|
גר תושב הגדרה[1] - גוי שקיבל עליו מצוות מסויימות, שעל ידי כך מותר להושיבו בינינו בארץ ישראל גוי שקיבל עליו - בפני שלשה חברים (רבי מאיר בעבודה זרה סד ב; רמב"ם מלכים ח י) - מצוות מסוימות (ראה להלן) נקרא גר תושב, לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל (רמב"ם איסורי ביאה יד ז); ויש מהראשונים שכתבו שאם הניח עבודה זרה, אף על פי שעבדה מתחילה, מותר לו לשכון בארצנו, וזהו הנקרא גר תושב, כלומר שהוא גר לענין לישב בארצנו (כן משמע מרש"י ערכין כט א ד"ה אין; חינוך צד), ומכל מקום אינו גר תושב גמור לשאר הדינים (הערות למשפט כהן סג). המצוות שמקבל עליוובאלו מצוות מדובר נחלקו תנאים:
טעם הקבלהאין גר תושב אלא כשמקבל עליו שבע המצות, ועושה אותן מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת - אין זה גר תושב (רמב"ם מלכים שם יא)[3]. מושבומושיבים גר תושב במקום הנצרך לו לפרנסתו, שנאמר: עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר (דברים כג יז. ספרי כי תצא רנט; גרים ג ד), אבל אין נותנים לו מקום:
ולא יגלה מעיר לעיר, שנאמר: בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ (דברים שם. ספרי שם), משמע מקום המיוחד (רבנו הלל שם), שלא יאמרו בני העיר שגר שם שהוא מסיג את גבולם, ודי לו שישב שם איזו שנים ואחר כך ילך לו לעיר אחרת (מלבי"ם שם); אבל מעבירים אותו מנוה הרע לנוה היפה, שנאמר שם: בַּטּוֹב לוֹ (דברים שם. ספרי שם. ובמס' סופרים שם), שאחר שישב הגר במקום שפרנסתו מצויה, כדרך בני אדם המתיישבים, יכולים להושיבו במקום הטוב לבריאות גופו שיהא טוב לו באמת (מלבי"ם שם). יחסנו אליולהחיותו ולרפאתוגר תושב מצוה עלינו להחיותו, כשם שמצווים על כל אחד מבני ישראל (פסחים כא ב), שאם היה טובע בנהר, או שנפל עליו הגל, מצווים אנו לטרוח בכל כחנו להצלתו, ואם היה חולה - נתעסק ברפואתו (השגות הרמב"ן לספר המצוות, הוספות מצות עשה טז), שנאמר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ (ויקרא כה לה. רש"י פסחים שם ד"ה גר אתה; רמב"ם זכיה ג יא)[5] - גר, זה גר צדק, ותושב, זה גר אוכל נבלות (תורת כהנים בהר, פרשה ה א), הרי שמצוה להחיותו (רש"י ורמב"ם שם)[6], והואיל ומצווים להחיותו - מרפאים אותו בחינם (רמב"ם עבודה זרה י ב), וכן מיילדים בשבת בת גר תושב, מפני שאנו מצווים להחיותה, ומכל מקום אין מחללים עליה את השבת (רמב"ם שבת ב יב). חייך וחייו חיי מי קודמיםולמרות שאנו מצווים להחיותו, ישראל וגר תושב שהיו מהלכים בדרך, ואין ביד ישראל אלא קיתון אחד של מים, ואם שותים שניהם הם מתים שניהם, ואם ישתה אחד יגיע לישוב, הישראל ישתה - אפילו לדעת הסובר שאם שניהם ישראלים ישתו שניהם ואל יראה אחד במיתת חברו (מלבי"ם שם) - לפי שנאמר בגר תושב: וָחַי עִמָּךְ (ויקרא שם) - חייך קודמים לחייו (תורת כהנים שם). לתת לו מתנת חינםנותנים מתנת חינם לגר תושב, שנאמר לגבי נבלה: לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי (דברים יד כא) - לגר בנתינה, ולנכרי במכירה (פסחים שם, לדעת רבי יהודה; רמב"ם עבודה זרה י ד וזכיה ג יא; טוש"ע חו"מ רמט ב), והואיל ומצווים להחיותו מקדימים נתינה לגר תושב לפני מכירה לנכרי (גמ' שם, לדעת רבי יהודה)[7]. למכור לו קרקע בארץ ישראלנחלקו ראשונים אם מותר למכור קרקע בארץ ישראל לגר תושב, ואין בזה איסור של לא-תחנם (ראה ערכו. חינוך צד); או שמא הדבר אסור (כן משמע מהרמב"ם עבודה זרה י ד; משך חכמה דברים ז ה, בדעת הרמב"ם). מתנות ענייםאין נותנים מתנות עניים לגר תושב, שגר האמור שם הוא גר צדק, ולא גר תושב (תורת כהנים קדושים, פרק ג ד; רמב"ם מתנות ענים א ט), שנאמר במעשר עני: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר (דברים כו יט) - מה לוי בן ברית, אף גר בן ברית (תורת כהנים שם)[8], ומכל מקום אם באו מעצמם אין מונעים אותם מלקחת, ככל עניי גוים שאין מונעים אותם בכך (ראה ערך גוי: ביחס לגופו). לגמול עמו חסד ולנהוג עמו בדרך ארץנוהגים עם גר תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווים להחיותו, וזה שאמרו: אין כופלים להם שלום (גיטין סב א) - בגוים אמרו, ולא בגר תושב (רמב"ם מלכים י יב). קבלת צדקה ממנוצדקה שגר תושב נותן מחלקים אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל, ומצוה עליהם להחיותו (רמב"ם שם י). הונאתואסור להונות גר תושב, ועוברים עליו על בל תונה (ירושלמי יבמות ח א; גרים ג ב), שנאמר: לֹא תּוֹנֶנּוּ (דברים כג יז), ובגר תושב הדברים אמורים (קרבן העדה לירושלמי שם). כבישת שכרווכן הכובש שכר שכיר של גר תושב עובר עליו בלאו של לא תעשוק (ירושלמי שם; גרים שם ג), שנאמר: לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ (דברים כד יד) - מגרך, זה גר צדק, בשעריך, זה גר תושב אוכל נבלות (ספרי כי תצא רעח; בבא מציעא קיא ב), שנאמר בו: לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ (דברים יד כא. רש"י בבא מציעא שם ד"ה זה גר). מלבד זה עובר בגר תושב כשכובש את שכרו, או כשאיחר מלשלמו, גם משום בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ[9] (דברים כד טו. משנה בבא מציעא קיא א, וגמ' שם ב), לפי שבאותו ענין שכתוב ביומו תתן שכרו נאמר לא תעשוק שכיר וגו' בשעריך, שדרשוהו על גר תושב (רש"י שם ד"ה גר תושב), ונחלקו תנאים אם עובר גם משום שאר הלאוין שנאמרו בכובש שכר שכיר:
העמדת שופטים לדונםאם לא העמידו גרי התושב בית דין מעצמם, או שלא היה בהם מי שראוי לכך (רדב"ז מלכים י יא), חייבים בית דין של ישראל להעמיד שופטים לדון להם על פי המשפטים של בני נח, כדי שלא ישחת העולם; אם ראו בית דין להעמיד שופטיהם מהם - מעמידים, ואם ראו להעמיד להם מישראל - מעמידים (רמב"ם שם). דיניהםיש מהראשונים שפסק שישראל וגר תושב שבאו לדין, דנים כדיניהם (רמב"ם שם יב); והשיגו אחרונים עליו (תירוש ויצהר שם; תשובה מאהבה שם), וכתבו שדינו כישראל וגוי שבאו לדין, שאם יש זכות לישראל בדיניהם - דנים לו בדיניהם, ואומרים לו: כך דינכם; ואם יש זכות לישראל בדינינו - דנים לו דין תורה, ואומרים לו: כך דינינו (תירוש ויצהר שם, על פי בבא קמא קיג א). דברים שהושוה לגויהלואה בריביתלווים מגר תושב ומלוים לו ברבית (משנה בבא מציעא ע ב; רמב"ם מלוה ה א).
מכירת עבד עבריעבד עברי שמכרוהו בית דין (ראה ערך עבד עברי) אין מוכרים אותו אלא לישראל (תורת כהנים בהר פרק ז א; ספרי ראה קיח; רמב"ם עבדים א ג), או לגר צדק (רמב"ם שם), שנאמר: כִּי יִמָּכֵר לְךָ (דברים טו יב. תורת כהנים וספרי שם). וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי (תורת כהנים וספרי שם), ואפילו לגר תושב (רמב"ם עבדים א ג), שנאמר: וְנִמְכַּר לָךְ (ויקרא כה לט. תורת כהנים וספרי שם). מכירת עבד כנעניהמוכר עבדו הכנעני לגר תושב כמוכר עבדו לנכרי ויצא לחירות, וקנס חכמים הוא הואיל ומפקיעו מן המצות (גיטין מד א; רמב"ם שם ח ה; טוש"ע יו"ד רסז פ). שמיטת כספיםשמיטת-כספים (ראה ערכו), בשנת השמיטה, אינה נוהגת לגבי גר תושב, כמו שאינה נוהגת לגבי נכרי, שנאמר: לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו (דברים טו ב) - את רעהו, פרט לגוי, ואת אחיו, פרט לגר תושב (ספרי ראה קיב; מדרש תנאים שם). נגעים גר תושב אינו מיטמא בנגעים (נגעים ג א; רמב"ם טומאת צרעת ט א), אבל בגדיו מיטמאים בנגעי-בגדים (ראה ערכו. ר"ש נגעים יא א; פירוש הרא"ש שם; ברטנורא שם; תוספות יום טוב שם ג א, בשם המהר"ם) מדרבנן, וביתו מיטמא בנגעי בתים (תוספות יום טוב שם, בשם המהר"ם; משנה למלך טומאת צרעת יד יא). וגזרו על נגעי בגדים ובתים ולא על נגעי גופו, לפי שנגעי הגוף טהרתם תלויה בקרבן (ראה ערך טהרת מצורע), וגר תושב אינו בן קרבן (תוספות יום טוב שם, בשם המהר"ם) של חובה (תוספות אנשי שם שם)[14]. זיבהמדאורייתא אין גר תושב מיטמא בטומאת זיבה, כמו הגוי, ומדרבנן גזרו עליו שיהיה כזב, כמו שגזרו על הגוי (ראה ערך גוי: בטומאה וטהרה. תוספתא זבים (צוקרמאנדל) ב א). קרבן פסח אסור להאכיל מבשר הפסח לגר תושב, שנאמר: תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ (שמות יב מה) - תושב, זה גר תושב, שכיר, זה הגוי (מכילתא בא, פסחא טו), והמאכיל לו כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, עובר בלא תעשה, ואינו לוקה - לפי שלא נאמר מפורש: לא תאכילום (כסף משנה קרבן פסח ט ז)[15] - אבל מכים אותו מכת-מרדות (ראה ערכו. רמב"ם שם), ואין הגר תושב מוזהר שלא לאכול, אלא ישראל בלבד מוזהר שלא להאכילו (כן משמע מהרמב"ם שם, ומהחינוך יד; כסף משנה שם); ויש הסובר שלא נאמר האיסור על האכלת גר תושב, אלא על הגר תושב עצמו שלא יאכל מבשר הפסח (סמ"ג לאוין שנד)[16]. בטול רשותגר תושב דינו כנכרי לענין בטול-רשות (ראה ערכו) בשבת, שאם היה פתח ביתו פתוח לחצר ששני ישראלים דרים בה, שהוא אוסר עליהם את הטלטול בחצר (ראה ערך ערובי חצרות), אינו מועיל שיבטל להם את רשותו באותה חצר, בשביל להתיר להם את הטלטול, כדרך שמועיל בישראל הדר שם ששכח ולא עירב עמהם, אלא כשם שהגוי אין מועיל ביטולו, כך גר תושב אינו יכול לבטל (עבודה זרה סד ב). טלטול בחצרישראל אחד הדר עם גר תושב בחצר, אין הגר אוסר עליו את הטלטול, כשם שנכרי אינו אוסר על ישראל אחד, אלא אם כן יש שם שני ישראלים הדרים בחצר (ראה ערך ערובי חצרות. רמב"ם עירובין ב ט, על פי ירושלמי עירובין ו ב). הקדשותאין מקבלים מגר תושב מעות שהתנדב למזבח והיכל ועזרות וחומת ירושלים ומגדלותיה וצרכי העיר, ואפילו התנדב לעשות בעצמו בחינם, כדרך שאין מקבלים מן הנכרי (ראה ערך גוי: בנדרים והקדשות), שנאמר: לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ (עזרא ד ג. רמב"ם שקלים ד ח). תוכחהאין מצות תוכחה (ראה ערכו) לגר תושב, שנאמר: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט יז) - ולא גר תושב (רש"י סנהדרין עה א ד"ה ואם איתא). חשודגר תושב חשוד על כל התורה כמו נכרי (ראה ערך חשוד. רש"י עבודה זרה סד ב ד"ה הרי). בשמירת שבתאיסור מלאכה בשבתאם גר תושב אסור לעשות מלאכה בשבת, נחלקו תנאים:
ונחלקו בביאור הכתוב: וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר (שמות כג יב), שהוא גר תושב (מכילתא שם; יבמות מח ב):
קידוש והבדלהאף לדעה שמצווה על שמירת שבת, מכל מקום אינו בכלל חיוב קידוש (ראה ערכו) והבדלה (ראה ערכו), שרק מי שחייב במקצת מצוות חייב בקידוש והבדלה, אבל גר תושב אין חיובו בשמירת שבת אלא כחיוב בהמת ישראל, ואינו חייב בקידוש והבדלה (ראבי"ה ברכות סב, בשם הירושלמי). עשיית מלאכה בשבת עבור ישראלהכל מודים שגזירת הכתוב היא שאסור לומר לגר תושב לעשות מלאכה בשבת, ולכן אפילו צרכי חולה שאין בו סכנה, הנעשים על ידי נכרים בשבת (ראה ערך שבת), על ידי גר תושב אסור, שלא התירו אלא שבות של דבריהם ולא איסור של תורה[17], אבל אם הגר תושב עושה מעצמו בשביל ישראל, והישראל לא ציוהו - מותר (רשב"א שם). וכן מותר לישראל לומר לו לעשות מלאכה בשביל עצמו, לפי שאינו עושה בשביל ישראל (רמב"ן ורשב"א שם). עשיית מלאכה ביום טוב עבור ישראלבענין יום טוב, נחלקו הדעות:
בעבודה זרה ויינובטול עבודה זרהאם גר תושב מבטל עבודה זרה, נחלקו התלמודים:
דינים התלויים בעבודה זרה מכיון שגר תושב אינו עובד עבודה זרה, לכן בדינים התלויים בעבודה זרה אין דינו כנכרי, ולפיכך:
יינויינו של גר תושב נחלקו בו תנאים:
הפקדת יין אצלומייחדים יין אצל גר תושב, אבל אין מפקידים אצלו (גמ' שם, וראה רש"י שם; רמב"ם שם). מגעו בייןבמגעו ביין נחלקו ראשונים:
בגלותישראל שהרג גר תושב בשגגהבדין ישראל שהרג גר תושב בשגגה, נחלקו הדעות:
גר תושב שהרג ישראל בשגגהגר תושב שהרג ישראל בשגגה אינו גולה (משנה שם ח ב, וגמ' שם ט א; ספרי מסעי קס, לגירסת הגר"א שם; רמב"ם שם ד), שנאמר: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט (במדבר לה יב) - לכם ולא לגרים (גמ' שם), אלא נהרג (גמ' שם, ורש"י ד"ה חוץ; רמב"ם שם; חינוך תי; מאירי שם), ואף על פי ששגג, אדם מועד לעולם (רמב"ם שם)[20]. גר תושב שהרג גר תושב בשגגהגר תושב שהרג גר תושב בשוגג – גולה, שנאמר: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט (במדבר לה טו. משנה מכות ח ב, וגמ' שם ט א; רמב"ם שם ג) - ולגר, אלו גרים, ולתושב, אלו גרי תושב (ספרי מסעי קס). במה דברים אמורים כשהרגו באופן שישראל שהרג ישראל גולה על שגגה זו, אבל אם הרגו באופן שישראל פטור מגלות, מפני שהוא קרוב למזיד, גר תושב שהרג גר תושב נהרג (גמ' שם). ואם הרגו באופן שישראל פטור מגלות מפני שהוא אונס, גר תושב שהרג גר תושב אף הוא פטור, אלא שנחלקו אמוראים:
וכן אם חשב הגר תושב שזה בהמה או גוי, ונמצא גר תושב, הרי זה כאומר מותר, ולסוברים אומר מותר אנוס הוא (ראה ערך אומר מותר) - פטור, ולסוברים אומר מותר חייב - אף זה חייב (גמ' שם), ולהלכה אף זה קרוב למזיד הוא וחייב (מאירי שם); אבל אם היו בהמה ואדם לפניו, ונתכוין לבהמה והרג גר תושב, אינו כאומר מותר - ופטור לדברי הכל (תוספות שם ד"ה ורב). בזמן הזהקבלתואין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג (ראה ערך יובל. ערכין כט א; רמב"ם עבודה זרה י ו, ושם שבת כ יד, ושם איסורי ביאה יד ח), לפי שנאמר בעבד עברי: כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ (דברים טו טז), ונאמר בגר תושב: בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ (שם כג יז), ולמדים בגזרה שוה "טוב" "טוב", שכשם שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (ראה ערך עבד עברי וערך יובל), כך אין גר תושב נוהג אלא בזמן היובל (גמ' שם, ורש"י ד"ה כתיב), אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד - אין מקבלים אותו (רמב"ם איסורי ביאה שם, על פי בכורות ל ב). ישיבת הארץומכל מקום יש מהראשונים סוברים שאף על פי שאין גר תושב נוהג אלא בזמן היובל, אם קיבל עכשיו שבע מצות בני נח אין מונעים אותו מישיבת הארץ (ראב"ד שם; שו"ת הרשב"א א קפב; כסף משנה שם, בדעת הראב"ד), שהרי אין לחוש עוד משום פן יחטיאו אותך, כיון שנוהג כגר תושב (כסף משנה שם), ומותר אף לתת לו חניה בקרקע ואין שם איסור לא-תחנם (ראה ערכו. משפט כהן סג, על פי הרמב"ם עבודה זרה י ד). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
