|
חתיכה נעשית נבלה הגדרה[1] - חתיכת היתר שנבלע בה טעם שאסרה, שנעשית כאיסור עצמו, לאסור היתר אחר שנתערבה בו לפי שיעור כולה הכלל "חתיכה נעשית נבילה" מובנו שחתיכת היתר שנאסרה על ידי טעם שנבלע בה, נעשית היא עצמה כגוף איסור לענין שחתיכות אחרות שנתבשלו עמה נאסרות כשאין בהן שיעור ביטול כנגד כולה, כאילו היתה כולה איסור. כלל זה מצוי בשני אופנים: בבשר בחלב, שהחתיכה והטעם היתר גמור היו, וכשנתבשלו יחד נעשה כל אחד מהם גוף איסור; בשאר איסורים, כשטעם של דבר האסור נבלע בחתיכה של היתר, וחזרה החתיכה ונתבשלה עם חתיכות אחרות, שחתיכה זו אוסרת את כל החתיכות, אף על פי שאין בטעם האיסור הבלוע בה כשיעור לאסרן. בבשר בחלבחלב שנפל לבשרטיפת חלב שנפלה על חתיכה של בשר המתבשלת בקדירה [שאם יש בטיפה כדי נתינת טעם באותה חתיכה, היינו שאין בחתיכה ששים כדי לבטל את הטיפה, הרי זו אסורה (חולין קח א; רמב"ם מאכלות אסורות ט ט, וטוש"ע יו"ד צב ב. ראה ערך בטול בששים, וערך בשר בחלב)] - אמר רב: כיון שהחלב נתן טעם בחתיכה, החתיכה עצמה נעשית נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן (חולין שם) המתבשלות עמה בקדירה, אף על פי שאין בחלב עצמו כדי ליתן טעם בהן (רבנו גרשום שם), שכיון שנאסרה חתיכה זו, נעשית היא עצמה כולה איסור, ואוסרת את כל החתיכות כולן (רש"י שם). ולא עוד אלא שאף אם יש בשאר החתיכות כדי לבטל את חתיכת הבשר הזו כולה - אסורות, לפי שמין במינו אינו בטל, לדעת רב (ראה ערך בטול אסורים, מחלוקת תנאים ואמוראים, ומחלוקת ראשונים להלכה) - וטעם הבשר היוצא מחתיכה זו לשאר החתיכות הוא עצמו אסור, ואינו מתבטל במינו (רש"י שם ב ד"ה מפני וד"ה קסבר) - אלא אם כן יש ברוטב שבקדירה, שאינו ממין החתיכה, כדי לבטלו, שאנו אומרים: סלק את מינו - שאר החתיכות שבקדירה - כאילו אינו, ושאינו מינו - והוא הרוטב - רבה עליו ומבטלו (ראה ערך הנ"ל. חולין קח א ורש"י). בשר שנפל לחלבוכן כזית בשר שנפל לתוך יורה של חָלָב, שהבשר אסור כיון שהחָלָב נתן בו טעם, והחלב שביורה מותר, כיון שיש בו כדי לבטל טעם הבשר (ראה חולין קח א,ב ורש"י, וטוש"ע צב א), לדעת רב אותו מקצת חלב שנבלע בבשר נאסר ונעשה נבילה, וכשחזר ונפלט לשאר החלב באיסורו הוא עומד, ואוסר את כל החלב, שכיון שמין במינו אינו בטל, לדעתו (חולין קח ב ורש"י). אפשר לסחטודין "חתיכה נעשית נבילה" בבשר בחלב תלוי בדין אפשר לסחטו [היינו אוכל שנבלע בו טעם שאסרו, וסחטו ממנו את הבלוע, שנחלקו בו תנאים ואמוראים אם הוא מותר או אסור (ראה ערך אפשר לסחטו)], שלסוברים אפשר לסחטו - אסור כי חתיכה נעשית נבילה, ולסוברים אפשר לסחטו - מותר, כי אין החתיכה נעשית נבילה (חולין קח א); ויש מצדדים לומר שאף לסוברים אפשר לסחטו מותר, אין חתיכת בשר זו שנבלעה בה טיפת חלב חוזרת להיתרה אלא אם כן נסחט ממנה טעם החלב בודאי, אך כל שאין ידוע לנו בודאי שנסחט טעם החלב מן החתיכה, הרי זו נעשית נבילה, ואוסרת שאינו מינה אם אין בו ששים כנגדה (ר"ן חולין שם). ואף תנאים נחלקו האם חתיכה נעשית נבילה (ברייתא חולין קח ב). הלכהלהלכה, החתיכה עצמה נעשית נבילה (רמב"ם מאכלות אסורות ט ח,ט; טוש"ע צב א,ב). יש סוברים שלא אמר רב חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא לשיטתו שמין במינו אינו בטל (ראה לעיל), אבל לדעת חכמים שסוברים מין במינו בטל (ראה ערך בטול אסורים), אין צריך שיעור ביטול אלא כנגד טעם החלב הבלוע בחתיכת הבשר, ולדעה זו, לסוברים להלכה מין במינו בטל (ראה ערך הנ"ל), אין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב (הראב"ד בהשגות מאכלות אסורות ט ט). ורבים מהראשונים חולקים וסוברים שאף על פי שלהלכה מין במינו בטל, לדעתם, חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב (רמב"ם שם; תורת הבית הארוך ד א; טוש"ע צב א,ב). איסור מן התורה"חתיכה נעשית נבילה" בבשר בחלב הוא מן התורה, שגזירת הכתוב הוא שבשר שנתבשל בחלב נעשה כל אחד מהם איסור מחמת עצמו (האשכול ג לב; יראים השלם מח; ר"ן חולין פרק ח בסופו). מהאחרונים יש שכתבו הטעם שבבשר בחלב חתיכה נעשית נבילה יותר מבשאר איסורים, לפי שאיסור אכילת בשר בחלב הוא מפני שאסור לבשלם יחד (ראה ערך בשר בחלב), והרי זה בכלל הלאו: לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה (דברים יד ג), ודרשו: כל שתיעבתי לך - שאסרתי לך לעשותו - הרי זה בבל תאכל (ראה חולין קיד ב), ולכן אסורים הם לעולם אף שיש ששים כנגד החלב לבדו, או הבשר לבדו (ישועות יעקב יו"ד צב סק"ו), שכיון שהבשר והחלב נעשו תועבה, אסורים אף לאחר שנפרדו זה מזה (בית מאיר יו"ד צב ד). בשר בחלב שנתן טעם בחתיכה של היתרבשר בחלב שנתן טעם בחתיכה של היתר, כגון שחתך צנון, שהוא דבר-חריף (ראה ערכו), דק דק בסכין שנבלע בה בשר בחלב, ונפל הצנון לקדירה - לסוברים שאין חתיכה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב (ראה להלן: בשאר איסורים, מחלוקת ראשונים) - נחלקו אחרונים אם דינה כבשר בחלב, או כשאר איסורים: יש שכתבו שדינו כדין שאר איסורים (דרישה יו"ד צד ג, צו ב, וש"ך צד ס"ק כב); ויש חולקים וסוברים שהיתר שנבלע בו בשר בחלב דינו כדין בשר בחלב עצמו ונעשה נבילה (בית יוסף קג בסופו; שו"ע קג ז, קכב ד, והסכימו כן בט"ז קג סק"י, והגר"א ס"ק כג; דרכי משה צט ב, וש"ך צט ס"ק יד). בשאר איסוריםחתיכה של נבילה או של דג טמא שנתנה טעם בחתיכה של היתר - ואסרתה, ואחר כך נתבשלו שתיהן עם חתיכות אחרות (ראה להלן: התערובת) - נחלקו אמוראים אם חתיכת ההיתר נעשית נבילה לאסור שאר החתיכות (חולין ק א). ופסקו ראשונים הלכה שחתיכה עצמה נעשית נבילה (הראשונים שלהלן דעה א); ויש שכתבו שהלכה שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה (העיטור הכשר הבשר עמ' 30). שיטות הראשוניםבביאור הדעה שבשאר איסורים חתיכה עצמה נעשית נבילה, נחלקו ראשונים, וחמש דעות בדבר:
ויש ראשונים שכתבו שדין חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורים, תלוי במחלוקת תנאים, ופסקו להלכה שחתיכה עצמה נעשית נבילה (רמב"ן סוף חולין, וראה יראים השלם מח שחולק). להלכההמנהג, כתבו ראשונים שהוא לפסוק שחתיכה עצמה נעשית נבילה אף בשאר האיסורים (ספר התרומה נב; מרדכי חולין ח תרצז; רמ"א יו"ד צב ד). וכתבו אחרונים שכן מנהג בני אשכנז, אבל מנהג בני ספרד לפסוק שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורים (שו"ת מהרש"ך ב לה, וראה כנסת הגדולה הגהות בית יוסף מ, שהם נוהגים כפסק המחבר, וכן הכריע בפרי תואר ס"ק יא, אבל הפרי חדש ס"ק יד פסק שחתיכה נעשית נבילה); ויש שכתבו שאף במקום שהמנהג לפסוק שחתיכה נעשית נבילה אין זה מעיקר הדין, שכן רוב הפוסקים סוברים שאינה נעשית נבילה, אלא בתורת חומרא (תורת חטאת לח ב). דין חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים - מלבד באיסור בשר בחלב - לסוברים כן (ראה לעיל), הוא מדרבנן (תוספות קח ב ד"ה אמאי. וראה פרי מגדים יו"ד צב שפתי דעת ס"ק יב שהכריע כן להלכה); ויש חולקים וסוברים שאף בשאר איסורים חתיכה עצמה נעשית נבילה מן התורה (פליתי צב סק"ט, ופרי מגדים צג שפתי דעת סק"ג). באיסורים דרבנןבשר בחלב שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן, נחלקו בו ראשונים:
בהיתראין החתיכה עצמה נעשית נבילה אלא כשנבלע בה איסור, אבל אם נבלע בה היתר אינה נעשית נבילה (ספר התרומה עה; רמ"א יו"ד צד ו). ולכן ירקות שנבלע בהם בשר ובישלם בקדירה חולבת, אין צריך ששים אלא כנגד הבשר הבלוע בהם (טור צד, בשם ספר התרומה; שו"ע יו"ד צד ו). וכן אם חתך צנון או שאר דבר-חריף (ראה ערכו) בסכין של בשר, ונפל לחלב, אם יש בחלב ששים כנגד חלק הסכין שנגע בצנון - מותר (ספר התרומה ס; סמ"ג לאוין קמא; שו"ע יו"ד צד א), אף שאין בחלב ששים כנגד כל הצנון, שכיון שהבשר מותר לאכלו בפני עצמו, אין אומרים שכל הירק נעשה כבשר (בית יוסף צו, וראה ט"ז צו סק"ה). התערובתאופני תערובתדין חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים לא הוזכר בתלמוד בפירוש אלא בחתיכה שנבלע בה טעם שאסרה (ראה חולין ק א, קח א). בשאר אופני תערובת נחלקו ראשונים, וכמה דעות בדבר:
הלכהלהלכה פסקו אחרונים שאם נתערב איסור בהיתר יבש ביבש, אין החתיכה נעשית נבילה (רמ"א צב ד, צט ה), ואם נתערב לח בלח יש לסמוך על המתירים בהפסד מרובה (רמ"א צב שם); ויש מתירים גם בלא הפסד מרובה, אם נתערב צונן בצונן (ט"ז שם ס"ק ט), אבל אם נתערב בדרך בישול אסור אף בהפסד מרובה (ראה נודע ביהודה תנינא נו, נח). ויש סוברים שבהפסד מרובה מותר גם אם נתערב לח בלח דרך בישול (נודע ביהודה שם). בבשר בחלבבבשר בחלב, אם נתערב יבש ביבש אין החתיכה נעשית נבילה (ש"ך צב ס"ק טז, והגר"א ס"ק כד, בפירוש הרמ"א צב ד), כגון חתיכת בשר שנתבשלה בחלב, ונאסרה ונתערבה בחתיכה אחרת, יבש ביבש (פרי מגדים שפתי דעת ס"ק טז). בשר בחלב שנתערב לח בלח, יש ראשונים שכתבו שחתיכה נעשית נבילה, כיצד כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, ואין בבשר כדי לאסור את החלב שביורה, אלא שמעט החלב שנבלע בבשר נעשה נבילה, וכשחזר ונפלט ליורה, אוסר כל החלב שבה, לסוברים מין במינו במשהו (ראה חולין קח ב), ואף על פי שהחלב הנסחט מן הבשר מתערב כולו בחלב שביורה (תורת הבית הארוך ד א); ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבתערובת לח בלח אף בבשר בחלב אין חתיכה נעשית נבילה (דרכי משה צט ב, בדעת הטור שם, וראה רמב"ן קח ב). וכתבו אחרונים שלא נאמרו הדברים אלא לדעת חכמים שמין במינו בטל ברוב, אבל לר' יהודה שסובר שאינו בטל לעולם, חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב אף בתערובת של לח בלח (פליתי צב סק"י, וישועות יעקב סק"ז). ויש מהאחרונים שכתבו שדין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב בתערובת של לח בלח, תלוי בדין חתיכה נעשית נבילה בשאר האיסורים (ראה לעיל: בשאר איסורים, מחלוקת הראשונים. תורת יקותיאל צב ז)[2]. במליחה, בצליה ובדבר חריףאיסור שנבלע בהיתר על ידי מליחה (ראה ערך מליח כרותח), נחלקו ראשונים:
להלכה פסקו אחרונים שבשאר איסורים, לא החמירו אלא בבישול אבל לא במליחה, (תורת חטאת לח ב). אבל אם אין הפסד מרובה צריך ששים כנגד כל החתיכה שנאסרה על ידי מליחה (ראה רמ"א קה ט); ויש חולקים ופוסקים להלכה שגם בהפסד מרובה נעשית החתיכה נבילה במליחה (מנחת יעקב לח סק"ה). ניער וכיסהטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדירה, שאם נתנה טעם בחתיכה נעשית זו נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן (ראה לעיל: בבשר בחלב), הרי זה כשבתחילה לא ניער את הקדירה ולא כיסה אותה, וקיבלה החתיכה את הטעם, ואחר כך ניער את הקדירה או כיסה אותה, שמי השוליים עולים עד פיה ויורדים, ונתפשט הטעם בכולה, ואם אין ברוטב ובחתיכות כדי לבטל את החתיכה כולה, הכל אסור (חולין קח ב ורש"י), אבל אם ניער את הקדירה, או כיסה אותה בשעה שנפלה עליה הטיפה, מעיקר הדין אין החתיכה נעשית נבילה, שכל מה שבקדירה מצטרף לבטל את הטיפה (חולין קח ב, קט א), כיון שנתערבה הטיפה בכל (רש"י קח א ד"ה ניער), ולא בלעה החתיכה הראשונה יותר מן האחרונות (רש"י קט א ד"ה היו). ונחלקו תנאים בניער וכיסה, אם חוששים שמא לא ניער וכיסה תחילה יפה יפה, ונאסרה חתיכה זו, וכשניער לבסוף פלטה, או שאין חוששים כן (חולין קח ב, קט א). הלכה שאין חוששים, ואם ניער מתחילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טעם החלב (רמב"ם מאכלות אסורות ט ט; טוש"ע צב ב), וכן אם ניער בתחילה והפסיק מלנער, כבר נתערב הטעם בכל הקדירה, ומצטרפת כולה לבטל (טור צב; רמ"א צב ב); ויש סוברים שאם ניער בתחילה והפסיק מלנער - אסורה (ראה טור שם שהבין כן בדעת הרמב"ם, וראה ש"ך צב סק"ה). במונחת בתוך הרוטבלא ניער ולא כיסה, שהחתיכה נעשית נבילה, יש שכתבו שהדברים אמורים אפילו בחתיכה המונחת בתוך הרוטב, ואין הרוטב ושאר החתיכות שבקדירה מסייעים לבטל את טעם החלב (סמ"ג לאוין קמא, בדעת רש"י), והוא שהיתה מקצת החתיכה מונחת ברוטב, ומקצתה חוץ לרוטב (תוספות צז ב ד"ה אם בדעת רש"י; טור צב בשם רש"י), או שהיתה רובה ברוטב ומיעוטה מגולה (העיטור הכשר הבשר: בשר בחלב), אבל אם היתה כולה ברוטב, אף אם פניה היו מגולות, אינה נעשית נבילה, שכל מה שבקדירה מצטרף לבטל את הטיפה (בית יוסף צב בדעת הטור בשם רש"י; דרכי משה צב א בדעת המרדכי); ויש סוברים, שאפילו היתה החתיכה כולה מונחת ברוטב ומשוקעת בו, נעשית נבילה (ים של שלמה ז סא, ח מט). ונחלקו ראשונים לדעה זו:
להלכה פסקו אחרונים, שבשאר איסורים אם מקצת החתיכה מונחת ברוטב, מצטרף כל מה שבקדירה לבטל את האיסור, אבל בבשר בחלב חתיכה נעשית נבילה אף כשמקצתה בתוך הרוטב (רמ"א צב ד), ואם ניער את הקדירה או כיסה אותה, כולה אסורה (ש"ך שם ס"ק יג; הגר"א ס"ק כ). אף בשאר איסורים שאין מה שבקדירה אסור, החתיכה עצמה אסורה (רמ"א צב ד). ויש שכתבו שאף בשאר איסורים חתיכה שמקצתה ברוטב נעשית נבילה (ים של שלמה ז סא, ח מט). ויש אחרונים שפסקו שאין חתיכה נעשית נבילה כשמקצתה בתוך הרוטב, ולכן אף חתיכה זו מותרת, בין בשאר איסורים, ובין בבשר בחלב (הגהות מהרש"ל על הטור צב, והובא בפרישה צב ה; ש"ך צב ס"ק יג, ובנקודות הכסף לט"ז סק"ב, שכן דעת רוב הפוסקים). בחצי חתיכהחתיכה שנבלע בה איסור, ולא נאסר אלא מקצתה, נחלקו ראשונים:
יש מהאחרונים שכתבו שלהלכה אין חצי חתיכה נעשית נבילה (ט"ז צו סק"ו; חוות דעת צא סק"ח) מן הדין, אלא שהחמירו להצריך שיעור ביטול כנגד כל המקצת שנבלע בה טעם האיסור, ולכן בחצי חתיכה אין מחמירים החומרא של אסור-דבוק (ראה ערכו. חוות דעת צו סק"ב בדעת הט"ז). כשהאיסור הופרדבשאר איסוריםחתיכה שנעשתה נבילה ונתנה טעם בחתיכות אחרות, שאוסרתן אף על פי שאין האיסור הבלוע בה נותן בהן טעם (ראה לעיל), נחלקו ראשונים:
בבשר וחלבאף בבשר בחלב, יש שכתבו שאין טעם של מין אחד אוסר אלא כשמשהו מן המין השני הולך עמו, ולכן אם נפלה טיפת חלב על החתיכה הנוגעת בחתיכות אחרות, אף על פי שטעם הבשר עובר מחתיכה לחתיכה כשהן חמות, אין שאר החתיכות אסורות כיון שאין טעם החלב נכנס בהן (ספר התרומה נא; תורת הבית הארוך ד א, בשם תוספות; ט"ז קה ס"ק יג, והגר"א ס"ק מ, בדעת טוש"ע קה ז). ויש מהראשונים מחלקים בין שאר איסורים לבשר בחלב, שאף על פי שבשאר איסורים אין חתיכת היתר שבלעה איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, בשר בחלב דינו כחתיכה האסורה מחמת עצמה, ואוסרת בנגיעתה חם בחם אף בלא רוטב (הרא"ה בבדק הבית ד א ד"ה אדרבי; טור יו"ד קה, להבנת דרישה ט, וראה ש"ך קה ס"ק יז). כשיש בחתיכה ששיםחתיכה שנבלע בה איסור מין במינו, ויש בה ששים כנגדו, לסוברים שמין במינו אינו בטל, והרי היא נאסרת בכל שהוא (ראה ערך בטול אסורים), נחלקו ראשונים אם נעשית נבילה:
בבליעה בכליםבכףניער קדירה של בשר רותח בכף, ולאחר שהוציאה נפל בכף חָלָב רותח ונאסרה הכף, וחזר וניער בה קדירה של בשר, נחלקו ראשונים בדבר:
להלכה למעשה כתבו אחרונים שבבשר בחלב יש להחמיר בכלי מתכת וכלי עץ שהבליעה שבהם נעשית נבילה, אלא שאם יש הפסד מרובה יש להקל (ש"ך צח ס"ק כא), אבל בכלי חרס יש להחמיר שהיא נעשית נבילה אף בהפסד מרובה (פרי מגדים משבצות זהב סק"ח בדעת הט"ז), ובשאר איסורים יש להקל בכלי מתכת אף במקום קצת הפסד (רמ"א בתורת חטאת נא ב; ש"ך ס"ק יח); ויש שאינם מחלקים בין בשר בחלב לשאר איסורים, אלא בכלי חרס לעולם אסור - ואפילו בהפסד מרובה (פרי מגדים שם בשם ים של שלמה ז לו) - ובכלי עץ וכלי מתכת מותר אף בבשר בחלב (ים של שלמה), אם היה הפסד מרובה (פרי מגדים שם בדעתו). בקדירהקדירה שבישל בה בשר, וחזר ובישל בה חָלָב בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם (חולין צז א; רמב"ם מאכלות אסורות ט יא; טוש"ע יו"ד צג א), היינו שיטעמנו קפילא (ראה ערכו), ואם אין בחלב טעם בשר - מותר (בית יוסף שם; ש"ך סק"א. וראה רמ"א בשו"ע צב א,ב, ושם צח א שאנו איננו סומכים על קפילא אלא לעולם משערים בששים, וראה ערך קפילא), ואין אומרים שהחלב שנבלע בקדירה נעשה נבילה, וכשחוזר ונפלט לחלב שבקדירה אוסרו כולו, לסוברים מין במינו לא בטל (ראה ערך בטול אסורים), לפי שאין בלוע אוסר בלוע, ועוד שהחלב שבחוץ והחלב שבלוע בקדירה מצטרפים יחד לבטל טעם הבשר הבלוע בקדירה (מרדכי חולין ז תרעט, בשם הראב"ן, ראה תרומת הדשן קפג בביאור דבריו). בדופן הקדירה מבחוץקדירה שעומדת על האש (ראה ערך כלי ראשון, כשאין הקדירה עומדת אצל האש) ויש בה תבשיל של בשר, ונפלה על דופנה מבחוץ טיפת חלב - לדעת הסוברים שאומרים חתיכה נעשית נבילה בכלים (ראה לעיל) - נחלקו ראשונים:
המנהגנהגו העולם לאסור את התבשיל אף אם נפלה הטיפה על דופן הכלי למעלה מן התבשיל (הגהת הר"פ לסמ"ק ריג; טור צב, בשם הסמ"ק; שו"ע צב ו), ואפילו הניחו עד שהצטנן - אסור (ט"ז שם סק"כ), אלא שאם יש בתבשיל ששים פעמים ששים - מותר (ב"ח שם). וכן אם היתה שעת הדחק כגון בערב שבת, אם יש ששים בתבשיל כנגד הטיפה - מותר (טור שם, בשם ר' יחיאל; שו"ע צב ז, בשם יש מי שמתיר, וברמ"א שם שכן נוהגים), וכן לכל צורך גדול כגון לצורך אורחים, או הפסד מרובה, או לעני, כפי ראות עיני המורה (תורת חטאת נה ב, והובא בש"ך ס"ק כט), ולא עוד אלא שאם צריך לתבשיל מיד לצורך אורחים אינו צריך להמתין עד שיצטנן, אלא יערה מהצד האחר (ש"ך סק"ל); ויש שכתבו שלעולם נוהגים להתיר התבשיל על ידי צינון (ים של שלמה ז לז; ש"ך ס"ק כד). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
