא נודע לו בינתיים שחטא, אין האחת מתכפרת בקרבן שהביא על השניה (גמרא שם).

עשה מלאכות אלו בפחות מכשיעור

קצר או טחן כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר או טחן כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, ולא נודע לו בינתיים - לסוברים דין גרירה, וכשעשאם כשיעור חיוב חטאת לא היו חלוקים לחטאות, אף באופן זה שאין בהם כשיעור הרי הם מצטרפים; ולחולק על דין גרירה, ומלאכות אלו חלוקים לחטאות כשעשאם כשיעור, אינם מצטרפים בפחות מכשיעור (שבת עא א ורש"י. וראה ערך שגגות).

להלכה

הלכה היא שאומרים דין גרירה (רמב"ם שגגות ז י; מאירי שבת שם), ואף פחות מכשיעור בשגגת שבת עם פחות מכשיעור בשגגת מלאכות הרי אלו מצטרפים, שקצירה גוררת קצירה (רמב"ם שם ומאירי שם^[4]).

ויש מהראשונים שפסק ששתי העלמות הן וחלוקות לחטאות ואינן מצטרפות (כסף משנה שם, בשם הראב"ד בהשגות^[5]).

מתי הפריש הקרבן

גרירה זו של שגגת שבת ושגגת מלאכות, לסוברים שבחטאות הפרשות מחלקות, וכגון שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על האחד והפריש קרבן קודם שנודע לו על השני, וחזר ונודע לו על השני, ההפרשה מחלקת לחייבו שתי חטאות (ראה ערך ידיעות מחלקות מחלוקת בדבר) - הדברים אמורים כאן כשלא הפריש הקרבן על הידיעה הראשונה, בין שהיתה זו משגגת השבת, ובין שהיתה משגגת המלאכות, עד אחר שנודע לו גם על שאר המלאכות (ראה רש"י שבת עא ב ד"ה וחזר, וראה תוספות ע ב ד"ה נודע בשם ר"י, ומהר"ם לובלין שם).

ולדעת הסוברים שאין הפרשות מחלקות (ראה ערך הנ"ל), הדברים אמורים כאן אף כשהפריש על זו של שגגת שבת או של שגגת מלאכות לפני שנודע לו על האחרות (רבנו שמואל בתוספות שם, וראה שם שאביי ורבא בסוגיית גרירה הנ"ל סוברים באמת שאין הפרשות מחלקות; ראב"ן בתשובות שבסוף הספר).

מתי הקריבו

במה דברים אמורים כשנודע לו על השגגות האחרות לפני שהקריב הקרבן על שגגת שבת הקודמת, אבל אם נודע לו לאחר שהקריב, אינן נגררות להתכפר עמה, שכפרות מחלקות לדברי הכל (רבנו שמואל בתוספות שם^[6], ראה ערך הנ"ל).

ויש סוברים שהדברים אמורים אף כשלא נודע לו על האחרות עד לאחר שהקריב הקרבן, ופוסקים שכיון שהקריב הקרבן על קצירה של שגגת שבת נתכפר לו על הכל, שקצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה, וכאילו עשה ארבעתן בשגגה אחת (רמב"ם שגגות ז י, לפי הכסף משנה שם ו יא, וקרית ספר שם פרק ז, וראה מרכבת המשנה שם ו ט^[7]), אם מפני שסוברים שלעולם אין כפרה מחלקת, אף בשני זיתי חלב והקריב קרבן על אחד מהם, שהזית השני מתכפר בתורת גרירה עם הראשון (הר"י קורקוס בכסף משנה שם ז י, וכן מבואר בפירוש רבינו חננאל שבת עא ב בסוף הסוגיא), או שאף שבכל האיסורים כפרה מחלקת, במלאכות שבת אינה מחלקת, שכל שגגות המלאכות לגבי שבת נחשבות כאחת (קרית ספר שם פרק ז, לדעת הרמב"ם. וראה שם בארוכה בחילוק שבין שבת לשאר עבירות. וראה מרכבת המשנה שם ו ט).

גרירת איסור חלב

אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על אחד מהם, וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני, והביא חטאת על הראשון, מתכפר גם על השני, שהרי נאכל בהעלמו של ראשון, וכן אם הביא חטאת על השלישי מתכפר גם על השני, שהרי נאכלו בהעלם אחד, ואם הביא חטאת על האמצעי נתכפר על כולם, ששנים האחרונים היו בהעלמו של זה.

אבל אם הביא קרבן על הראשון אם מתכפר עמו השלישי, וכן אם הביא קרבן על השלישי אם מתכפר עמו הראשון - נחלקו אמוראים: רבא אמר אינו מתכפר, שלא נאכלו שניהם בהעלם אחד, ואין אומרים הואיל והשני מתכפר עם הראשון, כשהביא עליו תחילה, יגרור את השלישי להתכפר עמו מתורת גרירה, או הואיל והשני מתכפר עם השלישי יגרור עמו את הראשון; ואביי אמר אף אם הביא קרבן על הראשון או על השלישי נתכפר על כולם, שהשני שמתכפר עם כל אחד מהם גורר עמו גם את האחר (שבת עא א ורש"י).

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים כאביי, שסוברים שרבא חזר בו והודה לאביי, שכן בקצירות וטחינות של שגגת שבת ושגגת מלאכות רבא בעצמו אמר שדנים בהן דין גרירה (מאירי שבת שם, בשם יש מחליפים, וכן פירש רש"י שם ד"ה בתר שחזר בו).

• ויש פוסקים כרבא (רמב"ם שגגות ו יא; מאירי שבת שם), שלדעתם לא הודה לאביי בזה (מאירי שם; כסף משנה שם ז י. וראה כסף משנה שם בביאור החילוק בין גרירת שבת לגרירת חלב, וראה עוד בקרית ספר שם פרק ז, ובמרכבת המשנה שם ו ט).

גרירה דגרירה

מהותה ודינה

נודע לו תחילה על הקצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והפריש קרבן, ולאחר מכן נודע לו על הקצירה של זדון מלאכות ושגגת שבת, שאנו אומרים שקצירה זו גוררת את הקצירה והטחינה הראשונות של שגגת שבת וזדון מלאכות להתכפר עמה (והוא האופן השני לעיל: מהותה), אם הטחינה הראשונה גוררת להתכפר עמה גם את הטחינה שכנגדה, היינו השניה, שאינה מתכפרת עם הקצירה שעמה, לפי שהיו חלוקות לחטאות, שהיו כל אחת בשגגת מלאכה, נחלקו אמוראים:

אביי אמר טחינה גוררת טחינה, כי שם טחינה אחד הוא, ורבא אמר טחינה שכנגדה - טחינה אחרונה, שכנגדה של ראשונה - במקומה עומדת, ואינה נגררת עם טחינה הראשונה, שאין אנו אומרים אלא גרירה, ולא גרירה דגרירה (שבת עא א).

גרירת הטחינה השניה היא גרירה דגרירה ממש - בין למפרשים שכפרת הטחינה הראשונה היא בתורת גרירה (ראה לעיל: גדרה ודיניה; האופנים שנאמרה תורת גרירה, דעת רש"י והמאירי), ובין למפרשים שכפרת הקצירה הראשונה על ידי הקצירה השניה היא בתורת גרירה (ראה לעיל שם דעת הר"י בתוספות) - שנגררת על ידי שגגה שנתכפרה אף היא על ידי גרירה (ראה רש"י שם, וחידושי הר"ן שם ד"ה וטחינה וד"ה נודע לדעתו. אמנם ראה לדעת הר"ן שם שאין זו גרירה דגרירה ממש, אלא גרירה אחת, ורק ביחס לקרבן שהופרש על הטחינה נחשב הדבר כגרירה דגרירה).

הלכה כרבא (רבינו חננאל שבת שם; רמב"ם שגגות ז י^[8]), ותישאר הטחינה של זדון שבת עד שיוודע לו עליה ויביא חטאת שניה (רמב"ם ומאירי שם, וראה רש"י שם ד"ה במקומה עומדת).

אופן שאין בו גרירה דגרירה

כתבו ראשונים שאם נודע לו על הקצירה והטחינה של שגגת שבת לפני שהפריש קרבן על הקצירה של שגגת מלאכות, יש לו רשות להביא קרבן אחד על הקצירה של שגגת שבת, וזו תפטור את כולן, ואין כאן גרירה דגרירה (ראה לעיל: גדרה ודיניה; מהותה, באופן הראשון, כשנודעה לו תחילה הקצירה של שגגת שבת), כמו באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על הראשון, וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני, שאפילו לסוברים שאם הביא קרבן על הראשון אין השלישי מתכפר עמו, מכל מקום אם הביא על האמצעי - נתכפרו כולם (ראה לעיל: גדרה ודינה; גרירת איסור חלב. רבנו שמואל בתוספות שבת ע ב ד"ה נודע, וכפירוש מהר"ם שם, וראה שם גם כן דעת הר"י ומהר"ם שם בדעתו).

אלא שלסוברים שאין הפרשות מחלקות (ראה ביאורו לעיל: גדרה ודיניה; מתי הפריש הקרבן) הדברים אמורים כאן כשנודע לו על שגגות השבת אחר שהפריש על שגגת המלאכה (ר"ש בתוספות שם ומהר"ם), ולסוברים הפרשות מחלקות מדובר כשנודע לו לפני ההפרשה, ואם היה רוצה היה באמת מביא על שגגת השבת ופוטר את כולן, אלא שאם לא עשה כן והביא הקרבן על שגגת המלאכה, אין הטחינה השניה מתכפרת לרבא מפני שהיא גרירה דגרירה (ראה מהר"ם שם, לדעת ר"י בתוספות).

באוכל שני זיתי חלב

יש שכתבו באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על הראשון וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני (ראה לעיל: גדרה ודיניה; גרירת איסור חלב, מחלוקת אביי ורבא אם הראשון והשלישי מתכפרים זה בקרבנו של זה), שאם הביא קרבן על הראשון, יש על השלישי דין של גרירה דגרירה, שכפרת השני עם הראשון נקראת לדעתם גרירה, ונמצא שכפרת אכילת הזית השלישי עם השני נחשבת כגרירה דגרירה (כסף משנה שגגות ז י, בשם הר"י קורקוס, וכתב שזהו טעמו של רבא שהשלישי לא מתכפר למסקנא שגרירה דגרירה לית ליה, וחזרו בהם בגמרא ממה שאמרו שרבא הודה לאביי).

הערות שוליים