|
הבחנה הגדרה[1] - המתנת זמן מסויים לאשה ספק מעוברת מלהינשא, כדי להבחין בין זרע לזרע הדין, מקורו וטעמוהדיןאשה שהתגרשה או התאלמנה, לא תינשא עד שתמתין שלשה חדשים (יבמות מא א; רמב"ם גרושין יא יח; טוש"ע אהע"ז יג א), כדי שיוודע אם היא מעוברת (רמב"ם וטוש"ע שם), שלא יהיה הבן שתלד ספק בן תשעה חדשים לראשון ספק בן שבעה לאחרון (רש"י שם ד"ה הנשואות), והכרת העובר היא בשלשה חדשים, זכר לדבר, שנאמר: וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים (בראשית לח כד. נדה ח ב, וירושלמי יבמות ד יא). טעמובטעם הדבר נחלקו אמוראים:
מהתורה או מדרבנן
ואפילו אם הוא מדרבנן, גזרה קדומה היא, מימות הנביאים (מרחשת ב ב, על פי מדרש רות רבה ה, ותוספות מגילה יג ב ד"ה וטובלת; שו"ת תורת חסד אהע"ז ג, על פי תוספות ישנים יומא עה א). על מי האיסורהאיסור להינשא תוך ימי הבחנה הוא אף על האשה (באר היטב אהע"ז יג סק"ט, בשם הראנ"ח. וראה להלן: בעבר ונשא). ויש מי שכתב שהאיסור רק על האיש, ועליו הזהירה תורה על התייחסות הזרע, כשם שעיקר פריה ורביה מוטל עליו (שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רה. וראה ערך אב (א) וערך פריה ורביה). מחזיר גרושתוהמחזיר גרושתו, שאין הבדל בין נתעברה ממנו קודם הגט או לא, אינה צריכה להמתין שלשה חדשים (שו"ת הריב"ש תסב; שו"ע אהע"ז יג ד). זמן ההמתנהשלשת החדשים
להלכה צריכה להמתין שלשה חדשים - שהם תשעים יום (רמב"ם גרושין יא יח; טוש"ע אהע"ז יג א) - חוץ מיום שמת בעלה או שנתגרשה, וחוץ מיום שהתארסה (יבמות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ויש שכתבו שתשעים יום הם חומרא לכתחילה, ומהדין די ברוב ראשון ורוב אחרון ואמצעי שלם, והיינו שני חדשים ויום אחד (ב"ח אהע"ז קסג, וראה שם קסד). המתנת שיעור קליטת הזרעלדברי הכל אינה צריכה להמתין שלשה ימים נוספים, כדי שיעור קליטת הזרע, שיהיה ספק שמא של ראשון הוא שלא נקלט עד יום שלישי, לפי שאם לא יוכר עוברה לאחר שני חדשים שנישאה לשני ודאי מן השני הוא, ואם יהיה ניכר קודם שליש ימיה של השני ודאי מן הראשון הוא (תוספות יבמות לז א ד"ה רוב, ומהר"ם שם). ויש מפרשים לפי שבסוף שלשה חדשים בודקים אותה בהילוכה, שמעוברת פסיעותיה מכבידות על עפר תיחוח (תוספות ישנים יבמות מב ב ד"ה ורבי יוסי). בגט שנכתב קודם לזמן הגירושיןכתב לאשתו גט, ונתנו לה בזמן מאוחר יותר, נחלקו אמוראים:
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים משעת כתיבה (רי"ף שם; רמב"ם גרושין יא יט; בית יוסף אהע"ז יג, בשם הרשב"א והר"ן; שו"ע שם א), שהרי אינו מתייחד עמה משכתבו לה (רמב"ם ושו"ע שם. וראה ערך גט ישן); ויש פוסקים משעת נתינה (רא"ש גיטין ב ו; טור שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים). כשאין חשש עיבורארוסה מהראשון ולהיארס לשני
בארוסה שביהודה, אף רבי יהודה מודה מפני שלבו גס בה, וחוששים שמא בעל (יבמות שם ורש"י. על ארוסה שביהודה ראה ערך ארוסה). הלכה כחכמים ורבי מאיר (יבמות מב ב; רמב"ם גרושין יא יח - כ; טוש"ע אהע"ז יג א). אבל מותר לעשות שידוכין, ובלבד שלא יכנס לביתה, וישבע על כך, שלא יבוא לידי תקלה (בית יוסף שם; רמ"א שם א). ניתן לה גט שני מחמת לעזהתגרשה ויצא לעז של פסול על הגט, ונתן לה גט שני, נחלקו ראשונים:
ניתן לה גט ללא צורךפנויה שיצא עליה קול שהתקדשה, ונתנו לה גט מחמת הקול, נחלקו ראשונים:
אבל אם בלי קול עמד וגירש במקום שאין צריך גט, ודאי אינה צריכה להמתין (בית יוסף שם, בשם תשובה אחרת; בית שמואל שם ס"ק יד). כשודאי אינה מעוברתהרי שהיתה סמוך למיתת הבעל זמן מרובה בבית אביה, שאין לחוש שמא מעוברת היא, או שהיה לה כעס בבית בעלה, או שהיה בבית האסורים, או שהיה זקן או חולה, או שהיתה היא חולה, או שהפילה אחר מיתתו, או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או אילונית (ראה ערכו), או שאינה ראויה לילד מחמת סם או חולי, נחלקו תנאים:
הלכה כרבי מאיר (רמב"ם גרושין יא כ; טוש"ע אהע"ז יג א). שלילת הריון על ידי בדיקה רפואיתאף כשבבדיקה רפואית הוכח שאינה מעוברת - צריכה להמתין, שהרי אמרו שאף אם יבא אליהו ויאמר שאינה מעוברת אין משגיחים בו (ראה יבמות לה ב. חיי עולם נטע נג). וכן אם פירסה נדה, שניתן להוכיח מזה שאינה מעוברת - צריכה להמתין (דברי דוד יז; אגרות משה אהע"ז ב ה). שאינן ראויות להתעבראף בתולה מביאה ראשונה, ואשה ששהתה עשר שנים אחר מיתת בעלה ולא היה בדעתה להינשא, או שנישאת בת ארבעים, שאינן ראויות להתעבר, אם התגרשו או התאלמנו צריכות להמתין שלשה חדשים (רי"ף יבמות יד ב; מאירי יבמות לד ב); ויש סוברים שאשה ששהתה עשר שנים, אף לרבי יהודה אסורה, שחוששים שמא דעתה היתה להינשא וראויה להתעבר (ים של שלמה יבמות ג כ). קטנה הממאנתקטנה שצריכה להמתין (ראה לעיל), דוקא שהתגרשה או שהתאלמנה, אבל קטנה יתומה שהשיאוה קרוביה ויצאה במיאון (ראה ערך מאון), אינה צריכה להמתין (יבמות לד ב; רמב"ם גרושין יא כב; טוש"ע אהע"ז יג ו), שאין לגזור בה משום גדולה, שאין גדולה יוצאה במיאון (רש"י שם ד"ה אי). בזנותמתהפכת שלא תתעברבאשה מזנה, באונס או ברצון, נחלקו תנאים:
בדעת שמואל נחלקו בגמרא:
ההלכהלהלכה נחלקו ראשונים:
ויש מהראשונים הסובר שאף אנוסה ומפותה גדולה אם היתה בתולה אין צריכה להמתין, שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה (ריטב"א יבמות שם ד"ה אלא). שלילת הריון בבדיקה רפואיתאין מקום להקל על ידי בדיקה רפואית שאיננה בהריון שלא תצטרך להמתין (צהר יא תשסג עמ' שפו, תשובת הרב אלישיב. וראה לעיל: כשאין חשש עיבור). וכן התקנת התקן תוך רחמי המונע הריון שאינו ניכר עליה שאינה ראויה להריון, אינו פוטר אותה מהמתנה אף לסוברים שאם היא מעוברת אינה צריכה הבחנה (ראה משנה למלך גרושין יא כא. צהר שם יג עמ' תצה, תשובת הנ"ל). בגיורת נשואהגויה נשואה שנתגיירה, וכן שפחה נשואה לעבד שנשתחררה:
ואפילו לסוברים שכשמזנות שומרות על עצמן ומתהפכות (ראה לעיל: בזנות, דעת רבי יוסי), הנשואות אינן מתהפכות (מגיד משנה שם), או שמכל מקום גזרו בהן משום נישואין של ישראלית (ים של שלמה שם).
אינה ראויה ללדתגיורת נשואה קטנה או זקנה שאינה ראויה לילד, הסתפקו בה אחרונים (חלקת מחוקק שם סק"ד), ופירשו דבריהם שהסתפקו בהתגיירה לבדה ונישאת לאחר, אבל אם התגיירו שניהם ונשארו יחד ודאי שאינה צריכה הפרשה (דגול מרבבה שם). ועל פי זה יש שכתבו כשהתגיירו שניהם ופירסה נדה, בימינו שאין מעוברת רואה דם כדרכה, ומוכח שאינה מעוברת, כשאי אפשר באופן אחר אפשר להקל שאינה צריכה הפרשה (שו"ת אגרות משה אהע"ז ב ה). גיורת שהיתה נשואה בתערובתגיורת שהיתה נשואה בגיותה לישראל בערכאות, צריכה הפרשה (אגרות משה אהע"ז א כז, ושם יו"ד ג ק, וראה פסקי עוזיאל בשאלות הזמן נט), ואין להקל בה גם אם אינה ראויה לילד, שאם לא כן נמצא חוטא נשכר (אגרות משה יו"ד שם). ויש שנטו להקל אם לא ילדה בגיותה (ישא איש אהע"ז ז). ביפת תוארנכרית שהותרה לקחתה בשביה במלחמה (ראה ערך יפת תואר), התורה נתנה לה שלשים יום, שנאמר: יֶרַח יָמִים (דברים כא יג. יבמות מח ב), אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד (תוספתא יבמות ו ח; רמב"ם גרושין יא כא)[3]. יש מהגאונים סובר שזה מלבד החודש שנתנה לה התורה (שו"ת הרי"ף שט, בשם גאון אחד), אבל חלקו עליו (שו"ת הרי"ף שם; רמב"ם שם. וראה ערך יפת תואר). ויש מהראשונים כתב שאין הבחנה ביפת תואר, אלא הכל מתורת בכיה (מאירי יבמות מח ב. וראה בהערות למאירי שם). ביבמהיבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים (יבמות מא א; רמב"ם יבום א יט; טוש"ע אהע"ז קסד א), היינו תשעים יום חוץ מיום המיתה, ויום היבום או יום החליצה (רמב"ם וטוש"ע שם. ראה לעיל: זמן ההמתנה). לא תתיבם, שמא מעוברת היא; ולא תחלוץ, שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה (יבמות מא ב; רמב"ם שם. וראה ערך חליצה וערך יבום). מהתורה או מדרבנןיש מהראשונים שנראה מדבריהם שהמתנה זו היא בכלל גזרת ההבחנה של כל הנשים (ראה רמב"ם שם, וחינוך תקצח). ואחרונים כתבו שבלא זה יש עליו לפרוש שמא תמצא מעוברת, ויש כאן איסור תורה (משנה למלך גרושין יא כד), ואפילו לסוברים שהבחנה מדרבנן (ראה לעיל: הדין, מקורו וטעמו), ביבמה היא מן התורה (שדי חמד כללים מערכת ה סב, בשם אחרונים). בקטנהאף יבמה קטנה צריכה להמתין, ואפילו לסוברים שבשאר נשים לא גזרו בקטנה משום גדולה (ראה לעיל: כשאין חשש עיבור. תוספות יבמות מא ב ד"ה הא קטנה). המתנה מהחליצה וממיתת היבםיבמה שחלצו לה תוך שלשה חדשים (ראה ערך חליצה שיש אומרים שזו חליצה פסולה), צריכה להמתין שלשה חדשים ממיתת הבעל (יבמות מא ב, ורש"י שם; טוש"ע אהע"ז קסד א); חלצו לה לאחר שלשה חדשים, אינה צריכה להמתין עוד, ששלשת החדשים ממיתת הבעל הם, ולא מחליצת היבם (יבמות מב א). מת היבם אחר שלשה חדשים ממיתת הבעל, צריכה להמתין ממיתת היבם, שחליצה מוכיחה שלא בא עליה; אבל כשלא חלץ, הרי היתה קרובה לביאה, ואם בארוסה גזרו (ראה לעיל), כל שכן ביבמה (תוספות יבמות מב א ד"ה לאחר; טוש"ע אהע"ז קסד א). והוא הדין אם מת תוך שלשה חדשים ממיתת הבעל (טוש"ע שם ויג ב). ויש מן האחרונים שכתב, שמכיון שעדיין היתה אסורה עליו, אין לחוש שבא עליה, ואינה צריכה להמתין (עצי ארזים יג סק"ג). בזמן הזהבזמן הזה שכופים על החליצה (וראה ערך חליצה וערך יבום מחלוקת בזה), יש מצדדים שאפילו אם היה יבם אחד ומת, אינה צריכה להמתין, שהרי אינה קרובה לביאה (בית שמואל קסד סק"ג); ויש סוברים שאף שבטל הטעם אינו חוזר להיתר (פתחי תשובה אהע"ז יג סק"ד. וראה ערך דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו). כשעבר ונשאחייב נידויעבר וקידש אשה בתוך תשעים יום של הבחנה, מנדים אותו (רמב"ם גרושין יא כד, על פי יבמות לז א; טוש"ע אהע"ז יג י). ונחלקו ראשונים:
עברו תשעים הימיםלא נידוהו בית דין ועברו תשעים הימים:
לא גירשהנידוהו ולא גירשה, אם אחר תשעים לא נמצאת מעוברת - מתירים לו לכנסה, ואם נמצאת מעוברת, עומד בנידויו עד שיגרש, או שימתין הזמן שנתנו חכמים למעוברת חברו (ראה ערך מעוברת חברו. נמוקי יוסף יבמות שם). עברה ונישאתעברה ונישאת בתוך תשעים יום, בודקים אותה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת, ואף שאין בודקים נשואות כדי שלא תתגנה על בעלה (ראה יבמות מב א), זו שנישאת שלא ברשות - תתגנה ותתגנה (רבנו ירוחם כג ג, בשם הרמ"ה). קידש וברחקידשה בתוך תשעים יום וברח, נחלקו רב אחא ורפרם: אחד מהם סובר מנדים אותו, והשני סובר דיו בריחתו (יבמות לז א), ואין כופים אותו לגרשה, שהרי גילה דעתו שאינו רוצה לכנסה עד אחר הזמן (רש"י שם ד"ה עירוקיה); ולסוברים שהנידוי משום עונש, הבריחה מצילתו מהעונש (נמוקי יוסף שם; מגיד משנה גירושין יא כד), כגלות שמכפרת על עון (בית שמואל אהע"ז יג ס"ק טו). הלכה שאין מנדים אותו (רמב"ם שם כד; טוש"ע שם י). ביבמהעבר וכנס או חלץ ליבמתו בתוך שלשה חדשים, אם לא נמצאה מעוברת, הרי זו נפטרת, ואינה צריכה כלום (רמב"ם יבום א יט, על פי יבמות לה ב; טוש"ע אהע"ז קסד א. וראה ערך יבום). ואין כופים אותו לגרש, שאם יתן לה גט - תיאסר עליו (ראב"ד גרושין שם), ועוד כיון שיש כאן חשש איסור אשת אח, בדל הוא ממנה, ודי בהפרשה (ראה משנה למלך גרושין שם, על פי תוספות לו ב ד"ה ולא). הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
